11 בספטמבר 2015

אֲבָל

בבסיס פעילותה של כל קבוצה עומדת אידיאולוגיה. רעיונות משותפים שחברי הקבוצה פועלים לקיים, ערכים אליהם הם שואפים, ונורמות מסוימות המגדירות, בין השאר, את ההשתייכות לקבוצה ואת הדברים שמקובלים ושאינם מקובלים על החברים בה. כמו קבוצות רבות אחרות, גם הקבוצה הישראלית אינה הומוגנית. יש בה זרמים שונים, תתי-אידיאולוגיות שלעתים סותרות זו את זו לחלוטין, תתי-קבוצות על בסיס אתני, רעיוני, פוליטי ואחרים. למרות כל זאת, מרכז הכובד של ה"ישראליות" מוגדר ומוסכם. אולי קשה למתוח סביבו קווים מדויקים, אך הצורה הכללית מובחנת למדי.

יש הטוענים כי בני האדם שואפים לטוב. במאבק המתמיד בין החושך לבין האור, נוטים רוב האנשים לראות את עצמם כטובים. רובם יודעים להבדיל בין טוב לבין רע ובין נכון לבין לא נכון, ורובם גם מציגים את עצמם כתומכים בצד החיובי של המאבק. לדוגמה: רוב בני האדם יאמרו שהחזקה של אדם ללא משפט בכלא היא פרקטיקה פסולה. רובם יתנגדו גם להטלת מום בחסרי ישע. חלקם הגדול גם יתמכו בשוויון זכויות ובהגנה מפני אלימות.
אבל לרוב בני האדם יש גם סייגים. הדרך הקלה ביותר לזהותם היא בעזרת השימוש במלה "אֲבָל". לדוגמה, רבים יאמרו "לכל אדם מגיע משפט צדק, והחזקתו בכלא על סמך החלטה שרירותית היא פשע, אֲבָל, כשמדובר בפלסטינים זה בסדר כי זה שלטון צבאי". או "לכל אדם מגיע משפט צדק, והחזקתו בכלא על סמך החלטה שרירותית היא פשע, אֲבָל, כשמדובר בפליטים זה בסדר כי הם בעצם מהגרי עבודה".

מידת המוסריות שלנו, אם כן, נמדדת בעצמת ה"אֲבָל" של הדובר. ככל שהטיעון ההומני חזק יותר, כך צידוק שלילתו צריך להיות קיצוני יותר. הסיאוב שדורש הדיכוי של מיליוני בני אדם הפך את הישראליות לסייגנות. עד כמה מוכן אדם להתעלם מכך שהסייג מעבירו לצד השני של המאבק בין טוב לבין רע. מידת היותנו בני אדם נמדדת, בעצם, בהיקף הסייגים שאנחנו מוכנים לקבל בנוגע לעמדותינו המוסריות והאנושיות.

יש דברים שכל אדם מוסרי יסכים שאינם מקובלים. ובכל זאת, הם מתבצעים מדי יום כבר שנים רבות במדינה הרואה עצמה כמגדלור מוסרי לעמי העולם. לנוחותכם, הכנתי רשימה של עוולות כאלה, וצירפתי את הסייגים הישראלים הנהוגים:

להחזיק אדם בכלא ללא האשמה וללא משפט זה לא בסדר - אבל - פלסטינים רוצים להרוג אותנו, והפליטים מאיימים לשנות את הדמוגרפיה.
להעניק זכויות יתר לבני לאום אחד זה לא בסדר - אבל - זו מדינה יהודית ולבני הלאום היהודי מגיעות יותר זכויות. להם יש עשרים מדינות, לנו רק אחת.
לאסור נישואין מחוץ לקבוצה האתנית זה לא בסדר - אבל - הדת היא נדבך חשוב בהווייה האנושית, והיא לא מאפשרת נישואין מחוצה לה. צריך לכבד את הדת.
לכלוא מבקשי מקלט במחנה ריכוז מרוחק זה לא בסדר - אבל - אי אפשר לקלוט אותם פה כי זו מדינה יהודית. שיגידו תודה שלא מגרשים אותם.
להחזיק עם שלם תחת כיבוש זה לא בסדר - אבל - הם רוצים לזרוק אותנו לים, בעצם אין לנו ברירה.
לכלוא ילדים מלאום אחד בלבד  זה לא בסדר - אבל - ההורים שלהם לא שולטים בהם, אז אין ברירה אלא להשתמש בכח של המדינה נגדם.
לפשוט על בתי משפחות באישון לילה רק כדי להראות מי הריבון זה לא בסדר - אבל - אחרת איך הם יבינו שמי ששולטים פה הם אנחנו? אם לא נרתיע אותם - הם עלולים להתקומם נגדנו.
לגרש אנשים מביתם כדי לפנות מרחב מחיה לבני הלאום השליט זה לא בסדר - אבל - זו מדינה יהודית ואסור שיהיה רצף טריטוריאלי לא יהודי, זה עלול ליהפך לאיום על חופש התנועה אם תהיה התקוממות.
להחזיק מיליוני בני אדם תחת איום מתמיד על חייהם ועל רכושם כעונש קולקטיבי על מעשי יחידים זה לא בסדר - אבל - אין לנו ברירה, רק פגיעה במשפחות תגרום להם להבין שאסור לפגוע בנו. אנחנו מקדשים את החיים, והם את המוות.
קידוש המוות והנצחתו על חשבון החיים זה לא בסדר - אבל - חייבים לזכור את אלה שנתנו את חייהם בשבילנו, בשואה ובמלחמות ישראל. לכן חשוב שכבר מגיל הגן ידעו הילדים שטוב למות בעד ארצנו.
למנוע ממיליוני אנשים יכולת תנועה ביום החופשי היחיד הניתן להם זה לא בסדר - אבל - זו מדינה יהודית וצריך לשמור על השבת. וחוץ מזה, לעשירים ולמעמד הביניים יש רכב, אז לא הרבה נפגעים מזה באמת.
להטיל מום באיבר המין של כל זכר שנולד זה לא בסדר - אבל - ככה ציווה אלוהים וככה כולם עושים. לא תמיד צריך לשאול שאלות.
להכחיש את אסונם של מיליונים בני לאום אחד תוך הסתמכות על אסון של לאום אחר זה לא בסדר - אבל - איך אפשר להשוות בכלל. הם ברחו, טוב, גורשו, ואיבדו את רכושם ורבים גם את חייהם. אבל זה בכלל לא דומה. האסון שלנו גדול משלהם בהרבה.
הענקת אזרחות לבני לאום אחד זה לא בסדר - אבל - זו מדינה יהודית, ככה כתוב במגילת העצמאות. מדינה של יהודים. ככה זה. להם יש עשרים מדינות.
סגרגציה על בסיס לאום בבתי הספר, באזורי מגורים  ובכל תחומי החיים זה לא בסדר - אבל - אורח החיים שלנו שונה מדי, אי אפשר לחיות יחד. אנחנו צריכים להיות מופרדים אך שווים.
אכיפה סלקטיבית של החוק בתחומים מסוימים על בני לאום אחד בלבד זה לא בסדר - אבל - כשמדובר באבנים, לדוגמה, הם זורקים אותן ממניעים לאומניים, ואנחנו לא. מה לא ברור בהבדל הזה?
חדירה לפרטיות תוך מעקב נרחב באמצעים טכנולוגים מגוונים אחרי בני לאום אחד זה לא בסדר - אבל - ביטחון מעל הכל. אם לא נעקוב אחריהם, איך נוכל לסכל פיגועים?
אינדוקטרינציה מיליטריסטית עמוקה ויסודית מגיל אפס של כל בני הלאום השולט זה לא בסדר - אבל - ישראל היא מדינה מוקפת אויבים ובני עמה סבלו מספיק. חייבים לחנך את העם מגיל צעיר שרק באמצעות הצבא נצליח לשרוד.
השקעה לא פרופורציונלית בצבא על חשבון רווחה ותשתיות  זה לא בסדר - אבל - ישראל היא מדינה מוקפת אויבים ובני עמה סבלו מספיק. רק באמצעות הצבא נצליח לשרוד.

אלה ימים של חשבון נפש. ימים בהם על כל אחד ואחת מעמנו להביט היטב במראה ולהחליט אם זו הישראליות שאנחנו רוצים לעצמנו, או שאפשר לצמצם את הסייגים ולהעביר את הקו מהחושך קצת יותר לכיוון המואר. בשנים האחרונות אלה שמכתיבים את הטון, שהחליטו לקבוע בשביל כולנו מהי ישראליות הם דווקא אלה המושכים אותנו הרחק מאיפה שראוי לאדם מוסרי לעמוד. חובתנו, כישראלים, לסרב להגדרות האלה, ולשרטט את הגבולות סביב הקבוצה שלנו באופן אחר, ובעיקר, להפסיק להגיד "אֲבָל".