28 ביוני 2015

שיקולים בטחוניים

כשאנחנו מדברים על האיוולת שעומדת מאחורי מעצר מינהלי, פעמים רבות משתיקים אותנו מיני מומחים בעיני עצמם הטוענים שמדובר בשיקולי ביטחון כבדים שאנחנו פשוט לא מבינים. מכון "עקבות" פירסם השבוע מסמך נדיר שנמצא באחד הארכיונים ויכול לשפוך מעט אור על העומד מאחורי אותם "שיקולים ביטחוניים", ולהוכיח כי כפי שנטען פעמים רבות על ידי העצורים עצמם ועל ידי ארגונים שונים, גם כאן מדובר בגללי שוורים.

ב-1963 הוקמה היאחזות נח"ל באזור שמעל אום אל פחם, ולאחר כיבוש הגדה המערבית היא אוזרחה כחלק מ"תכנית עירון", שכללה ישובים משני צדי הקו הירוק, כדי ליצור רצף טריטוריאלי שיקשה על התפתחות הכפרים הלא-יהודיים באזור. כמו ישובים רבים אחרים, גם היישוב מי עמי - שנקרא על שם הקהילה היהודית במיאמי (מי-אמי) שמימנה את הקמתו - הוקם על שטחים שהיו שייכים לפלסטינים תושבי האזור. כמה מבעלי האדמה הזו התגוררו בחירבת שראיע, ולא כולם שמחו להעביר את הבעלות על האדמה שעליה התגוררו משפחותיהם במשך שנים רבות לידי המדינה היהודית. בני משפחה אחת הקשו במיוחד על מינהל מקרקעי ישראל ועל קק"ל להעביר את הבעלות על הקרקע השייכת להם לידיים יהודיות, וכאן בדיוק נכנסו לפעולה אותם "שיקולים ביטחוניים".

צילום המסמך 
ביולי 1969 נעצרו שניים מבני המשפחה והוחזקו במתקן מעצר. מכיוון שלא היו מספיק ראיות כדי להשאירם במעצר, שלח מפקד הלת"ם (הלשכה לתפקידים מיוחדים) בנפת חדרה מכתב לשב"כ המבקש לשמור את השניים בכלא בצו מינהלי - כדי שלא יהיה צורך בהאשמה מסוימת, או בראיות, או בכל ענייני הצדק המעיקים הדרושים כדי להחזיק אדם במעצר. הם נאשמו בכך ש"אירחו זרים בביתם", האשמה חמורה מאוד. החלק המעניין נחשף לאחר התיאור היבש של חוסר הראיות, ומציין כי השניים הם היחידים מחירבת שראיע שסירבו "לבוא לידי הסדר" בקשר לאדמתם, וכי הם אחראים לכך שאין מספיק שטחי קרקע להיאחזות מי עמי.

אין בכך כדי לטעון כי בכל המקרים הוצא הצו המינהלי כדי להפעיל לחץ על עצורים, אך די במקרה הזה כדי להדגים שלא בהכרח בכל המקרים שבהם הוצא צו מינהלי היו הסיבות ביטחוניות. לאורך השנים עלו עדויות רבות כי מוסד המעצר המינהלי משמש, בין השאר, כאמצעי להפעלת לחץ. העצור, פלסטיני ברוב המקרים, מוצא את עצמו במצב קפקאי: הוא בכלא מבלי שהואשם בדבר, מבלי שניתנה לו הזדמנות להגן על עצמו, ואין לו כל תקווה לצאת משם פרט לציות להוראותיהם של אנשי השב"כ.

התרופה היחידה למחלה הזו היא ביטול המעצרים המינהליים. אם יש ראיות - הציגו אותן. אם אין ראיות - אין כל זכות לשמור אדם בכלא. אסור לתת כח בלתי מוגבל בידיהם של פקידים, כי הכח משחית והכח האבסולוטי משחית באופן אבסולוטי. יש להפסיק את הנוהג הנפסד הזה שאין מקומו בחברה חופשית, ולשחרר לאלתר את כל העצירים המינהליים הכלואים בעטיו.


תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

כל מילה צודקת