14 במרץ 2015

ילדי ההפקר - חלק שני

בחסות רעם התותחים בדרום התנהלה בקיץ האחרון מערכה נוספת בתוך גבולות מדינת ישראל. מאות רבות של אזרחים נעצרו על ידי כוחות הביטחון הישראלים - חלקם באופן רשמי, וחלקם באופן כה בלתי רשמי עד שאין אפילו תעוד למה שעוללו להם השוטרים ואנשי השב"כ באורח בלתי חוקי. גל שני של אותה מערכה התנהל בראשית נובמבר לאחר הירי בחיר א-דין חמדאן בכפר כנא, אז טישטשו אנשי השב"כ ועוזריהם עוד קצת את הגבולות בין אזרחי ישראל הפלסטינים לבין אחיהם מעבר לגבול: כנופיות חמושות של אנשי כוחות הביטחון ערכו פשיטות ליליות בישובים ישראלים לצורך מעצרים; במהלך דיונים בבתי המשפט נכנסו אנשי השירות החשאי הישראלי ללשכת השופט להסתודדות במעמד צד אחד, שתמיד הובילה לקבלה עיוורת של בקשות המעצר מבלי שניתן לנאשמים סיכוי להתמודד מולן; המעקב אחרי אזרחים - רבים מהם קטינים - נהפך לנורמה שלא גורמת להרמת גבה אצל אף אחד; אזרחים רבים נעצרו לאחר שביטאו את דעותיהם ברשתות החברתיות; עינויים, השפלות ואלימות כלפי עצורים נהפכו מדגל שחור לדגל פטריוטי של הלאום הישראלי.

במהלך העבודה על הטקסט שאתם קוראים עכשיו עברתי על עשרות עדויות ופרוטוקולים וריאיינתי עורכי דין, אקטיביסטים ואנשים המעורבים בתחום. כולם, ללא יוצא מן הכלל, גם אלה המתעסקים בסחי הזה כבר שנים ארוכות, מסכימים כי בחודשים האחרונים נחצה פה קו שאסור היה לחצותו. ברשימה הזו אתמקד ביחס של המדינה לקטינים בעימות הזה, אך התמונה המלאה מבהילה הרבה יותר, ומצביעה בבירור כי המדינה בחרה לסמן לאזרחיה הלא יהודים שהם אינם רצוים פה, וכי היא תעשה הכל כדי להשניא עליהם את החיים כדי שיעזבו.

מעצרים לא רשמיים
בשני גלי המעצרים הללו - בזמן מלחמת "צוק איתן" בקיץ ושוב בסתיו אחרי הירי בכפר כנא - נעצרו באופן רשמי כ-1,500 אזרחים. שליש מהם היו קטינים, מעריך עורך הדין אראם מחאמיד מארגון עדאלה. בסך הכל הוגשו כ-350-400 כתבי אישום, רבים מהם נגד קטינים. אבל המספרים האמיתיים, אומרת עורכת הדין מייסא ארשיד מנצרת, גבוהים יותר. השוטרים, היא מספרת, נהגו לקחת אנשים מהרחוב ולהכניסם לחדר חקירות למשך שעות ארוכות, ללא כל תיעוד. גם אותה "עצרו" בדרך זו - ללא תיעוד, בניגוד לחוק - אך ורק כדי להראות מי הריבון.
מי החטיף לילד הזה מכות?
היתה לו חולצה על הראש
המעצרים נערכו פעמים רבות ללא כל התגרות מצד הנערים, ובמקרים רבים שעות לפני הפגנות מתוכננות ובמרחק רב מהמקום בו היה צפוי שייערכו. באחד הפרוטוקולים מודה נציג המשטרה, בתשובה לשאלת עורך דינו של בן 14 שנעצר, שהסיבה למעצר היא "כי היתה לו חולצה על הראש וכי הוא נכח במקום". במקרה של ס', סירבו השוטרים לגלות לבית המשפט היכן ומתי נעצר, בטענה שזה "פרט חקירה מוכמן". ס' טוען שנעצר זמן רב לפני תחילת הפגנה, אז התנפלו עליו שלושה שוטרים והיכו אותו, תוך הפעלת אלימות קשה שגרמה לו חבלות במרכז הגוף. עוה"ד ארשיד מספרת על פרקטיקה של מעצר קטינים שסתם הלכו ברחוב או ישבו בבית קפה, שלדבריה היתה עדה לה באופן אישי: רכב סמוי עולה על המדרכה, בלשים בלבוש אזרחי מזנקים ממנו, מצמידים את הנערים אל הקיר, עורכים חיפוש על גופם ובתיקיהם, ומי שמעז להביע מחאה נלקח לתחנה, לצורך מה שהשוטרים מכנים "לימוד".
נעצר כי היתה לו חולצה על הראש
אלימות
עדויות רבות מספרות על אלימות קשה ועל השפלות של השוטרים כלפי הקטינים העצורים. קטין אחד ישב בבית קפה כשהוא עוטה כאפייה. השוטרים לקחו אותו משם, השתינו על הכאפייה שלו והכריחו אותו ללבוש אותה שוב. הוא שוחרר מבלי שנעצר כלל. קטין אחר, בן 14, טענה עו"ד סוהיר אסעד בפני בית המשפט, נעצר על ידי המשטרה - והשוטרים היכו אותו בעת המעצר, בניידת, ואז שוב בתחנה. לפני שהוכנס לחדר החקירות העלו אותו השוטרים לגג התחנה ואיימו להשליכו משם אם יתלונן עליהם. במקרה של א', הוא הופיע בפני שופט עם סימני חבלה ברורים על בטנו ובחלקי גופו השונים שלא היו עליו לפני מעצר. אותו שוטר שא' טען כי היכה אותו הוא זה שלקח אותו לבית החולים. מ' בן ה-16 נעצר בפתח ביתה של סבתו. הוא הוכה בגבו על ידי כוחות יס"מ, וכשלא היה מקום להכניסו לניידת, הושיבו בחיקו קטין אחר במושב האחורי של הניידת. קטין בן 14 מעין מאהל מספר כי "תפסו אותי בזירת האירוע, נתנו לי מכות. תפסו אותי באשכים וכאשר הייתי בתוך הרכב המשיכו לתת לי מכות בפנים וביד".
ילד בן 14, שוטרים תפסו אותו באשכים
תפסו אותי באשכים
חברו בן ה-15 שנעצר באותה הזדמנות עמד מול השופט כשפניו נפוחים ממכות השוטרים. קטין נוסף שנעצר עמם הגיע עם חולצה קרועה ועם סימני אלימות ברורים. השופט לא התרגש מהמראה והחזיר את שלושתם למעצר. גם שלושה תלמידי כיתה ט' שנעצרו על ידי המשטרה הופיעו בפני השופט כשפניהם נפוחים ממכות. כ-15 קטינים, חלקם בני 12, נעצרו יחד עמם. השוטרים ירקו עליהם והיכו אותם, ועל אף שנעצרו בצהרי היום, הובאו בפני בית המשפט רק למחרת. א' בן ה-14 הוכה קשה כל כך במהלך המעצר עד שפונה על ידי השוטרים שתקפו אותו ישר לבית החולים, אך הם לא הודיעו להוריו, ובתיק המעצר אין כל תעוד לטיפול אותו קיבל בבית החולים.
הסיפור של פ' בן ה-16, כפי שמופיע בפרוטוקול הדיון בעניינו, קיצוני אפילו יחסית למשטרת ישראל: כמה שוטרים עצרו אותו בעת שעמד וצפה בהפגנה שנערכה בנצרת. הוא הוכה בפניו ובחלקים אחרים של גופו, ואז במקום לקחת אותו ישירות לתחנת המשטרה, הוא נלקח להר הקפיצה. שוטרי משטרת ישראל ניסו להכריח אותו להוריד את מכנסיו, וכשהתנגד, הם קרעו אותם מעליו ואיימו עליו במעשה מגונה. לאחר מכן, תוך שהם מכים אותו, הוא נלקח לתחנת נצרת עלית. לטענתו, הוא יכול לזהות את אחד השוטרים שתקפו אותו. על חקירות השוטרים ארחיב בהמשך.
בית המשפט מאשר
קולקטיב
האלימות והשימוש הרב שנעשה בה הם רק חלק מהסיפור. התמונה המלאה יותר מראה כי האמצעים החוקיים שנועדו להגן על הקטינים מפני המדינה נרמסים ברגל גסה על ידי אותה מערכת משפט שהושמה לשמור עליהם. במהלך המלחמה, מספר עו"ד מחאמיד, כמעט כל אחד מכתבי האישום שהוגשו נגד קטינים הכילו פסקה קבועה שהועתקה ממסמך למסמך והאשימה אותם במלחמה בדרום. בכמה מקרים, אומרת עו"ד תגריד ג'בארין, התיקים בנויים על נסיבות כלליות, אין טענות או ראיות ספציפיות כלפי החשודים. הם אשמים כי הם חלק מקולקטיב, ולא כי עשו משהו בעצמם.

מישהו עשה משהו, לכן הנאשם נעצר
חקירות לילה
סעיף 9 י' לחוק הנוער (תיקון מס' 14) קובע כי קטינים עד גיל 14 לא ייחקרו אחרי 20:00, וקטינים בגיל 14-18 לא ייחקרו אחרי 22:00 בערב. המקרה היחיד בו התיר המחוקק לעבור על ההוראה הזו, באופן חריג ולעתים רחוקות, הוא החלטה בכתב של קצין משטרה - היתר זה למעשה הפך את החוק לחסר משמעות. בחלק גדול מהמקרים נחקרו הקטינים בשעות לילה מאוחרות, וכשהעלו עורכי הדין של העצורים בפני בית המשפט את העובדה כי שוטרי משטרת ישראל עברו במודע על החוק, ניפנף זאת בית המשפט כטעות טכנית פעוטה. זו דוגמה אחת לדרך בה נהפכה "מערכת הצדק" ממנגנון שנועד להגן על אזרחי המדינה לעוד נדבך במכונת המלחמה שהכריזה המדינה על נתיניה. קטין בן 14 שנעצר בשעות אחר הצהריים הוחזק בתחנת המשטרה מבלי שיודיעו להוריו כמתחייב בחוק. רק אחרי חצות, שעות אחרי שחשבו שבנם הצעיר נעדר, הודיעה להם עורכת דין שנתקלה בו בתחנת המשטרה על מקום הימצאו.

נציג המשטרה רס"ר בשאר עמאר מודה שאינו יודע
אין חוקרי נוער
פקודת המטה הארצי מ-2005 קובעת כי חקירת קטינים תתבצע על ידי עובד נוער בעל הכשרה בת 12 שנה לפחות. חקירה שלא בנוכחותו תתבצע במקרים מיוחדים בלבד - ובאישור ראש משרד חקירות, קצין נוער או קצין חקירות. למרות זאת נחקרים הקטינים פעמים רבות על ידי חוקר רגיל, מבלי שתהיה לכך סיבה טובה. רס"ר בשאר עמאר, נציג המשטרה בדיון על מעצרו של הקטין בן ה-14, אף הגדיל וטען כי אינו יודע על קיום החובה להשתמש בחוקר נוער בעת חקירה של בני 14. עמאר, אגב, מייצג את עמדת המדינה ברבים מהתיקים של מעצרי הקטינים.
בלי הורים, בלי עורכי דין
ללא נוכחות עורכי דין
החוק קובע גם כי החוקר חייב להודיע לקטין על זכותו לנוכחות עורך דין בחקירה, אך למרות זאת גם כשבית המשפט שומע שחובה זו לא מולאה על ידי השוטרים - או אפילו חמור מכך, ששוטרים ממליצים לקטינים לא לערב עורכי דין "כי הדבר עלול לפגוע בהם" - הוא בוחר להתעלם מכך. המשטרה גם לא מקפידה על החובה של נוכחות הורים בחדר החקירות בזמן שילדיהם בני ה-12 נחקרים על ידי שוטרים חמושים ומאיימים, כי אנשי המשטרה משתמשים בקביעות בכלל החריג המאפשר להם להתעלם מהחוק, וחוקרים את הילדים בלי נוכחות הוריהם או עורכי דינם. בית המשפט משתף פעולה עם המשטרה ברמיסה המתמשכת של זכויותיהם של הקטינים.

חקירות בשפה לא מובנת
גם שפת החקירה וההודאה נהפכו לכלי בידי המשטרה. קטינים רבים לא דוברים עברית ברמה מספקת, קל וחומר שאינם קוראים את השפה, ועם זאת, במקרים רבים מאוד ההודאות עליהן הם חתומים כתובות בשפה העברית, ומבלי שניתנו לקטינים זמן או אפשרות לקרוא ולהבין על מה הם חותמים. לעתים החקירה מתנהלת בערבית ולעתים כולה בעברית, תלוי בחוקר הזמין באותו הרגע. לטענת המשטרה, אין חובה לצלם במערכת התעוד המשטרתית "ענבל" חקירה שאינה מתנהלת בשפה העברית - כך שאין לחשודים ולעורכי דינם שום דרך להראות מה באמת קרה בחדר החקירות, כך שמחלוקות נהפכות למלה של קטין מול מלה של שוטר, כשלאחרון כל הסיבות שבעולם להביא גרסה מסוימת מאוד של האמת.

חומר סודי
כמעט בכל בקשה של המשטרה להארכת מעצר יש סעיף של "חומר סודי", שלא הנאשמים ולא עורכי דינם יכולים לראות. זה יכול להיות כל דבר - החל מחומר שנאסף על ידי השב"כ במשך זמן רב, דבר שהוזכר כלאחר יד במסגרת חקירה של אדם, דבר מה שנעשה על ידי שוטר זה או אחר, או באמת כל מסמך או שביב מידע שנציג המשטרה מחליט שאינו רוצה לשתף עם הצד השני. "חומר חסוי הוא מחסום בפני עורכי הדין", אומרת עו"ד ארשיד, והפרקטיקה הזו נהפכה למקובלת כל כך, עד שאין כל אפשרות להתגונן מפניה. בית המשפט, במקום לדרוש משקל אמיתי של ראיות כדי לשלול את החופש מהאדם העומד מולו, בוחר את הדרך האפלה שלא משאירה לצדק אפשרות להתגלות. בזמן אחר ובמציאות אחרת אמר מירוננקו, חוקר סובייטי במחנות ג'ידין ב-1944: "החקירה ובית המשפט אינם אלא מסגרת יורידית לביצוע הגורל המיועד לך מראש, שלא ניתן לשנותו בשום פנים".

פשיטות ליליות
חלק מהקטינים נעצרו בפשיטות שנערכו על בתי משפחותיהם באישון לילה, על סמך מידע סודי, ממש כמו בשטחי המשטר הצבאי בגדה המערבית. כוחות חמושים פורצים לבתים ולוקחים את הקטינים, חלקם בני 14 בלבד, לחקירה לילית בניגוד לחוק. כל צידוק לא ניתן על ידי המדינה לצורך באקט אלים ופולשני כל כך המופעל כלפי מגזר אתני אחד בלבד ולעולם לא מול אחר. גם כאן בית המשפט שומע, יודע, וממלא פיו מים.

המעצר
אפשר להמשיך ולשפוך עוד מלים רבות על ההפרות האינסופיות של החוק מצד המשטרה הישראלית שאמורה לאכפו, אבל בואו נתעכב רגע על המעצר עצמו. במקרים רבים נערכים במקביל מעצרים המוניים של עשרות אזרחים, קטינים ובגירים. ה"חשודים" מוכנסים לתא אחד בו הם יושבים שעות זה לצד זה לפני ואחרי החקירה, לפעמים אפילו אין מקום בתאים ולכן הם מושבים על הרצפה במסדרון - וכל מי שעובר נותן להם "קטנה" בראש, עניין של הרגל, אומרת עו"ד ארשיד. טענת המשטרה כי יש צורך דחוף להמשיך ולשלול מהקטינים את החופש שלהם - בניגוד לסעיף 10 א' בחוק, הקובע כי אסור לעצור קטין אם יש חלופת מעצר - חייבת להיות מגובה בטיעונים כבדי משקל. טענת המשטרה היא כי המעצר הוא מפני חשש לשיבוש חקירה. איך יכול אדם לשבש את חקירתו? הוא יכול לתאם עדויות, הוא יכול להשמיד ראיות, והוא יכול לאיים על עדים. במקרים המדוברים כאן - המשטרה היא זו שמשבשת את החקירה של עצמה. תיאום עדויות: בכך שהמשטרה כולאת את כל החשודים יחד למשך שעות וימים, היא מאפשרת להם לתאם ביניהם בקלות. ראיות: מכיוון שכמעט לעולם אין ראיות נגד החשודים המוזכרים בתיקים הנדונים כאן, אין להם מה להשמיד. סרטי וידאו משטרתיים, במקרים הנדירים שאלה קיימים בכלל, לא נמצאים בהישג ידם. איום על עדים: מכיוון שהעדים היחידים ל"פשע" בו מואשמים הקטינים הם השוטרים עצמם, לא ברור כיצד קטין בן 14 יכול לאיים על שוטר מגודל וחמוש. את כל הדברים האלה שומע בית המשפט, אך בוחר לעצום עיניים ולכלוא את הקטינים האלה למשך חודשים ארוכים, לנתקם מסביבתם וממשפחתם, ולהכניסם לסביבה עבריינית בה אין איש שיגן עליהם. המערכת שמפעילה מולם אלימות על כל צעד ודאי שלא עושה זאת.

מלשינים
לאחר תקופת כליאה כזו - מנותקים, מושפלים ומוכים - מוכנים הקטינים ומשפחותיהם לכל דבר, חסר היגיון ככל שיהיה, כדי לצאת מהגיהנום הזה. עו"ד ארשיד מספרת על צעיר בן 18, לוקה בנפשו, שנעצר כשהלך לקנות מצרכים במכולת הקרובה לביתו. בכיסו היתה רשימת קניות ותעודה המעידה על לקותו הנפשית, אך השוטרים שהתנפלו עליו והיכו אותו באלימות בחרו להתעלם מהן. הצעיר נכלא בפקודת בית המשפט ל-10 ימים על לא עוול בכפו, ואלה השפיעו באורח שלילי מאוד על מצבו הבריאותי, כך שאחריהם היתה המשפחה מוכנה לעשות כל דבר כדי להוציאו - ובמקום לטעון כי אין דברים בגו, הסכימו למעצר בית בן 30 יום. עו"ד מחאמיד מספר כי בכפר כנא עצרה המשטרה כמות גדולה של קטינים, הכניסה אותם אחד אחד לחדר החקירות, ושיחררה רק את אלה שהלשינו על חבריהם. השוטרים נהפכו לקבלני הודאות, הוא אומר. הם הפסיקו לעשות עבודה משטרתית ומתמקדים בהפעלת לחץ על העצורים בכל מחיר, כדי להוציא מהם הודאה. על כך אמר אלכסנדר סולז'ניצין, שוב במציאות אחרת: "החקירה, שחדלה לחפש אחרי האמת, נהפכה למבצע תלייני ובמקרים הקלים - סתם ביטול זמן"

חריגים
"כל החריגים בחוק הפכו לנורמות" אומר עו"ד מחאמיד, כשהוא מונה את ההפרות הרבות של המשטרה את לשון ורוח החוק, ועו"ד ארשיד מקצינה אף יותר ואומרת כי השוטרים הם חברי כנופיה היודעים שיש להם גב מבית המשפט, ולכן עושים כל מה שהם רוצים בלי פחד מעונש. וכאן טמון שורש הבעיה: כל מנגנוני הפיקוח שנועדו להגן על האזרחים בכלל ועל הקטינים בפרט מפני שכרון הכח של המשטרה כושלים בתפקידם. החל בפרקליטות שמשתפת פעולה עם הפרות חוק בלתי מתקבלות על הדעת שמבצעים השוטרים, דרך בית המשפט שרואה מולו ילדים מוכים וחבולים ובוחר לעצום את עיניו, וכלה במשרד המשפטים ובמחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) שפשוט הרימו ידיים.

אין פיקוח
בין השנים 2011-2013, כך על פי נתוני משרד המשפטים, כפי שהגיעו לארגון "עדאלה" לפי חוק חופש המידע, הוגשו 11,282 תלונות למח"ש. ב-93% מהתלונות שהוגשו על ידי אזרחים החליטה מח"ש לסגור את התיק. כשלושה רבעים מהמקרים לא נחקרו כלל והתיק נסגר מבלי שמישהו הביט בו. רק ב-306 מהמקרים (כ-2.7%) מצאה מח"ש את תעצומות הנפש והגישה כתב אישום פלילי נגד שוטרים. זה לא מנגנון פיקוח, והמספרים האלה מראים כי לשוטרים ידוע שהם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם מבלי לשלם על כך מחיר כלשהו, ואת זה בדיוק הם עושים.

ילדים
מול כל העוולות האלה נמצאים ילדים, ובאופן ספציפי ילדים פלסטינים. הם עומדים חסרי הגנה מול מנגנון שהכריז עליהם מלחמה. כששופטת בבית משפט ישראלי עונה "לא רוצה לשמוע" כאשר עורכת הדין סוקרת את מצבו הפיזי והנפשי הקשה של מרשה כתוצאה ממעצר אלים ומיותר, איזה מסר היא שולחת? כשכמעט כל התלונות המוגשות נגד אלימות שוטרים נסגרות ללא טיפול, המסר היחיד שמתקבל הוא שהשוטרים הם מעל החוק - ושהקטינים הלא-יהודים שנעצרים נמצאים הרחק מתחתיו. מה שעד לא מזמן קרה רק בשטחי המשטר הצבאי הישראלי גולש גם לשטחי ישראל. כששוטר מקבל לגיטימציה להפעיל אלימות כנגד מיעוט אחד, לא ירחק היום בו הלגיטימציה הזו תתחיל להזדחל גם לעוד ועוד מיעוטים. לאט לאט נתחיל להבחין כי קבוצת המיעוטים ה"מותרת" לשוטרים מתרחבת והולכת, וכשנעמוד על ההשלכות של הוויתורים האלה, כבר יהיה מאוחר מדי. אסור לעצום עיניים.

"כאשר אנחנו משתיקים את הפשע, מחדירים אותו עמוק לתוך גופינו פנימה, הרי אנחנו זורעים אותו והוא יעלה מחדש, יצמח בעתיד ביתר שאת. כשאין אנחנו מענישים ואפילו אין מגנים את הרשעים, אין אנו מטפחים את זקנתם הנאלחת, אלא שאנו משמיטים את אושיות הצדק מתחת לרגלי הדורות הבאים. משום כך גדלים הם 'אדישים', ולא בשל חינוך גרוע. המוכר לומד לדעת שהנבלות אינה באה על עונשה לעולם ורווח שמור בצדה תמיד. ולא נוח, נורא יהיה לחיות בארץ כזו".
מתוך ארכיפלג גולאג, א. סולז'ניצין



6 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אין לשופטים שמות?

נעם אמר/ה...

יש, ואם לומר את האמת התלבטתי אם לפרסם אותם. בסופו של דבר הבעיה היא לא בשופטים הספציפים שרואים ומתעלמים. ודאי שגם הם אשמים ולא ראויים לשבת מאחורי דוכן השיפוט, אבל הם רק חלק ממנגנון גדול ורקוב מהיסוד. העניין הוא לא הם, זו השיטה כולה שמקולקלת.

גד אמר/ה...

המערכת מקולקלת, אבל הדרך היחידה לפרוץ אותה היא דרך הפרטי, דרך השמות. אם כי אז היחידים הופכים לש"ג המואשם במצב והמערכת ממשיכה בשלה.

אישית אני מאמין שיעיל יותר לפטר את כל הפוליטיקאים ולהתחיל משהו חדש.

אמיר אמר/ה...

זה סימפטום של חוזר האכפתיות של העם לסבל של לא יהודים. אני לא יודע אם חכם להביא גם שמות של שופטים, אבל המאמר/כתבה היא עבודת קודש

אנונימי אמר/ה...

צריך כן לפרסם ולעשות להם שיימינג

אנונימי אמר/ה...

הלוואי וזה היה עושה להם שיימינג, שא עינך סביב וראה כי רק כבוד יהיה להם מכך.