9 בינואר 2015

פוסט אורחת - רונדינה

פוסט אורחת - נכתב על ידי נעמי.
לאיטליה הגעתי  לפני שנה וחצי, לכפר קטן שנקרה רונדינה (Rondine Cittadelle delle pace) קרוב לארצו (Arezzo) בטוסקנה. המקום הזה הוא כפר סטודנטים שמגיעים ממדינות בסכסוך, ותמיד משני צידיו. זה יהיה שטחי לספר שזאת הפעם הראשונה שבה יצרתי קשר אישי עם פלסטינים ולבנונים, זאת האמת. אולי זו סיבה להתבייש איך עד לגיל 25 ועוד כאחת ש"אכפת לה" מהסכסוך לא למדתי ערבית, לא הצטרפתי לארגון שפועל למטרות שלום ולא יצרתי חברות עם פלסטיניים? עובדה. היו לי החיים שלי, אוניברסיטה, עבודה, חברים, משפחה. לא פיניתי לזה זמן ומקום בחיים שלי, באיטליה קיבלתי במתנה את שניהם.
אנחנו מבודדים, רק אנחנו כאן. אפשר להסתגר בחדר אבל בסופו של דבר אי אפשר להמנע מלהתקל אחד בשני. אין צורך לחפש בשביל להכיר, כולנו כאן ביחד. בזכות מלגת החיים המלאה, אין צורך לעבוד או לחשוב על מימון יומיומי של החיים. אנחנו מקבלים שקט שמאפשר לחיות בלי דאגות חומריות כדי שנוכל להרשות לעצמנו באמת להכיר את מי שחי איתנו. אין לחץ, לא צריך לדבר על הכל בתוך שבוע, לא צריך לגבש תוכנית מייד, לא צריך לצאת בהכרזות. יש זמן לבנות אמון, להכיר אחד את השני, מה אוהבים לאכול, מה מצחיק אותנו, מה מעצבן או קשה לנו, מה אנחנו חושבים, ובכלל, איך כל אחד ואחת מאיתנו רואים את החיים.
לכל אחד שמגיע לכאן, ובעצם לכל אחד בכלל, יש את הדעות פוליטיות, את סיפור ההיסטוריה כפי שסיפרו לו וכפי שהוא מספר לעצמו. היכרות עמוקה דורשת הקשבה אמיתית, גם למה שלא נאמר, ההיכרות נעשית כשיש עניין אמיתי במי שעומד מולי, לא כמייצג של עם, מדינה, דת, או צד בסכסוך, אלא קודם כל כבן אדם. ניתנה לי ההזדמנות להכיר אנשים שונים שגדלו במשפחות שונות ויש להם דעות שונות. נתתי להם להכיר אותי. לא נשארתי בשבילם "הבחורה הבלונדינית עם המשקפיים והחיוך" גם לא "החיילת" ואפילו לא רק "הישראלית". אני כל זה ועוד. ורביע, למשל, לא נשאר בשבילי "הפלסטיני ממחנה הפליטים" או "מי שזורק אבנים" (הוא באמת סיפר לי שנהג לזרוק אבנים) או "זה שנוהג כמו מטורף", הוא כל זה ועוד. הוא מי שכשהייתי חולה לקח אותי לרופא בלילה ושישב איתי שעות בסבלנות וסיפר לי על החיים שלו, שסמך עלי לאט לאט שאפשר לספר לי ושאני באמת מתעניינת "איך היה בית הספר, מה למדתם, במה עבדת, ספר לי על החברים, המשפחה, לאיפה היית יוצא לבלות, איזה אלכוהול אתה מעדיף, ומוזיקה" הסכסוך הוא בלתי נמנע, זה לא נושא שנשאר מאחור, אבל זה לא הנושא היחיד וזאת לא הזהות היחידה שלנו.
בחיים המשותפים האלה יש הרבה עליות ומורדות. הרבה פעמים אני מתאכזבת כשמישהו מדבר אלי ב"אתם הישראלים", כשקשה להם לקבל את העובדה שאני כאן בידיים פתוחות ובאמת רוצה להקשיב, להכיר, וללמוד. זה לא קל להאמין, לסמוך, לשנות דעה או לתת הזדמנות, זה לא קל הרגיש חלק ומייצג של מי שעושה עוולות, אבל זה חשוב לי לנסות להבין איך רואים אותנו "הישראלים" מה אנחנו יכולים לעשות, לא רק ברמה הלאומית או הפוליטית, אלא אפילו ברמה הפרטית. איך אפשר לגרום להם לסמוך עלי או להאמין לי ובי.

אנחנו סטודנטים מהמזרח התיכון (ישראל, פלסטין ולבנון), מהבלקן (סרביה, קוסובו, בוסניה הרצגובינה), קווקז (גאורגיה, רוסיה, אבחזיה, ארמניה, אזרבייג'ן ודגיסטן), סטודנט אחד מפקיסטן, שניים מסודן ושתיים מארצות הברית (בתוכנית חדשה וקצת שונה).
אנחנו חיים בכפר קטן שלנו, ומי שמתקבל לתוכנית מקבל מלגת חיים מלאה: ארוחות צהריים וערב מבושלות ע"י טבחיות, ומצרכים בסיסיים (ונדיבים) לארוחות בוקר. מלגה ללימודי תואר מאסטר באחת מהאוניברסיטאות במרכז איטליה (חשוב לציין שמאסטר איטלקי היא תוכנית התמקצעות של שנה, מקבלים דיפלומה ו60 נקודות זכות, אך התעודה לא שוות ערך לתואר M.A בארץ), מימון לנסיעות לאוניברסיטה, לכל שהות מחוץ לבית שקשורה ללימודים או לפעילויות הארגון. במסגרת הפרוייקט לומדים איטלקית, וזו השפה הרשמית שבה אנחנו מתקשרים, אבל אין צורך לדעת איטלקית מראש.
בנוסף לתואר שכל אחד יכול לעשות בכל תחום שיבחר, במסגרת התוכנית אנחנו לומדים ניתוח קונפליקטים ברמה התיאורטית ועוברים גם קורס בתקשורת. חלק חשוב מהפעילות שלנו הוא עבודה עם ילדים ונוער מבתי ספר באיטליה בנושא קונפליקטים, להבין מה הוא קונפליקט ואיך אפשר להתמודד איתו, יש לנו פה אנשי צוות שעובדים איתנו יחד כדי לבנות פעילויות שמתאימות לנושאים שונים ולגילאים שונים. בנוסף אנחנו משתתפים בכנסים ואירועים שונים. הפעילות היא מאוד מגוונת וכל אחד מאיתנו יכול להתרכז יותר בתחום שמעניין אותו במיוחד. לא כולנו סטודנטים ליחסים בין לאומיים או מומחים לפוליטיקה, אנחנו פועלים מתוך רצון כנה לשנות ומתחומים שונים בחברה, דרך, מוזיקה, כלכלה, אמנות, חינוך, פסיכולוגיה ועוד.
אני אסיים את הזמן שלי ברונדינה בקרוב, והם מחפשים ישראלים חדשים שיגיעו צמאים להכיר ולשתף. לפרטים נוספים, תכניים, פרקטיים או מכל סוג שהוא, אפשר למצוא באתר של הארגון  www.rondine.org ואפשר גם לפנות אלי ישירות. את טפסי ההרשמה לשנה הבאה אפשר להוריד מהלינק הזה, אך יש למהר כי הדד ליין להרשמה הוא 25.01.15. האימייל שלי הוא: bar.naomi06@gmail.com  ואפשר לכתוב לי בעברית, אנגלית או איטלקית.
אני בטח לא אשנה את העולם, וגם לא החברים שלי שחולקים איתי את החוויה הזו. אנחנו טיפה בים, אבל טיפה עם כלים טובים יותר לפעול, טיפה שלא יכולה יותר להישאר אדישה, ושצמאה לעשות ולעשות ביחד.

[נעמי]


אין תגובות: