26 בינואר 2015

חוסאן - ילדי ההפקר - חלק ראשון

נובמבר 2009 לא היה חודש טוב לילדי הכפר חוסאן שבצפון גוש עציון. ב-5 באותו חודש נפצעו קל שלושה מתנחלים ישראלים מיידוי אבנים על מכוניתם, תקרית שהצטרפה לשורה של תקריות אחרות באותה גזרה, הקשה ביניהן היתה פציעה חמורה של מתנחלת מנווה דניאל, סמוך לכפר נחלין, כמה חודשים לפני כן. השב"כ היה נחוש לעצור את התקריות. במשך כל אותו חודש פשטו חיילים על בתי הכפר,  מלווים ברכז השב"כ. חלק מהפשיטות נועדו להפחיד וכללו את הוצאת כל בני הבית לקור המקפיא, לפעמים תוך יידוי רימוני גז והלם, וחלקן שימשו ללקיחת הילדים לחקירה. ברשימה זאת אביא את עדויותיהם של שבעה מהצעירים האלה, כפי שנרשמו על ידי תחקירני ארגון "בצלם", בנוגע לקורותיהם החל מרגע המעצר ועד שחרורם חזרה לבתיהם, לפעמים חודשים מאוחר יותר.



לילה אחד אחרי התקרית בה נפצעו שלושת המתנחלים, בליל ה-6 בנובמבר, פרצו חיילים לביתו של מ', תלמיד כיתה ט' בן 14. הם כיסו את עיניו בפלנלית, אזקו את ידיו באזיקונים, והעלו אותו לג'יפ שחיכה שחוץ. כשהחלו בנסיעה, הוא מספר, היכו אותו החיילים בסטירות ובאגרופים - בפנים, בראש ובחזה. הוא צעק ובכה, אבל הם לא הפסיקו. הג'יפ הוריד אותו בעציון, שם פגש צעירים אחרים מהכפר שנעצרו באותו לילה, ואחרי המתנה בת כשעה נלקח לקריית ארבע. הוא נחקר שם על ידי אדם בלבוש אזרחי, אז הוצא למעין חצר והושאר שם לבד עם חייל שהציג עצמו כדרוזי. החייל אמר שכשהוא היה קטן, גם הוא זרק אבנים על ג'יפים של הצבא. "הם ייקחו אותך לשב"כ ויתלו אותך מהרגליים אם לא תודה", איים עליו החייל, והציע שיגיד שזרק רק אבן אחת, רק אחת, והכל ייגמר. זה עדיף על שנים בכלא. מ' סירב. החייל העלה אותו על ג'יפ ולקח אותו בחזרה לעציון. כשהוריד אותו, מספר מ', לחץ החייל כה חזק על כתפיו, עד שכמעט יצאו מהמקום. ואז הגיע איש השב"כ המתכנה "קפטן דאוד".
"החוקר לבש בגדים אזרחיים, הוא היה גבוה, בעל עור שחום, רזה, בסוף שנות השלושים לחייו, מזוקן ולבוש משקפי ראייה והוא הציג את עצמו בשם 'אבו דאוד'. הוא לקח אותי אתו לחדר שעשוי מברזל. בחדר היינו רק אני והחוקר. הוא תפס אותי עם הידיים שלו מהראש שלי והתחיל לדפוק את הראש שלי בקיר הברזל. אחר כך הוא נתן לי אגרופים וסטירות בפנים ובעט עם הרגליים שלו ברגליים שלי בכוח. הכאבים היו עצומים והרגשתי שאני לא מסוגל לעמוד על הרגליים. אחר כך החוקר התחיל לקלל אותי. הוא אמר דברים מאוד גסים וקילל את אמא שלי. הוא איים עלי שהוא יאנוס אותי ויעשה בי מעשים מיניים אם אני לא אודה בזריקת האבנים. מאוד פחדתי מהאיומים שלו בגלל שהחוקר הזה היה מאוד אכזרי ובגלל שאף אחד לא היה בחדר חוץ משנינו. נזכרתי במה שראיתי בחדשות כשחיילים בריטים ואמריקאים אנסו וצילמו אזרחים עיראקים כשהם ערומים.
הפלתי את עצמי על הרצפה וצעקתי שאני לא עשיתי שום דבר ולא זרקתי אף אבן. החוקר אמר לי לעמוד על הרגליים ואני נאלצתי לעמוד למרות הכאב הנורא ברגליים. הוא אמר לי ללכת ואני צלעתי. הוא הוביל אותי לתוך חדר חקירה ושם ישבתי במשך חצי שעה בערך. החוקר אבו דאוד כתב במחשב שלו. אחר כך שמעתי אותו מדבר בטלפון עם מישהו. הוא אמר לו: "בוא תיקח את הבן שלך מפה". זה היה אבא שלי".
מ' שוחרר הביתה אחר כך. ילד בן 14. אבל זה לא נגמר שם. שלושה ימים אחר כך, בסביבות 2:00 בבוקר, הגיעו שוב חיילים לבית. הם לקחו אותו לעציון, ואחרי שהוכרח לחכות כל הלילה עד שזרחה השמש, שוב הופגש עם "קפטן דאוד". "שלחתי אותך הביתה ואחר כך גיליתי ששיקרת לי", אמר איש השב"כ. אדם נוסף שהיה בחדר ולא הציג את עצמו לקח את מ' הצדה והחל להכות אותו. סטירות, מכות, בפנים ובראש. הוא תפס אותו והשליך אותו לרצפה בעוצמה, עד שמ' הרגיש שנשברות לו כל העצמות בגוף. שם הוא נשאר במשך כמה שעות, לבד, עד שהגיע חוקר אחר, "סוני", ואמר שנער אחד אמר בחקירתו כי מ' זרק אבנים. מ' הכחיש, ו"סוני" שיחרר אותו לביתו.

באותו לילה בו לקחו החיילים את מ', הם הוציאו ממיטתו גם ילד נוסף, בן 15. לבקשתו, עדותו המחרידה לא תפורסם כאן.

ילד אחר, א' בן ה-15, נעצר גם הוא. החיילים מגיעים הרבה לבית שלו בלילות, הוא מספר. הם מוציאים את כל המשפחה החוצה בקור. גם את אחותו, הסובלת ממחלה פסיכיאטרית הגורמת לה לצעוק ולפרכס בכל פעם שהיא נמצאת בלחץ, וגם את אחיו המחלים מניתוח להסרת גידול במוחו הוציאו החיילים לקור, ואת כל המשפחה המורחבת, כולל תינוקות וקשישים. באותו לילה הם לקחו אותו. קשרו את עיניו, אזקו את ידיו והעלו אותו לג'יפ. כל הדרך דיברו החיילים בינם לבין עצמם. דיברו, והיכו אותו בראש. כשהגיעו לעציון, הוכנס לחדר עם עצורים נוספים מאותו הלילה, שם המתין עד הבוקר. בבוקר נשאל על ידי שני חוקרים בלבוש אזרחי האם זרק אבנים, והכחיש. בכל פעם שהכחיש את טענתו של החוקר הראשון, החוקר השני בעט בו והיכה אותו באגרופים. הראשון שואל, השני מכה. ככה במשך כחצי שעה. כשסיימו הוא נלקח לכלא עופר, שם הוכה בפניו על ידי חייל, ושם גם פגש את חברו שביקש שעדותו לא תפורסם, שסיפר לו שעונה קשות כדי שיודה בזריקת אבנים. שלושה ימים הוחזק בתא עם עוד 9 עצורים אחרים, ואז שוחרר לביתו מבלי שהובא בפני שופט. מאוחר יותר הוגש נגדו כתב אישום שבו נטען כי ב-8 הזדמנויות שונות זרק אבנים בכביש 60, גם לעבר מכוניות ישראליות וגם לעבר ג'יפים צבאיים. העדים הם שניים מחבריו, י' ו-ע', שעדויותיהם יובאו כאן.

כשבוע לאחר המעצר של הצעירים האלה, בסביבות 1:30 בלילה, הגיעו חיילים לביתו של י' בן ה-16. הם כיסו את עיניו, אזקו את ידיו, והסיעו אותו לתחנת עציון. הוא הוכנס לחדר ונאמר לו לשבת, אך מכיוון שלא היה שם כיסא, התיישב על הרצפה. מבעד לחרך בפלנלית שכיסתה את עיניו הוא ראה שוטר. ישן. כך הוא הושאר עד הבוקר. "קפטן דאוד", מיודענו, חקר גם אותו. הוא סטר לו בעוצמה ואמר לו: "אנו נפסיק את ההיתר של אבא שלך והוא לא יוכל לעבוד. אמא שלך והאחים הקטנים שלך יהיו רעבים ולא ימצאו לחם כדי לאכול אותו. עדיף לך להודות שזרקת אבנים". תוך כדי החקירה נכנס חוקר אחר, "אבו יוסף", שהיכה אותו בכל חלקי גופו, והתמקד בעיקר באזור הראש והגב. "תודה שזרקת אבנים, או שנשלח אותך לחדר שיש בו עקרבים ונחשים קטלניים", איים החוקר על בן ה-15. הוא המשיך לאיים ולהכות עד ש-י' נשבר. לדברי י', הוא הודה כדי להפסיק את המכות. משם הועבר לכלא עופר והוכנס לאוהל עם עוד 23 מבוגרים. כעבור 3 ימים נלקח לבית המשפט, אך הדיון שלו נדחה ב-3 ימים נוספים. כשעמד סוף סוף בפני שופט, גזר עליו זה 9 חודשי מאסר וקנס של 10,000 שקל. בערעור, שהוגש בחדר קטן בנוכחות הנער, אביו, והשופט, הופחת העונש ל-3.5 חודשי מאסר ולקנס של 2,000 שקל. משם הועבר י' לכלא רימונים, לתא קטנטן בצורת הספרה 6 יחד עם עוד ילד בגילו, שם הוחזק עד שחרורו.

פ' -וש' בני ה-16 נעצרו ימים אחדים לאחר מכן, שניהם באותו הלילה. גם עיניהם כוסו, ידיהם נאזקו, והם נלקחו לחדר בעציון שבו הושארו לחכות עד הבוקר. הם הוכנסו לשני חדרים סמוכים, ו"קפטן דאוד" ו"קפטן משה" התחלפו ביניהם בחקירת השניים. "דאוד" היכה את פ' ואמר לו "עדיף לך להודות או שנביא את אביך לכלא במקומך". על ש' הוא איים: "אני אביא את האחים שלך ואת אחיך לכלא. אתה חייב להודות!". הם שמעו זה את צעקותיו של זה מבעד לקירות חדר החקירות, וכך זה נמשך מ-7:00 בבוקר ועד אחר הצהריים. במשך כל הזמן הזה נאסר עליהם לצאת לשירותים ולא ניתן להם דבר לאכול או לשתות, עד שנשברו. "קפטן דאוד" ו"קפטן משה" נתנו להם דף כתוב בעברית, שפה אותה אינם קוראים, והם חתמו. מאוחר יותר יתברר להם שהודו בכך שבמשך שלוש שנים, מאז היו בני 13, זרקו אבנים בתדירות של לפחות 3 פעמים בשבוע. העדים נגדם היו אותם י' ו-א' שנעצרו כמה ימים לפניהם ועונו בחקירותיהם. מהחקירה הם הועברו לכלא עופר והוכנסו לאוהל עם בגירים. הדיון בעניינם נדחה שוב ושוב במשך יותר מחודש וחצי, אז הועברו לכלא רימונים, המיועד לקטינים, וגם שם לא הפסיקו להתעמר בהם. הם קיבלו מעט מאוד אוכל, ובכל פעם שביקשו עוד, נאמר להם כי "הרשות [הפלסטינית] שלכם לא שלחה לכם כסף כדי לקנות מזון". במהלך כליאתם, הועברו כמה פעמים לבית המשפט בכלא עופר. ההעברה נעשתה בלילה, ואחריה נכלאו בחדר קטנטן וצר עם עשרות אסירים אחרים. לבסוף נגזרו עליהם 3 חודשי מאסר וקנס של 1,000 שקל.

כ-10 ימים לאחר המעצר הזה, ב-2:00 בלילה, נעצר גם ח', בן 15. גם אותו חקר "קפטן דאוד" במשך שעות ארוכות. "במהלך החקירה, החוקר היה לוקח הפסקה קצרה ויוצא מהחדר, ושוב חוזר כדי להמשיך לחקור אותי ולהרביץ לי עם הידיים שלו והרגליים שלו. אני הייתי צועק מכאבים כשהוא מורה לי לשתוק וכשהוא מאיים עליי שהוא יעצור את אבא שלי ואת האחים הקטנים שלי". ח' נחקר על זריקות אבנים שהתרחשו שנתיים קודם לכן. אחרי שעות בהן לא הורשה ללכת לשירותים או לשתות מים, הוא נשבר והודה שזרק אבנים כשהיה בן 13. "קפטן דאוד" נתן לו לחתום על נייר בעברית שאותו לא ידע לקרוא. "מה שהיה חשוב הוא שאני אגמור עם החקירה והמכות", הוא אמר. גם הוא הועבר לאוהל בכלא עופר יחד עם 22 בגירים, שם נשאר במשך 10 ימים, אז הועבר לכלא רימונים. גם עליו נגזרו 3 חודשי מאסר וקנס של 1,000 שקל.

עוד על ההתעללות והעינוים של הקטינים בנקודת עציון אפשר למצוא באתר בצלם.

***

אין הצדקה ואין מחילה למה שמסופר בעדויות אלה ובעשרות עדויות אחרות, שעוד ייסקרו בהמשך הסדרה הזו. העדויות חושפות שמדינת ישראל מעסיקה לכאורה פסיכופת סדיסט בעל נטיות פדופיליות שתפקידו לענות ולשבור ילדים קטנים, בלי פרופורציות כלל לעבירות שבהן הואשמו. והוא לא היחיד. ילדים ונערים בני 14, 15, ו-16 לא צריכים להיחטף ממיטותיהם באישון לילה על ידי חיילים חמושים. אסור לתת להם להישאר לבד בחדר מול סדיסט (לכאורה) חולני בלי הוריהם ובלי עורך דין - כנדרש בחוק הבינלאומי שישראל מחויבת לו. אסור לתת להם להיות מוכים ומושפלים בידי "אנשי חוק" ישראלים בלי שום פיקוח ובקרה על פרקטיקות החקירה הפסולות שנהפכו כבר מזמן לנורמה. אסור להשאיר אותם שעות בלי מזון, שתייה וגישה לשירותים. אסור לכלוא אותם בחברת בגירים למשך שבועות, בלי איש שיגן עליהם. אסור לאיים עליהם באונס. אסור להשפיל אותם. אסור לאיים בפגיעה במשפחתם. אסור לגרום להם להלשין על חבריהם. כל כך הרבה איסורים שאיש לא נותן את הדין ומשלם את המחיר על הפרתם.
"קפטן דאוד" חייב לעמוד לדין. אסור להתפשר על כך. הוא וחבריו חייבים להבין שהם אינם מעל החוק, ושמה שהם עושים הוא פשע, חד וחלק. "שירותי הביטחון" הישראלים מענים ילדים, ושום דבר שיאמרו לא יכול להצדיק את זה.
על חקירות שב"כ אין מנגנון פיקוח אפקטיבי. בין 2011-2001 הוגשו ל"מבקר תלונות הנחקרים" (המבת"ן), גוף שהופקד על בדיקת תלונות נגד אנשי שב"כ, יותר מ-650 תלונות על עינויים ועל התעללויות בחקירות, ומאז המספר גדל במאות תלונות נוספות. מספר התלונות שהועברו משם לחקירה פלילית: אפס. אף אחת. ב-2013 הועבר המבת"ן לאחריות משרד המשפטים, ובמקום שיעמוד בראשו איש שב"כ, מונתה להובילו אל"מ (מיל') ז'אנה מודזגברישוילי, מי שהיתה עד אז התובעת הצבאית הראשית. למרות השינוי, שנעשה (כלשון הודעת משרד המשפטים) "למען 'מראית פני הדברים', וכדי למנוע 'לזות שפתיים'", לא הצלחתי למצוא אפילו מקרה אחד בו נפתחה חקירה פלילית גלויה נגד איש שב"כ שהיה מעורב בעינוי של נחקרים, בין אם קטינים ובין אם בגירים.
יתרה מזאת, סמכויות המבת"ן הן סמכויות משמעתיות בלבד. אנשי השב"כ אמנם מחויבים לדבר עמו, אבל כפי שמציין דו"ח טירקל, עדויות הנגבות על ידו לא יכולות לשמש בחקירה פלילית, מה שהופך את תפקידו לסמלי ולמיותר. המקסימום שיכול לעשות הגוף הזה הוא להעביר את התלונה ליועמ"ש, אך כפי שראינו, אף אחת ממאות רבות של תלונות, חלקן מגובות בעדויות ובראיות פיזיות, לא זכתה לעבור את המחסום הזה.

בישראל יש קונסנזוס שבשתיקה שלפיו השב"כ נמצא מעל החוק, ושלחוקריו מותר לעשות הכל. בלי פיקוח, בלי ביקורת, ומבלי לשאת בעונש במקרה של עבירה על הנהלים. כפי שאמר ג'ון דאלברג-אקטון: "כח משחית, וכח אבסולוטי משחית בצורה אבסולוטית". כל גוף שתינתן לו הרשות להפר את החוק יהפוך למושחת ולמסואב, קל וחומר גוף בעל סמכויות בלתי מוגבלות כמו השב"כ. מטרת הסדרה הזאת היא להעלות לסדר היום את הדרישה הבלתי מתפשרת שלפחות בכל מה שנוגע לילדים - אסור לתת לזה לקרות יותר, לא בשטחי הגדה ולא בשטח ישראל.


אין תגובות: