26 בנובמבר 2014

התנקשות

כותרות העיתונים הישראלים בישרו לפני כשבוע באותיות גדולות ומאירות על ההצלחה המסחררת של השב"כ לעצור חוליה מסוכנת שתכננה להתנקש בשר החוץ הישראלי המתגורר בהתנחלות הבלתי חוקית נוקדים. היו בסיפור הזה כל מה שיכלו לחלום עליו בראש מערכת ההסברה הישראלית: טיל מסוכן מסוג RPG, פלסטינים שאחד מהם היה בעברו פעיל חמאס, שר חוץ בעל תדמית פטריוטית-מיליטנטית, ושורה ארוכה של כשלונות שזקוקה נואשות להצלחה כדי לכסות עליהם.
אבל, וידעתם שזה הולך להגיע, עיון בכתב האישום חושף מציאות, אעפס, קצת שונה. מעולם לא היה טיל, או אפילו רמז לקצה של אחד כזה. ה"התארגנות" היא של נהג מונית ואחיו שעבדו כל יום מחמש בבוקר עד שמונה בערב כדי לפרנס את משפחתם, ובפועל, פרט להודאה של החשודים שהוצאה אחרי כמה שבועות של חקירת שב"כ אינטנסיבית, יש בדיוק אפס ראיות להתכנות של התנקשות כזו, שגם על פי הפרקליטות הצבאית לא ממש התקיימה. אפס.

הסיפור, על פי כתב האישום שהוגש לבית הדין הצבאי ביהודה, מתחיל בראשית אוגוסט, כאשר התותחים בעזה עוד רעמו לצלילי "צוק איתן", ואיברהים אל זיר בן ה-39 מהכפר חרמלה נסע ברכבו על אחד הכבישים באזור בית לחם. אז, ממשיך כתב האישום ומפרט, ראה שני רכבים בהירים מסוג GMC וגמלה בליבו החלטה לקנות מכספו האישי טיל מסוג RPG, ולירות אותו לעבר השיירה. איברהים פנה לאחד, יוסף אלשיח', ביקש ממנו טיל מסוג RPG, וזה אמר לו שיבדוק בשבילו. כעבור שלושה ימים פנה איברהים גם לאחיו, זיאד בן ה-37, וסיפר לו על הרעיון לירות טיל מסוג RPG על שיירת הרכבים הבהירים של שר החוץ. לא עברו יומיים, ואיברהים עלה לרכב של שכנו (מסוג סובארו, מפרט כתב האישום), וביקש ממנו לנסוע לזעתרה לצורך לא ברור. כעבור 10 דקות התחרט והם חזרו על עקבותיהם.

זהו. זה כל הסיפור. זו הקנוניה הגדולה להתנקש בשר החוץ הישראלי. אין עוד משהו. מוזמנים לבדוק בעצמכם. איש אחד נסע בכביש, ראה רכבים בהירים וגדולים, דיבר עם שכן, דיבר עם אחיו, נסע בסובארו, וזהו. אין טיל. אין אפילו קצה קצהו של נסיון לפעול. למרות זאת, חודשיים שלמים אחרי אי-ההתרחשות הזו, כשאנשי שירותי הבטחון הישראלי מודעים לחלוטין שלא קרה דבר וששום דבר לא מתוכנן גם לקרות, פשטו כוחות ישראלים ועצרו את איברהים. במשך כמה שבועות הוא נחקר ע"י השב"כ בעודו כלוא במעצר מנהלי, וכעבור ארבעה שבועות נעצרו גם אחיו זיאד והשכן, עדנאן. אינני יודע אם גם סוחר הנשק הדמיוני, יוסף, נעצר גם הוא, למרות שמכל הנאשמים הוא היה הכי קרוב למשהו שעלול היה להיות מסוכן, אך למיטב ידיעתי הוא אינו מנוי על הנאשמים בתיק ואף לא על העדים נגדם. ועל זה נאמר - וד"ל.

הדבר העיקרי שניתן ללמוד מהפרשה הזו הוא הקלות בה יאכילו אותנו רוב כלי התקשורת הישראלים כל מה שיעביר להם השב"כ בלי להפעיל גרם של שיקול דעת. האם באמת היה פה נסיון התנקשות? האם היה פה אפילו קצה קצהו של רמז לצילה של קנוניה כזו? הפעילות היחידה שנערכה במסגרת ה"התארגנות" הזו היא דיבור בעלמא, שפרט להודאתו של הנאשם שנעצר חודשיים אחרי הפרשה ושהוצאה ממנו אחרי ארבעה שבועות של חקירה אינטנסיבית, שמקרים קודמים מלמדים אותנו שהיא מתנהלת תוך הפעלת לחץ פיזי ונפשי עצום, אין פה כלום. כלום. כלב השמירה של הדמוקרטיה, לו היה מקבל גבב עלוב של שטויות כאלה, היה מפרסם כותרת אחת: "משטרת המחשבות של השב"כ עוברת את הגבול". השנאוצר הרטוב של התקשורת הישראלית נשכב מיד על הגב ומתמסר לליטופי הבטן של היד העטויה בכפפת עור שחורה. כי ביקורת זה לחלשים.
שני הדברים היחידים שיש לעשות כעת, ושיש להטיל על ראשי מערכת הצדק הישראלית, אם כזו עדיין קיימת, הוא לשחרר לאלתר את שלושת הנאשמים ולהעניש בחומרה את כל מי שהיה מעורב בהחלטה האומללה להעמיד אותם לדין. הקנוניה היחידה שיצאה מהסיפור הזה, ושעליה ראוי להעניש שורה ארוכה של בעלי תפקידים, היא קשירת קשר להעלבת מושג הצדק.



2 comments:

אנונימי אמר/ה...

נו, אתה יודע איך זה... "בפשע הודעת, בכלא ישבת." מה זה משנה מה קרה באמת. כן קנוניה, לא קנוניה - בוא לא נהיה קטנוניים. הערבי בכלא, הכל בסדר.

אנונימי אמר/ה...

אפשר קישור לכתב האישום?