24 באוקטובר 2014

אלשלודי

נתחיל מהסוף: עבד אלרחמאן אלשלודי נהג ברכב שפגע בשמונה בני אדם סמוך למטה הארצי של המשטרה בירושלים. לאחר שהרכב נעצר הוא ניסה להימלט ונורה על ידי שוטרים שרדפו אחריו. הוא פונה לבית החולים שערי צדק, שם נפטר אחרי כמה שעות. התינוקת חיה זיסל ברון בה פגע, בת שלושה חודשים, נפטרה מפצעיה. משפחתו של אלשלודי עודכנה על האירוע מהתקשורת ומהרשתות החברתיות. איש לא אמר להם היכן הוא מאושפז ומה מצבו. כשהגיעו לבית החולים סירבו הרופאים לדבר עמם, ואחיו של הדורס, עז אלדין בן ה-15, נעצר ונלקח לחקירת שב"כ במגרש הרוסים. נכון לחמישי בערב הציבה המדינה תנאים לשחרור גופתו של אלשלודי, וסירבה להעביר אותה למשפחתו אם לא יתחייבו לקברו בלילה, בנוכחות 20 אורחים בלבד.

אבל סיפורו של אלשלודי, כדרכם של סיפורים טראגיים, מתחיל מוקדם יותר והוא מורכב הרבה יותר.

אלשלודי נעצר לראשונה כשהיה בן 18 בעוון "עבירות בטחוניות" ונגזרו עליו 16 חודשי מאסר. הוא הואשם בזריקת אבנים ובהשתייכות לארגון חמאס, כמו אלפי צעירים אחרים המוחזקים כיום או הוחזקו בבתי הכלא הישראלים בשנים האחרונות. בתחילת השנה נעצר שוב למשך חודש, ובמהלך מאסרו, מספרת אמו, הושם בבידוד למשך עשרים יום ברציפות, דבר שהשפיע קשות על מצבו הנפשי. היא מספרת שהוא ספג השפלות, איומים ואף עינויים מצד חוקריו, וגם לאחר ששוחרר נלקח מדי פעם ל"שיחות" על ידי אנשי השב"כ, שהמשיכו להשפיל ולקלל אותו, ואף איימו עליו באיומים שונים שעירערו עוד יותר את שפיותו. הם אמרו לו שלעולם לא ימצא עבודה, שלא יוכל ללכת ללמוד, שלא יוכל לנהל חיים רגילים. מקורביו מספרים שהסיבה לשיחות התכופות הללו היתה ניסיון של אנשי השב"כ לגייסו לעבוד למענם, ניסיונות שאלשלודי התאמץ להדוף עד הרגע האחרון.
שלושה ימים לפני האירוע, ממשיכה אמו, לא הצליח אלשלודי לישון. מאז שחרורו מהכלא הישראלי הוא סבל מהזיות וממתח נפשי, ובבוקר האירוע החליטה לקחת אותו לרופא. הרופא שלח אותו לפסיכיאטר להמשך הטיפול, ונקבע להם תור ל-9 בנובמבר. הם חזרו הביתה ואלשלודי הלך לישון.

עבד אלרחמאן אלשלודי

ירושלים בוערת, על אף נסיונות הממשלה לשדר שהכל כרגיל. מדי לילה נערכים מעצרים של צעירים כמו אלשלודי במזרח העיר. כוחות ביטחון גדולים פושטים על בתיהם באישון לילה ולוקחים אותם לחדרי החקירות, שם הם חשופים להתנהלות אלימה מצד מערכת מוטה שתעשה הכל כדי לשבור אותם, והיא מצליחה בכך לעתים קרובות. לרכזי השב"כ ניתן כוח בלתי מוגבל והם משתמשים בו כדי לדחוף את קורבנותיהם אל מעבר לקצה, לשברם ולהשפילם עד שיאבדו את עצמם - כמו אלשלודי, שנקרא שוב ושוב ל"שיחות" כאלה לאחר ששוחרר ממעצר בו נשלח לבידוד ארוך - בניסיון לגרום לו למכור את חבריו, את קרוביו, את משפחתו ואת עמו.

משפחתו של אלשלודי עדיין טוענת שייתכן כי מדובר בתאונה, שאולי הוא לא התכוון לפגוע בהולכי הרגל. אלשלודי לא היה בקו הבריאות כשהתיישב מאחורי ההגה, על כך אין עוררין. אין בכך כדי להסיר ממנו את האחריות למותה של ברון התינוקת, אך מי שהביא אותו למצב הזה אחראי לא פחות ממנו למה שקרה ולמה שעוד עלול לקרות לאלפי צעירים פלסטינים אחרים הנמצאים במצב דומה לשלו, נדחפים לשם על ידי כוחות עלומים. השב"כ, שלא רואה מולו בני אדם אלא רק מטרות; משטרת ירושלים, שמעדיפה נצחונות יח"צ קלים על טיפול אמיתי לשיפור הביטחון האישי של כל תושבי העיר; עיריית ירושלים, שרואה בפלסטינים תושבי העיר אויבים שיש להמאיס עליהם את החיים עד שיעזבו, ומשקיעה מיליונים בחיזוק ההתיישבות היהודית בשכונות פלסטיניות במקום לשפר את איכות החיים של תושבי השכונות עצמם; משרד הבריאות, שנכשל שוב ושוב במתן מענה לחולים הדורשים טיפול ושיקום משמעותי; מערכת המשפט, המעניקה צדק אחד ליהודים ואי-צדק אחר לכל השאר; ולבסוף, הממשלה שהכריזה מלחמה על תושביה הפלסטינים של המדינה, שמייצרת משטר אפרטהייד דה-פקטו, שבו ליהודים יש סט זכויות אחד, ולפלסטינים סט אחר, נחות ממנו.

אין הצדקה לפגיעה בחפים מפשע, ומעשהו של אלשלודי, אם אכן היה מכוון, ראוי לכל גינוי ומיאוס. אבל אסור גם להיתמם ולבודד את המקרה הזה מהתמונה הגדולה יותר, זו שמצטיירת כבר עשרות שנים מתחת לאפנו, זו שממנה אנחנו אוהבים כל כך להתעלם. קל לפטור את זה כפיגוע של מחבל מרושע, כאקט של מטורף חולה נפש, או כמעשה הירואי של שהיד - נקמה על דריסת שתי ילדות בנות חמש בסינג'יל על ידי מתנחל מיצהר זמן לא רב לפני כן. אבל כל מסגור כזה הוא עוול לאמת. כל תיוג כזה מרוקן מתוכן את המציאות בה אנחנו חיים ומרדד אותה לכדי קלישאה. הגיע הזמן להביט מעבר לה ולראות את המורכבות של החיים ואת התהליכים הפועלים ברקע, אלה היכולים להביא אדם לעשות מעשים איומים כאלה.



2 comments:

Amari אמר/ה...

מאמר מרתק. אם זה לא בעייה לדבר על זה, מאיפה המידע? למרות שאני נוטה לסמוך על העדויות שלך, בדרך כלל אתה מצטט מקורות כלשהם, ומטריד אותי שכל זה קרה לאזרח במדינה, גם אם מחבל, בלי שנדע.

נעם אמר/ה...

תודה. המידע מגיע ממקורות מגוונים, חלקו מראיונות עם המשפחה ועם מקורבים, מארגונים לרווחת האסיר, מארגוני זכויות אדם אחרים, מידע המופץ ברשת, ובעיקר מעקב ממושך אחרי הנושא.