28 ביוני 2014

המקרה המוזר של הירי באנס אל אטרש

בשבעה בנובמבר, בשעת לילה, ירה שוטר מג"ב צעיר כדור אחד בחזהו של אנס אל אטרש והרג אותו במקום. לדברי השוטר, וזו הגרסה הרשמית שאומצה על ידי ישראל, אל אטרש רץ לעברו עם סכין שלופה והוא רק הגן על עצמו. עדי ראייה טוענים שאל אטרש כלל לא החזיק סכין בעת שנורה על ידי השוטר, וממילא לא תקף ולא התכוון לתקוף איש. העובדות היחידות הברורות הן שצעיר שכל עתידו היה לפניו טמון עכשיו באדמה, ושהשוטר שירה בו מסתובב חופשי.

אנס אל אטרש, בן 23 במותו

אנס היה אחד משישה אחים ואחיות למשפחת אל אטרש משכונת אבו סנינה מחברון. הוא למד באוניברסיטה ועבד בעסק המשפחתי. למשפחה כמה חנויות נעליים: אחת בג'נין המנוהלת על ידי איסמעיל, אחיו הגדול של אנס, ושנייה ביריחו, שנוהלה על ידי אנס עצמו ובה גם נהג לישון במהלך השבוע. אח אחר, ראאד, הסיע בדרך כלל את האחים לחנויותיהם בבוקרי שבת והחזיר אותם הביתה בלילות חמישי, אחרי שעת הסגירה. אנס התכוון להתארס לבחירת לבו תוך זמן קצר, ועתידו נראה מבטיח. דבר נוסף שכדאי שתדעו על אנס הוא ששנתו כבדה. כשהוא ישן קשה היה להעיר אותו, וכשהיה מתעורר לפתע, היה מבולבל ומבוהל. הוא היה בן 23.

באותו יום  סגר אנס את חנותו ביריחו בשעה עשר. אחיו, שהקדים לאספו, מספר שהיה עליז, התלוצץ עם הלקוחות, ולא ניכר עליו דבר חריג שיכול היה להעיד על העומד להתרחש. אביהם ביקש שיעצרו בשוק לרכוש כמה ירקות, וכך עשו. אנס בחר מוזיקה שאהב להשמיע במכונית ושקע בשינה עמוקה. אפילו הטלפון שלו שצילצל לא הצליח להעירו. המתקשר, בן דוד של השניים, לא ויתר כי רצה להצטרף אליהם למסיבת אירוסין שנערכה באותו ערב, והתקשר לאיסמעיל, שהעיר את אנס, וזה ענה לו שידבר עם בן הדוד כשיגיעו לחברון בעוד חצי שעה, וחזר לישון במושבו.

הרכב התקרב למחסום הקונטיינר (הידוע גם בשם "הקיוסק"), שאויש על ידי שוטרי מג"ב. השוטרים העמידו שלושה צעירים פלסטינים מול הגדר וחיפשו עליהם. רכב שנסע האט ואז המשיך, והמכונית בה נהג איסמעיל האטה גם היא. כשביקש להמשיך, שילב להילוך לא נכון והמכונית היטלטלה והשתנקה ואז עצרה לפתע.
אנס, שהתעורר בבהלה, פתח את הדלת, יצא ונעמד. אחיו קרא לו לחזור, ואז נשמעו שתי יריות. אנס נפל ליד הדלת הפתוחה. השוטרים נכנסו לפעולה: הם תפסו את הנהג, שניים אזקו את ידיו באזיקי פלדה, ושניים את רגליו. הם הפילו אותו והצמידו את פניו לקרקע, ומתחת למכונית הוא ראה אותם נושאים את גופת אחיו הרחק מהרכב. שוטר אחר בעט בגבו של איסמעיל האזוק, ששכב על הקרקע.

תוך רבע שעה הגיעו ניידות רבות למחסום, בהן גם אנשי שב"כ, שהחלו לתשאל את האח ההמום. מאיפה הכסף שהיה על גופו של אנס? מעבודה, ענה איסמעיל. היית נוסע למחסום אם היית יודע שברכב יש סכין? לא היתה סכין במכונית, הוא ענה. מה תגיד אם נראה לך סכין? אגיד שאתם משקרים, הוא ענה. לאנס לא היתה סכין. החוקרים לקחו אותו לצד הרכב והראו לו סכין מתקפלת פתוחה למחצה. זה לא הסכין של אנס, הוא צעק.

איסמעיל ישב קשור במחסום עד שהגיעו הוריו, כעבור כמה שעות. "מה עשית לאח שלך?!", צעקה האם, והלכה לקונן על גופת בנה המונחת על הדרך, עד שנלקחה משם על ידי אמבולנס פלסטיני. אנס נקבר למחרת.

פאדל דאוד הוא נהג מונית, גם הוא מחברון. הוא נסע במוניתו מאחורי איסמעיל ואנס, והיה עד לכל הארוע. הוא לא דיבר עם משפחתו של אל אטרש לפני מתן עדותו. הוא מספר על מכוניתו הכחולה של איסמעיל המאטה ועוצרת במחסום, ועל איש צעיר שיצא ממנה והתמתח - נעמד ופרש את זרועותיו. ירייה נשמעה והצעיר נפל. שוטר אחד, הוא מספר, פנה מיד לאחר מכן לעבר השוטרים האחרים וחיבק אותם. הוא מאמין שזה היורה.
דאוד מספר על השוטרים שקשרו את הנהג, ועל שני שוטרים שלקחו את הצעיר הירוי וניסו לעשות בו החיאה.

המחסום היה מואר בזמן הירי, מספר נהג המונית, והוא עמד 15 מטר ממקום הירי וראה הכל בבירור. הצעיר יצא, התמתח ופרש זרועותיו כאדם המתעורר משנתו, ונורה. הוא לא החזיק דבר בידיו ולא הלך לשום מקום.

שוטרים במקום האירוע, צילום: משטרת ישראל

הגרסה ששחררה המשטרה זמן קצר לאחר הארוע היא זו: "מתוך הרכב ירד פלסטיני בשנות העשרים לחייו, כשבידו סכין, והחל לרוץ במהירות לעבר הלוחמים. אחד הלוחמים שהיה במחסום זיהה את החשוד וצעק לו לעצור בערבית. מכשזה לא נעצר הלוחם דרך את נשקו, וממרחק קצר הצליח לירות לעברו כדור אחד על מנת לנטרל אותו ולהסיר את האיום. המחבל נוטרל במקום. הלוחמים יצאו ללא כל פגע הודות לערנותו של הלוחם, אשר סיים טירונות רק לפני מספר חודשים".

במחסום הקונטיינר יש מצלמות וידאו המקליטות את כל המתרחש בו. דובר צה"ל אוהב לפרסם סרטים המראים את החיילים כקורבנות של האלימות הפלסטינית, ואכן, בתקיפה אחרת שבוצעה בצומת תפוח באותו יום, הציג דובר צה"ל את סרט הווידאו. אם כך, מדוע לא פורסם עד כה סרט הווידאו שיכול לשפוך אור על מה שקרה שם?
ובכן, דובר צה"ל טוען שהוא לא מכיר סרט כזה. המחסום הוא באחריות מג"ב. בשיחת טלפון טען עוזרו של דובר מג"ב, לאחר שבדק את פרטי התקרית, כי המצלמות לא כיסו את האירוע או כל עניין רלוונטי אחר, ולטענתו, לכן הם לא עשו  שימוש בחומר המצולם בעת התחקיר, וההנחה היא שהסרט לא קיים מאז. אציין כי "התקרית" התרחשה בשטח המחסום ולא מחוצה לו, לכן המסקנה היא אחת משתיים: או שהמצלמות באמת לא מכוונות לצלם את מה שמתרחש במחסום, ואז מדובר בתקלה חמורה שיש לקוות שיהיה מי שישלם עליה, או שעוזר הדובר לא מספר לנו את כל האמת. כך או כך, לטענתו אין עדות וידאו מירי קטלני שהתרחש באמצע מחסום משטרתי מואר ומצולם.

האולר שנמצא במקום, ושלטענת השוטרים הונף בידו של אל אטרש

אם כך, מאיפה הגיעה הסכין המתקפלת? האם באמת היתה שייכת לאנס, כפי שטוענים השוטרים, או שנשתלה שם לאחר שהבינו ששוטר צעיר ובלתי מנוסה, שסיים את הטירונות שלו זמן קצר קודם לכן, ירה מתוך פאניקה באדם תמים? השוטר הצעיר העיד כי אנס רץ לעברו עם סכין שלופה (על פי צילומי המשטרה, אורך הלהב פחות מ-8 ס"מ), ולטענתו הספיק לצעוק לאנס בערבית, לדרוך את נשקו, ורק אז לירות בו. מדוע, אם כן, נפלה גופתו של אנס בצמוד לדלתו הפתוחה של הרכב? מדוע לא פורסם תיעוד הווידאו של הירי על אף שהמחסום מצולם? מדוע לא נעצרו אחיו וקרוביו של אל אטרש לחקירת שב"כ כפי שקורה בכל המקרים האחרים שבהם מותקפים שוטרים וחיילים על רקע לאומני?
השאלות כאן רבות וכבדות משקל, עד כדי כך שבצעד חריג, במיוחד לגבי מקרים של תקיפה לכאורה של שוטרים, החזירה פרקליטות המדינה את תיק החקירה לאח"מ (אגף חקירות ומודיעין) מחוז ש"י (שומרון ויהודה), להשלמת חקירה. בהתחשב ברקורד העלוב של המחוז הזה, בעיקר בכל הקשור לפלסטינים, סביר שללא הפעלת לחץ חיצוני התיק הזה ייקבר. התפקיד שלנו הוא לוודא שזה לא יקרה, ושהשוטר היורה יועמד לדין וישלם על החיים שנטל.


7 ביוני 2014

מטטרון

יחידת דובר צה"ל, כפי שמרמז שמה, נועדה להיות פה למאות אלפי החיילים והקצינים המשרתים בזרוע החמושה של הדמוקרטיה היהודית הישראלית. זה הגוף אליו פונים כלי התקשורת לאחר כל אירוע בו היו מעורבים חיילים, ועליו הם מסתמכים כדי שיספק להם מידע אמין ואמיתי שאינו נגיש בדרכים אחרות משלל טעמים, בטחוניים ואחרים. אבל האם זו אכן המציאות? האם דובר צה"ל באמת ממלא את תפקידו כמקור מידע אמין, או שהוא משמש בעצם כגוף יח"צ לארגון אותו הוא מייצג? זו אינה שאלה סמנטית, כי התקשורת הישראלית, ובמידה מסוימת גם התקשורת הזרה, נוטה לקבל את המידע מדובר צה"ל כפי שהוא, עם מעט מאוד ביקורת, אם בכלל. התקשורת מייחסת לדבריו אמינות, כאילו היו עובדות ולא טענות, והמסרים האלה גם נקלטים כך בציבור. כדי לענות על השאלות האלה, בואו נבחן שני אספקטים שיעזרו לנו להבין את פעילותו של הגוף הזה: הראשון יהיה איך הוא רואה את עצמו, והשני - עד כמה אמינים דיווחיו.

מקור מידע אובייקטיבי
בגיליון "מערכות" מספר 446 פירסם סא"ל ד"ר ישראל טל-סרנגה, המשרת ביחידת דובר צה"ל, מאמר בו הוא חושף טפח מהשיקולים המניעים אותו, והעלולים להשפיע על מידת האמינות שלו: "חשוב לצה"ל להשפיע על מידת הלגיטימציה שמקבלות פעולותיו בקהלי יעד בעולם" אומר טל-סרנגה. "צה"ל מפעיל מאמץ רב גם בתחום התקשורת וגם בתחום הדיפלומטיה הציבורית הצבאית". זאת אומרת שדו"צ רואה את עצמו לא ככלי תקשורת אלא כגוף יח"צ. בחוברת שהוציא בית הספר לתקשורת צבאית, שבו עוברים כל חיילי דו"צ, נכתב: "הקפד שדבריך יתאימו לקו המסרים של צה"ל". קרי - אל תגיד דברים שיוציאו את צה"ל לא טוב. דובר צה"ל מתגאה שהוא מכשיר חיילים "אשר ישמשו במקביל גם כעתודה לטובת הסברת ישראל", ומסכים לקבל את פרס "איש השנה" של ארגון יחסי הציבור הישראלי. במקביל, דו"צ מנפיק פניני דיס-אינפורמציה ולוחמה פסיכולוגית יחצניים וילדותיים שאין מקומם בגוף תקשורת המתיימר לשדר אמינות ורצינות. לא תקשורת, תעמולה. לא דיווח, יחסי ציבור.
ד"ר זהר קמפף, מרצה וחוקר תקשורת מהאוניברסיטה העברית, טוען כי כאשר הואשם רענן גיסין, לימים דובר ראש הממשלה ואז קצין בדו"צ האחראי על התקשורת הזרה, בהפצת שקרים - הוא טען בתגובה שתפקידו הוא לדברר וכי יש הבדל בין הפצת שקרים לבין אמירת חלק מהאמת. מפי האתון, מה שנקרא.


ובכל זאת
ואולי אין בזה משהו רע מלכתחילה? אם המידע שמעביר דו"צ אמין, אולי אין רע בכך שהוא חובש שני כובעים, אחד תעמולתי והשני תקשורתי? בדקתי את המידע שהעביר דו"צ בשורה של אירועים חמורים מהשנים האחרונות. אם אין לכם סבלנות, הרגישו חופשיים לדלג על החלק הזה עד לשורת הכוכביות למטה.

הירי הקטלני ביוסוף א-שוואמרה, 26.3.2014: בהודעת דובר צה"ל נמסר כי כוח מגדוד 77 של השיריון שהיה בפעילות יזומה הבחין בשלושה פלסטינים חשודים שחיבלו בגדר ההפרדה ופתח לעברם בנוהל מעצר חשוד. משסירבו להיענות לקריאות החיילים, נפתחה לעברם אש שממנה נפגע פלסטיני אחד. בפועל, הסתבר כי הנערים כלל לא ניסו לחבל בגדר אלא עברו בפרצה הקיימת בה זה זמן רב, וכי החיילים לא ביצעו נוהל מעצר חשוד אלא ירו בא-שוואמרה בלי אזהרה.

הירי הקטלני בשופט הירדני ראאד עלא א-זעייתר, 10.3.2014: דובר צה"ל הודיע כי אזרח ירדן שנורה במעבר אלנבי היה בדרכו לעשות פיגוע. בהודעת צה"ל נאמר כי לאחר תחקור עשרות עדי ראייה, עולה באופן ברור כי האיש ירה לעבר חייל צה"ל כשהוא קורא "אללה אכבר" וניסה לחטוף את נשקו, החיילים חשו בסכנת חיים ממשית, פעלו על פי ההוראות וירו לעבר פלג גופו התחתון - אך הוא המשיך לתקוף את החייל במוט ברזל, ואז ירו החיילים לעברו והרגו אותו. מאוחר יותר שינה דו"צ את גרסאותיו וטען כי השופט ניסה לחטוף נשק מחייל צה"ל, כי השופט איים על חייל צה"ל במוט ברזל, כי החיילים חשו עצמם מאוימים על ידי השופט וירו עליו שתי יריות: אחת שכוונה לרגלו - וכשהמשיך לתקוף, ירייה נוספת שהרגה אותו. בפועל, מסתמן כי העימות החל בעקבות הערה מעליבה של אחד החיילים כלפי השופט הירדני, שלוותה בדחיפה, שהציתה סערת רגשות שהסתיימה בירייה הקטלנית, אבל אנחנו עוד מחכים למסקנות ועדת החקירה.

הירי הקטלני בעודה חאמד, 3.2.2014: דובר צה"ל מסר כי "ביום שישי בשעות הצהריים באו מספר חשודים לגדר המערכת, במרחב האסור לשהייה, וחיבלו מספר פעמים במכשול הגדר. הכוח ששהה במקום ביצע נסיונות הרחקה חוזרים ונשנים, ומשהמשיכו לחבל בגדר, ביצע נוהל מעצר חשוד שבו נפגע אחד החשודים". בפועל, עודה חאמד נורה בראשו מבלי שנשקפה ממנו סכנה לאיש. בעת ששכב פצוע בסמוך לחיילים, שהיו מן הצד השני של הגדר, ביזבז צוות הסהר האדום זמן יקר בניסיונות לאתרו. החיילים לא הושיטו לו עזרה רפואית בעצמם ולא סייעו לצוות האמבולנס באיתורו.

הירי הקטלני בעדנאן אבו ח'אטר, 2.1.2014: דו"צ מספר שאבו ח'אטר נורה ברגליו לאחר שהתקרב לגדר המערכת וניסה לחבל בה, בפועל הוא נורה בבטנו ומת למחרת מפצעיו.

הריגת הפעוטה חלא אבו סביח'ה 24.12.2013: "צה"ל, באמצעות כלי טיס של חיל האוויר, טנקים וכוחות חיל רגלים, תקף היום (שלישי) אתר לייצור אמצעי לחימה ותשתית טרור בדרום רצועת עזה, מוקד פעילות טרור ותשתית טרור במרכז הרצועה וכן שתי תשתיות טרור בצפון הרצועה. זוהו פגיעות מדויקות במטרות, כל מטוסינו שבו בשלום לבסיסם". בפועל, ההתקפה היתה על בית מגורים, ובה נפגעו ארבעה בני משפחה אחת וביניהם הפעוטה חלא אבו סביח'ה, בת שנתיים ושמונה חודשים, שנהרגה מפגיעה מדויקת במיוחד במטרה.

הירי הקטלני בווג'יה א-רמחי, 7.12.2013: "בצה"ל מסרו כי כוח מגדוד צבר של גבעתי הוצב במארב שנועד לתפוס מיידי אבנים. במהלך הפעילות החל יידוי אבנים לעבר הכוח ולעבר ישראלים באזור. על פי הדיווח של מפקד הכוח, נפתח נוהל מעצר חשוד ובוצע ירי לאוויר בלבד. בצבא בודקים האם הנער נפגע מהירי אם לאו". בפועל, בהסכמתה של משפחת ההרוג, בוצעה בגופה נתיחה שלאחר המוות במכון הפלסטיני לרפואה משפטית, שקבע כי מותו של א-רמחי נגרם מקליע 5.56 מ"מ יחיד שחדר למרכז גבו של הנער, וכי טווח הירי מוערך כנע בין 50 ל-300 מטר.

מעצר אלים של עיתונאים בקדום, 7.11.2013: גירסת דובר צה"ל לאירוע: "במהלך הפרת סדר אלימה ובלתי חוקית שהתקיימה בקדום, בה 50 פלסטינים יידו אבנים לעבר כוחות הביטחון, נעצרו צלמים פלסטינים שהתעמתו עם הכוחות ותקפו חיילים". בפועל, תיעוד וידאו של המעצר מראה כי הגירסה הזו לא בדיוק תואמת למציאות.

הירי הקטלני באחמד טזאזעה, 31.10.2013: מצה"ל נמסר כי כוח של צה"ל עצר ארבעה פלסטינים בעיירה, מדרום-מערב לג'נין, לאחר שכ-50 פלסטינים יידו לעברם אבנים. כוח שהיה במקום השיב בירי רימוני גז והלם. כוחות הביטחון מסרו בתדרוכים לעיתונאים גרסה שלפיה טזאזעה נפגע מוקדם יותר מזמן התרחשות העימותים בין הצבא לבין מיידי האבנים הפלסטיניים, וכן שגורמים פלסטיניים קבעו כי טזאזעה נהרג כחלק מאירוע פלילי פנים-פלסטיני. בפועל, טזאזעה נורה על ידי החיילים בירי חי ישירות בחזהו, כשעמד רחוק מהם ולא נשקפה להם כל סכנה ממנו.

הירי הקטלני במועתז אידריס אל שראוונה, 1.7.2013: לדברי צה"ל, הצעיר שנהרג, מועתז אידריס אל שראוונה, תושב הכפר בן 19, הגיע לאזור העימות ולפי גורם צבאי קפץ לעבר ג'יפ צה"לי. מפקד מחלקה בחטיבה יצא מהג'יפ והחל בביצוע נוהל מעצר חשוד, שבסופו ירה לעבר רגליו של שראוונה. בפועל, שראוונה נהרג מקליע בבית החזה, ולדברי עדים הוא גם נדרס על ידי ג'יפ צה"לי.

הירי הקטלני בעמאר נסאר ובנאג'י אל-בלביסי, 3.4.2013: מדובר צה"ל נמסר כי פלסטינים שהתקרבו מאוד לעמדה ליד ההתנחלות עינב בצפון השומרון השליכו לעברה בקבוקי תבערה והכוח השיב בירי לעברם והרג אחד מהם. בפועל, גופתו של נסאר נמצאה על הכביש, במרחק של כ-120 מטר מצפון למחסום. גופתו של אל-בלביסי נמצאה רק בסביבות השעה 4:00 בבוקר ביום המחרת, במרחק של כ-200 מטר מהמחסום, מאחורי מפעל, בנקודה המוסתרת על ידי בית מגורים. מצילומי גופותיהם ומדו"חות רפואיים שבידי ארגון "בצלם", עולה כי נסאר נפגע מכדור חי בחזהו ואילו אל-בלביסי נפגע מכדור חי בגבו. הדיווח כי "הכוח השיב בירי" בעייתי מאוד, כי הכוח לא "השיב בירי" - אלא קיבל התרעה מראש, ארב לצעירים מחוץ למחסום, רדף אחריהם וירה בהם ירי חי במרחק מאות מטרים מהנקודה בה נזרק בקבוק התבערה, שם הפקיר את גופתו של אל-בלביסי, שדימם למוות כל הלילה.

הירי הקטלני בלובנא אל חנש, 23.1.2013: מצה"ל נמסר כי הכוח שנסע בכביש הותקף באבנים ובבקבוקי תבערה, ופתח באש לכיוון מקור האבנים משום שחש בסכנה. בפועל, במקום שבו נורתה אל חנש יש קו ראייה ישר וברור אל שער המכללה ואל כביש 60, הנושק לו. מהעדות של עדת הראייה היחידה, לא היו שם זורקי אבנים בעת שנורו על ידי החיילים. ואף אם היו, הם היו צריכים להיות בקרבת הכביש כדי להיות אפקטיביים, אך אל חנש נורתה במרחק של כ-100 מטר משם. תגובת הצבא כלל אינה מתייחסת לעובדה שהירי פגע בשתי עוברות אורח, או לעובדה שירי של אש חיה לפלג גופו העליון של אדם מותר רק כאשר נשקפת מאדם זה סכנה מיידית לחיילים או לאנשים אחרים, תנאי שברור לחלוטין כי לא התקיים במקרה זה.

הירי הקטלני בסמיר עוואד, 15.1.2013: דובר צה"ל מסר כי בשעות הבוקר זוהה ניסיון חדירה ופגיעה בגדר הביטחון סמוך לכפר בודרוס, 30 ק"מ צפונית מערבית לרמאללה ומצפון למודיעין עילית, חיילים שאיבטחו את הגדר פתחו בנוהל מעצר חשוד שכלל ירי. בפועל, גורמים בצה"ל אמרו לאחר האירוע כי נראה שהתגובה לא היתה לפי נוהלי הפתיחה באש המקובלים בגזרה, מאחר שלא נשקפה סכנת חיים לחיילים בשטח. דיווחים נוספים כינו בשמות קשים בהרבה את האירוע הזה, שבו נער בלתי חמוש שניסה להימלט מהמקום ולחזור לביתו, נורה בכדור אחד בעורף ובכדור נוסף בגב.

הירי הקטלני באנוור קדייח, 23.11.2012: דומסר כי "בשעות הבוקר הגיעו כ-300 פלסטינים לעבר גדר המערכת באזור חאן יונס. מספר רב של אנשים החלו להתפרע במקום ואף הסבו נזק לגדר המערכת. אחדים מהם ניסו לחצות את הגדר ולהיכנס לשטח ישראל. כוחות שהיו במקום ירו באוויר וכשאלה לא עצרו ירו לכיוון רגליהם". בפועל, קדייח נהרג מירי מדויק בראשו ועשרה נוספים נפצעו מירי החיילים.

הירי הקטלני ברושדי תמימי, 17.11.2012: מדובר צה"ל נמסר כי "ביום שבת האחרון התקיימה הפרת סדר אלימה ובלתי חוקית סמוך לנבי סאלח, צפונית-מערבית לרמאללה. ההפגנה כללה כ-80 פלסטינים שיידו אבנים לעבר כוחות הביטחון, אשר השיבו לעברם באמצעים לפיזור הפגנות". בפועל, רושדי תמימי נהרג מירי קליעים חיים בגבו. הכוח ירה 80 קליעים חיים לעבר המפגינים, ולא "אמצעים לפיזור הפגנות".

***

לא פירטתי את כל המקרים, לדוגמה את הירי הקטלני בנדים סיאם נווארה ובמוחמד מחמוד סלאמה בביתוניא, שסוקר בהרחבה יחסית והעלה תהיות רבות לגבי הדיווחים של דו"צ, או את המוות מגז של ג'וואהר אבו רחמה ב-2010, אז טען צה"ל כי היא מתה מסרטן, ממנת יתר של תרופות, ואחר כך אולי כן מתה מגז, אבל לא באשמת הצבא. לא הכנסתי גם את התגובה הבעייתית הרשמית של צה"ל על הריגתו של אנס אל-אטרש, את הסתירות בעובדות בנוגע להריגתו של איסלאם טובאסי במהלך מבצע למעצרו, או את הבלבול בדיווח על הירי בבטנו של הנער מוחמד אל בדן, ואת הירי הקטלני השבוע בעוואד עודה שזכה גם הוא למספר גרסאות של דו"צ. כל אחד מהמקרים האלה ראוי לעיון מעמיק - ואלה רק כמה דוגמאות, אך הן נותנות תחושה לגבי רמת האמינות שאפשר לייחס לדיווחים של דו"צ. למען הסר ספק, אני לא בא לטעון שדו"צ משקר. זאת אומרת, לא תמיד ולא בכוונה.
כל גוף רציני שהיה נתפס בשורה ארוכה כל כך של "אי דיוקים", נקרא לזה, היה פועל לשים קץ להתנהלות הזו. במקום לפרסם חצאי אמיתות שלדעתו משרתות מטרה תעמולתית כזו או אחרת ושמוציאות אותו שקרן פעם אחרי פעם, עדיף שדו"צ ישתוק עד שיהיו ברשותו עובדות ולא ניחושים. כשיוצאת הודעה כי "הכוח לא ירה תחמושת חיה" כשבמקום שוכבים כמה הרוגים ופצועים מתחמושת כזו, ההודעה גורמת הרבה יותר נזק מתועלת. שני הכובעים שמנסה דו"צ לחבוש, זה של מקור מידע אמין ובה בעת גם את כובעו של גאון התעמולה ש"מכוון את השיח" ו"משפיע על מידת הלגיטימציה" הופכים אותו לליצן שנכשל בשתי המשימות באופן מחפיר. אפשרות אחת העומדת בפניו היא לפצל את פעילותו לשתי חטיבות: חטיבת התעמולה, שיכולה לחזור תחת כנפי אגף המודיעין ליד חברתה יחידת הלוחמה הפסיכולוגית, כפי שהיו עד 1973; וחטיבת המידע, שיכולה להישאר גוף מטכ"לי ולאסוף ולשחרר מידע אמין ואמיתי לגופי התקשורת החיצוניים. כל ניסיון לשלב בין השתיים סופו להיכשל.

וזה מביא אותנו לצד השני של המטבע: התקשורת הישראלית. זו שמקבלת את דברי דו"צ כדברי אלוהים חיים, שלא מפקפקת, שלא בודקת, שלא חוקרת, פרט ליוצאי דופן בודדים. לכל הודעה של דו"צ יש להתייחס באותה חשדנות ובמידת הספק בהן יש להתייחס להודעה של משרד היח"צ של תנובה אחרי גילוי הסיליקון בחלב, או של רמדיה אחרי הקטסטרופה של מזון התינוקות - כאל הודעה שבאה להציג את המציאות בפריזמה תועלתנית ולא כדי לספק מידע אמין. כיום, רבים מהעיתונאים הישראלים רגילים לקבל מה שנאמר להם מבלי להפעיל גרם של שיקול דעת, ומשמשים ככלי בידי מנגנון התעמולה הצה"לי. הם תלויים בו כמקור מידע יחיד, ויודעים שאם לא ישתפו פעולה זה יעלה להם בפרנסתם (מערכות 452). כך נותרים אזרחי המדינה ללא מי שישמור עליהם מפני רשויות השלטון.
דובר צה"ל הוא גוף שעל פי הודאתו משמש חוד החנית במנגנון התעמולה הישראלי, ששורה ארוכה עד כאב של אירועים מראים שוב ושוב שאין להסתמך על המידע שהוא מעביר, שאינו נתון לפיקוח מקצועי אמיתי של שום גוף אזרחי או אחר, וששולט בפרנסתם של אנשי התקשורת החיצוניים האמונים על סיקור פעילותו. התרגלנו כל כך למצב הזה, עד שאיש אינו חושב לערער עליו ועל השקרים שמאכילים אותנו בוקר וערב. תרבות השקר הזו נהפכה לטבעית כל כך עד שאנחנו מחייכים קלות בכל פעם שדו"צ נתפס שוב בשקר, שובב שכזה.
בניגוד לתפישה הרווחת, אנחנו לא עובדים אצל דובר צה"ל, אלא להפך. אם עובד שלנו היה משקר לנו או נכשל באמירת האמת פעמים כה רבות, הוא היה מפוטר, והעובדה ששורה ארוכה כל כך של כשלונות עוברת בלי תגובה מצד מפקדיו הצבאיים ומצד הממונים האזרחיים עליהם, אומרת הרבה יותר עליהם מאשר עליו. דובר צה"ל הנוכחי צריך להתפטר, כי הוא הוכיח שכמו קודמיו, הוא לא ראוי לעמוד בראש גוף שתפקידו לספק דיווחי אמת לשולחיו, כלומר לנו. דרושה מהפכה תפישתית במבנהו ובתפקידו של הגוף הזה, ופיצולו הוא כורח המציאות. בינתיים, אסור לקבל את דיווחיו כעובדות אלא כטענות בלבד, כפי שעושים עם כל משרד יח"צ כושל אחר.