28 באפריל 2014

חברה אזרחית


חוד החנית של המאבק בארגוני זכויות האדם, נגו”מ, מופעל על ידי עובד ממשלה. זה לא המקרה היחיד. הגיע הזמן שהכנסת תחקור איך חותרת לשכת נתניהו תחת הדמוקרטיה הישראלית.

"שלום, יש לי את הכבוד להציג את הארגון NGO Monitor, ואני חושב שאני אהיה הדובר הראשון שידבר ממבט לא ממשלתי ולא קוואזי-ממשלתי, אלא ממבט של מה שנקרא: חברה אזרחית."

לפעמים אתה מחפש אקדח מעשן, והוא בעצם מול העיניים שלך. כזה הוא המקרה של ג’ראלד שטיינברג.
במשך שנים, אנחנו עוקבים אחרי אמירות, רמיזות, שמועות על כך שבנימין נתניהו מוטרד עד כדי כך מארגוני זכויות האדם, שהוא מקדיש חלק ניכר מזמנו וממרצו למאבק בהם. המאבק הזה תועד בבלוג הזה ואצל החברים של ג'ורג' בצורה מפורטת. והשבוע, בעקבות טיפ, עיינו בקורות החיים של שטיינברג (זהירות, מסמך). שם, תחת "פעילויות נוספות", מעיד שטיינברג על עצמו שהוא משמש כ”יועץ לממשלת ישראל”, וכחבר ב-steering committee, Forum on Antisemitism, Office of the Prime Minister. בפרופיל שלו ב-NGO Monitor, שטיינברג מתאר את עצמו כ”יועץ למשרד החוץ.” הוא מתואר עוד כיועץ של המועצה לבטחון לאומי, שהוא גוף השייך למשרד ראש הממשלה.

צילום מתוך קורות החיים של שטיינברג, החלקים הרלוונטים מודגשים בצהוב
במילים אחרות, ג’ראלד שטיינברג עובד עבור בנימין נתניהו. למה זה חשוב? כאן צריך להסביר, קודם כל, מה שטיינברג והארגון שלו מנסים לעשות. נתחיל מההגדרה של NGO: ארגון חוץ ממשלתי, שמבצע פעולות שממשלות מתקשות לעשות או לא רוצות לעשות. ארגונים כאלה מכונים בישראל “ארגוני החברה האזרחית” או ארגוני זכויות אדם, הכל על פי הפונקציה שלהם. הם עושים עבודה שממשלות לא יכולות לעשות, בדיוק משום שחלק מרכזי מהתפקיד שלהם הוא מתיחת ביקורת או חשיפת פשעים של הממשלות.

מטבע הדברים, לממשלות יש יחס דו משמעי כלפי ארגונים כאלה. בישראל הוא חד משמעי: בשנים האחרונות, מנהל הימין היהודי מסע פוליטי שמטרתו לבלום את יכולת הפעולה של ארגוני החברה האזרחית וארגוני זכויות האדם. הם מספקים יותר מדי מידע על איך הממשלה הישראלית פועלת בפועל, בין אם מדובר בחשיפת משטר האפרטהייד שקיים בשטחים הכבושים, בין אם מדובר במידע על האופן שבו ממשלת ישראל מחלקת מחדש את העושר כך שהאלפיון העליון מקבל יותר על חשבון שאר החברה. שורה של חוקים נמצאים בצנרת של הכנסת, שמטרתם להשתיק ארגוני זכויות אדם וארגוני חברה אזרחית.

מטרת הדגל של הקמפיין, שנגו”מ היה המוביל שלו, היתה הקרן החדשה לישראל, שמספקת את הכספים ללא מעט מהארגונים הללו. נתניהו - שכבר הודיע בעבר שהאויבים הגדולים של ישראל מבחינתו הם “הארץ” והניו יורק טיימס - רצה לתקוף אותה, אבל הוא ידע שהתקפה ישירה עליה ועל ארגוני זכויות האדם והחברה החברתית מצדו או מצד הממשלה לא יזכו ליותר מדי אמינות, ויגררו אותו ואת הממשלה למאבק מלוכלך, שיגרום לממשלת ישראל להיראות דומה יותר מדי לממשלת פוטין ויסדוק עוד יותר את הציפוי הדק גם כך של “מדינה דמוקרטית.”   

אז במקום התקפה ישירה, הגיעה התקפה עקיפה. היא התבצעה על ידי מספר ארגונים שהעמידו פני ארגונים לא ממשלתיים, אבל לא היו כאלה. נגו”מ, ראינו, מנוהלת על ידי אדם שעובד עבור משרד ראש הממשלה. כלב התקיפה העיקרי של הקמפיין היה “אם תרצו,” אבל הוא הסתמך לא מעט על דו”חות שנכתבו על ידי נגו”מ. “אם תרצו” מקושרת לנתניהו: איש הקשר שלו, יואב הורוביץ - מי שהיום הוא עושה דברו ברשות השניה - העביר ל”אם תרצו” 74,180 ש”ח בשנת 2008. היו”ר והמייסד של “אם תרצו”, רונן שובל, אמר לאחרונה שהוצע לו לקבל את תפקיד ראש לשכת ראש הממשלה. “אם תרצו” היא תולדה של “מאבק המילואימניקים” אחרי מלחמת לבנון השניה, שהיום אנחנו יודעים שנוהל בחשאי על ידי לשכת נתניהו, כשהיה ראש האופוזיציה. 

ארגון שלישי, שמעמיד פני ארגון לא ממשלתי אבל משמש את ממשלת ישראל, הוא “שורת הדין.” הוא משמש בעיקר ככלב תקיפה בחו”ל, במיוחד נגד תומכי BDS - לאחרונה הם מנסים לתבוע פרופסור אוסטרלי, ג’ייק לינץ’ שסירב להעסיק ישראלי, בטענה שהוא עבר על חוקי השנאה של אוסטרליה. כפי שצויין כבר, בהסתמך על מסמכי וויקיליקס, “שורת הדין” מופעל בפועל על ידי ממשלת ישראל והמודיעין הישראלי. הוא, אגב, מגדיר את עצמו כ"ארגון זכויות אדם יהודי." 

ארגונים כאלה מכונים GONGO - Government Operated Non-Government Organizations, קרי ארגונים שמופעלים על ידי הממשלה בזמן שהם מעמידים פנים שהם ארגונים עצמאיים. כשבוחנים את עדותו של שטיינברג בפני ועדת העליה, הקליטה והתפוצות, (זהירות, מסמך) הוא עצמו כמעט חושף את השיטה:

"לקח למשרדי הממשלה מספר שנים להבין שמדובר במלחמת קיום נגד מדינת ישראל. זו דה-לגיטימציה בכל המובנים, מהבדואים, ומה שלכאורה קק"ל עושה, משתמשים במסרים ובשפה של מוסר, פשעי מלחמה, אפרטהייד, כל הנושאים האלה ביחד. וזה דורש תגובה כמו במלחמה, ולצערי הרב, אני חשוב שזה עדיין לא נתפס בהרבה מקומות. […] לקח הרבה שנים להבין שמדובר כאן בתעשייה שלמה ושצריכים התקפות נגד. אני חושב שהתקפות הנגד נגד הארגונים שמובילים את זה לא קלה למסגרות ממשלתיות, אני לא רואה, עם כל הכבוד, וכמה שאני מעריך את משרד החוץ ואת משרד ראש המשלה, הסוכנות היהודית וארגונים אחרים – זה צריך לבוא מהחברה האזרחית. זה NGO נגד NGO. אם זה Human Rights Watch, ואם זה Amnesty International, אם זה בתקשורת, אז צריכים להיות ארגונים שעומדים מול התקשורת. יכול להיות שיש מקום ליותר שיתוף פעולה, העברת האינפורמציה, ולבנות אסטרטגיה בין גורמים ממשלתיים וגורמים לא ממשלתיים, אבל לבקש מהממשלה לפתור את כל הבעיות האלה, אני חושב שזה לא ריאלי." 

אז לשכת נתניהו בנתה לה ארגוני-דמה. כל כך דמה, שהמייסדת של אחת מהם מתפארת בקשרים שלה עם המודיעין הישראלי, אחר עובד בלשכת ראש הממשלה, וארגון שלישי מקבל כספים דרך איש סודו של ראש הממשלה.

 מעניין לשים לב לעדויות של בנט ואיילת שקד, שניהלו עוד ארגון עצמאי לכאורה, “ישראל שלי”, שהסתבר כארגון קש: הם אמרו שנתניהו שילם להם בשעתו, כשעבדו בלשכה שלו, ללא קבלות וללא רישום, וכששרה נתניהו חשפה את העובדה ודרשה חזרה את הכסף, הם נאלצו להתפטר. נתניהו לא נחקר על מה שנראה על פניו כעבירת מס. אנחנו יודעים שנתניהו שילם לשקד ובנט בשחור; אנחנו יודעים ש”אם תרצו” ניסתה להסתיר את התרומה של הורוביץ במשך שנתיים, עד שרשם העמותות איים עליה בסגירה. אנחנו יודעים ש”אם תרצו” ונגו”מ קיבלו אישורים שלא לדווח על חלק מהתרומות. צריך לתהות כמה כסף העבירו נתניהו ומקורביו לארגונים דומים. בהחלט יתכן שמה שראינו עד כה הוא רק קצה הקרחון.

חשוב להדגיש: עיקר העבודה של ארגוני הדמה האלה היא מול החברה הישראלית או מול יהודים בחו”ל. זו צורת הפעולה הקבועה של ארגוני hasbara. נתניהו מעוניין להדק שורות בבית, על ידי הצפת הדיון הציבורי במידע כוזב, שמטרתו הכחשת ארגוני החברה האזרחית, שלכאורה מגיע מארגונים עצמאיים ובלתי תלויים - שלגמרי במקרה, מקושרים אליו. במלים אחרות, ארגוני נתניהו - וחשוב לזכור: נתניהו הוא הסיפור כאן, שטיינברג הוא פיון - נוקטים בדיוק בטקטיקה שבה הם מאשימים את ארגוני החברה האזרחית: Sock Puppetry (הפעלת בובות). כלומר, הם מעמידים פנים שהם משרתים מטרה אחת בזמן שבפועל, ותחת מספר שמות, הם משרתים מטרה אחרת לגמרי - ומזהמים את הדיון הציבורי באופן שהצהרות ממשלתיות רשמיות לעולם לא יכלו להשיג. לנגו”מ, אגב, יש היסטוריה ארוכה של זיהום השיח הציבורי באמצעות שתילת שקרים ו-sock puppetry 
 
זה צד אחד של מלחמתו של נתניהו בחברה החופשית הישראלית. הצד השני הוא הפעלת כוחות הממשלה נגד ארגוני החברה החופשית. נגו”מ אומרים, בעמוד התרומות שלהם, ש”תרומות ל-NGO Monitor הינן פטורות ממס בישראל.” לא מצאנו את הנייר הספציפי הזה, אבל נאמין להם. בדיוק בימים אלה, מנסה רשות המסים לשלול את הפטור ממס של ארגון זכויות אדם ותיק (ומטרה ותיקה של נגו”מ), רופאים לזכויות אדם. כמו כן, לראשונה, הודיעה רשות המסים בכתב לבצלם מדוע הוא לא מקבל פטור כזה:
"במקרה דנן, נראה כי מטרותיה העיקריות והמוצהרות של העמותה נושאות אופי וגוון פוליטי מובהק, וככאלה, נוגעות ומתייחסות לסוגיות השנויות במחלוקת ציבורית ו/או פוליטית." 

צילום מתוך מכתב הדחייה ששלח רשם העמותות לבצלם
כלומר, ביקורת על ממשלת ישראל ופעולותיה היא “בעלת אופי וגוון פוליטי מובהק” - אבל ארגון שהמטרה שלו היא לנגח את בצלם וארגונים דומים (”זה NGO נגד NGO”), זה כבר לא פוליטי. כלומר, פעילות פוליטית שהמטרה שלה היא תקיפת מתנגדי הממשלה, הופכת מבחינת רשויות המס למשהו לא פוליטי. השימוש ברשויות המס נגד יריבים פוליטיים של הממשלה היא כלי ידוע לשמצה; בין השאר, התפרסם בכך ריצ’רד ניקסון.

המתקפה של ממשלת נתניהו על החברה החופשית בישראל מגיעה משני כיוונים: האחד, יצירת מצג שווא של "ארגונים מודאגים" שתוקפים את ארגוני החברה האזרחית; השניה, השימוש בכוח הרשות כדי לדכא פעילות פוליטית לגיטימית. בנימין נתניהו מנהל מלחמה נגד החברה הישראלית הן תוך הטעייתה, הן תוך שימוש בכוח הממשלה. הגיע הזמן שהכנסת, שתפקידו הוא לפקח על הממשלה, תתעורר - והדבר הראשון שהיא צריכה לעשות הוא להקים ועדת חקירה, שתבדוק את הקשר בין נתניהו ובין נגו”מ, “אם תרצו” ו”שורת הדין.” אם היא הקימה ועדה לחקר התקרית בעמונה, זה - על פניו, קשר נגד הציבור - ודאי נושא ראוי.  


(הפוסט נכתב בשיתוף עם יוסי גורביץ) 


2 comments:

Omer G. Joel אמר/ה...

אכן, דמוקרטיה מפוארת. כזו שבה ארגונים "עצמאיים" עובדים בעבור השלטון המרכזי כדי שלוות לסתימת-הפיות ולרדיפות נופח "עממי".

Gili אמר/ה...

בתכלס רוב האשמה פה היא על האופוזיציה המפולגת והמקרטעת שלנו שהממשלה כבר מזמן הפסיקה לספור