1 בפברואר 2014

בין הציונות לישראליות

"לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל"

כבר כמה עשורים מצליח הימין הציוני למצב את עצמו כישראלי פטריוטי ואת השמאל כאסופה של בוגדים המבקשים לשים קץ לקיומה של מדינת ישראל. אחד הגורמים העיקריים לכך הוא בלבול המושגים לגבי מהות הישראליות וקשירתה בעבותות של ברזל לציונות: מי שלא ציוני הוא לא ישראלי אמיתי; מי שמערער על ההגמוניה של הזרם הציוני הוא בוגד מסוכן ואנטי פטריוטי המבקש להביא שואה שנייה על העם היהודי. מצד שני, גם השיח בשמאל נסוב סביב אותה הגדרה מתריסה של "אנטי ציוני" או "פוסט ציוני" מבלי לבדוק האם זה בכלל נכון, והאם זה באמת הציר עליו צריך לנהל את ההגדרות האלה. הישראליות, אם כן, נותרת מיותמת.
מגילת העצמאות

השמאל הישראלי הליברלי נמצא במלכוד: מצד אחד, עקרונות השוויון והאחווה הדמוקרטיים מכתיבים שאי אפשר לתת זכויות יתר לחלק מהאזרחים על בסיס גזע או דת, ומצד שני, זה בדיוק מה שמכתיבה האידיאולוגיה הציונית. הדיסוננס הזה הוא מה שעומד מאחורי הבלבול הרעיוני שהוביל וממשיך להוביל את הישראליות, וגורם לעלייתה של אידיאולוגיה אחרת, כוחנית, בטוחה בעצמה הרבה יותר, שאין בה מקום לעקרונות של דמוקרטיה ושוויון. אבל מה זו בכלל ציונות בישראל של שנת 2014?
התנועה הציונית קמה כדי להביא את העם היהודי לארץ ישראל ולהקים לו מדינה עצמאית, ואת זאת היא עשתה. כאן פחות או יותר מסתיים תפקידה ההיסטורי, ומהנקודה הזאת - הלאומיות הופכת ללאומנות. הכת הופכת לדת, לבסיס שעליו בונים נביאי שקר תורות חדשות ומסוכנות הזוכות לפופולריות על אף שאין דבר בינן לבין המקור.
הציונות של "אם תרצו", לדוגמה, הפכה אותה לפאשיזם לאומני פר-אקסלנס: “משמעותה של הציונות נושאת בחובה כיום שני רבדים. ברובד הראשון יש לקבוע כי משמעותה של הציונות היא האמונה בצדקת דרכו של העם היהודי, בחשיבות רעיון ריבונות העם היהודי על מדינתו ובזכותו של העם היהודי למדינה יהודית במולדתו  ההיסטורית. כפועל יוצא מתובנות אלו מתגבשת ההכרה בדבר זכותה  של המדינה לפעול על מנת להגן על עצמה, לקדם את עצמה ולשמור על  האינטרסים שלה. פגיעה באינטרסים הללו משמעותה פגיעה בציונות“ - הציונות כתורה קדושה שאסור לערער עליה. כל אדם חושב רואה כי בין הגישה הזו לבין הציונות אין ולא דבר, והיא רק מנסה לרכב על הפלטפורמה הקונסנזואלית הזו, כביכול, לקידום מטרות אחרות לחלוטין. הזרם הפאשיסטי שמובילה "אם תרצו" הוא כל מה שרע בדבר אליו נהפכה הציונות, וזו אחת הסיבות הטובות ביותר להבהיר מדוע אי אפשר להמשיך ולשתוק כאשר מבצעים באידיאולוגיה הזו, ודרכה בישראליות, מעשים מגונים.
דוגמא אחרת, ניו אייג'ית כמעט, מביא חבר הכנסת איתן כבל בנאום בכנסת באפריל 2010: "ציונות, חבריי חברי הכנסת, אינה תלוית דת, גזע או מין – ציונות היא אהבה. ציוני הוא זה שרוצה שמדינת ישראל תישאר מדינה יהודית ודמוקרטית, וגם זה שמקבל את זה שהוא מיעוט ומכבד את הרוב" - ועל זה אמר אובריין של אורוול ב-1984: "אתה חייב לאהוב את האח הגדול. אין זה די שתציית לו. אתה חייב לאהוב אותו".
הסוכנות היהודית מגדירה כי "ציוני הוא יהודי שקיבל על עצמו את רעיונות התנועה הציונית ומאמין בהתגשמות חזון שיבת ציון ובניית בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל" - ואם כן, מה הלאה? הרי בית לאומי כבר יש.

בכל חיפושיי לא מצאתי הגדרה של "מהי ציונות" באתר רשמי של מדינת ישראל, ולא בכדי: בחינת הרלוונטיות של הציונות לישראל המודרנית תוביל בהכרח להכרה שאפשר להיות ישראלי פטריוט גם בלי להיות ציוני, ויתרה מזאת, הגדרת המדינה כציונית יוצרת עיוות בעקרונות ההומניסטיים ומעניקה זכויות יתר לבני גזע אחד על פני אחרים. אפשר, לדוגמה, להגדיר מדיניות הגירה שאינה מתבססת על חוק השבות, שהוא חוק גזעני בהגדרתו. המדיניות הזו יכולה להעניק מקלט לנפגעי רדיפות על רקע אנטישמי, אבל בו בזמן לאפשר גם למי שאינו יהודי להגר למדינה - עניין כמעט בלתי אפשרי היום.

ישראל תשאר ישראל גם כאשר תפסיק לקרוא לעצמה מדינה ציונית, בדיוק כפי שצרפת נשארה צרפת כשעברה בין הרפובליקה הרביעית לחמישית. מי שטוען שמדינת ישראל לא תוכל להתקיים בלי הציונות הוא אינטרסנט שיש לו מה להפסיד, ו/או בוגר חסר מודעות של מערכת האינדוקטרינציה הישראלית. מי שחושב שאין קיום לישראליות ללא הציונות מצמצם את המדינה לנדבך אחד בלבד, בודד וגזעני, ומוותר על כל השאר. נכון, עצם ההכרה בשוויון מלא של כל האזרחים ללא זכויות יתר לחלק מהם היא קפיצה תודעתית גדולה, אבל אם העם היושב בציון לא יצליח להתגבר על אובדן זכויות היתר שלו - אולי הבעיה עמוקה הרבה יותר. המשך התעלמות מהבעיה לא יביא לפתרון אלא להפך, רק יחמיר אותה ויוביל לצמיחתן של אידיאולוגיות קיצוניות ומסוכנות שימשיכו לעוות ולסלף את הישראליות בשמה של הציונות. ההתמקדות בלאום, שהתאימה לסוף המאה ה-19, נהפכה ללאומנות מסוכנת במאה ה-21, ולכך אסור לתת יד. הגיע הזמן להכיר בכך שהציונות סיימה את תפקידה ויש לפנות מקום לישראליות חדשה, המכירה בתרומת התנועה הציונית להקמתה, אך מותירה אותה מאחור וממשיכה קדימה לעתיד טוב יותר. יש להכיר בקיומה של ישראליות אחרת, טובה יותר, השייכת לכל אזרחיה באופן שווה ולא לחלקם בלבד. כל עוד מנסה השמאל להתאים עצמו להגדרה הציונית כפי שהוגדרה על ידי הימין, הוא יהיה תמיד בעמדת נחיתות. רק ריקליימינג של הישראליות מידי הימין תאפשר לשמאל להציב אלטרנטיבה ראויה, כזו שאפשר יהיה לעמוד מאחוריה ולהתגאות בהיותנו ישראלים. הריקליימינג הזה מתחיל בהבהרה מהי ה"ציונות" הזו שישראלים רבים כל כך נשבעים בשמה מבלי לעצור ולשאול את עצמם במה הם נשבעים. הריקליימינג הזה ממשיך אם השמאל, על גווניו השונים, יפסיק להגדיר את עצמו כ"פוסט-ציוני", או "אנטי-ציוני" מבלי להבין שבכך הוא מוציא את עצמו מהישראליות, והריקליימינג הזה יסתיים כשתגובש זהות ישראלית בריאה יותר, שוויונית יותר, כזו שמכירה בעברה על כל המשתמע מכך ומוכנה גם לשלם את המחיר המתלווה להכרה הזו. כדי ליצור שינוי אמיתי אנחנו חייבים להפסיק לעמוד מנגד, מחוץ למחנה, להגדיר את עצמנו על פי מה אנחנו לא, או פוסט, או נגד. אם אנחנו רואים את עצמנו כישראלים, עלינו להציב אלטרנטיבה אמיתית לנראטיב הקיים - רק אז נוכל להוביל את השמאל ואת הישראליות לדרך חדשה, על בסיס עקרונות של הומניזם, אחווה, ושוויון בין כל בני האדם.


6 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

שמע, לגבי ההגדרה, זה פשוט מאוד. ציונות היא תמיכה בקיומה של מדינה יהודית בארץ זו (פלסטין/ישראל).

נכון, שזו הגדרה שפתוחה להרבה פרשנויות - מה זו מדינה, מה זו מדינה יהודית, מה יהודי במדינה היהודית, מהם גבולות הארץ ומהם גבולות המדינה, מה עוד נגזר מהיותך ציוני מבחינת השקפות אחרות... אבל באופן בסיסי - זוהי ההגדרה. החלק ההגדרתי בפוסט שלך סובל מעודף-התפלספות לדעתי.

מעבר לכך, אתה מניח שיש כזה דבר ישראליות בלתי-ציונית, מבוססת על הומניזם, אחווה ושיוויון. אני חושב שההנחה שלך לא מבוססת, ושקיום המדינה בה אנחנו נמצאים תלוי בהיותה ציונית ומדירה ערבים. אם לא כך הייתה, ממילא הייתה מתייתרת חלוקת הארץ שיצרה את אותה מדינה, והיא הייתה מתאחדת או מתפרקת לטובת מסגרת פוליטית אחרת.

עודד גלעד אמר/ה...

הבעיה של השמאל - בישראל ובעולם - היא שכדי ליישם את העקרונות של הומניזם, אחווה ושוויון בין כל בני האדם דרושה מדינה אבל זו לא מדינת ישראל או צרפת, אלא מדינת *כדור הארץ* - עליה המליצו לא רק קאנט אלא גם איינשטיין וברטרנד ראסל. ומדוע? כי נניח שצרפת היא אחלה מדינה שבעולם שדואגת יפה לכווווול אזרחיה ללא הבדל דת, מין וגזע. הבעיה היא שהיא דואגת לכל *אזרחיה*, והדאגה המוגבלת הזאת - בעולם שבו הכלכלה היא גלובלית והמדינה היא לוקלית - מנוגדת דה פקטו לעקרונות של הומניזם, אחווה ושוויון בין כל בני האדם. כי במציאות של היום, גם כשהצרפתי באמת מאמין בחופש המחשבה הוא יודע שהמחשב שלו מיוצר במדינה שבה מצנזרים את האינטרנט. גם כשהוא מאמין בשוויון בין המינים (וכאמור, מיישם את זה בצרפת הדמיונית שלנו) הוא קונה כל יום נפט שמגיע מסעודיה וניגריה. הוא מאמין בכל לבו בזכויות עובדים, הוא מאמין מאוד בשמירת הסביבה, והוא בעיקר מאמין שמרגע שהקולוניאליזם הארור נגמר הוא כבר לא אחראי למה שקורה ביתר מדינות העולם.
אבל מרקס צוחק בקברו בקול רם. ב- 1924 סטאלין הכריז שסוציאליזם זה צדק, אבל בינתיים נסתפק בליישם אותו במדינה אחת. וילסון הכריז באותה שנה שליברליזם ודמוקרטיה זה צדק, אבל נגביל את ההגירה אלינו כדי לנסות לקיים בהצלחה דמוקרטיה במדינה אחת. אז כן, גם היום הרבה שמאלנים עדיין חושבים שאפשר לקיים סוציאליזם ודמוקרטיה וליברליזם רק במדינה אחת. ועדיין מאמינים שלהתערב בחיים של אנשים במדינות אחרות זה ממש לא יפה.
אבל במבט עולמי או אנושי השמאל הזה הוא לא רק ימין כלכלי קיצוני, אלא ימין לאומי קיצוני, רק שבמקום להתבסס על הגדרות מטונפות של דת או גזע הוא מקבל את ההגדרה הנקיה של "אזרחות".
אבל נסה לספר על האזרחות הטהורה הזאת לאפריקאי שחולם להיכנס לצרפת. ספר את זה לישראלי הממוצע שרוצה לקבל אזרחות אירופאית, ונתקל בחומות של נימוס.
התנועה למען אזרחות עולמית ופדרליזם גלובלי הייתה חזקה ומשמעותית מיד לאחר מלחמת העולם השניה, אבל אז במלחמה הקרה היא דעכה. נשארנו עם או"ם-שמו"ם ועם איחוד אירופאי מתוק ויפה ומאוד "אזרחי" ולבן.
הגיע הזמן לחזור לחלום ההוא, על המדינה היחידה שיכולה לבטא באמת את העקרונות של הומניזם, אחווה ושוויון בין כל בני האדם בעולם גלובלי - הדמוקרטיה הפדרלית של העולם / ארצות הברית של כדור הארץ או איך שלא נקרא לזה, העיקר שנסמן אותו כמטרה שלנו.

אנונימי אמר/ה...

מה אתה חושב על זה? http://haemori.wordpress.com/2011/03/01/what_flag/

Dubi K אמר/ה...

גם אני כתבתי דברים דומים כאן:http://dubikan.com/archives/3052

מה שכן, צריך לשים לב שאי אפשר לבנות זהות על בסיס ערכים אוניברסליים, כי זהות צריכה גם להגיד במה אנחנו שונים מהאחרים (אחרת למה אנחנו לא חלק מהם?). הישראליות צריכה גם להיות ישראלית במובהק. איך עושים את זה זה יותר מסובך.

יואב אמר/ה...

מסכים מאד עם עודד גלעד. כמו כן, אי אפשר להתעלם מכך שיש עוד גורמים במשוואה הזאת של "מדינה יהודית" מול "מדינה ישראלית ליברלית פלורליסטית ולא ציונית", בפרט ישנם ערבים רבים שלא שרוצים לראות את ישראל כמדינה שלהם, ולא כאוטופיה ליברלית פלורליסטית. הציונות נמצאת כדי לאזן את הכוחות האלו, ולשמר על ישראל בעל צביון ישראלי.

עדי סתיו אמר/ה...

זהות יכולה להיות גם אוניברסלית. תראה למשל את הזהות האמריקאית, שלא צריכה "אחר" (ולמעשה הוא אפילו מפריע לה, בהקשרים מודרניים). אני לא באמת חושב שגם הזהות הישראלית יכולה להיות אוניברסלית בצורה כזו, אבל השאלה למה זה כך מאוד רלבנטית כשרוצים להחליט איך משיגים אותה.