22 בדצמבר 2013

השופט אברהם הימן

ליל חורף אחד בחודש ינואר בשנת 2008 הגיעו חמישה שוטרים ממשמר הגבול לבושי מדים וחמושים למושב מצליח שליד רמלה. מכיוון שלכל איש יש שם, שמותיהם של השוטרים שהורשעו בתיק פלילי 10710-05-09 הם יוסי סבן, עידן לוגסי, עידן בר מימון,  רז ברוך, ומזיאר עזתי. השוטרים האמיצים שלנו נכנסו לקונטיינר בו ישנו כמה פלסטינים (כן, פלסטינים רבים העובדים בישראל לנים במגורים כאלה ואף גרועים מכך) והחלו להתעלל בהם. הם לקחו כסף שהיה ברשותם, קופסת סיגריות של אחד מהם ("בלי שום סיבה", לדבריהם), הכו אותם, העמידו אותם בשורה עם הפנים לקיר, והחלו להשליך עליהם ביצים שמצאו במקום. "הם עמדו בשורה עם הגב אלינו וזרקנו את הביצים. אף אחד לא נפגע" יסביר זאת אחד הקלגסים. "מתוך שטות", יקרא לזה השופט מאוחר יותר. המשחק הזה כל כך מצא חן בעיניהם שהם החליטו לחזור כעבור יומיים. שוב הם התפרצו למקום, הפעם השליכו את כספם של העובדים על הרצפה ולפני שאלה הספיקו להרים אותו הוציאו את הפועלים האומללים מאתר הבניה. כאשר עברה שם במקרה ניידת משטרה ביקשו הפלסטינים להתלונן, אך קלגסינו השתיקו אותם כמו אחרוני העבריינים ושיקרו לשוטרים הכחולים כי "הכל בסדר". הם אפילו לא טרחו להביא את הפלסטינים למחסום, אלא השאירו אותם בשטח ישראל. כשתוגש תלונה לבסוף נגד השוטרים הפושעים, ימשיכו חלקם לשקר ולהכחיש את העובדות במשך זמן ארוך מאוד ורק כשהבינו שההסתבכו בשקריהם נשברו והודו לבסוף.
שניים מן השוטרים הואשמו בתקיפה וגניבה, והשאר ב"התעמרות". לפני כשבועיים הסתיימה הסאגה הזו בפסק דין שנתן השופט אברהם הימן. התיק המזעזע המתואר מעלה נסגר כלפי שלושה מן המעורבים ב"אשמה ללא הרשעה", מסיבות שכל אחת גרועה מקודמתה: הראשונה, אליבא דסנגורי הנאשמים, שהרשעה תפגע בעתידם המקצועי ותמנע מהם להתקדם בשירות המדינה. התשובה היחידה לכך צריכה להיות: טוב מאוד. המדינה לא צריכה משרתים מושחתים שכאלה. הסיבה השניה היא שמפקדם של הנאשמים הורשע בעבירה דומה לפני מספר חודשים ונגזר עליו עונש משמעתי בלבד. "נקל לשער את תחושת אי הצדק הבולטת אם השוטרים, הש"ג, יורשעו, בעוד מפקדם לא הורשע" יכתוב השופט, אך אין דרך טובה להתמודד עם הטענה הזו פרט לקריאה להחמיר בעונשו של מפקדם ולהשית גם עליו עונש ראוי ההולם את מידת העבירות הבזויות הללו. הסיבה השלישית, וכאן אסייג ואומר כי לא מצאתי לה סימוכין וכי אני מסתמך רק על דיווחו של איש התקשורת רביב דרוקר, היא שאם היו השוטרים חיילים, כי אז היו נשפטים על פי הדין הצבאי המקל. הטיעון הזה רצוף כל כך הרבה כשלים שתשובה עליו צריכה להיות המקבילה המשפטית ל"פחחח" ועורכי הדין שהעלו אותו צריכים להחזיר אחר כבוד את תעודותיהם ולהצטרף לתור הארוך במשרד התעסוקה. אבל על השופט זה עבד.
השופט אברהם הימן
אברהם הימן היה שוטר במשך 18 שנים. הוא התחיל כתובע במפלג תביעות במחוז תל-אביב, התקדם להיות סגן ראש מפלג תביעות פליליות, משם למשרת עוזר בכיר ליועץ המשפטי למשטרה, אז ראש מפלג תביעות פליליות מחוז תל-אביב, וסיים את הקריירה המשטרתית שלו כשופט בבית הדין המשמעתי של המשטרה בדרגת ניצב משנה. כשפשט את המדים הכחולים ויצא לחיים האזרחיים הוא התמנה לשופט שלום במחוז מרכז, אבל נראה שאולי יש ממש באמירה הישנה על "פעם שוטר - תמיד שוטר".
במקרה של אחינועם לוי (ת"פ 4171-08), שוטר שהורשע בנטילת שוחד, מרמה והפרת אמונים כמו גם עבירות על חובת הסודיות וחוק הגנת הפרטיות. כותב הימן בגזר הדין כי השוטר "מגלה התנהגות כה מושחתת, קשה עד כדי בלתי נשוא התנהלות והתנהגות של שוטר כזו [התחביר הקיצוני במקור, נ.]", אבל בכל זאת לא גוזר עליו מאסר בפועל אלא רק עבודות שירות, ולא מטיל עליו כל קנס כספי למרות כספים שקיבל השוטר כשוחד. גם במקרה של אילן דביר, קצין משטרה שהורשע בתקיפה מינית של מתנדב במשמר האזרחי, צעיר רגיש בן 21, לא ראה השוטר את הצד הפנימי של תא כלא למרות חומרת העבירות.
עורכי דין המופיעים מולו טוענים כי "עברו במשטרה משפיע על שיקול דעתו", למשל במקרה של הלמו, שם העניק צו חיפוש "פתוח" שלא מפרט את החשד, ואף הוצא על כתובת שגויה שאיש לא טרח לוודא לפני הוצאתו. הוא המשיך וקבע כי תמונות שנתפסו בדיסק הקשיח של הלמו מעלות "חשד סביר כי נעברו עבירות או התכוונו לעבור עבירות באמצעות החומר שנתפס שעניינו של העלבת עובד ציבור", ועל כך כתב עו"ד יונתן קלינגר כי הדבר מצביע על אחד משניים: הקמתה של משטרת המחשבות הישראלית, או פרוצדורה לקויה שמאפשרת למשטרה לעשות כרצונה במערכת המשפט.

הימן לא לבד, כמובן. כבר כתבתי על השופט אליהו ביתן, וגם שופטים אחרים מפחדים להתעסק עם המשטרה ומטילים עונשים מגוחכים על שוטרים מושחתים ואלימים. התחושה של השוטרים שהם נמצאים מעל החוק מתבססת כאשר אנחנו מביטים ברמת הענישה של שוטרים שסרחו, ואפילו קודם לכן - במספר החקירות המניבות כתבי אישום. בשנת 2009 83% מהתלונות נגד שוטרים פשוט נסגרו. ממש ככה. בשנת 2012 המצב השתפר מעט ורק 80% מהתלונות נסגרו בלי הגשת כתב אישום. על פי ראש מח"ש, כחצי מהתלונות לא נחקרות כלל עד לשלב של "מיצוי האמת". אבל גם במקרים שכן נחקרים השוטרים המצב לא מזהיר, ושוטר שפתוחים נגדו 19 תיקים במח"ש, 15 מהם על אלימות, לפחות אחד מהם על הריגה במכות של חשוד, עדיין משרת במשטרה.
עם נתונים כאלה אין פלא שבמחקר אירופאי שבדק את רמת האמון במשטרה בעשרים מדינות נמצא שישראל נמצאת במקום האחרון ברמת שביעות הרצון מהמשטרה קרוב מאוד למדינות מושחתות כמו רוסיה ובולגריה, והרחק הרחק מאחורי מדינות כמו שוודיה, פינלנד, אסטוניה, ובלגיה.
הצעד הראשון בהחזרת האמון בשלטון החוק המתפורר שלנו הוא מלחמה בלתי מתפשרת בשחיתות מערכת האכיפה. שוטר שסרח יענש בחומרה, ועבירה שתבוצע על ידי איש חוק תישא עמה נסיבות מחמירות עם עונש מינימום הכולל מאסר בפועל. רק כאשר יבינו במשטרה שתפקידם לשרת ולא להפחיד, לספק הגנה ולא להלך אימים, רק אז יוכל האמון הזה להשתקם. הכלל הזה נכון לכל זרועות הבטחון, כולל צה"ל, השב"כ, וכאמור, המשטרה. עד שזה יקרה לא נוכל לתת אנחנו, האזרחים, אמון במנגנון מקולקל ורקוב שמכוון נגדנו. החלטות עלובות כמו זו של השופט הימן, השופט ביתן, וחבריהם, ודאי לא יעזרו להחזרת האמון.



תגובה 1:

dani אמר/ה...

כשאנו ילדים אנו בודקים גבולות ואת התגובות של הורינו , אני חושבת שהשוטרים עושים פה את אותו הדבר - שופטים בכירי משטרה, ואנשי ממשלה באופן כללי , יש לשנות את צורת החשיבה - הצבת גבולות והענשה לא אומר שבגדתם בילד או שאתם לא אוהבים אותו יותר אלא מקנים לו ערכים ליישום בהמשך חייו ...
ובואו נודה באמת .. גם שוטרים, גם פוליטיקאים .. כולנו בסופו של דבר ילדים המחפשים אישור עצמי ושובבות .. אחרי הכול - תראו איך המדינה נראית :)