21 בדצמבר 2013

קדום

לפני מספר שבועות עצר כח של חיילים קבוצה של נערים סמוך לכפר קדום וביקש מהם להעביר מסר לתושבי הכפר: מפקד חדש הגיע לאזור והוא יהפוך את חייהם לגיהנום. הבטיח - וקיים. מחסום צבאי הוקם בכניסה לכפר ורק תושבי קדום מורשים לעבור בו, פשיטות אלימות נערכות בלילות (20 פשיטות כאלה נערכו בחודש האחרון בלבד), כמויות עצומות של גז נורות על ידי החיילים וחודרות לבתי התושבים, עד שלפני כשבועיים פונה תינוק בן חודש לבית החולים במצב קשה אחרי שנחנק מגז שמילא את חדרו. החיילים גם מכניסים את משאית ה"בואש" ומרססים את קירות בתי התושבים באקט מרושע במיוחד של התעללות בחפים מפשע. במהלך פשיטותיהם יורים החיילים כדורי גומי, כדורי ברזל המצופים פלסטיק, ולעיתים קרובות גם תחמושת חיה.
העילה הרשמית להתעמרות הזו היא ההפגנות הנערכות מדי יום שישי הקוראות, באופן אירוני, לקיום החוק הישראלי: בשנת 2010 הכריע בית הדין הגבוה לצדק שעל הצבא לפתוח את הכביש שסגר ב2003, כביש שנסלל עוד בתקופת השלטון העות'מאני (יש האומרים עוד במאה ה-16), עורק החיים היחיד המחבר את הכפר לעיר שכם, שכדי להגיע אליה נאלצים התושבים לנסוע בדרך מסוכנת המאריכה את הנסיעה ב-40 דקות. קדום גם משמש כשדה ניסויים של צה"ל לבחינת שיטות בזויות לשליטה על אוכלוסיה אזרחית: ביוני השנה פשטו עשרות חיילים לכפר, זרקו רימונים, ותלו כרוזים עם תמונות של קטינים פלסטינים בני 14-17 עם כיתוב עילג בערבית: "אנחנו הצבא, דיר באלכ, אנחנו נתפוס אותך אם נראה אותך או נבוא לבית". במקרה אחר השתמש הצבא הישראלי בכלבי תקיפה כדי להרתיע את התושבים, כשהם משסים אותם במפגינים באכזריות וגורמים להם לפציעות ולחבלות. בקדום גם תועדו מקרים של תקיפת עיתונאים ע"י החיילים, ירי בכינון ישיר ממטולי גז, שלילת אישורי העבודה בישראל מכל תושבי הכפר כעונש קולקטיבי, בלי קשר למעשיהם או השקפותיהם, ועוד.
מוראד שתיווי
 צילום: שאול חנוכה
בלילה שבין יום חמישי לשישי נערכה פשיטה נוספת כזו בה נעצרו שני תושבים ששוחררו בסביבות שבע בוקר בלי שהואשמו בדבר. בעשר בבוקר של יום שישי, שעתיים לפני ההפגנה השבועית, שוב הגיעו חיילים לכפר. הפעם הם התנפלו על מוראד שתיווי, מנהל הקשר עם הציבור במחלקת החינוך של נפת קלקיליה ויו"ר הוועדה העממית של כפר קדום. למרות שלא היתה כל התנגדות מצידו, ריססו החיילים גז פלפל ישירות לתוך עיניו מטווח של סנטימטרים בודדים וזרקו שלושה רימוני הלם שאחד מהם פגע ברגלו. עד לשעה זו הוא לא שוחרר, ועורך דינו מספר שעדיין לא נמסר אפילו במה הוא מואשם. פשעו היחיד, נזכיר, הוא דרישתו שהצבא ימלא את קביעת בית המשפט העליון הישראלי ויפתח את השער בכניסה לכפרו.

***

מה שמנסה ישראל לעשות בקדום ובמקומות אחרים הוא כביכול לשבור התנגדות עממית באמצעים צבאיים. מעצרים המוניים נועדו לזרוע פחד בקרב האוכלוסיה, והתעלמות מפסיקות בתי המשפט נועדו לזרוע יאוש. תוסיפו את חסימות הכבישים ואת הפשיטות הליליות התכופות, וקיבלתם מתכון לאסון. מצד אחד מנסה המדינה לדכא עד עפר כל נסיון לעצמאות וחופש באוכלוסיה ומצד שני היא עושה ככל שעולה בידה כדי לעורר תגובה אלימה שתוכל למחוץ באמצעים צבאיים כבדים יותר. במקרה הטוב זו טקטיקה עלובה של מפקדים בלתי מנוסים, ובמקרה הרע זו קנוניה שנועדה להצדיק מעשים איומים שאסור אפילו להעלות על הדעת.
ברמת המיקרו, האינטרס של תושבי קדום לפתוח את השער המונע מהם חופש תנועה לשכם חייב להיות קודם כל אינטרס שלנו, אזרחי ישראל: מפקד צבאי מתעלם מקביעה של בג"צ במשך שנים ועושה ככל העולה על רוחו; עם קצת יצירתיות חוקית אפשר אפילו להאשים אותו במרד. הצבא חייב לקיים את קביעות בית המשפט גם אם הן לא מוצאות חן בעיניו והוא חושב שהוא מעל להן. ראינו את זה בעמונה, בבית אל, בבלעין, ובקדום, וחייבים לשים לזה סוף.
ברמת המאקרו גם ישנו אינטרס משותף: הצבא חייב להפסיק לשלוט על אוכלוסיה אזרחית ויהי מה. הוא לא בנוי לזה, והתוצאה היא בליל של הפרת זכויות אדם ואלימות מדממת. כל מפקד שהחלב עוד לא יבש על שפתיו מרגיש עצמו מלך, ושכרון הכח הזה מוביל למקומות חשוכים. אזרחים אסור שיהיו תחת מרות צבאית, ובטח ובטח שלא למתוח את המצב הזמני הזה, כפי שהוא מוכר בחוק הבין לאומי וכפי שהגדירה אותו ישראל עצמה בסוף שנות השישים, למשך כמעט יובל. בהעדר הנהגה אמיצה אנחנו ממשיכים מתוך אינרציה בלבד גם כאשר ברור לכולם שהמצב הזה הוא רעיל ומסוכן, רקוב ומושחת. ההזנחה הזו מביאה להתפוררות המוסר בחברה הישראלית והחלפתו בתחושת עליונות מזויפת. תחושה של שאננות מחד, וסכנה האורבת בשער מאידך, הגורמת לצמצום השורות, להעלמת עין מפשעים שאסור לשתוק לעומתם.
הייתי רוצה להאמין שמה שקורה בזמן האחרון בקדום ובמקומות אחרים בגדה הוא יוזמה של מפקד טיפש עם שגעון גדלות ואפס בקרה מצד הממונים עליו. אבל הכל נעשה ברשות, הכל נעשה בידיעה, והכל נעשה בכוונה. המדיניות הזו של אין מדיניות וכל קצין הרע בעיניו יעשה היא אולי ההתנהלות הגרועה ביותר שאפשר לחשוב עליה בהתחשב במורכבות של המציאות שלנו, ובהעדר חוק, הנהגה, ותקווה לשינוי, הכיוון היחיד שנותר להתקדם כלפיו הוא למטה. ולשם בדיוק אנחנו מועדים.



אין תגובות: