21 בנובמבר 2013

את החושך לא מגרשים במקל

אתמול הודיעו פרקליטות מחוז מרכז והיועץ המשפטי לממשלה על נכונותם להגיש כתב אישום כנגד מפעילי אתר "הקול היהודי" המזוהה עם הקו הקיצוני של מתנחלי יצהר. אני קורא אדוק של הבטאון הזה עוד מימיו הראשונים. מופיעות שם ידיעות שלא מגיעות לאתרי החדשות המרכזיים על פעולות אלימות שמבצעים המתנחלים בכפרים פלסטינים בגדה, סיפורים על אפליה, פגיעה באזרחים ערבים בשטח מדינת ישראל, התארגנויות לתמיכה בעסקים שמפלים לא-יהודים, ושלל תכנים אחרים שמהווים כר פורה למי שמבלה את זמנו בחקר גזענות והדרת מיעוטים.
לפני מספר שנים פרסם ג'ינג'י אחד, יוסף אליצור שמו, מאמר ובו הוא התווה דרכי פעולה להתמודדות עם נסיונות המדינה לפנות את המתנחלים הפולשים לאדמות לא להם. "ערבות הדדית - האסטרטגיה", הוא קרא למכתם האומלל הזה. האסטרטגיה של אליצור הורכבה משלושה נדבכים עיקריים: הראשון - הטרדת בעלי תפקידים במנהל האזרחי ובפרקליטות, השני - התארגנות של מתנחלים לחסימת צירי תנועה ופלישה למחנות צבא, והשלישי - פגיעה בערבים ("האויב האמיתי", כדבריו).
מתועבים ככל שיהיו, הדברים האלה היו זוכים, במקרה הטוב, לחשיפה של כמה מאות קוראים. בזמנו (וגם היום, תכלס) איש לא באמת הכיר את עמותת "יהודים שמחים" (ע.ר. 580533321) שמפעילה את האתר, וכמות הגולשים בו גם היום היא זניחה. על פי הערכות שונות, מספר המבקרים באתר היום נע בין 18,000 ל25,000 מבקרים בחודש, שרבים מהם חוזרים יותר מפעם אחת. קרי, מספר בני האדם (יוניקים) שקוראים את התכנים האלה עומד על כמה מאות עד אלפים בודדים כל חודש. בזמן פרסום המאמר היה מדובר על פחות. לא בדיוק קהל רב.
אין ספק שדבריו של אליצור אינם ראויים. מעבר לדרך החשיבה הילדותית של התנכלות לחלשים כי הם חלשים, ומעבר לגזענות הפסיכוטית של פגיעה פיזית בבני אדם בגלל השתייכותם הדתית שמהדהדת זמנים חשוכים מהעבר, אליצור גם פונה להתקפות אישיות אינפנטיליות על פקידים ממונים: "זה מתחיל באנשים כגון אדון שי ניצן, תושב רמות, שחייו השלווים צריכים להיות מופרים: תמונתו צריכה להיות מופצת תחת הכותרת 'צורר היהודים', ושכניו צריכים לדעת איזה שטן גר בשכנותם" או "הזכרנו את רמי זיו מפדואל, ידוע לנו גם על אשר ויזל מטל מנשה" [שניהם פקחים במנהל האזרחי, נ.]. והאינפנטיליות ממשיכה: "בסיס המנהל בבית אל יכול בהחלט להוות יעד לפלישה מהירה ומדוייקת של קבוצה גדולה, שתביא לנזק והרס באחד ממשרדיו המכובדים. אתם הורסים לנו – אנחנו הורסים לכם! … אפשר גם לעקוב אחרי ניידות המנהל, וללמוד את ציר הנסיעה ומקומות החניה שלהם. למה לא? זה אפילו חוקי (גם אם ההמשך לא כל כך חוקי)".
כמו שאתם רואים, לא מדובר על טקסט מכונן, או אפילו משהו שהיה מעביר תלמיד כיתה ה' בשיעור הבעה. אי אפשר לקחת את הדברים האלה ברצינות, כי הם אינם רציניים. אלה פטפוטים של אדם שיכור. לא מיין, כנראה, אבל מגזענות, מעליונות מדומיינת, מתחושת כח עלובה. אלה דברי הבל של אדם מסכן שמעטים היו קוראים, אלמלא החליטה הפרקליטות לתת להם הד.
וכאן, אולי, טמונה גוויתו של ההולך על ארבע. אליצור אולי כתב את הדברים, אך איש לא היה שם לב אליהם בלי המגפון שהעניקו לו רשויות החוק. התגובה הראויה למאמר הזה היא התעלמות. כפי שנהג לומר ריכרד שטראוס: "אל תסתכלו על הטרומבונים, זה רק מעודד אותם". עצם האיום בהגשת כתב האישום נתן זריקת עידוד לעמותה והיא הצליחה לגייס מעל מאה אלף שקלים בתרומות, והגשתו עכשיו כנראה רק תגביר את הזרם. המדינה לקחה את הפינצ'ר האומלל הזה והפכה אותו למפלצת. לקחה בטאון אומלל עם מספר דו ספרתי של קוראים והפכה אותו לשופר הרשמי של הימין הקיצוני בגדה. לאף אחד לא היה אכפת מדבריהם של כמה היפים שגרים בקראוון ומפרסמים שטויות ברשת עד שהמדינה החליטה שהדברים שלהם חשובים עד כדי שהיא תוציא מאות אלפי שקלים בתביעה נגדם. פתאום זה חשוב, וגם הדברים ההזויים שלהם מקבלים משקל אחר.
ויש עוד דבר, והוא לא פחות חשוב: השימוש של המדינה בנשק ה"הסתה" שתפקידו להגביל את חופש הביטוי צריך להיות שמור למקרים קיצוניים בלבד, שהשפעתם מיידית, רחבה, ורעה. לדעתי, כאן זה לא המקרה. אמנם הדברים מתועבים ומכוערים יותר מהרגיל, ותוכנם בהחלט עונה על הקריטריונים היבשים של החוק, אבל צריך להיות תחת השפעת חומרים משככי תודעה חזקים למדי כדי להאמין שמישהו יושפע מגיבוב השטויות האינפנטילי הזה, קל וחומר אם מראש מידת החשיפה שלו, עד לאיום בהגשת כתב אישום, היתה אפסית. לדעתי מדובר כאן במשהו אחר. קטנוני יותר. השב"כ מתוסכל כבר תקופה ארוכה מחוסר היכולת שלו להלחם בבריוני ההתנחלויות. היכולת שלו, על פי כמות מעשי האלימות מול מספר כתבי האישום שמגיעים להרשעה, עלובה למדי. אנשיו פשטו לפחות פעם אחת על הקראוון שמשמש את "היהודים השמחים" הנ"ל, ויצאו בידיים ריקות. התסכול הזה הוא שהביא להחלטה להגיש את כתב האישום ולא שום דבר אחר. הבעיה היא שההחלטה הזו מסמנת את הקו לפיו יחליטו על הגשת כתב האישום הבא, וזה שאחריו, וזה שאחריו, עד שיהיה קשה לומר דבר כלשהו בעל ערך לפני שמישהו יחליט שזה מסוכן.
טוב היה אם את הטיפול במסמך המטופש הזה היו משאירים אנשי הפרקליטות במישור הרטורי, האידיאולוגי, ולא מעבירים אותו למישור הפלילי. את החושך לא מגרשים במקל, אמר היום הרב חיים נבון. מלחמה בגזענות ובטפשות אי אפשר לנצח בכלים משפטיים אלא בחינוך, בהקניית ערכים נכונים, באהבת אדם באשר הוא אדם. היום הפרקליטות הסתכלה על הטרומבונים, והטרומבונים לא השפילו מבט.


4 תגובות:

עדו אמר/ה...

לא מסכים. גידולים כאלו יש לעקור כשהם עוד קטנים. הבעיה היא הפוכה: משתמשים בטיפוסי הקצה האלו כדי להראות שאשכרה עושים משהו נגד הטרור מימין בזמן שהטרור הממשלתי משתולל ללא הפרעה.

נעם אמר/ה...

מה זה "לעקור כשהם קטנים"? מה אתה חושב שכתב האישום הזה יעשה להם? הרי ידידם בעז אלברט קיבל טיפול קשה בהרבה וזה רק עודד אותו (ואותם) להמשיך. מערכת המשפט לא תוכל להם, וודאי לא עם עבירות מטופשות כמו "הסתה" על מאמרים מטופשים שכאלה

Yossi Gurvitz אמר/ה...

אם הבנתי נכון, והייתי באולם בית המשפט, כתב האישום לא יהיה על הסתה אלא על המרדה. לא בטוח שהגשת כתב אישום היא צעד חכם, אבל רבאק, אם זו איננה המרדה, אפשר למחוק את העבירה מספר החוקים. יתר על כן, המאמר הספציפי הזה של אליצור צוטט המון פעמים. זה לא המאמר הרגיל של "הקול היהודי." ואגב, אני משוכנע שקהל הקוראים שלו מורכב ממשהו כמו 30% שמאלנים. ועדיין.

נעם אמר/ה...

לא ראיתי דבר על המרדה אלא רק על הסתה. כך לפחות זה מופיע בכל מקום ברשת ונמסר גם על ידי כמה מכתבי האקטואליה. עצם העבירה חשוב, אבל פחות רלוונטי בעיני מול הפגיעה בחופש הדיבור, קל וחומר שמדובר בעבריין ב"משקל קל" כמו אליצור שאינו איש ציבור, אינו אוחז בשום משרה, ומפיץ פנזינים שאף אחד לא קרא (עד אז) מתוך קראוון אי שם בגדה.
וכן, המאמר הזה צוטט יותר, אבל רק בגלל האיום מצד המדינה, עוד אז, להגיש נגדו כתב אישום.
אני חושב ששימוש בנשק הזה חייב להיות שמור למקרים אמיתיים שהדברים יכולים להשפיע, כמו למשל במקרה של ראש אופוזיציה שהולך לפני ארון קבורה זמן קצר לפני רצח ראש הממשלה. אבל אסור להשוות.