1 בנובמבר 2013

ברית דמים

כל ראשי הממשלה בעשורים האחרונים דיברו במהלך הקדנציה שלהם על "ברית הדמים" שנכרתה בין מדינת ישראל לעדה הדרוזית המתגוררת בשטחה. בכל יום זכרון אנחנו עומדים דום גם לזכרם של 386 החללים של העדה הדרוזית שנפלו כשהם לובשים את מדי הזית של צבא ההגנה לישראל, אבל מישהו מאיתנו באמת מכיר את שורשי הברית הזו? כשדובר צה"ל מתגאה באחוזי הגיוס הגבוהים במגזר הדרוזי הוא ממשיך לדברר את הנראטיב המתאר את שורשי הברית ככזו שנעשה מבחירה ולא בכפיה, שנעשתה ממניעים טהורים ולא תחת איומים, שנכרתה לטובת המיעוט הדרוזי ולא על מנת לקדם את האינטרסים התעמולתיים של ישראל. אבל זה לא באמת מה שקרה.


בעקבות מאורעות 1929 שיגרו 96 מנהיגים דרוזים איגרת לנציב הבריטי העליון בה הם הכריזו שהם שומרים על ניטרליות כלפי הסכסוך היהודי-ערבי. נסיונות של ההנהגה היהודית להעביר לצידה את המשפחות הדרוזיות ה"חשובות" יותר נכשלו, ורק שתי משפחות נחשבות פחות הכריזו על "ניטרליות אוהדת" כלפיהם, בעוד רבות אחרות העדיפו דווקא את הצד השני, והמגמה המשיכה כאשר באפריל 1939 ניסו בכירי הסוכנות היהודית אבא חושי, דב הוז, ושלמה אלפיה, להעביר את הדרוזים תושבי ישראל להר הדרוזים בדרום סוריה בהסכם "טרנספר" על מנת להקל את רכישת אדמתם ע"י יהודים, תכנית שעברה גלגולים רבים עד שנזנחה לבסוף ב1945 כשהתברר שהעלות הכרוכה בהעתקתם של תושבי הארץ אינה ריאלית. את הטוענים כי היתה ברית בין הדרוזים ליהודים בשנות השלושים אפנה לציטוט מכתבי משה שרת שכיהן כ"שר החוץ" של הישוב היהודי בארץ ישראל: "יש להמשיך ולהדק את הקשר עם הדרוזים אך אין להעלות על הדעת ברית רשמית עימם. ברית כזו רק תעודד ציפיות מופרזות, תגביר את תיאבונם של הדרוזים לטובות הנאה, תעלה ממון רב ובסופו-של-דבר תגרום לאכזבה ולמרירות". התקפות של כנופיות ערביות (שבהן היו גם דרוזים מסוריה) על כפרי הדרוזים בכרמל עודדו שיתוף פעולה עם אנשי הישוב היהודי, אך הבטחות רבות שניתנו לאנשי הכפרים, כמו עבודה בבתי הזיקוק למשל, לא קוימו והותירו מרירות אצל הדרוזים. ככלל, הקשרים בין הנהגת הישוב לראשי הדרוזים עברו עליות ומורדות עד הכרזת העצמאות הישראלית, אך הקשר הדרוזי-ערבי היה חזק פי כמה, והם היו מושקעים מאוד בנסיון ההאשמי לכינון "סוריה הגדולה", מהלך שלו היה מבשיל, היה מבטיח את נאמנותם לצד הערבי.
בסוף 1947 הקים פאוזי קאוקג'י, מפקד צבא ההצלה הערבי, גדוד דרוזי שמנה 500 לוחמים מסוריה ולבנון, ואחרי מפלה כואבת במיוחד שעלתה בחייהם של כמאה לוחמים ובפציעתם של כמאתיים נוספים החליטה ההנהגה הציונית לנצל את ההזדמנות. הש"י (שירות הידיעות של ההגנה) הצליח לגייס משתפי פעולה דרוזים מעוספיא ומדליית אל כרמל באמצעים מפוקפקים: אנשי ההגנה הבטיחו לא להצית את שדות הכפר כפי שעשו לכפרים ערבים רבים שהיו בשטח שבשליטתם אם יסכימו הצעירים הדרוזים להצטרף ללחימה לצד ישראל. וכך היה: עשרות בודדות של צעירים דרוזים תושבי ישראל הצטרפו לכ-400 דרוזים תושבי סוריה, עוד כ-100 מתנדבים צ'רקסים מכפר כמא, ומספר דומה של בדואים משבט ערב אל היב, על מנת להקים את יחידת המיעוטים הראשונה של צה"ל.
מפקד היחידה הראשון, טוביה לישנסקי, הודה כי מטרת גיוס הדרוזים היא בראש ובראשונה על מנת לערער את אמונן של מדינות ערב בקשר עם העדה, ומערכת התעמולה הישראלית עשתה שימוש בעצם קיומה של היחידה "כסכין חדה בגבה של האחדות הערבית". יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים דאז, יהושע פלמון, כתב כי מדינת ישראל הצליחה "להרוס [לדרוזים] את הדרך חזרה" כי הם "נשרפו" כתוצאה מגיוסם לצה"ל.
אותו לישנסקי גם הקדיש חלק ניכר מזמנו על מנת לבחוש בפוליטיקה הפנימית של ההנהגה הדרוזית ולערער את מעמדו של שיח' אמין טריף שהתנגד לשיתוף הפעולה עם השלטון הציוני (עד שגם הוא "שוכנע" בסופו של דבר). מאמצים רבים הושקעו על מנת לטפח הנהגה אוהדת לשלטון, ולהקשות את חייהם של מנהיגים שלא שיתפו פעולה, וכאשר כמה מנהיגי שוליים כאלה שלחו איגרת לראש הממשלה בן גוריון ובה דרשו לגייס את בני העדה לשירות צה"ל, קמה מחאה גדולה ורובם המכריע של הצעירים סרבו לקבל את צווי הגיוס. ממכתבים שכתבו הסרבנים עולה כי "מנהיגי העדה" שביקשו להחיל את חוק הגיוס אינם אוחזים בסמכות המתאימה לבקש דבר כזה בשמם.

***

בתוכנית הלימודים של המורשת הדרוזית מטעם משרד החינוך לא לומדים את ההסטוריה כך, ולמעשה יש מעט מאוד על שורשי הברית הזו. באופן חתרני משהו תכנית הלימודים נטולת לאומנות ישראלית כמעט לחלוטין, והתלמידים הדרוזים נחשפים לפעילות של אישים בני העדה בסוריה ובלבנון תחת הכותרת "הדרוזים במרחב". אבל עיון בשאר התכנית חושף כי התלמידים מחונכים מגיל צעיר לשמור על טוהר הגזע ולהמנע מהתבוללות. משרד החינוך הישראלי מעביר תכנית לימודים בה תלמידי כיתות ה-ו "יסבירו בלשונם ובליווי דוגמאות מדוע אסורים על פי הדת: ניאוף,רצח, סמים, נישואי תערובת", ותלמידי כיתות י' עד י"ב לומדים על התבוללות, על "איסור נישואי תערובת בעדה הדרוזית", וכחלק מהלימודים הם "ינתחו טקסטים הדנים באיסור נישואי תערובת וינמקו על פי טקסטים אלה מדוע חשוב להקפיד על איסור זה". ממש ככה.
כשקראתי את תכנית הלימודים הזו לראשונה לא הצלחתי להבין איך מרשה לעצמו משרד החינוך להעביר תכנים כאלה, אך קריאה שניה ושלישית הזכירו לי שהמטרה כאן אינה רק למנוע מבני ובנות העדה להתחתן מחוץ לקבוצה שלהם, אלא גם שלא ישקלו קשר עם יהודיות. מופרך? הרי מדובר באותו משרד חינוך שמקיים כנסים בהשתתפות ארגון טוהר הגזע היהודי "יד לאחים" שנועדו למנוע קשרים בין נערות יהודיות לנערים ערבים.

***

מדינת ישראל הצליחה יפה בשילוב הדרוזים, שמהווים 1.7% מכלל האוכלוסיה, בצה"ל, אבל לא הרבה מעבר לכך: בעוד שרק 0.6% מעובדי המדינה הינם דרוזים, הם מהווים יותר מ- 5% מכלל הנגדים בצה"ל וכ-3% מכלל הקצינים. תא"ל בדימוס האיל סלאח הגדיר את זה יפה: "...אני לא יכול להסביר לעצמי ולחברה שלי איך אפשר להתמודד עם זה שאנחנו שווי זכויות רק כאשר אנחנו עובדים בשירות מערכת הביטחון", והמשיך אל"מ (מיל') מהנא כנעאן "....החברה יודעת לקבל אותנו בסיירות מובחרות, אבל לא דואגת לנו אחרי השחרור ולא עושה די כדי לפתור את מצוקת העוני. היום יש בידינו שתי אפשרויות – להישאר בשירות ביטחון, או לצאת לאזרחות ולעבוד בשכר מינימום". בשנת 2002 היה השכר הממוצע של גברים ביישובים הדרוזיים כ- 5,400 ש"ח, בקרב נשים, השכר הממוצע ביישובים הדרוזים עמד על 2,400 ש"ח. לשם השוואה, השכר הממוצע במשק הישראלי בשנה זו היה 7,604 ש"ח.

***

ברית הדמים הזו נולדה בחטא וגדלה בכחש. ספק רב אם הצעירים הדרוזים המתגייסים היום לצה"ל מכירים את הנסיבות בהן הבשילה, ושבעטיין הם הופרדו מהאומה הערבית. ואכן, בסקר שנערך בשנת 2008 זיהו עצמם 64% מהדרוזים כערבים, חמישה אחוזים יותר מאלה שהגדירו עצמם ישראלים. כפי שהפליא לכתוב יוסי גורביץ השבוע, אם לא נפתח את העבר, נדבר על הדברים כפי שהם קרו, לא נוכל להתקדם לקראת עתיד משותף. כל עוד מנסה המדינה להסתיר את העבר, להנחיל נראטיב שקרי לדורות של אזרחים, לא נוכל לבנות שותפות אמיתית. כי האמת, ערמומית שכמותה, תמיד נשאר לה סדק דרכו היא יכולה פתאום להתגלות.



7 תגובות:

יהונתן צור אמר/ה...

מודה ומתוודה עם כל ידיעתי והבנתי הרבה בנושא הסכסוך לא ידעתי על נושא זה כלל. תודה.

אריאל אמר/ה...

המאמר מעניין מאוד, ורק הסוף קצת מקלקל. מדוע להשוות ממוצעים? השכר הממוצע, כידוע, איננו אינדיקטור טוב לשכר ה״אמיתי״ של אוכלוסייה. הרבה יותר מעניין להשוות חציוניים.

אנונימי אמר/ה...

שכחת פרשיה חשובה. המפקד הדרוזי בצבא ההצלה של קאוג'י עם כוחותיו ערקו לישראל ולאחר המלחמה עברו הם ובני משפחותיהם להתגורר בעוספיא ב 'שכונת הסורים'.

אנונימי אמר/ה...

הועדה שכתבה את תוכנית הלימודים של המורשת הדרוזית מטעם משרד החינוך מורכבת מדרוזים בלבד. זה אולי פועל למען האינטרס היהודי למנוע התבוללות אבל אין זה הוגן להגיד שהיהודים הם שקבעו שעל הדרוזים ללמוד על נישואי תערובת.

נעם אמר/ה...

זה נכון, אבל זו גם "רוח המפקד", ותוכנית הלימודים עברה אישורים של דרגים שונים במשרד החינוך, שבמדינה מתוקנת יותר היה מתקומם מול תכנים חינוכיים כאלה. האינטרס הוא משותף, ומכאן ההערה שלי

נעם אמר/ה...

אשמח לקבל ממך נתונים על שכר חציוני בחלוקה למגזרים, הנתונים שבידי הם רק לגבי ממוצעים.

אנונימי אמר/ה...

זה הרבה יותר מרוח המפקד . השבכ קובע לגבי משרד החינוך מי יעבוד במערכת החינוך הערבית והדרוזית ומה ילמדו .המורים שתלויים לפרנסתם במנגנון החושך יודעים על איזה צד של הפיתה מרוחה הלבנה .