26 באוקטובר 2013

והרשות נתונה

"שלוש דרכים להחזיק בשטחים שנכבשו ושתושביהם היו רגילים לחיות כאנשים חופשיים תחת שלטון עצמי: אחת היא להרוס אותם, השניה היא לעבור להתגורר בהם, והשלישית היא להרשות לתושבים לחיות תחת חוקיהם, ולבסס בהם אוליגרכיה שנאמנותה נתונה לך"
- ניקולו מקיאוולי, הנסיך, תרגום חופשי מאנגלית

***

כחלק מהמשא ומתן שנערך בראשית שנות התשעים באוסלו, הסכימה ישראל להעניק לעם הפלסטיני אוטונומיה בחלקים מסוימים מהשטחים שכבשה ב-1967. לצורך השליטה בערים המרכזיות בגדה הוקמה "הרשות הפלסטינית" (בערבית: הרשות הלאומית הפלסטינית) שמתפקדת מאז כממשלה לכל דבר, מפעילה כוחות שיטור, תברואה, חינוך ועוד. אש"ף, שעד אז הוביל את מאבק השחרור הפלסטיני, התבסס, התברגן, וממוביל המאבק לזכויות העם הפלסטיני עבר להתרכז בניהול השוטף של הפלסטינים בשטחי הגדה המערבית בלבד. שוטרים פלסטינים נשלחים בידי ישראל לעצור "מבוקשים" בשטחי האוטונומיה, ואנשי המודיעין שלה מעבירים מידע לכוחות הבטחון הישראלים על יריביהם הפוליטים. אידיליה.

אבל גם ברשות הפלסטינית, כמו בכל ארגון מסואב ומושחת אחר, הפוליטיקה הפנימית והיריבויות הבין-ותוך-ארגוניות מערימות קשיים על הניהול השוטף ועל הבטחת זרימת הכסף וכספי התרומות ממדינות העולם. בניגוד להצהרות המתלהמות של כמה חברי כנסת וסגני שרים בישראל, התמוטטות של הרשות הפלסטינית תהיה אסון ליציבות הסטטוס-קוו של אותו "עימות בעצימות נמוכה" שמנסה ישראל לשמר, וראשי מערכת הביטחון מבינים זאת היטב.

אסירים בבתי הכלא הישראלים על פי שיוך ארגוני
מקור הנתונים: שירות הבתי הסוהר באמצעות ארגון "בצלם"

מדי חודש מגיש ארגון "בצלם" לשירות בתי הסוהר הישראלי בקשה על פי חוק חופש המידע, ומן התשובות אפשר לראות שנכון לסוף ספטמבר 2013, מחזיקה ישראל בבתי הכלא שלה סה"כ 17,144 אסירים, כ-30% מהם (5,033) מסווגים כאסירים ביטחוניים, רובם המוחלט פלסטינים. אחד הקריטריונים שלפיו מפולח מידע זה הוא השיוך הארגוני של האסירים, קריטריון המאפשר לעקוב אחרי "האיום" שמהווה אותו ארגון בעיני פקידי שירות הביטחון הכללי באותו חודש. כפי שאפשר לראות בגרף למעלה, בשנה האחרונה גדל במאות מספר האסירים ה"ביטחוניים" שמחזיקה ישראל, והגידול האבסולוטי המשמעותי ביותר הוא דווקא בקרב חברי אש"ף. לא הצלחתי למצוא קורלציה לפעילות חבלנית מצד אנשי הארגון. עלייה משמעותית נוספת שהתמקדה בארגון יחיד חלה בין יולי לאוגוסט 2012, אז נוספו למצבת האסירים כ-200 אנשי החזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP). מעבר על ארכיון הדו"חות החודשיים של השב"כ לא סיפק תשובה לעלייה החדה הזאת. אם מי מהקוראים יודע מה פשרה, אשמח להחכים.

על פי סיכום הדיווחים של סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען", בספטמבר בלבד נעצרו כ-220 פלסטינים בפשיטות של כוחות הביטחון הישראליים, וכפי שראינו במקרה של אחמד קטמאש, המניעים למעצרים אינם תמיד ביטחוניים גרידא. כדי לשמור על שלטון הרשות באוטונומיה שיצרה ישראל בגדה, היא לא יכולה לאפשר לאופוזיציה להרים את ראשה, ועליה להשתיק כל קול שמאיים על יציבות השלטון. אני לא מתכוון לומר כי אין בין המעצרים כאלה שמסייעים לכוחות הישראלים למנוע פעילות אלימה נגד אזרחים ישראלים - אבל המספרים האלה, המאות והאלפים שמגיעים למרתפי החקירות ולתאי המעצר בשטח ישראל - וזאת בניגוד לאמנת ז'נווה האוסרת העברת אסירים מחוץ לשטח הכבוש - אינם כלי כירורגי שנועד לסכל פיגועי טרור. הם פטיש קהה שנועד לחבוט בכל מי שמעז להרים את ראשו ולצאת נגד האינטרסים הישראליים.
השחיתות במנגנון הרשות הוא סוד גלוי מאוד: מאות מיליוני דולרים שהיו מיועדים לרווחת העם הפלסטיני מצאו בית חם בחשבונות הבנק של בכיריה ואיש מהם לא נענש. לעומתם, כמה ממבקרי השלטון הבולטים נעצרו על ידי ישראל בהאשמות שונות ונעולים בבתי הכלא שלה כאסירים ביטחוניים, חלקם אפילו בלי האשמות של ממש, אלא בעזרת המנגנון המינהלי בלבד. ככל שמתרבים הקולות המבקרים את הרשות מבפנים, כך עולה מספר המעצרים המבוצעים על ידי ישראל בקרב אנשי אותו ארגון, והעצימות הנמוכה נשמרת. שיתוף הפעולה המבוסס על אינטרסים הדדיים משותפים עובד: כוחות פלסטיניים מדכאים בשם ישראל את המתרחש בשטחי האוטונומיה בעוד ידיה נשארות נקיות, ובתמורה מרחיקה ישראל את מי שמאיים על ראשי המנגנון המושחת בגדה, והם רוחצים בניקיון כפיהם. כולם מרוויחים. כולם, פרט לעם הפלסטיני.

***

בואו נערוך ניסוי מחשבתי קצר: תארו לעצמכם מצב בו מדי שבוע היו נעצרים עשרות אזרחים ישראלים על ידי כוח חמוש של ישות לאומית עויינת. הם היו נלקחים למרתפי חקירות שבהם, על פי כל העדויות, לא בוחלים בעינוי נחקרים, ואז מוחזקים למשך חודשים ושנים בבתי הכלא המרוחקים של האויב. כמה זמן לדעתכם היה נשמר הסטטוס-קוו הזה? מאז 1967 ועד היום עברו יותר מחצי מליון בני אדם במרתפיה החשוכים של ישראל. רוב אלה שהיו שם פעם אחת פשוט ינמיכו את ראשם, ישתקו מול שחיתות, מול רשע, מול פשעים ואימה. ככה מחזיקים את הכיבוש במשך כמעט יובל שנים. רק באמצעות הטלת אימה בקנה מידה עצום על אוכלוסיה אזרחית אפשר לשמור עליה מדוכאת ושקטה. זה המחיר של "עימות בעצימות נמוכה", או "ניצחון מספיק" כפי שהוא מכונה בימין הישראלי. הפרקטיקה נועדה לשמר את המצב הקיים, בו חיה אוכלוסיה שלמה משך שנים רבות תחת אימה לילית מפלישה של כוחות חמושים לבתי משפחות, מאות אלפי אנשים מצולקים נפשית, ושלושה דורות מדוכאים עד עפר. הכל בשם הכיבוש, בשם המולך המשיחי והמזויף של ההבטחה האלוהית ועליונות הגזע היהודי, שהכל נעשה בדברו.

למרבה הצער, האינטרסים הכספיים המעורבים בהמשך קיומו של המנגנון הזה הם כבדים ומבוססים מכדי לפנות את הדרך מרצונם. לא ישראל ולא צמרת הרשות רוצים לשים קץ לחגיגת השחיתות הזו, כל צד וסיבותיו הוא: אלה שמים ממשלת בובות שמרגיעה את השאיפות לעצמאות של האוכלוסיה המקומית, ואלה נהנים ממנעמי השלטון בלי רצון אמיתי לדאוג לטובת שאר העם. לכן גם סבב השיחות הנוכחי נמרח במשך תשעה חודשים שבהם כביכול יש התקדמות ואין מקום לפעולות אחרות, בדיוק כפי שתהליך המשא ומתן כולו נמרח על פני עשרים שנה, באותן תוצאות. קיומה של הרשות הפלסטינית הוא אינטרס של ישראל, ועשרים השנים האחרונות לימדו אותנו שהרשות רק מנציחה את הנוכחות הישראלית בגדה: הרשות היא חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. ההנהגה הפלסטינית נכשלה, אבל איש לא יוכל להדיח אותה פרט לעם הפלסטיני. למרות מה שהיו רוצים שנחשוב, כוחן של הרשות ושל ישראל מוגבל. 1,500 מעצרים בחודש ימתחו את יכולותיהן הלוגיסטיות עד הקצה, אז יאלצו לשנות את הכללים. כשזה יקרה - החומה תתחיל להיסדק, להישבר. העצימות הנמוכה היא אויבתו של המאבק לחופש. יש לה אפקט מרגיע, משכיח מלב, מייאש. אם אין בעיה, איש לא יטרח לחפש לה פתרון, ובכך טמונה הצלחת המדיניות הישראלית בשטחי הגדה המערבית. כל עוד הרשות נמצאת במקומה, לא יישבר מעגל המשא ומתן האין סופי וחסר התוחלת, והנוכחות הישראלית על אדמת פלסטין תמשיך לקיים שלטון אפרטהייד אכזרי באין מפריע. הרשות היא עוד מסכה שהציבה ישראל בפני תושבי ישראל, פלסטין והעולם, ומטרתה להנמיך את העצימות. עוד מראית עין של פתרון, שמטרתה האמיתית היא קיבוע המצב הקיים.

ישראל קראה היטב את עצותיו של מקיאוולי. היא הרסה, היא עברה לגור שם, והיא הקימה שלטון אוליגרכי שנאמן לה. כשהמשחק מכור, הצעד הראשון בדרך לפתרון חייב להיות שינוי החוקים.


3 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

השאלה היא מה יקרה אם היכולות הלוגיסטיות ימתחו עד הקצה. בהתחשב ברקורד של ישראל התגובה תהיה אלימה ביותר.

אנונימי אמר/ה...

לשאלתך נועם. המשחק הישראלי ברור או המשך דיכוי מטונף 'בעצימות נמוכה' וסילוק מתחרים של העומדים בראש כיום או בתרחיש של הצטרפות המונית אקטיבית לחמאס דיכוי שיוציאנו סופית ממשפחת העמים.

Limor Barkan אמר/ה...

wow