18 באוקטובר 2013

פשעי מלחמה

החוק הישראלי מכיר רק בסוג אחד של פושעי מלחמה: נאצים, עוזריהם ומשמידי עם אחרים. אף על פי שישראל נמצאת במצב של סכסוך מזוין הכולל החזקה של אוכלוסיה כבושה ולוחמה תכופה בשטח מאוכלס, אין בחוק הישראלי התייחסות מיוחדת לפשעי מלחמה, מלבד אלה הנוגעים לעבר הטראגי של העם היהודי. החוק מ-­1950 לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם מגדיר פשע מלחמה, בין השאר, כ"שוד רכוש ציבורי או פרטי; הריסה שרירותית של כרכים, ערים, או כפרים, והחרבה שאינה מוצדקת על ידי צורך צבאי". אבל אך ורק אם הם התרחשו תחת השלטון הנאצי. החוק, אגב, גם מגדיר פשע נגד האנושות בין השאר כ-"רדיפה מטעמים לאומיים, גזעיים, דתיים, או פוליטיים". אבל שוב, לא אצלנו, חלילה. רק אז, ושם.

כפי שמראה הדו"ח החדש והמעמיק של ארגון "יש דין", "לאקונה: פשעי מלחמה בחוק הצבאי ובפסיקת בתי הדין הצבאיים", החוק הישראלי אינו מחשיב את מעשיו של סא"ל גבע שגיא, לדוגמה, לפשע מלחמה: שגיא קירב נייר בוער לאיבר מינו של נער פלסטיני  ואיים להחדיר בקבוק לפי הטבעת שלו אם הנער לא יסגיר את אביו. זה גם לא נחשב לפשע מלחמה כשאותו שגיא השתמש בעובדת זרה מסנגל כמגן אנושי והסתתר מאחוריה בעודו עובר בין חדרים של בית בבית לחם שאליו פלש, תוך כדי שהוא יורה מנשקו שהושען על כתפה של אותה אשה מבוהלת. סא"ל שגיא לא הורשע בפשעי מלחמה. הצבא המוסרי ביותר בעולם הסתפק בכך ששגיא חתם על עסקת טיעון באשמה של "התנהגות שאינה הולמת". הוא עדיין קצין.
וזה לא נחשב לפשע מלחמה כשקצין בדרגת סרן מגדוד 50 של הנח"ל בחר עובר אורח אקראי והורה לו להזיז חפץ החשוד כמטען נפץ, בזמן שהוא עצמו תפס מחסה.
וזה לא נחשב לפשע מלחמה כשרב"ט ארז סבן ורב"ט גל מזרחי קשרו ילד בן 13, היכו אותו נמרצות וגנבו ממנו כרטיסי חיוג שהיו ברשותו.
וזה לא נחשב לפשע מלחמה כשסמ"ר כפיר כהן הצמיד רימוני הלם לגופם של אזרחים, ביניהם שתי נשים, שאותן שאל: "את רוצה לראות עוד פעם את הילדים שלך?".
וזה לא נחשב לפשע מלחמה כאשר שני חיילי גבעתי המסתתרים תחת ראשי התיבות ג"א וס"א ציוו על ילד בן תשע לפתוח תיקים שחשדו כי הם ממולכדים. הם קיבלו שלושה חודשים על תנאי והורדה בדרגה אחת.
וזה לא נחשב לפשע מלחמה כשסמ"ר ס' מגבעתי ירה למוות בריה ובמאג'דה, אם ובתה, בעת שנופפו בדגל לבן. צה"ל קרא לזה שימוש בלתי חוקי בנשק והרוצח המתועב קיבל 45 ימי מאסר בגינו.
אזכיר כי אמנת ז'נבה, שישראל חתומה עליה, גורסת כי אזרחים החיים בשטח כבוש הם "אזרחים מוגנים" וכי תפקיד הצבא הכובש הוא להגן עליהם. מה חבל שהוא לא מצליח להגן עליהם מעצמו. התיאורים שקראתם כאן אינם מקרי קצה שביצעו כמה עשבים שוטים. אם אינכם מאמינים, אתם מוזמנים ללכת לקרוא את מאות העדויות של החיילים עצמם, או לפחות אלה מהם שנותרו בהם שרידיו של מצפון, באתר של "שוברים שתיקה".

חיילי צה"ל מחוייבים לפעול על פי אמנות ז'נבה ואמנת האג, כך מורה להם פקודת מטכ"ל 33.0133. אבל ניגוד למה שמורה הדין הבינלאומי, אין בדין הצבאי או האזרחי בישראל "אחריות מפקדים" (Command Responsibility). קרי, אי אפשר להעמיד לדין מפקד (או אזרח) בשל פשעי מלחמה שביצעו הכפופים לו, אלא אם הורה בעצמו על ביצועם. כחלק ממסקנותיה, המליצה ועדת טירקל - שהוקמה לבדיקת אירועי "המשט לעזה", בו הרגו חיילי צה"ל תשעה נוסעים, אחד מהם כנראה נורה בסגנון הוצאה להורג (דו"ח פאלמר, סעיף 128) - כי יש לאמץ חקיקה שתטיל אחריות פלילית על מפקדים שלא דאגו שפקודיהם ישמרו על החוק הבינלאומי.
בנוסף, הפצ"ר דרש מהתביעה הצבאית להמיר כל עבירה שבה ייתכן כי חלה הפרה של דיני הלחימה הבינלאומיים לעבירה פלילית לפי חוק העונשין או לפי חוק השיפוט הצבאי, כך שלמעשה לא יהיו במשפטי חיילים אזכורים לפשעי מלחמה, אלא הם יואשמו בהפרה רגילה - חמורה פחות - של חוקי הצבא. כלומר למעשה מבחינת חוקי הצבא, אין הבדל בין עבירה של שימוש בלתי חוקי בנשק לצורך יריות באוויר בשמחות משפחתיות, לבין שימוש בלתי חוקי בנשק כלפי אוכלוסיה אזרחית בשטחים הכבושים.

גם במקרים הנדירים שבהם כבר מתייחס החוק הצבאי לפשעים נגד אוכלוסיה מוגנת, לדוגמה בעבירה של ביזה, גישת החוק היא שהבעיה אינה בפגיעה באזרחים מוגנים, אלא בכך שזו פגיעה ב"טוהר המידות, שהוא ’אח תאום של עקרון טוהר הנשק'". גם בעבירת התעללות הכל היינו הך: לפי החוק הצבאי, העונש לחייל על התעללות בחייל הנמוך ממנו בדרגה או באדם המוחזק במשמורת הוא עד שלוש שנות מאסר, ועד שבע שנים ב"נסיבות מחמירות". החוק לא מבדיל בין התעללות בחייל אחר לבין התעללות באזרח שאמור להיות מוגן על ידי הצבא.

מאז תחילתה של האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000 עמדו לדין בבתי הדין הצבאיים 196 נאשמים,
חיילים וקצינים, באישומים הנוגעים לפגיעה בפלסטינים וברכושם. באף אחד מהמשפטים שנערכו נגד אותם נאשמים לא הטריח עצמו בית הדין לעסוק במעמדם של הקורבנות כאזרחים מוגנים על פי הדין הבינלאומי, קל וחומר להתייחס לחובתם של אותם קצינים וחיילים להגן על האזרחים על פי אותו דין לו מחויבת כביכול מדינת ישראל. כאילו הכיבוש אינו קיים. המספרים האלה מקבלים תפנית מקאברית כשהם מתחברים לעדותו של תא"ל אוחנה, מפקד המשטרה הצבאית, מול ועדת טירקל, שם אישר כי רק 6%-9% מהתיקים שנפתחים על ידי גורמי אכיפת החוק בצבא מסתיימים בכתב אישום, ועם הנתונים של ארגון "יש דין" המראים כי 96.5% מהתלונות המוגשות על ידי פלסטינים נסגרות בלי כתב אישום.

***

הדו"ח של "יש דין" הוא מסמך חשוב כי הוא מציף את הצורך בחקיקה מיוחדת נגד פשעי מלחמה. העילה שהוא מעלה היא שאם לא ייחקקו חוקים כאלה, יהיו אותם פושעי מלחמה ישראלים, קצינים וחיילים, חשופים לתביעות כשיבקרו בחו"ל. לטעמי, חשיבות הדו"ח הזה היא בעיקר בהדגשה כי פשעי מלחמה מתרחשים תחת הכיבוש הישראלי לעתים מזומנות, והשלטון בישראל פשוט בוחר לא להגדיר אותם ככאלה.

אנחנו יכולים להמשיך לטמון את הראש בחול ולהתכחש לקיומו של הכיבוש, לעצם קיומו של העם הפלסטיני, לעובדה שהצבא הישראלי מבצע פשעי מלחמה לעתים תכופות הרבה יותר מכפי שהיינו רוצים להאמין - לעזאזל, ההכחשה הזו עובדת לנו כבר כמעט חמישים שנה. אבל מה שנסלח לישראל לפני שנים לא רבות כבר לא ייסלח לנו בקרוב. בנימין נתניהו עשה עבודה מצוינת בהכחדה של מעט הקרדיט שעוד נותר לישראל כמדינה של קורבנות. כפי שהדברים נראים כיום, מה שפעם הצטייר כסיוט רחוק - האפשרות שחיילים ישראלים יועמדו למשפט בבית הדין הבינלאומי בהאג - בהחלט עלול להתגשם בקרוב.

כשאנחנו בעצמנו מתייחסים כאל בדיחה לחוק שאמור לספק הגנה לתושבי השטח הכבוש שברשותנו (כאמור, 96.5% מהתלונות נסגרות ללא כתבי אישום), אחרי כמעט יובל שבו אנחנו מחזיקים בו ב"תפיסה לוחמתית" ומבלי שטרחנו לחוקק חוקים שיסדירו את פשעי המלחמה שמתרחשים או שעלולים לקרות שם, לא נוכל להתפלא אם העולם ייטול את מקום השופט במקומנו. חטאנו, עווינו, פשענו, וזמן התשלום מתקרב. שמעתי שיפה בהאג בעונה הזו של השנה.


3 תגובות:

זליג אמר/ה...

חשוב. ישר כחך.

אנונימי אמר/ה...

שום פושע מלחמה ישראלי לא יגיע להאג. למה אתם שואלים? כל עוד חבורת הפוחלצים העשירים של אייפאק שולטת בוושינגטון אמריקה תמנע זאת.
ודבר נוסף ישראל איימה כבר בצורה לא ממש עדינה שלא תהסס להפעיל את מוצרי דימונה נגד אירופה וכל מי שיעז לכפות עליה שלום. הטילים ארוכי הטווח והצוללות מגרמניה מבטיחים זאת.לכן אנו נמשיך לדמם ולהרקב וכל מי שיוכל יברח מכאן.

אנונימי אמר/ה...

45 יום מאסר על רצח....יש לי חברים שישבו יותר זמן בכלא הצבאי על שימוש בקנאביס. ועכשיו בא לי להקיא.