16 באוגוסט 2013

ארס פואטיקה

כתיבה בעברית על הכיבוש משולה לדיווח מסיפונה של ספינת ענק לנוסעים האחרים הנמצאים באולמות ובחדרים, עסוקים כל אחד בענייניו. כל כך הרבה קורה מסביב עד שהבחירה על מה לכתוב נעשית משימה בלתי אפשרית כמעט. הכותב המדווח מהסיפון יכול להסב את תשומת לב חבריו למקרה חריג שקרה בדיוק עכשיו, כמו עמלץ לבן מזנק ממעמקים או להקת דולפינים חולפת. רבים מדרי הספינה ירוצו לסיפון, אולי יספיקו לראות את זנבו של הכריש או את הקצף שהשאירו אחריהם היונקים הימיים. הם יטפחו על כתף המדווח, ויבקשו שיקרא להם שוב אם דבר דומה יקרה שוב.
מדי פעם יבחין המדווח בתופעה מקוממת. אחד המלחים, אולי אפילו קצין, משליך פסולת מהסיפון. המדווח יתחקה אחריו וימצא שהממונה הישיר על חבר הצוות ידע על העניין ושתק. הוא יחשוף את הפרשה וסערה קטנה תפרוץ. "אסור לשתוק" יצעקו הנוסעים, וכעבור כמה ימים ישכחו. יהיו שיראו במדווח גיבור, אחרים מלשין ובוגד, אחדים יבואו ללחוץ את ידו ולומר כל הכבוד, מישהו ישאיר לו פתק מאיים מתחת לדלת, אנונימי.
אבל המדווח לא אוהב לחכות ליד המקרה. הוא חוקר, לומד, ומנפק מאמר על להקת דגים נדירים שחיה לא רחוק מהמקום בו חולפת הספינה. הוא יתאר את מנהגיהם, את מזונם, את מחולות החיזור שלהם, ויצבע את הכל בצבעים יפים, מעניינים. המאמר יקרא על ידי חלק מדיירי הספינה, חלק אפילו ישיב לו, חלק יסתכל בתמונות וימשיך בענייניו. לעיתים הוא יכתוב על ההסטוריה של כלי השייט, על הנמל ממנו יצאו, הוא יחפור וימצא רומן אסור בין המשקיעה שסיכנה את כספה לבין פועל יצור במפעלי הספנות, על מכרות הברזל מהם נכרו העפרות שהותכו לבניית שלד הפלדה, ועל שמות קוד בהם השתמשו כדי להטעות את האויב שלא יחבל בבניית הספינה. הוא אוהב את זה, את הפרטים הקטנים. אבל פרטים כאלה לא מביאים קוראים. את זה הוא כותב בשביל עצמו.
אחת לתקופה ירד המדווח מתחת לסיפון, למטבחים, לתוך חדרי המכונות, לאורך השדרית, לאחורי הירכתיים, ויחזור לספר על סדקים בגוף הספינה, על מזון מזוהם, על עשן מוזר היוצא מהמנועים, על חורים קטנים דרכם מחלחלות טיפות מי מלח. הוא יתריע, הוא יודע שאלה נושאים חשובים שהזנחה שלהם תוביל להתפרקות כלי השייט העצום. הוא מדווח, וחלק מדיווחיו אפילו זוכים להתייחסות הנהלת הספינה. הם מבטיחים לתקן, פעם אפילו שלחו משלחת לבדוק. הנוסעים קוראים את הדיווחים, מצקצקים על אזלת היד של ההנהלה, וממשיכים הלאה.
כדי להרגיע את הביקורת, מספרת הנהלת הספינה על הקראקן. תמנון עצום האורב במעמקים, שולח זרועות ענק לחבק את גוף הספינה ולמחוץ אותו. במקום לטפל בדליפות, מוציאה ההנהלה את הכסף על צלצלי ענק לציד קראקנים מסוכנים. במקום לתחזק את המנועים הם רכשו צוללות זעירות שיתורו את המעמקים אחרי היצור. במקום לדאוג למזון נקי לנוסעים קונים עוד גז דוחה תמנונים. המדווח רואה את כל זה ומתריע, אבל אומרים לו: קראקן. שמישהו יחשוב על הקראקן.

מה שבאמת מטריד את המדווח אלה הזרמים החזקים שמתחת לפני המים. עליהם הוא לא כותב, כי הם גדולים עליו. הם מקיפים אזורים עצומים כל כך ששום מאמר לא יספיק להכיל, והוא הרי רק מדווח. הזרמים האלה חזקים יותר מכל יצור חי, אמיתי או מדומיין, והם אלה שיקבעו את גורל הספינה. הזרמים האלה סוחפים את הספינה לאזורים אפלים, הוא יודע, ואם לא תצליח להחלץ מהם, סופה יהיה קשה וכואב. כשהוא מביט בהם, מתברר לו שמה שחשב כזרם עצום הוא רק פני השטח של זרם גדול עוד יותר, חזק פי כמה. הוא מתייאש, אבל שבוע אחר כך מתיישב לחקור את הזרם החדש, שמתברר כפני השטח של זרם שלישי, גדול ועצום יותר. וכך הלאה.
אז הוא שוב כותב על דולפינים,  או על מים אדומים, או על מלח שהשתין בתוך סיר המרק, וכל אותו זמן הוא חולם על הזרמים האלה, לו רק היה יכול לתמצת אותם לכדי מאמר, אולי היו חבריו לספינה מבינים שאם לא יקומו לעשות מעשה עכשיו, בקרוב יהיה מאוחר מדי. אם רק יצליח להעביר להם את הדברים כפי שהוא רואה אותם, אולי יקומו עוד אנשים וידרשו לשנות את המסלול, לפעול לתיקון הכיוון, אם עוד לא מאוחר מדי.

והוא נזכר. כשהיה ילד קטן, בבית הילדים, ישב אביו ליד מיטתו לעת לילה ושר לו בקול שקט, עמוק ומרגיע:

דוגית נוסעת, מפרשיה שניים, ומלחיה נרדמו כולם.
רוח נושבת על פני המים, ילד פוסע על החוף דומם.
ילד פעוט הוא ועגום עיניים, שוטפים המים, למרחק אין סוף
אם לא יעורו כל מלחיה, איכה תגיע הדוגית לחוף?


2 comments:

אנונימי אמר/ה...

יפה.

אנונימי אמר/ה...

נגעת. תודה.