23 ביולי 2013

פארסה

החיים מזמנים לנו לעיתים התרחשויות שלו היו מוצגות לנו ברומן או בסרט היינו מבטלים אותן כקלישאתיות ובלתי אמינות, אבל בכל זאת, הנה הן, לפנינו. שני הסיפורים שאביא לפניכם כמו נכתבו על ידי סופר עצלן במיוחד שלא טרח אפילו לנסוות להסוות את הפלגיאט שהוא מבצע במהדורות קודמות של ההסטוריה, ולא אכפת לו עד כמה ידועות הן ומפורסמות. בקריאה ראשונה נראה כאילו חלה כאן טעות והמציאות לא יכולה להיות עד כדי כך שבלונית ורפטטיבית, אבל ככה זה, מסתבר. אפילו התסריטאי של חיינו התעייף מאיתנו, ובינינו, אי אפשר להאשים אותו.

1

את הפרעות המוכרות בשם "סופות בנגב" אנחנו מכירים היטב. היתה זו סדרה של תקיפות אלימות ורצחניות לעיתים שהחלו לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני על ידי מחתרת "רצון העם" (הנדרודניקים) ושכוונו בעיקר כלפי יהודים. את מרבית התקיפות ביצעו קבוצות של בריונים שפשטו על כפר או עיירה בה חיו יהודים, תוך שהם מאיימים ומכים, לעיתים שורפים ואונסים, לעיתים רוצחים. הפוגרומים האלה לא פסחו גם על חבל פודולסיה וחבל גליציה, בהם נוסדה ופעלה חסידות רוז'ין המפוארת במהלך המאה התשע עשרה ובמחציתה הראשונה של המאה העשרים.
ביום ראשון השבוע בארבע וחצי לפנות בוקר פשטו עשרות בריונים כאלה על כפר בנגב. הם התפרעו וצעקו לעבר התושבים שילכו משם, שזו לא אדמה שלהם. על פי מספר דיווחים חלקם גם גרמו נזק לרכוש ופגעו בחיות משק. סופות. בנגב. הפעם הבריונים האלה היו דווקא חסידי רוז'ין, והקורבנות היו תושבי הנגב הבדואים. חבורה של עשרות חסידים צעירים שיצאה לתפילת שחרית בהר אבנון הצופה לירוחם חזרה דרך הכפר רכמה (רח'מה) הסמוך, החליטו להראות לתושבים מי הריבון, מי חזק יותר. מדינת ישראל, אגב, לא מכירה ברכמה למרות שתושביו יושבים על האדמות האלה עוד מהתקופה שאבותיהם של החסידים היו בצד השני של המקל.
סוף דבר, מספר לי אליעזר באומגרטן מירוחם, הגיעה משלחת מטעם החסידים להפגש עם השיח' עודה זנון, ראש הכפר, והתנצלה על התקיפה. סוכם כי החסידים יגיעו לכפר לבצע עבודות, לפגוש את התושבים ולשמוע את סיפורם. נחכה ונראה.
החסידים ברכמה. מקור: פורום דו קיום בנגב


2

"שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת, אֶחָד עָשִׁיר, וְאֶחָד רָשׁ. לְעָשִׁיר, הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד. וְלָרָשׁ אֵין-כֹּל, כִּי אִם-כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו. מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה, וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי-לוֹ, כְּבַת. וַיָּבֹא הֵלֶךְ, לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ, לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא-לוֹ. וַיִּקַּח, אֶת-כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ, לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו." - שמואל ב', פרק י"ב, פסוקים 1-4.
שני אנשים גרים בהר חברון. אחד מתנחל, יצחק ניר, ואחד רש, יוסף הרש. בחיי שככה קוראים לו. בחודש אפריל לפני שנה יצא הרש לראות את עזיו בשדה שליד יטא, כשמונה מתנחלים יצאו מההתנחלות הסמוכה בית חגי והחלו ליידות אבנים לעברו ולעבר שני ילדים שהתלוו אליו. כשנמלטו אלה מאימת האבנים, לקחו המתנחלים 14 עיזים, ומאוחר יותר מכרו אותם.
יוסף הרש. מקור: תעאיוש

***

המשותף לשני הסיפורים האלה הוא תחושת האדנות המטורפת שיצאה מכלל שליטה ולבשה בגדי מפלצת לאומנית ומאיימת. אלמלא עקרה המדינה את ערכי המוסר הבסיסיים ביותר מהישראליות המודרנית, לא היה עולה על דעת איש לפלוש לכפר בשעות הקטנות של הבוקר ולטעון שתושביו צריכים ללכת כי האדמה עליה נולדו אבות אבותיהם אינה שלהם יותר. אלמלא איינה המדינה את מערכת החוק ויצרה מציאות בה יש דין אחד ליהודי ודין אחר ללא יהודי, לא היו מרשים לעצמם בני העם הנבחר לתקוף ולגנוב רכוש לא-יהודי כמו שקורה מדי שבוע בגדה המערבית, והמשטרה לא היתה מרשה לעצמה להתעלם מתלונות תושבי רכמה ולטרוח להגיע רק כאשר קיבלה תלונה נוספת מידידיהם היהודים בירוחם. אלמלא האדנות הזו לא היינו מהרהרים לרגע ב"מתווה פראוור", תכנית הטיהור הגדולה של הנגב, עקירה של עשרות אלפי בני אדם מבתיהם על מנת לתת את אדמתם ליהודים. משהו בסיסי שבור אצלנו, עמוק בפנים. המציאות שלנו נראית אמנם כפארסה, אבל שלא נטעה לרגע: אנחנו בעיצומה של טרגדיה שסופה עגום במיוחד.


3 תגובות:

Dina Amdurski אמר/ה...

תודה על הכתבה. לגבי קטע הסיום: אתה כותב על אשמת המדינה, אבל מי זו המדינה? אזרחי המדינה הם אלה שבחרו במנהיגיהם המחוקקים חוקים ונותנים הוראות. בזמן האחרון נראה לי שרוב האנשים מסביבי סובלים מאיזו פוסט טראומה או הפרעה נפשית כלשהי, ולכן לא מסוגלים לראות שאנחנו כורעים בור לעצמנו.

אנונימי אמר/ה...

מסכים בהחלט אני רואה את זה יום יום בשיחות עם הלקוחות שלי.האנשים במדינה הזו ירדו לגמרי מהפסים.חבל שאי אפשר לאשפז מדינה בכוח ולטפל בהם

אנונימי אמר/ה...

נו במת ! כדי שיהיו 'פרעות בנגב' בישראל נצטרך לחכות שהבדואים יתפרעו. ההוצאה לפועל היא הליך חוקי שמקבל גושפנקה של בית משפט שלא חשוד כימני. יהודי רוסיה לא גנבו קרקעות רוסיות, אלא להיפך הסתגרו בקהילותיהם. יהודים לא התקבלו ללימודי האקדמיה, בדואים פורחים כאן.
גניבות? תאמין לי שאם תעשה עבודה מסודרת אז תבין שהערבים /בדואים גונבים עיזים, כבשים, פרות, תרנגולות פי כמה אלפים יותר מיהודים. תשאל את הקיבוצניקים בעמק ישראל למה הם הקימו משטרה פרטית!!!!!