20 ביולי 2013

לא רלוונטי

לאחר הטבח האכזרי שביצע אחד, ברוך גולדשטיין, בעשרות מתפללים חפים מפשע במערת המכפלה, התכנסה ועדה בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר וקבעה שזה לא היה בסדר. היא גם קבעה שכל תחום שמירת החוק בשטחי הגדה המערבית הוא ברדק אחד גדול וכי חייבים לעשות שם סדר, כמו לדוגמה להגדיר איזה גוף אחראי לעשות מה. כל זה היה לפני יותר מ-18 שנה, והבלגן עדיין חוגג. כל אחד מ"גופי הביטחון" בגדה מסרב לקחת אחריות ומנסה לזרוק את האחריות על גופים אחרים בתירוצים שנעים על הציר שבין השקר של ״אין כוח אדם״ לבין הכנות המפתיעה שבהודאה בפחד מכוחם של המתנחלים. מבקר המדינה פרסם השבוע דו"ח חמור על המתרחש בשטח הגדה המערבית החושף מעט מהזלזול והאטימות שהיא לחם חוקם של המנהל האזרחי וגופי השלטון האחרים הממונים על הטיפול באוכלוסיה שם, מעבר להרי החושך.

ניקח לדוגמה את החלק בדו"ח מבקר המדינה המדבר על אכיפת חוקי התכנון והבניה באיו"ש במישור הפלילי. טענת המשטרה היא שבשטח ישראל האחריות בתחום מונחת לפתחי הרשויות המקומיות, וכי למשטרה אין את כוח האדם לטפל בנושא. לעומת זאת, ראש תחום הפיקוח במינהל האזרחי לא הולך סחור סחור ומניח את הדברים על השולחן: הפקחים (אשר רבים מהם מתנחלים בעצמם) עלולים להיתקל בהתנגדות מצד מתנחלים אחרים. אפילו היועץ המשפטי של המינהל האזרחי כותב כי כל מה שנדרש כדי להעמיד לדין את עברייני הבנייה הוא רק רצון טוב ושיתוף פעולה של הרשויות המעורבות. בתרגום חופשי: אין לא יכול, יש לא רוצה. והשורה התחתונה: אין כיום שום סמכות בשטח הגדה המערבית שרואה עצמה אחראית לאכיפת חוקי התכנון והבנייה. יופי.

גם בתחום הגנת הסביבה המצב לא מזהיר: כאשר חשפו פקחי המינהל האזרחי עבירות חמורות בתחום, הלכו והגישו תלונה במשטרה. זו בתורה סירבה לקבל את התלונה בתואנה כי העניין אינו באחריותה. כאשר נכנס מבקר המדינה לתמונה, השיבו לו במשטרה כי יטפלו בחלק מהתלונות "לפנים משורת הדין" מכיוון שאין למשטרה אחריות בעניין. כעת כל מה שנותר הוא רק למצוא את שורת הדין הזו שבה טופלו לכאורה חלק מהתלונות.

בהערת אגב המתייחסת להעברת פסולת מישראל לשטחי הגדה המערבית, בניגוד לחוק, חושף המבקר כי למרות טענות משרד הביטחון על פיקוח הדוק במעברים, המתפ"ש (תיאום פעולות הממשלה בשטחים) טוען כי בפועל כמעט לא מתבצע פיקוח כזה. כל מי שנכנס לשטח הכבוש דרך אחד המחסומים של רשות המעברים יכול להעיד כי הכוחות במחסום לא מסתכלים כמעט בכלל על כלי הרכב הנכנסים, ולמרות עשרות מיליוני השקלים המועברים לזכיינים (כן, מחסומים רבים הופרטו ומופעלים על ידי חברות של גנרלים בדימוס ומקורביהם) - אפשר להכניס כמעט כל דבר לשטחי הגדה.

גם כאשר מדובר בבריאות הציבור, לא נראה שהמינהל האזרחי מוטרד יתר על המידה. על פי החוק, נדרש קמ"ט (קצין מטה) חקלאות של המינהל לבצע בדיקות להימצאות שאריות חומרי הדברה בתוצרת החקלאית לפני הקטיף בשטחים ובנקודות המכירה בישראל. על פי הדו"ח, הוא פשוט לא עושה את זה. התירוץ: "מחסור בכוח אדם". יתרה מזאת, העברה של סחורות חקלאיות מהגדה המערבית לשטח ישראל אמורה להיות נתונה בפיקוח מחמיר של יחידת הפיצו"ח (פיקוח על צומח וחי במינהל האזרחי), וכל משלוח כזה אמור להיבדק על ידה במעברים המיועדים לסחורות. אז מה עושים? כאן נרתמים לעזרה איזורי התעשייה הישראלים, שם האחריות היא של המתנחלים. לוקחים סחורה פלסטינית, מעמיסים על משאיות ישראליות, והופ - קיבלנו סחורה ישראלית לכל דבר, שאינה חייבת בבדיקה. ומה עם בריאות הציבור? בכיבוש כמו בכיבוש, כסף בא לפני מוסר או דאגה לשלום הציבור. והחוק? היועצת המשפטית של משרד החקלאות אומרת שמדובר בפרצה בחוק וכי דרוש שינוי חקיקה. בינתיים, תוצרת פלסטינית לא יכולה להגיע ישירות לישראל, אלא חייבת לעבור קודם אצל מתנחל שיגזור קופון. כרגיל, הכיבוש טוב למתנחלים.

על פי חברת מקורות, מדי שנה "נגנבים" כ-5 מיליון מטר מעוקב מים באזור הגדה המערבית. בנוסף, כ-15 עד 25 מיליון מטר מעוקב נוספים נשאבים מקידוחים בלתי חוקיים. קמ"ט מים במינהל האזרחי הוא האדם שאמור, על פי היועץ המשפטי של איו"ש, להיות הגורם האחראי בתחום. ברם לדידו הוא אחראי רק על ניתוק גניבות קיימות. יחידת הפיקוח לא משתפת עמו פעולה ועובדת (כנראה) על פי תוכנית משלה, כך שהריסה של בארות רבות לא מתואמת אתו ועם הענף האמון על קשר עם ארגונים בינלאומיים, והן מגיעות כהפתעה לגורם האמור כביכול להיות אחראי עליהן.
אפילו פעולת ההריסה של בארות מים לא נעשית כראוי: יחידת הפיקוח מחרימה את המשאבות אבל משאירה את הבאר פתוחה במקרים רבים, דבר היוצר סכנת זיהום של מי התהום. בתגובה מסרו ביחידת הפיקוח: "לא ידענו שצריך לסתום את הבאר".

ואם עד עכשיו עסקנו בעניינים אזרחיים גרידא, הנה אנחנו מתקרבים לתחום הביטחוני: שהיית פלסטינים בישובים ישראלים. על פי החוק, ישראלי המבקש להכניס פלסטיני לישוב יהודי, וכאן נכללים גם אזורי התעשייה הישראלים בגדה, חייב להוציא אישור עבודה בשבילו, תהליך המערב גם את השב"כ וגם את המשטרה. דא עקא, התהליך מכביד על מעסיקים רבים והם בוחרים לוותר עליו ולהבריח את העובדים שלהם פנימה. מי שנתפס בלי אישור עובר עבירה פלילית. בין השנים 2011-2008, על פי הדו"ח, נערכו מבצעי אכיפה רבים על ידי חיילי צה"ל, אך לא הוגשה אף לא תלונה אחת על ידי החיילים כמתחייב בהוראות. בחלק מהמבצעים לא טרחו אפילו החיילים לרשום את פרטי המעסיקים והמועסקים. גם אם קמ"ט תעסוקה היה מעוניין להגיש תלונה נגד המעסיק כדי שתיפתח נגדו חקירה פלילית, צה"ל לא מעביר לו את הפרטים הדרושים, וכך שוב מרוויחים המתנחלים: גם מעסיקים בניגוד לחוק וגם לא משלמים את המחיר כשהם נתפסים.

עוד מסתבר מהדו"ח כי המשטרה לא מטפלת בתאונות דרכים בהם לא מעורבים ישראלים. ממש כך: "בהחלטה חד צדדית‪ ,‬הפסיקה התביעה הצבאית ביהודה לטפל בתיקי‬ ‫תעבורה‪, לרבות בתיקי תאונות דרכים חמורות ועברות תנועה הכוללות סיכון ממשי לחיי אדם". ממתי מחליטה תביעה להפסיק לבצע את תפקידה? כשחיי אדם אינם חשובים בעיניה. חיי פלסטינים, זאת אומרת. נכון ליולי 2012, עדיין לא סיימו הפרקליטות והמשטרה לריב, ונהגים עבריינים עדיין לא עומדים לדין.
ועוד מעשי חלם: ב-2010 עידכן המינהל האזרחי את מערכת המחשבים שלו. עד אז הוא עבד על מסופים שנחשבו מיושנים ומביכים עוד לפני עשרים שנה. רק עניין פעוט אחד שכחו שם: לעדכן את החלק המחובר למחשבי המשטרה. לפיכך, מאז ועד היום לא עוברים הנתונים של כלי רכב המגיעים מהרשות הפלסטינית למחשבי משטרת ישראל. מדינת היי-טק.

סמל מבקר המדינה. מקור: ויקיפדיה

***

אבל כל זה לא באמת משנה. כן חוק, לא חוק, כן אכיפה, לא אכיפה, דו"ח המבקר הזה הוא לא יותר מהוראות לשיפור הנימוסים תוך כדי ביצוע מתמשך של מעשה בכפייה. הנוכחות הצבאית והאזרחית של ישראל בשטחי פלסטין יכולה להיות מסודרת ומתפקדת ככל שירצו השלטונות: אפשר להציב עוד 300 פקחי תכנון ובנייה כך שיוכלו להרוס יותר מבנים פלסטינים שלא מקבלים היתרי בנייה; אפשר לאכוף בחומרה כל עבירה על חוקי הגנת הסביבה כך שגם מעט הפרנסה שיש לתושבי יעבד מייצור פחם תלקח מהם; אפשר לפקח על המעברים כך שסיכה לא תעבור בלי אישור של פקיד א' ובלי חתימה של פקיד ב'; אפשר לדאוג שכל מלפפון ואבטיח הגדלים לצד תעלות באזורי תעשייה מזהמים ייבדקו באופן אישי על ידי רב סרן עם סטטוסקופ; שכל ארגז עגבניות שיוצא מהגדה יעבור בדיקות גנטיות לגלות אם הוא גודל על ידי פלסטיני או ישראלי; שכל באר המשקה עשר משפחות פלסטיניות על צאנן תיאטם עם פלומבה מסיליקון לבן כדי שלא יוכלו לשאוב ממנה מים, גם לא עם דלי, כמו אבות אבותינו; אפשר שלא ייכנס ולו פלסטיני אחד לאזורי התעשייה הישראלים, שם יוכלו לעשוק אותו ולהעבידו בתנאים מחפירים המסכנים את בריאותו ואת חייו; אפשר שכל פרט על לחץ האוויר בצמיגי כל משאית הנוסעת בין ג'נין לשכם יעבור למחשבי משטרת ישראל, כי הם ודאי יידעו מה לעשות עם זה. המבקר יכול להתריע על עוד ועוד כשלים שאפשר לתקן, פרט לאחד: אין לנו מה לעשות שם. הצבא והמתנחלים צריכים לצאת משם, ועד שזה יקרה יוכל מבקר המדינה למלא עוד ארבעים כרכים עם תובנות והמלצות לשלטון החוק שקיים או לא קיים באיזור הדמדומים הישראלי בגדה המערבית.
כשראש המינהל האזרחי, תא"ל מוטי אלמוז, כותב למפקד הישיר שלו כי "אנחנו רחוקים מאוד מביצוע תפקידנו" בכל הקשור לשמירה על החוק, או כשכותב היועץ המשפטי של אוגדת איו"ש לאלוף פיקוד מרכז דאז כי "התוצאה הסופית של המאמצים להשליט את החוק באיו"ש רחוקה מלהשביע רצון", ניכר שהם מבינים שיש בעיה, אבל הם כבולים בתוך מערכת חוקים שאינה רלוונטית לפתרון הבעיה. כאשר קיימת מערכת חוקים אחת לבני לאום אחד ומערכת חוקים אחרת לבני לאום אחר - הבעיה היא לא באכיפה, הבעיה נעוצה בעצם קיומן של שתי מערכות חוקים כאלה. כשזכויותיהם של שני בני אדם החיים באותו מרחב גיאוגרפי, תחת אותו שלטון, נגזרות מהמוצא האתני שלהם, הבעיה לאו דווקא טונה באכיפה של חובותיהם.

המינהל האזרחי, הגוף האחראי על החוק בגדה, כפוף ישירות לשר הביטחון, ישות פוליטית במהותו, ולא לרמטכ"ל שהוא ישות מקצועית. החוסר במסנן המקצועי הזה הוא רק תחילת הבעיה, והיא מתעצמת כשמוסיפים לקלחת גם את המתנחלים - קבוצת לחץ נוספת עם זרועות שליטה בצבא ובממשלה, שהאינטרסים שלה מתנגשים עם אלה של האוכלוסיה הכבושה - ומחריפה מפני שרבים מעובדי המינהל האזרחי חברים בקבוצה הזו. לא לחינם אוסר החוק הבין-לאומי על העברת אוכלוסיה אזרחית לשטח כבוש ויצירת מעמדות שליטה הנקבעים על בסיס לאום וגזע: אי אפשר לצפות מדרג מקצועי למלא את תפקידו כשהאינטרסים שלו ושל משפחתו ייפגעו בתהליך. זה פשוט לא עובד.

***

דו"ח מבקר המדינה הוא מסמך חשוב בכך שהוא חושף את ערוותו של השלטון הצבאי הרופס בגדה, ואת חוסר הרצון והיכולת של המדינה לקיים שלטון אמיתי לטובת תושבי השטח הכבוש שבחזקתה בהתאם לחוק הבינלאומי. דו"ח מבקר המדינה הוא גם מסמך לא רלוונטי כי הוא מנסה לתקן משהו שאין לו תקנה, להחליף שן תותבת לכימרה שנולדה בחטא ושהיתה צריכה למות לפני שנים רבות. הוא רוצה שנתקן כשאנחנו צריכים לשבור. את המנגנון הרקוב הזה צריך לסלק, לא לשפר. את זה לא יעז אף מבקר מדינה לכתוב, את זה נוכל להכתיב אנחנו, פלסטינים וישראלים שנמאס לנו מהשחיתות המוסרית של השלטון משני הצדדים. את הספר הזה נכתוב אנחנו, אלה שבאמת שואפים לראות כאן שלום.



אין תגובות: