21 ביוני 2013

ילדים

בשבוע שעבר התכנסה ועידת זכויות הילד של האו"ם לדון במצב זכויות הילד בשטחי ישראל ובשטחי הגדה המערבית המוחזקים על ידי ישראל. הדו"ח שהוציאה הוועדה נותן תמונת מצב עגומה למדי, וחשבתי שחשוב להביא אותה לידיעת הקורא הישראלי באופן נטול פילטרים ככל הניתן. כדי לא לשעמם אתכם למוות לא הבאתי כאן את כל 79 הסעיפים על תתי סעיפיהם, אלא בחרתי את אלה שנראו לי חשובים יותר, וכמו כן בחרתי לא להביא את אלה המתייחסים לרצועת עזה דווקא בגלל אי ההסכמה (גם שלי, אגב) לגבי מידת השליטה של ישראל בה. אתם, כמובן, מוזמנים לעיין במקור. איפה שלא התאפקתי והוספתי כמה מילים משל עצמי, עשיתי זאת בתוך סוגריים מרובעים. הקישורים בגוף הטקסט גם הם שלי.

***

הדו"ח נפתח בשבחים כלפי התקדמות החקיקה הישראלית למען זכויות הילד ומונה למשל את הארכת חופשת הלידה, העדפת השיקום על פני הענישה כאשר מדובר בקטינים, העדפת האינטגרציה של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בבתי ספר רגילים, איסור המעצר של ילדים מתחת לגיל 14, ועוד. [כאן אני חייב להוסיף שמדובר בילדים ישראלים בלבד, פלסטינים נעצרים לפרקי זמן ארוכים כבר מגיל 12]
אבל השבחים לא נמשכים לאורך זמן. מיד אחרי כן מתרעם הדו"ח על חוסר שיתוף הפעולה הישראלי עם המסקנות הקודמות של הועידה מ2002, ובעיקר על העובדה שבניגוד להמלצות הארגון (כמו גם המלצות פנים-ישראליות של ועדת רוטלוי ואחרות) עדיין לא נוצרה מדיניות ישראלית רשמית לגבי זכויות הילד שעל פיה תיגזר תכנית פעולה להבטחתן.

מיהו קטין
למרות הפקודה הישראלית מספר 1676 מספטמבר 2011 המעלה את גיל הגדרת הקטינים הפלסטינים מ-16 ל-18, ממש כמו אלה חבריהם הישראלים, במקרים רבים לא נהנים הקטינים הפלסטינים מההגנה שמחייב גילם להעניק להם והם מטופלים כמו בגירים.

אפליה
בניגוד לאמנת זכויות הילד, טוען הדו"ח, מדינת ישראל לא מספקת הגנה בפני אפליה אסורה. הסובלים העיקריים מכך הם ילדים פלסטינים החיים תחת הכיבוש הישראלי בגדה המערבית, אבל הדו"ח מציין גם אפליה נגד ילדים בדואים, ילדי פליטים, ואפילו ילדים אתיופים. הילדים הפלסטינים נאלצים להשתמש במערכות תחבורה נפרדות, בתי ספר נפרדים, ואפילו במערכת צדק נפרדת.

טובת הילד
הדו"ח מחמיא לשתי פסיקות של בג"צ מ2006 ו-2008 המורות שבתי הדין הדתיים, הרבניים והשרעים, לא יוכלו לפסוק משמורת אוטומטית מבלי לבדוק קודם כל את טובת הילד. עם זאת, הוא מוסיף, יש עוד מה לעשות לגבי טובת הילד הפלסטיני וטובת ילדי הפליטים.

הזכות לחיים
ילדים משני הצדדים נפגעים בסכסוך הישראלי פלסטיני, קובע הדו"ח, אבל חלקם של הילדים הפלסטינים בפגיעה הזו גדול אלפי מונים.  הדו"ח מציין במיוחד את האלימות המתמשכת מצד המתנחלים הישראלים שהביאה למותם של ארבעה קטינים ולפציעתם של מאות אחרים. [שלושה מהם אפשר למצוא ברשימות של בצלם, הרביעי הוא כנראה מילאד עייאש שעדיין לא הוכח מי ירה והרג אותו בסילוואן]

רישום לידה
מאז שנת 2000 מונעת מדינת ישראל אזרחות מילדים הנולדים להורה אחד ישראלי ואחר פלסטיני. יחד עם שלילת אזרחות מתושבי מזרח ירושלים, מהווה פגיעה חמורה בזכויות הילדים לבריאות, חינוך, וחשוב מכך - האפשרות לחיות עם שני הוריהם. זאת ועוד, ילדים הנולדים למהגרים, שחלקם פליטים ומבקשי מקלט, לא מקבלים לעיתים קרובות תעודת לידה רשמית, אלא פתק כתוב בכתב יד ללא ציון שם האב. באם זה רוצה להרשם כהורה החוקי של הילד, הוא נדרש לשלם סכומים מופקעים (כך במקור) בעבור בדיקת DNA. ישנם מקרים ידועים בהם נדרשו המשפחות לחתום על מסמך "גירוש מרצון" על מנת לקבל תעודת לידה רשמית.

הזכות לזהות
החוק הישראלי מתיר להסתיר מהילד את העובדה שהוא מאומץ. בית המשפט לעניני משפחה בחיפה קבע ב2008 כי איסור על בדיקת אבהות הוא לטובת הילד מכיוון שהוא עלול להיות מוכרז כ"ממזר". אי לכך, ממליץ הדו"ח, יש "ליישר את חוקי הדת עם הנורמה כך שלא יכילו שפה מזלזלת כלפי ילדים שנולדו מחוץ לנישואין".

אלימות נגד ילדים
ילדים פלסטינים ממשיכים להעצר באמצע הלילה על ידי חיילים כשהם מכוסי עיניים ואזוקים מבלי שניתנת להם האפשרות להפרד ממשפחותיהם אשר רק לעיתים רחוקות יודעות לאן הם נלקחים. הם נתונים לאלימות מילולית ופיזית, השפלה, כבילה כואבת, נתונים לאיומים במוות, באלימות פיזית, בתקיפה מינית כלפיהם או כלפי משפחתם, שהם מוגבלים בגישה לשירותים, למזון או לשתיה. לעיתים הם מוחזקים בהפרדה במשך חודשים.
הדו"ח מזכיר שהחזקה של קטינים בהפרדה אינה חוקית, הוא קורא לפתיחה של חקירה בלתי תלויה על כל מקרה של עינויים או טיפול לקוי בילדים פלסטינים, וענישה של כל שרשרת הפיקוד שהיתה מעורבת בהוראה על הפשעים האלה.

פרקטיקות מזיקות
משפט קצר אחד ובו המלצה למדינת ישראל לחקור את ההשפעות קצרות וארוכות הטווח של ברית המילה

הזכות לסביבה משפחתית
כפי שהוזכר כבר קודם, מדיניות איחוד המשפחות הישראלית מונעת מאלפי ילדים פלסטינים את הזכות לחיות עם שני הוריהם. אפילו כאשר הורה אחד נפטר והילד נותר יתום בשטחי הגדה המערבית, מדינת ישראל מונעת ממנו את האפשרות להתאחד עם ההורה היחיד שנותר לו בישראל. אפליה על רקע גזעני, מכנים את זה שם.

רמת חיים
כאשר אחד מכל שלושה ילדים ישראלים נמצא מתחת לקו העוני, המצב לא טוב. המצב של הילדים הפלסטינים והבדואים גרוע פי כמה [למשל,85% מהילדים הפלסטינים במזרח ירושלים נמצאים מתחת לקו העוני] : מדיניות האפליה החמורה באישורי הבניה בגדה המערבית ובנגב מותירה אלפי משפחות חסרות בית או באיום מתמיד מפני הריסה וגרוש, והגבלות שמטילה ישראל על גישה למקורות מים והריסה שיטתית של בורות קיימים פוגעת פגיעה אנושה באלפי משפחות שנאלצות לעקור מישוביהם.
הדו"ח יוצא בהמלצות מרחיקות לכת: עצירה מיידית של כל פעולות ההריסה המתוכננות בגדה המערבית עד להקמת רשות תכנון העומדת בסטנדרטים בינלאומיים, והחזרה של האדמות שהופקעו מפלסטינים בגדה המערבית ומבדואים בנגב.

הזכות לחינוך
כמעט כל הילדים היהודים והערבים לומדים במערכות חינוך נפרדות, עם השקעה פר-תלמיד נמוכה יותר בבתי הספר הערבים [ב2010 היתה ההשקעה בתלמיד ערבי נמוכה ב32% מהשקעה בתלמיד יהודי]. ילדים בדואים סובלים מאפליה חמורה בתחום הזה עם העדר של בתי ספר ותשתית ראויה, וילדים אתיופים מושמים פעמים רבות במסגרות של חינוך מיוחד בלי סינון אמיתי של צרכיהם ויכולתם האינדיבידואלית.
בגדה המערבית, מציין הדו"ח, בוצעו 32 התקפות על ידי הצבא הישראלי או על ידי מתנחלים נגד בתי ספר פלסטינים מאז 2009 [עוד על כך בהמשך]. הטרדות חוזרות ונשנות מבוצעות על ידי מתנחלים וחיילים כלפי ילדים בדרכם לבית הספר או בחזרה ממנו, ורמת המבנים הכיתות ירודה לעיתים והלימוד מתבצע בצריפים או אוהלים.

מטרות החינוך
הדו"ח מוטרד מאוד ממיעוט החינוך לשלום מחד, ומהמיליטריזציה של מערכת החינוך הישראלית מאידך, הוא מציין גם הדרה של הסטוריה ומורשת פלסטינית מחומרי הלימוד בבתי הספר במזרח ירושלים. כדי לתקן, מציע הדו"ח, יש לקיים יוזמות משותפות שיקרבו בין ישראלים לפלסטינים על מנת לקדם את תהליך השלום. הוא גם מזכיר שעל הילדים הפלסטינים להתחנך על בסיס מורשתם הלאומית וכי יש להסיר את האיסור על שימוש בחומרי לימוד פלסטינים.

הגנות מיוחדות
פליטים
ילדי הפליטים והעובדים הזרים נדחקים לשוליים. מרבים מהם נמנעת גישה למעונות יום ולרשויות הסעד, והם נשארים לבד שעות ארוכות בזמן שהוריהם בעבודה. הדו"ח מביע דאגה גדולה לגבי "החוק למניעת הסתננות" המאפשר כליאת ילדים לתקופה של 3 שנים, אפילו אם היו קורבנות סחר בבני אדם, קורבנות עינויים, או ניצול. גורם נוסף לדאגה היא העובדה שמאז 2011 מספר המעצרים של ילדי עובדים זרים עולה בהתמדה, כמו גם העובדה שהמעצרים נערכים בלילות והעצורים נלקחים למתקן יהלום בנתב"ג שאינו מיועד לכליאת משפחות.

מגינים אנושיים
מאז ינואר 2010 ועד מרץ 2013 דווחו 14 מקרים בהם השתמשו חיילי צה"ל בילדים פלסטינים כבמגינים אנושיים שילכו לפניהם בכניסה למקומות מסוכנים או שיעמדו לפניהם כדי למנוע זריקת אבנים. כמעט בכל המקרים, מציין הדו"ח, איש מהחיילים לא נענש. אפילו החיילים שהורשעו באיום בנשק על ילד בן תשע כדי שיפתח תיקים למענם לא קיבלו מאסר בפועל.

בני נוער במערכת המשפט
כ-700 ילדים פלסטינים בממוצע נעצרים מדי שנה על ידי ישראל, רובם בין הגילאים 12 ל-17, אך לעיתים גם ילדים בני תשע. רובם מואשמים בזריקת אבנים, עבירה שתחת החוק הצבאי יכולה לגרור עונש של עד 20 שנות מאסר, וכיום נמצאים בבתי הכלא הישראלים 236 ילדים כאשר עשרות מהם בני 12-15. כאשר נעצר ילד פלסטיני הוא יכול להיות מוחזק ללא עורך דין למשך ארבעה ימים (שמונה ימים עד לפני אוגוסט 2012) ורק לעיתים רחוקות מספרים לו על זכויותיו לנוכחות הורה או עורך דין בזמן החקירה. במקרים רבים סובלים הילדים מעינויים והשפלה, ולבסוף נאלצים לחתום על כתב הודאה בעברית, שפה שאינם דוברים, על מנת להשתחרר. כמו כן, ילדים פלסטינים רבים (215 ילדים ב2009) מועברים מהשטח הכבוש בניגוד לאמנת ז'נווה הרביעית עליה חתומה גם ישראל, והם נכלאים בתנאים קשים שאינם מתאימים לכליאת קטינים.

על ישראל להגיב לדו"ח עד ה2 בנובמבר 2018.

***

כחודש לפני הדו"ח הזה פרסמה גם מועצת הבטחון של האו"ם דו"ח על ילדים באזורי קונפליקט, אביא כאן את הקטעים הרלוונטים הקשורים לישראל (סעיפים 108-120), וגם כאן ללא רצועת עזה. אציין שלא הצלחתי לברר את מקור הנתונים שמצטטת מועצת הבטחון או את נכונותם, אבל סביר להניח שמדובר בנתוני OCHA:

109. בתקופת הדיווח [על פי סעיף 1 בדו"ח מדובר בינואר עד דצמבר 2012] נהרגו בגדה המערבית ארבעה ילדים פלסטינים, שניים מירי חיילי צה"ל במהלך הפגנות, אחד מירי חיילת צה"ל במהלך עימות במחסום בחברון, ושניים מנפלי תחמושת. 552 ילדים פלסטינים נפצעו במהלך אותה תקופה, כולל 16 ילדות. אלימות מתנחלים אמנם לא גבתה חיים, אך 39 ילדים נפגעו בגללם, 18 בשל תקיפה ישירה, אם פנים מול פנים, על ידי אבנים, בקבוקי תבערה, או ירי בנשק חי, ו-21 נוספים בהתנגשויות עם חיילי צה"ל שהתערבו בהתנגשויות בין מתנחלים לפלסטינים.

114. בשנת 2012 המשיכה ישראל לעצור ילדים פלסטינים על עבירות בטחון כביכול, ולשפוט אותם בבתי משפט צבאיים לנוער [כאן המקום לציין כי בית משפט צבאי לנוער הוא המצאה ישראלית, וכי בית המשפט שהוקם ב2009 הוא היחיד והראשון בעולם]. על פי שירות בתי הסוהר הישראלי ב2012 הועברו 73 קטינים פלסטינים לבתי כלא בישראל בניגוד לאמנת ז'נווה הרביעית.

115. 115 מקרים של התעללות בקטינים פלסטינים עצורים על ידי כוחות הבטחון הישראלים תועדו ב2012. התלונות השכיחות הן על כיסוי עיניים וכפיתה כואבת במהלך המעצר והחקירה, חיפוש בעירום, התעללות מילולית, אלימות פיזית הכוללת מכות ובעיטות, ואיומים באלימות. 21 ילדים הוחזקו בהפרדה לתקופה של בין יום אחד לעשרים ימים.

118. 25 מקרים של התקפות על בתי ספר בוצעו על ידי חיילי צה"ל ומתנחלים בגדה המערבית. ב-11 מקרים נכנסו חיילי צה"ל על מנת לבצע חיפוש, להוריד דגל פלסטיני מגגות המבנה, או בשל סיבה לא ידועה, תוך כדי גרימת נזק לבית הספר. בארבעה מקרים אחרים ירו חיילי צה"ל תחמושת חיה או רימוני גז לתוך שטח בתי הספר. בארבעה מקרים נפרדים זרקו מתנחלים מיצהר אבנים לעבר בית הספר בעוריף, ובתקרית אחת אף הובילה זריקת אבנים כזו לירי גז לחצר בית הספר על ידי חיילי צה"ל ופציעה של שמונה ילדים פלסטינים. בשישה מקרים אחרים פרצו חיילי צה"ל לבית הספר לבנות בשכם על מנת לאבטח חגיגות דתיות של יהודים במקום.

120. במהלך תקופת הדיווח נפגעו שבעה בתי ספר ישראלים מפגיעת טילים שנורו משטח רצועת עזה, לא נפגעו ילדים במהלך התקיפות האלה.

***

"ואם סבל של ילד הוא מה שנדרש בכדי לקנות אמת, אני מצהיר מראש שאין שום אמת ששווה מחיר שכזה", איוון קרמזוב בשם פיודור דוסטוייבסקי



2 comments:

פול אמר/ה...

למרות שרוב הדברים ידועים, ריכוזם גורם לצמרמורות זעם.

(ניטפוק: התוכן מדבר בעד עצמו, אין צורך בציטוט של האח קראמזוב. מה גם שבאותו נאום, דוסטוייבסקי עצמו נדמה כסוטה המתענג על התעללות קיצונית בילדים. בעיני, זהו הקטע המזעזע ביותר ברומן).

eET אמר/ה...

תודה

עוד מידע מרוכז - כאן: http://bornequal.wordpress.com/