14 ביוני 2013

לתועה בדרכי החיים


הטקסט מטה מבוסס על מכתב שפרסמה ימימה טשרנוביץ בעיתון דבר ב18 במאי 1948 אחרי ששבוע קודם לכן נחטף בעלה על ידי אנשי לח"י במטרה לשחרר את ראשי הארגון שנעצרו בחיפה. הבאתי תצלום של המקור (לחצו להגדלה), אבל בתמלול בחרתי לערוך החוצה חלקים מסויימים, בעיקר לקראת הסוף, כך שהמילים החזקות כל כך של טשרנוביץ הזועקות נגד מלחמת אחים יהודית, יקבלו מימד אוניברסלי יותר, כזה היוצא נגד מלחמה באשר היא. 
פורסם בעיתון דבר, 18 במאי 1948, לחצו להגדלה

אותה שעה לא יכולתי לומר לך את אשר על לבי. אותה שעת בוקר מוקדמת, עת פרצת לדירה עם חבריך וכיוונת את הסטנים מול משפחת האדם אשר הוטל עליכם לחטוף, אז ודאי לא היית שומעת את אשר חפצתי לומר לך, כי פנייך היו אכזריים, נוקשים. לחצת לגופך את נשקך ודמית לחיה זוקרת ציפורניה. לא! אז ודאי לא היית שומעת את דברי.ואולי עתה, בשעה שחזרת לביתך ולמשפחתך, ולבשת את שמלתך הפשוטה, הצנועה - אולי עתה תקראי את הדברים וראיתך את עצמך כאשר השתקפת בעיני באותו בוקר.
כן, אני יודעת כי חזרת לביתך ולמשפחתך ואולי שכנתי הנך ברחוב, ואך זה מקרוב ראיתיך צועדת לגן הילדים, וביום השישי לא שכחת ודאי להביא את המיל לקופסה הכחולה, ובחג הביכורים צעדת כשזר פרחים על ראשך, ושרת "בכורים הנה הבאתי שי לקרן הקיימת", ואחר כך ראיתיך הולכת לבית הספר, וספר התנ"ך בילקוטך, ואת שוקדת ומשננת על פה את דברי הנביאים. ודאי למדת גם את הפסוק: "רחצו, הזכו, הסירו רוע מעליכם מנגד עיני". ואימתי קרה הדבר? מי הוא זה אשר הרס את עולמך, עולמה של ילדה ונערה? מי הוא זה אשר הרעיל את נשמתך אשר ספגה שנים על שנים של ערכי מוסר, אהבת מולדת. טוהר נשק למלחמה על כל צעד ושעל על אדמת טרשים זו? אימתי קרה הדבר? מי הוא זה אשר התיר לך לפרוץ לבתיהם של אנשים? וכיצד העזת להחריד את נשמת הילדים שפקחו עיניים עם בוקר וראוך בכך. 
עוד לא איחרת כן המועד, הנערה: רחצי חובך, הסירי מעלליך מנגד עיניך, רק כך תהי ראויה לשמך: בת אדם.

***

מדי לילה פורצים חיילי וחיילות צה"ל לבתיהן של משפחות פלסטיניות רבות ועוצרים בכח את יושביהם. התקרית שמתארת טשרנוביץ כטראומטית ומזעזעת היא אכן כזו, אך מאז היא הפכה למציאות יום יומית של תושבי הכיבוש בגדה המערבית. התקשורת הישראלית מתעלמת בדרך כלל מהמעצרים האלה, או כאשר היא כן מדווחת עליהם היא עושה זאת בלקוניות יבשה. אבל הטראומה של עדר החיילים הפורץ לבית משפחה באישון לילה לא נעלמת. עשרות רבות של בתים כאלה נפרצים מדי חודש על ידי חיילי צה"ל. עשרות משפחות נותרות מצולקות אחרי הפלישות האלה, שאין להם כל דרך למנוע. קצין זוטר בשירות הבטחון הכללי קורא - ופלוגת חיילים מתייצבת. לעיתים קרובות העצורים לא עשו דבר פרט לסרב לשתף פעולה עם הכובש ולרגל למענו, אז באים בלילה ולוקחים אותם. ואיש מהחיילים לא שואל למה. ואישה מהחיילות לא מסרבת לפרוץ לביתה ולחייה של משפחה ולצלק את ילדיה.
ובסוף השבוע חוזרים החיילים למשפחותיהם, לובשים את בגדיהם הפשוטים, ונרדמים בידיעה לבתיהם שלהם לא תכנס כנופיה חמושה באשמורת אחרונה ותיקח אותם משם באיומי נשק למרתפי החקירות ולפרוזדורים החשוכים. אולי אם יקראו את הדברים האלה, וראו את עצמם כאשר השתקפו בעיני קורבנותיהם באותו הבוקר.


2 comments:

אנונימי אמר/ה...

רוב האנשים חיים בדיסוננס קוגנטיבי שלא מאפשר להם לראות את הצד השני.
הסיכוי של בוגר מערכת החינוך לשנאת האדם ,להתקרבנות והרחמים העצמיים,הצדקנות וגלגול העיניים הקרוייה ומתכנית מערכת החינוך בישראל ,לנסות ולהבין זאת קלוש ביותר.אפסי ממש.
(לדוגמא עמיתה שלי במשרד,אשה בת 36,לא ידעה אפילו מה זה ציקלון בי ויש לה תעודת בגרות רשמית).

Unknown אמר/ה...

בחלק מהמקרים הפריצות האלו הן אפילו ללא העילה של מעצר אמיתי אלא רק נועדו למטרת אימון של חיילם.
כמו שמוזכר בעדות הזו שהעו בשוברים שתיקה.
http://www.shovrimshtika.org/testimonies/videos/87497