21 במאי 2013

נטל במרחב

עוד לא יבשה הדיו על החלטת הממשלה להוציא לפועל את מתווה פראוור וכבר הוציא משרד הבינוי והשיכון מכרז לתכנונו האופרטיבי. המכרז, 139 עמודים אורכו, מפרט שישה "מרחבי תכנון" בהם מיועדים הבדואים להתיישב בשטח קטן משמעותית מזה בו הם מפוזרים היום. מפאת אורכו ומורכבותו, הייתי רוצה להתרכז ברשימה הזו במרחב אחד בלבד: צפון בקעת ערד. במרחב המדובר יש שתי "גזרות": אחת דרומית, המכונה "אל פורעה", ובה נמצא השטח בו מתכננת מדינת ישראל לכרות פוספטים לייצור אורניום, אך מכיוון שהשטח מצוי בהליכים תכנוניים ומשפטיים רבים, המכרז מודיע שהפעיליות בגזרה הזו מעוכבת. עוד לפני שהתחלנו, חצי מרחב יצא מהמתווה, 64,700 דונם וכ-5,000 בני אדם שלא משתתפים בהבטחת המדינה לבדואים.
הגזרה השניה, המכונה במכרז "צפון בקעת ערד", גדולה משמעותית: 165,100 דונם שטחה, והיא מתפרשת ממצדה במזרח ועד נחל עניים במערב, ומרכס עירא בצפון ועד כביש 31 בדרום. בהחלט שטח מכובד, לו היה עומד כולו לטובת התיישבות הבדואים במקום האדמות שגוזלת מהם המדינה במקומות אחרים בנגב. אבל לא. ב20 באוקטובר 2010 קיבלה ממשלת ישראל החלטה לקחת שטח בגודל 180,000 דונם שחלקו חופף לאותו שטח המיועד להתיישבות בדואית בצפון בקעת ערד ולייעד אותו להתיישבות יהודית. כן, זו לא טעות: אחת ממטרות התכנית הממשלתית כפי שהוגדרה על ידי מנכ"ל החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית, ירון בן-עזרא, ומצאה את דרכה להחלטת הממשלה היא: "לתפוס את יתרת השטח האחרונה, ובכך למנוע המשך פלישת הבדואים לאדמות הלאום שנותרו, וכן למנוע יצירת רצף בדואי ו/או ערבי מכיוון דרום הר-חברון לכיוון ערד, בואכה דימונה וירוחם, וכל המרחב הכלוא ביניהם ובין באר-שבע". המדינה מתכננת לקחת חלק מהשטח שהובטח לבדואים ולבנות בו לא אחד, לא שניים, כי אם עשרה ישובים ליהודים בלבד.
זאת ועוד: בשטח ישנם היום אלפי בני אדם ממוצא בדואי המתגוררים בישובים המוכרים על ידי רשויות המדינה כמו מכחול, כוחלה, חורה ומרעית, ישובים בתהליכי הכרה כמו דריג'את ואלבאט, וישובים לא מוכרים כלל כמו עתיר, תל ערד, אום אל חיראן, סעווה ואל חומרה. לדברי משרד ראש הממשלה מנובמבר 2010, מתוכננת עקירה רבתי של חלק מהישובים האלה כך שתל ערד תהרס לחלוטין ותושביה יפוזרו בישובים בדואים שונים, ותושבי סעווה ועתיר יועברו לחורה. יותר מכך: בנימוקי משרד ראש הממשלה לאי-הכרה בישובים הבדואים הקיימים, טוען המשרד כי "האוכלוסיה יושבת על שטחים בעלי רגישות נופית גבוהה … יש לאוכלוסיה פתרונות בישובים קיימים … ועל כן לא נראית סיבה נראית לעין להקמת ישוב רביעי נוסף ולהשארת נטל נוסף זה במרחב" (נספח א' לפרוטוקול ועדת המשנה 47 לנושאים תכנוניים עקרוניים מס' 442). הם לא מנסים להסתיר את זה: ישובים בדואים הם נטל, ישובים יהודים הם צורך לאומי. העלות של בניה בישובים חדשים גבוהה ב-300% מעלות בניה בישובים קיימים. אין צורך בהקמת ישובים חדשים באזור הזה, פרט, כמובן, לייהוד הקרקע. דם ואדמה.


מפת המתאר של מרחב צפון בקעת ערד, מתוך המכרז לתכנון מתווה פראוור

תכנית הייהוד, שהובלה על ידי בוגי "משה" יעלון וסילבן שלום, זכתה לקיתונות של ביקורת מכמעט כל גורם אפשרי. מכון המחקר של הכנסת חיבר דו"ח חריף על עצם הצורך בבניית ישובים כאלה בניגוד לעמדת רשויות התכנון ובניגוד לנהלים שנקבעו על ידי כל הרשויות המוסמכות במדינה; עיריית ערד יצאה נגדה בגלל הגירה אפשרית של אוכלוסיות חזקות מהעיר לישובים החדשים; החברה להגנת הטבע מזהירה נחרצות מפגיעה בנוף הפתוח, הנזק האקולוגי, והרס בתי הגידול היחודיים לאזור; המשרד להגנת הסביבה טוען כי התכנית תביא להרס מיותר של הסביבה והאזורים הפתוחים כאשר יש חלופות טובות וזמינות הרבה יותר בדמות חיזוק ישובים קיימים; ויש עוד. התמונה מתבהרת קצת יותר כאשר מסביר אותה מיודענו ירון בן-עזרא: "התיישבות היא לא עסק כלכלי, ולא נכון יהיה לבחון את ההחלטה בעיניים כלכליות אלא בהתאם למטרות תפיסת השטח של התוכנית"
זו לא התכנית היחידה המיועדת לאותו שטח בדיוק. ב2007 אישרה הממשלה הקמה של עיר חרדית בתל ערד, כסיף שמה. גם "חוות הבודדים", הקוץ ההתיישבותי הזה, פתרון העוועים הזה של מורשת אריאל שרון, יושבות על אותו שטח. השטח שהובטח לבדואים אילו רק יסכימו לוותר על אדמתם. כפי שכתבתי כבר בסקירה הקודמת על מתווה פראוור, המדינה מאיצה בבדואים להסדיר את ענייניהם עכשיו בשלל תמריצים כספיים, לקנות מהר את נזיד העדשים שהיא מכינה להם, אך העניין הוא שהיא כנראה לא מתכוונת לעמוד בהבטחותיה.

הרציונל העומד מאחורי התכנון הנד"לני בפריפריה הוא לאומני: לפנות אזורים נרחבים בהם גרים לא-יהודים ולהקים להם תחום מושב, שטח שרק בו יוכלו להתקיים. כל שאר השטח - יהודי. כמעט כל הרשויות האמונות על קרקעות המדינה נמצאות בידיים של ראשי מועצת יש"ע לשעבר ואנשי שלומם, והאידיאולוגיה הזו, שאת תוצאותיה ראינו בשטחי הגדה המערבית, מחלחלת יחד עם היבטים רבים אחרים לתוך מדינת ישראל, ולראיה אנחנו מתחילים לראות ניצנים של התקוממות עממית בקרב הבדואים שהדור המבוגר יותר כבר לא יכול להכיל. כל עוד נטועה הלאומנות היהודית בבסיס הפעולה הישראלי - לא ימצא פתרון. כל עוד שמה המדינה את הלאום לפני האזרח - לא יתכן עתיד משותף. כל עוד לא תכיר ישראל בצורך הדחוף לדאוג לקבוצות אותן היא מזניחה כבר עשורים ארוכים - הן תמשכנה להתרחק ממנה, לטפח את השנאה לממסד המשפיל אותן, הפוגע בהן בלי סיבה אמיתית זולת הדת והגזע. וכשיגיע הניצוץ, והוא יגיע, תוצת כאן אש שתשרוף את כולנו.


2 comments:

אנונימי אמר/ה...

והתשקורת הציונית עוסקת בהבלי האח הגדול והמרוצים למיליונים לפני מס
כך נראתה רומא לפני חורבנה
אגב ,בעבודתי אני נתקל יום יום בלפחות 5 לקוחות שהחליטו לפתוח חיים חדשים מעבר לים .רובם הגדול לא חוזרים ומדובר באנשים טובים ויצרניים ולא בכנופיות הטפילים הגזעניים שפשטו על הגוף הלאומי כגרורות סרטניות

אנונימי אמר/ה...

צריך לכנס את הבדואים לגושי התנחלויות בנגב הצפוני ולמנוע מהם להתפשט כפטריות אחרי השרב ולכסות את כל הנגב באוהלים ופחונים. צריך לשים סוף להפקרות הזאת. אדם לא יכול לגנוב שטח שהוא בחזקת הכלל. המדינה ככלי שמייצג את טובת הכלל צריכה לאכוף את החוקים אבל במקביל לתת פתרונות טובים לבדואים. המדינה הציעה לבדואים מספר פתרונות והם דחו את כולן. לכן הגיע הזמן שהמדינה תיכפה עליהם את הפתרון הנארה לה כטוב ביותר.
נשבר לי ליסוע דרומה ובכל נסיעה לראות עוד פטריות שחורות שפורצות להן פתע בכל חור. המדינה חייבת לשמור על טובת הכלל ועל טובת הטבע תוך שיפור המרחבים העירוניים החדשים של הבדואים. הדברים אמורים גם לגבי ערביי הגליל.
אני חושב שאנונימי אחד מוכר לוקשים, אבל מה חד"ש בזה?