20 במאי 2013

בורות היא כח

ותרעש ותרגש הארץ
אתמול דווחו כל כלי התקשורת הישראלים על תקרית חמורה סמוך לישוב רתמים שבנגב: "תג מחיר בדואי: אבנים על מכוניות ביישוב בנגב" (ווינט), "אישה הותקפה בידי בדואים בנגב" (וואלה), "יידוי אבנים על מכונית ובה משפחה עם ילדים בנגב" (גלי צה"ל), "האינתיפאדה מגיעה לנגב: נסיון פיגוע על ידי בדואים" (סרוגים), "תג מחיר בדואי? אבנים הושכלו על רכב בדרום שבו נסעה אישה עם ילדיה" (מאקו, הטעות במקור), "יידו עליי אבנים בזמן שהילדים שלי היו ברכב" (רדיו 103), "תושבת רתמים נרגמה באבנים על ידי בדואים בנגב" (מגפון), ועוד כיוצא באלה. הרטוריקה בכל הדיווחים האלה זהה: הבדואים הם סכנה, הם מוציאים את התסכולים שלהם על תושבי רתמים האומללים, סכסוך בין הבדואים לרשויות המדינה בעקבות חלוקת צווי הריסה הוא הגורם ל"אינתיפדה" הזו. חלק מהכתבות מזכירות פעולת תגמול שנקטו תושבי רתמים ש"נמאס להם" והם חסמו את הכניסה לכפר, ורבים מהם מביאים ציטוטים מפי שמוליק ריפמן, ראש מועצת רמת נגב והמקים של תנועת המיליציה הלאומנית "השומר החדש", הטוען שמדובר בטרור, "תג מחיר" מצד הבדואים, לא פחות.

ברם
למרות ההתגייסות המוחלטת של התקשורת לסיקור ידוי האבנים על תושבי רתמים, פרט לכותרת משנה ברשת ב' אף אחד לא טרח לברר מה קרה שם, וכולם לקחו את גרסת תושבי הישוב הדתי וראש המועצה הלאומן כפשוטה. מסתבר שקודם לתקרית ידוי האבנים הציתו תושבי רתמים אוהל השייך לתושב ביר הדאג' עיד אבו חבאק. כמה בני אדם הגיעו לאוהל, והציתו אותו עד שנשרף לאפר. לא מדובר ב"תג מחיר" תלוש או בזעם עצור על האלימות הקיצונית שמפעילה המדינה נגד תושבי הכפר באופן קבוע, זו תגובה ישירה לאלימות מהצד השני.
למען הסר ספק, האלימות משני הצדדים היא בזויה ומיותרת. לא רק לדעתי, אגב, אלא גם לדעת וועד הכפר של ביר הדאג' שגינה בתוקף את תקרית ידוי האבנים ומנסה בכל כוחו לעצור את הצעירים חמי המזג מהכפר שלא יכולים יותר לשתוק כאשר הם מותקפים בידי שכניהם. לדברי תושבים, נסיונות הדברות של וועד הכפר עם אנשי רתמים נענו בכתף קרה מצד תושבי הישוב הדתי, ולמרות שאחת מבנות רתמים מארגנת באופן קבוע פעילויות משותפות בין ילדי ביר הדאג' וישובי הסביבה (למרבה הצער ללא ילדי רתמים), אין הדברות, והיחסים הולכים ומתדרדרים.
[עדכון, למחרת בבוקר: הן תושבי רתמים והן תושבי ביר הדאג' לא מכחישים את העובדה שאוהל הועלה באש. תושבי ביר הדאג' טוענים שהיו אלה תושבי רתמים, ותושבי רתמים טוענים שלא, ולפחות תושבת אחת מאשימה את הבדואים בהצתה. כך או כך, זה לא משנה את העובדה שהתקשורת בחרה להתעלם מהתקרית בביר הדאג' ולדווח רק על האלימות שהתפרצה לאחריה]

בורות היא כח
התקשורת הישראלית בחרה להציג את התקרית הזו באופן חד צדדי לחלוטין: הבדואים אלימים ומסוכנים בעוד היהודים קורבנות תמימים הסופגים את האלימות בשתיקה אך מרגישים שמשהו חייב להעשות. האינטרס ברור: הנגב מבעבע. מתווה פראוור שאושר בממשלה יוצא לדרך והוא ידרוש הפעלת אלימות קשה נגד הבדואים שלא יסכימו לעקור מאדמתם בשקט, ולזה צריך להכין את דעת הקהל. לא מדובר כאן בעצלנות הרגילה, כי המידע על שריפת האוהל היה זמין הן בסוכנויות הידיעות, הן מהמשטרה לה הגישו תושבי ביר הדאג' תלונה על שריפת האוהל טרם זריקת האבנים, והן מפי התושבים עצמם. בניתוח הציטוטים המופיעים בדיווחים ("תושבי רתמים משלמים את המחיר", "אינתיפדה בדואית", "תג מחיר בדואי") נראה כמעט כאילו יש יד מכוונת מאחורי אלה. לו היתה כאן תקשורת חופשית ואמיתית, ודאי היו טורחים לפחות חלק מהכתבים לנסות להבין את ההקשר הרחב יותר במקום לשחק לידי תעמולת הפנים האתנוצנטרית, ואולי היו עושים עבודה עיתונאית אמיתית במקום להיות שופר לאינטרסים של השלטון. עד שזה יקרה, אנחנו בבלוגוספירה וברשתות החברתיות חייבים לדאוג לחשוף את ההקשר הזה כמה שיותר ולא להשאיר את השטח לתעמולת הפנים הבלתי פוסקת, זו השואפת להפריד, למתוח קווים ברורים בין "אנחנו" ל"הם". בורות היא כח.




6 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

לפני שנים רבות אמר לי יהודי חכם (דווקא ימני) שבעתון יש שני דברים נכונים -התאריך והמחיר. כיום עם ריבוי החינמונים והאתרים רק התאריך נכון.כל השאר זה ספינים,יחסי ציבור ,תעמולה ושקרים.לא סתם אמנון יצחק כינה אותה התשקורת הציונית.

אנונימי אמר/ה...

הבן של ריפמן הוא ממקימי השומר החדש, לא הוא עצמו.

שירה מרתמים אמר/ה...

מספר רב של טעויות וסילופים נמצאו בפוסט זה, אז מספר תיקונים.
אתחיל בסיפור הסיפור במלואו: רוב הזמן יש יחסי שכנות טובים בין תושבי ביר הדאג לבין תושבי רתמים. נערכו מספר פגישות בין הנהגת השבט לבין נציגי היישוב רתמים.(בעלי היה באחת הפגישות לאחר שהטרקטורון שלנו נגנב על ידי תושב הכפר והוחזר בעזרתו של ראש הכפר וחברים בדואיים שיש לנו מהכפר). דחלאלה-ראש הכפר אכן אדם מתון, נגד אלימות. אך ביר הדאג' מונה כ7,000 תושבים ואין לו שליטה מלאה על הנוער.
כאשר המשטרה מבצעת פעולות נגד ביר הדאג (כגון מעצרים, הריסת מבנים בלתי חוקיים או החרמת רכוש גנוב) חלק קטן מביר הדאג מבצע פעולות תג מחיר בתושבי הסביבה (קיבוץ רביבים וכפר רתמים). לדוג' שריפת המתבן של רביבים-נזק של כמה מליוני שקלים, חסימת שביל הגישה של כפר רתמים ויידוי אבנים על רכבים חולפים.
המקרה האחרון שפורסם (יידוי אבנים על אישה וניפוץ שמשתה כאשר ילדיה ברכב)הינו חריג לא רק במידת הנזק שנגרם וסכנת החיים בה היו מצויים האישה והילדים אלא גם סיבת ההתלקחות. הסיבה לכך לא הייתה פעולת תג מחיר על פעילות משטרתית אלא עקב "אוהל" שנשרף.
מספר עובדות על שריפת "האוהל" הבדואי: א. זה לא היה אוהל זאת הייתה מחצלת (אם היה אופציה של העלאת קבצים הייתי מעלה את התמונה).
ב. השרפה קרתה לא בתוך ביר הדאג אלא בשטח החקלאי של רתמים, הנמצא בחזקת אדם פרטי תושב רתמים.
ג. לאחר השרפה הוצעה לאותו אדם שמירה על השדה( דבר ידוע בדרום ונקרא "פרוטקשן".)
תושבי רתמים לא הציתו את המחצלת, סליחה, אוהל, אלא ביר הדאג' עשו זאת.
בחדשות לא הוזכר כי חקלאי רתמים נרגמו באבנים כאשר באו לעבד את אדמותיהם.
עובדה נוספת נכונה, אך מסולפת לחלוטין: ארגון מפגשים בין ילדי ביר הדאג' לבין ילדי הסביבה על ידי תושבת רתמים ללא ההשתתפות ילדי רתמים. העובדה הזאת נכונה אך לא טרחתם לציין כי המפגשים שאורגנו על ידי רכזת הנוער של רביבים שאכן גרה ברתמים מיועדים לילדי כיתות ז'-י' והילד הגדול ביותר ברתמים בכיתה ג'.
אינני יודעת מהיכן קיבלת את המידע שקיבלת, אך הוא מוטה ולא אמין, מקווה שלא בחרת לכתוב בצורה כל כך מסולפת בכוונה תחילה. כל המידע שכתבתי הינו אמת מפי יד ראשונה בתור תושבת היישוב.

נעם אמר/ה...

תודה על המידע, אך לא ברור איפה את רואה "טעויות וסילופים" בטקסט המקורי.
המצב אכן מורכב מאוד, והפניה של תושבי רתמים לאיילת שקד והגדודים הלאומנים שלה ודאי לא עזרה להשיב את השקט לאזור אלא רק סיבכה את העניינים בהכנסת אינטרסים זרים שודאי לא נועדו לטובת תושבי שני הישובים. כינון והעמקת הערוצים הישירים בין רתמים לביר הדאג' הם הדרך היחידה בהם אפשר יהיה להחזיר את השקט ולכונן יחסי שכנות טובה. הכנסה של מיליציות לאומניות דוגמת השומר החדש וארגוני המתנחלים למיניהם רק תצית את האזור ותעלה בהרבה דם משני הצדדים.

שירה מרתמים אמר/ה...

הטעויות והסילופים הינם: חוסר רצון של תושבי רתמים לעשות מפגשים עם ביר הדאג, כאשר בפועל היו מפגשים ביוזמת מספר תושבים מרתמים(בעלי בניהם). להציג את מפגשי הילדים בין היישובים היהודיים וביר הדאג ללא ילדי רתמים כראיה לחוסר הרצון של רתמים להפגש עם שכנינו כאשר הסיבה לכך שהמפגשים הינם בין בני נוער וברתמים אין נוער, הילד הגדול ביותר בכיתה ג.
ישנם סילופים נוספים, פשוט תראה את ההבדל בין הסיפור שלך לשלי.
ובנוגע לשומר החדש ופנייתנו לאיילת שקד.
השומר החדש אינו ארגון תוקפני אלא הגנתי, בעקבות אירועי האלימות מצד חלק מביר הדאג קיים חוסר ביטחון בקרב תושבי ותושבות היישוב , והשומר החדש מתגבר בהתנדבות את השמירה ביישוב. ארגון מאד חיובי שראוי להערכה רבה.
הפנייה לאיילת שקד הייתה על מנת לעורר מודעות לנושא. אנשים שלא גרים בנגב לא יודעים על הבעיות הקיימות שיש פה ולשוב לתת על זה את הדעת. המשטרה מפחדת מהבדואים וצריך הד תקשורתי ודרישה ציבורית רחבה כדי לפעול נגד המתפרעים ביד קשה. כמובן שאינני מדברת על כל הכפר , אלא רק על המתפרעים ומיידי האבנים.
בנוסף היישוב אכן מנסה ליישב זאת בדרכי שלום ביננו ובין ביר הדאג. אנו חוזרים ואומרים כי אין לנו שום צד בסכסוך בין רשויות המדינה לבין הכפר. ואנו מנסים לדבר עם ראש הכפר, אך כפי שציינתי,אין לו שליטה מלאה על כל תושביו.  

נעם אמר/ה...

המפגשים שאת מדברת עליהם היו חד צדדיים למדי, והתחושה שהם הותירו אצל הבדואים היא שאין עם מי לדבר בצד שלכם.
בקשר לשומר החדש, אפשר להגיד עליו הרבה דברים אבל הוא בהחלט לא ארגון חיובי. הוא כן מיליציה לאומנית חמושה שרואה את תפקידה בהרחקה של לא-יהודים, ולראיה מעורבותה בהנתכלות לארגוני זכויות אדם ופלסטינים בשטחי הגדה המערבית.
אני מודע למאמצים הכנים והנכונים מצד תושבי רתמים להרגיע את ההתלקחות האחרונה, כמו גם את ההבנה בטעות שבפניה לאיילת שקד והגדודים הלאומנים שלה. אני גם מודע לעובדה שאתם משלמים מחיר שאינו תמיד באשמתכם על הטיפול השערורייתי של המדינה באזרחים הבדואים, ולכן מדגיש ומחזק את ידי כל המעורבים בהקמת ערוצי הדברות ישירים וללא התערבות של גורמים לאומנים שלא תמיד טובת המקום עומדת לנגד עיניהם.