26 באפריל 2013

המכון הישראלי לדמוקרטיה

למכון הישראלי לדמוקרטיה חשוב מאוד להדגיש שהוא גוף פרטי ולא ציבורי. אנשי המכון עשו זאת בכמה הזדמנויות וביקשו ממני לציין זאת במיוחד. למרות הטענה הזו, המכון הוא עמותה רשומה בישראל, המחזיק באישור 46 ב' מרשם העמותות הישראלי, אישור המעניק פטור ממס על התרומות המגיעות לו. כל אדם שמעביר כספים למכון עושה זאת על חשבון תשלומי המסים אותם הוא מעביר למדינה. קרי, כסף שהיה אמור להגיע למדינה - מגיע לעמותה.
אישור כזה יש גם לאגודת הידידים של המכון, הרשומה בארה״ב. שם הוא נקרא טופס 990 של מס ההכנסה האמריקאי, וגם שם אדם המעביר למכון כספים עושה זאת על חשבון הכספים שהיו אמורים להגיע לקופת הממשל האמריקאי.
באופן עקרוני אין בעיה עם הסידור הזה. הוא נוח וטוב לכולם: ככה אדם יכול להחליט, במגבלות מסוימות, לאן ילכו הכספים אותם הוא צריך להחזיר לחברה. במקום לבנות עוד התנחלות, למשל, ייתכן שאותו אדם יעדיף לתת את כספו ישירות לעמותה המעניקה חינוך לאוכלוסיות מעוטות יכולת, או לעמותה המתחזקת מקלט לבעלי חיים נטושים.
ובכל זאת, ב-2010 שילם המכון הישראלי לדמוקרטיה שכר שהסתכם בכ-5 מיליון שקל לנשיא המכון, לשלושת סגניו ולאדם נוסף. רק כדי לסבר את האוזן, השכר החציוני ב-2010 (כי לשכר ממוצע אין שום משמעות), היה 5,984 שקל בחודש, ועל פי מחקר של משרד האוצר, שכר הבכירים הממוצע בעמותה בסדר הגודל של המכון מגיע לכ-38 אלף שקל, כך שנשיא המכון, אריה כרמון, שנהנה ממשכורת של 1,604,180 ש"ח לשנה (כ-133 אלף שקל חודש), קיבל בכל חודש משכורת הגדולה פי 22 מזו של הישראלי הממוצע, ופי כ-3.3 ממשכורתם של מקביליו בעמותות דומות, ואפילו ממשכורתו של שר בממשלת ישראל באותה שנה. כלומר, פטור ממס בסך 35% המוענק לתורמים לעמותה שימש את נשיא המכון ואת סגניו למימון משכורות העתק שלהם, החורגות מכל נורמה במגזר הציבורי, ובוודאי שבמגזר השלישי, אליו הם משתייכים. חריג, נאמר זאת בעדינות.
אבל כספי ציבור הגיעו לא רק דרך אותו פטור ממסים. המועצה האיזורית תמר, למשל, אחת המועצות העשירות בישראל, העניקה חסות לפרויקט הדגל של המכון - "פורום קיסריה להתוויית מדיניות כלכלית לאומית" - בהשתתפות שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, ונגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. כספים של ציבור אחר, אזרחי האיחוד האירופי הפעם, גם הם הועברו למכון הישראלי דרך מועצת המחקר האירופאית (ERC).
לטענת המכון, אלה אינם כספים המשמשים לתשלום המשכורות של נשיא המכון וסגניו. לטענתם, כספים המגיעים מארגונים מועברים לפרויקטים, וכספים מתורמים פרטיים (עוד על כך בהמשך) משמשים בין השאר למימון המשכורות.

אבל זו רק אנקדוטה. אנקדוטה מרגיזה אמנם, אבל אנקדוטה. בדף התרומות שלו מבקש המכון כסף מ"אנשים בארץ ובעולם המאמינים בחשיבות פועלו לביסוס היסודות הדמוקרטיים של מדינת ישראל". אבל כשמתבוננים קצת יותר לעומק בפעילות המכון, נראה שקידום דמוקרטיה אינו הדבר היחיד שהוא עושה, אלא הוא מנסה לדחוף אג'נדה כלכלית נאו-ליברלית, המועילה לשכבת אליטה דקה על חשבון כלל הציבור.
בראש המכון עומד פרופ' ד"ר אריה כרמון, ועם חברי ההנהלה נמנים בין השאר המפריט הלאומי לשעבר אייל גבאי, שחתום בין השאר על הפרטות בז"ן, אל-על, בזק וצים; יוסי קוצ'יק, מבעלי "ביטוח ישיר", השולטת בבית ההשקעות ד"ש-מיטב, המנהלת את כספי הפנסיה של רבים מאוד מאתנו; דנה מאור, הבת של מנכ"לית בנק לאומי גליה מאור, ויו"ר חברת הייעוץ מקינזי ישראל בזכות עצמה, החתומה על כמה מדו"חות הרפורמות בגופים ממשלתיים שעלו גם הם ממון רב; ארז ויגודמן, מנכ"ל מכתשים-אגן; אבי פישר, המשנה למנכ"ל איי.די.בי של נוחי דנקנר אשר מקבלת מליונים מכספי הציבור ולא תמיד ששה להחזיר אותם; אמיר אלשטיין, יו"ר החברה לישראל שמנסה בכל כוחה למכור את משאבי הטבע של המדינה לחברות זרות כך שהציבור בישראל יקבל עוד פחות מהפירורים להם הורגל; ועוד רבים אחרים שהאג'נדה הנאו-ליברלית והאינטרסים שהיא מייצגת הם נר לרגליהם.
לפי הערכות שונות, עד היום הושקעו בהעמקת השפעתו של המכון על המדיניות הישראלית מיליונים רבים של דולרים מכספי התרומות שהגיעו אליו. לדוגמה, דו"ח דוברת שביקש להכניס מגמות נאו-ליברליות לחינוך בישראל לקראת הפרטתו המלאה, נכתב על ידי לא אחר משלמה דוברת, המשמש היום אחד מראשי המכון. דו"ח אחר, "המונופוליסט כקורבן" (בחיי שאני לא ממציא את זה), גם הוא בא לחזק את מגמת הנאו-ליברליזם שמובילה את המכון. המכון גם לא חושש להביע את עמדתו הפוליטית כשהוא יוצא נגד פוליטיקאים ממפלגות שהוא אינו קשור אליהן, ומכנה אותם "איום קיומי".

מאחורי המכון הישראלי לדמוקרטיה עומד ברנרד מרכוס, מיליארדר אמריקאי שעשה את הונו עם הקמת ענקית הקמעונות האמריקאית הום-דיפו. מרכוס, פטרונו של נשיא המכון, ד״ר כרמון, אף מעביר את כל עסקי היצוא של מוצרים ישראליים להום-דיפו שברשותו דרך חברה שבשליטת ציפורה כרמון, אשתו של ד"ר כרמון, לפי עיתון הארץ. מרכוס גם מקורב לאיל ההימורים שלדון אדלסון, הפטרון הקדוש של ראש ממשלת ישראל. שניהם הוציאו הון רב בקמפיין הבחירות הכושל של המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה״ב ב-2012, מיט רומני, בניסיון להטות את דעת הקהל האמריקאי. מרכוס גם משמש בדירקטוריון של חברת צ׳ויספוינט (ChoicePoint), שזכתה בפרס "התאגיד שהכי פולש לפרטיות" בטקס "האח הגדול" בקיימברידג'. צ׳ויספוינט עלתה לכותרות במערכת הבחירות של ג'ורג' וו. בוש, לאחר שמכרה למפלגה הרפובליקנית מידע פרטי ורגיש על אזרחים. אותו ממשל שבראשו עמד בוש רכש לאחר הבחירות מהחברה נתונים תמורת עשרות רבות של מיליוני דולרים. צ׳ויספוינט, כך אומרים, פועלת גם בישראל, מה שמעלה תהיות לגבי עמדת המכון בנוגע לפגיעה בפרטיות במאגר הביומטרי, לדוגמה. 
המכון יזם ומפעיל את אחד ממעגלי ההשפעה החזקים ביותר בישראל, "פורום קיסריה", שמכניס לו כמה מאות אלפי שקלים מדי שנה, ומשמש כנקודת מפגש מרכזית בין ההון לשלטון. לדוגמה, דנה מאור, החברה בהנהלת המכון, זוכה להתחכך בבעלי התפקידים שיעניקו לגוף העסקי שאותו היא מובילה פרויקטים ממשלתיים עצומי היקף וממון; חבר הנהלה אחר, ארז ויגודמן, יוכל להחליף כמה מלים עם מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה בנוגע לרמות זיהום הקרקע מהמפעל של מכתשים-אגן ברמת חובב, או לגבי המשך סבסוד העובדים המגיע ממקור ממשלתי.
כשמסתכלים על החבורה הזו, אוסף של אנשי המאיון העליון, פתאום המשכורות המנופחות נראות ברורות הרבה יותר. האם זו עמותה לטובת הציבור? מותר לחשוד שבמתכוון או לא, היא לכאורה נהפכה בפועל לחברה לקידום האינטרסים של אנשי שלומה, תוך אמונה שבכך היא מקדמת גם דמוקרטיה?

דמוקרטיה זו מלה יפה, חיובית, כזו שאי אפשר להתנגד לה. לכן הצליח המכון לשלוח זרועות לעמדות השפעה רבות: לדוגמה, הוא מימן עוזרים פרלמנטריים לחברי כנסת רבים (עד להקמת מכון המחקר של הכנסת), אנשיו משתתפים בוועדות רשמיות ואף מכינים תוכניות לימוד למשרד החינוך. הכל באמת טוב ויפה, אבל הטענה כי "המכון הוא גוף פרטי" לא יכולה לעמוד להגנתו בסירובו לדון בפומבי בשכר מנהליו, החורג מכל נורמה. זאת ועוד, המכון ניסה ליהנות ממעמד של מוסד לאומי ולקבל קרקע בקריית הלאום בירושלים, קרקע המיועדת להיות "מוקד שלטוני ובו כל סמלי השלטון של מדינת ישראל". סמל שלטון, אבל פרטי.

לא הכל רע, ממש לא. כמה מהמהלכים שיוזם המכון יוצרים שינוי אמיתי ונדרש במנגנוני השלטון. ועם זאת, חורה לי ההיתממות בעמדתו הרשמית של המכון, המגדיר עצמו כגוף פרטי, אבל נהנה בכל זאת מכספי הציבור. הוא מחלק משכורות מופרכות ומוגזמות לבכיריו, משכורות שלא עומדות בשום קנה מידה מול גופים דומים אחרים - פרט, אולי, למכון אסטרטגיה ציונית. רוצים לחלק כספים? לכו על זה, אבל לא על חשבוננו. ותרו על הפטור ממס והכריזו על עצמכם כחברה בע"מ הפועלת לרווחת חבריה. לא רוצים? הראו קצת צניעות וענווה וקצצו את המשכורות, על אף טענתכם ש"זה עניינם הפרטי של התורמים הפרטיים אל מול אנשי המכון". אגב, בימים האחרונים נשלחו פניות לאותם "תורמים פרטיים" (שרובם אינם פרטיים כלל ועיקר, אלא גופים פילנתרופיים גדולים הנהנים גם הם מכספי ציבור) ותגובתם תפורסם כאן לכשתתקבל.
"שקיפות התקציב חיונית לקיומו של המשטר הדמוקרטי, היא מבטיחה את תקינות התהליך, משפרת את יעילות הקצאת המקורות, ומאפשרת בחינה של הביצועים וחלוקה של האחריות בין הגורמים הקובעים את המדיניות" כותבים עמיתים בכירים במכון. אני מסכים, ואולי כדאי שיואילו מנהלי המכון לטעום מעט מהתרופה שלהם לפי שהם מנסים להגיש אותה לציבור. בעשור האחרון הונחו על שולחן הכנסת כמה הצעות חוק להגבלה של שכר הבכירים במגזר הציבורי, ובכל פעם היו כאלה שהכשילו אותן. האינטרסים כאן ברורים, נותר רק לקוות שנותרו עוד כמה חברי כנסת אמיצים שיוכלו לקדם את היוזמה המבורכת ולשים קץ לאורגיית השכר המוגזמת הזו.


9 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

מדינת מאפיה וטאמני הול כבר אמרנו

אנונימי אמר/ה...

המכון לאסטרטגיה ציונית, עם כל מגרעותיו, די צנוע כלכלית. אולי שווה להשוות לנגו-שטינקר שיושב בבניין מפואר ברחביה.

אנונימי אמר/ה...

מזכיר את הדוד מאמריקה
http://en.m.wikipedia.org/wiki/American_Legislative_Exchange_Council

אמיתי סנדי אמר/ה...

מסכים איתך ב-100%. עם זאת, בין הדברים הכן טובים שעושה המכון אפשר למנות את אתר העין השביעית. מפעל מוצלח, חשוב וחיוני שעושה רושם שנהנה מחירות עיתונאית מלאה, ומשתמש בה לביקורת נוקבת.

Corinna Hasofferett אמר/ה...

תודה. חשוב מאד. המלה דמוקרטיה עוברת זילות, ממש כמו המושג 'עמותה'.

Danniel Qeletti אמר/ה...

בכל פעם, נחשפים פרטי גועל-נפש חדשים, בנגע לאיזשהו ארגון/תנועה/עמותה (=כנופייה), *לכאורה* מאנשי-שלומנו - ואילו בפועל... שלא נדע. מאשאללה.

אישית, כבר מזמן שמתי-לב לכך, שלפחות בישראל (ואולי גם במקומות אחרים, אינני יודע), זה הולך כך:

השלטהון מושחת.

הארגון, המבקר את השלטהון, מושחת.

הארגון, המבקר את הארגון הזה, מושחת.

ואפילו הארגון, המבקר את הארגון השני הזה - מושחת גם הוא...

ובסיכומו של דבר: אין במה להיתלות. פשוט אין.

אנונימי אמר/ה...

יש לנו, כמובן, אחד את השני

דניאל החייט אמר/ה...

האם יש עדכון לגבי המשכורות לאחר "עזיבתו מרצון" של דר אריק כרמון?

יוסי אמר/ה...

האם יש עדכון לגבי המשכורות במכון לאחר "עזיבתו מרצון" של דר אריק כרמון?