24 במרץ 2013

פסח

אז יצאנו ממצרים, וקיבלנו את התורה, ונכנסנו לארץ ישראל, ויצאנו מארץ ישראל, והתפזרנו ברחבי העולם, והתקבצנו כאן שוב, ונלחמנו מלחמות, ובנינו בתים, וזרענו שדות, וסללנו כבישים, והקמנו מדינה לתפארת.
והיום, ביד חזקה אנחנו ממררים את חיי העם הפלסטיני, ובזרוע נטויה אנחנו מתעמרים בפליטי החרב המתדפקים על גבולותינו, ממש כפי שהתדפקנו אנחנו על דלתותיהן של מדינות העולם לפני שבעים וחמש שנה. אנחנו שותקים לנוכח מחנות האונס והעינויים הממוקמים קילומטרים מועטים מאתנו ונוכח מחנות הריכוז שהקמנו אנחנו בשטח מדינת ישראל, ולא אומרים דבר כשמשפחות שלמות נעקרות מבתיהן ומגורשות לעזאזל כדי שעוד כמה מתנחלים יוכלו ליהנות ממשטר האפרטהייד שיצרנו להם שם. אנחנו משליכים את עקרונות המשפט והצדק וכולאים מאות בני אדם כאסירים מנהליים ללא אשמה וללא הליך ראוי. בעלים ונשים, הורים וילדים, מופרדים אלה מאלה למשך שנים ארוכות בשם אלוהי הביטחון הכוזב שלקחנו עלינו לעבדו. הפגנות בעד טוהר הדם והגזע צועדות ברחובות ערי ישראל מבלי מפריע, ונציגי אותה תפישה גזענית ואלימה הם כיום נבחרי האומה היושבים במשכן הכנסת ובמשרדי הממשלה. אנחנו מליטים מבט מהאלימות המשטרתית, מניצול העובדים, מהעוני, מהעובדה שיש היום מעל שש מאות אלף ילדים רעבים בישראל ומהעובדה שהפערים האלה רק הולכים וגדלים, הולכים ומתרחבים.

אנחנו חוגגים את היציאה מעבדות לחירות, אבל חירות של אחד לא חייבת להיות עבדות של אחר. מדינה שבה לגזע אחד אין זכויות יתר אינה מדינה מקולקלת. להפך, היא מדינה צודקת יותר. מדינה שבה אדם נמדד על פי מעשיו ולא לפי גזעו או צבע עורו היא מדינה טובה ונכונה יותר ממדינת הלאום והגזע שהקמנו לעצמנו כאן. מדינה שבה אפשר לשלול מאדם את חירותו ללא משפט וללא אשמה בהליך מנהלי עוקף חוק וצדק היא מדינה שבורה שאסור להתגאות בה. מדינה בה משפחות שלמות מושלכות מבתיהן לרחוב ובה מעסיקים מתייחסים לעובדיהם כאל סחורה היא אינה מדינה חופשית ואל לנו לראות בה כזו.
עד שלא תסתיים השליטה של עם ישראל בעם הפלסטיני - לא תהיה פה חירות.
עד שלא יבוא קץ לתפישה שיהודי זכאי לזכויות רבות יותר מלא יהודי ועד שלא יובטחו זכויות העובדים להתפרנס בכבוד ולא להיות מושלכים כלאחר יד - לא יהיה פה צדק.
עד שלא ימוגר הפחד מפגיעה באופיה היהודי של המדינה ויינתנו מקלט ורווחה לפליטי חרב - לא תהיה פה חמלה.
עד שלא נמצא את הכח לקום ולעמוד יחד מול שלטון שעושה הכל כדי להשאיר אותנו מדוכאים וחלשים במלחמת השרדות יום יומית - לא נוכל להיות חופשיים באמת.


אז כוס ראשונה נשתה כדי לשכוח את 169 האסירים המנהליים הכלואים ללא משפט ובניגוד לכל כללי הצדק ואת 235 הילדים הפלסטינים היושבים בבתי הכלא הישראלים. מדינת חוק, נקרא לעצמנו, חוק ליהודים.
כוס שניה נשתה כדי לשכוח את הילדים שמתעוררים בצעקות באמצע הלילה על ידי צבא ההגנה שלנו כדי לצלם את פניהם ולנטוע בהם פחד ויאוש מהאפשרות שאי פעם יוכל להיות כאן פיוס אמיתי.
כוס שלישית נרים כדי לשכוח את הפליטים הרבים הכלואים במחנות העינויים והאונס בסיני ואלפי מבקשי המקלט החבושים במחנות הריכוז בנחל רביב ובקציעות. "לעולם לא עוד" נשבענו, לעולם לא עוד.
וכוס רביעית נשתה כדי לשכוח את עצמנו, העבדים החדשים, השכירים, עובדי הקבלן, סובבים במעגל בלתי נגמר של עבודה וחובות ממנו לא נצא לעולם בעוד הממשלה ממשיכה להעניק סכומי כסף עצומים לטייקונים ולספקולנטים. שוויון בנטל כן, שוויון בשלל - למקורבים בלבד.


כי עבדים היינו בארץ מצרים, ועבדים נשארנו בארץ ישראל. עבדים לכסף, עבדים לפחד, ואדונים לעמים אחרים. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, לזכור את מחיר העבדות, ולעשות הכל כדי שאיש לא יהיה קניין לאחר, שאיש לא ישלוט ברעהו, לעשות הכל כדי שכל בני האדם יהיו חופשיים. 

לשנה הבאה בישראל חופשיה, בפלסטין חופשיה, בארץ בה לא נכלא אנשים ללא סיבה ולא נדחה אנשים בגלל גזעם, דתם, או צבע עורם. לשנה הבאה בחירות, בצדק, ובחמלה.


 ----
הפוסט נכתב בשיתוף עם נעמה


8 תגובות:

linuxpixie אמר/ה...

מילים כדורבנות. אולי הפוסט הכי טוב שלך אי פעם.

עומר אמר/ה...

לא ברורה לי מה המטרה שעמדה לנגד עינכם, שלך ושל נעמה, בכתיבת הפוסט הזה, ומי היה קהל היעד שלכם. לטעמי, ובלי קשר לשאלה אם אני מסכים עם תוכן הדברים או לא, זה פוסט שהיחידים שיהנו לקרוא אותו, הם מי שמראש מסכימים איתך. טקסט כזה לא יוכל ליצור דיאלוג, ניסיון להסביר את עמדתך למי שכרגע, עדיין, לא מסכים איתך

Unknown אמר/ה...

מסכים, בתור אחד שקרא, לא הסכים עם הכל, ופשוט לא בא לו להתדיין על זה, אפילו קצת, עם הכותב.

Unknown אמר/ה...

^ לא יכול שלו להסכים.

אנונימי אמר/ה...

ולשחרור העבדים בני ה-18 שנדחפים לשמור את כל אלה, רכוש הצבא ובשר התותחים.

אנונימי אמר/ה...

נכון

נעם אמר/ה...

אז בואו ניסע כולנו לעשות את ליל הסדר בחברון כדי ליצור דיאלוג.
יש דברים שלא נעים לשמוע, ויש דברים שצריך להגיד. טקסט שמנסה להיות נחמד ונעים לכולם ומנסה להתעלם מהפיל שבחדר הוא טקסט מיותר שלא יועיל לדבר.
צר לי שלא מצאת תועלת בקריאת הפוסט, נסה אולי אצל פויר.

אנונימי אמר/ה...

כל מילה בסלע!

כמו שנאמר - NO WAR BUT CLASS WAR!