11 במרץ 2013

אזור חיץ


אחרי חתימת הסכם ההבנות שהביא לסיום סיבוב ההתכשות האלימה "עמוד ענן" הגדיר צה"ל אזור חיץ המתחיל בגדר המפרידה בין רצועת עזה לשטח מדינת ישראל ונמתח פנימה לתוך שטח הרצועה למרחק שאינו ידוע. עמותת גישה ביקשה לברר עם שלטונות הצבא מהו אותו מרחק ופנתה לדובר צה"ל האמון על קישור בין גופי הצבא השונים לבין גופים חיצוניים שאינם שייכים למערכת הבטחון. עמותת גישה פנתה גם למתפ"ש (מפקדת תיאום הפעולות בשטחים) השייכת למשרד הבטחון באותה השאלה. להלן תגובת דובר צה"ל: 
תגובת דובר צה"ל: לפחות 300 מטרים מהגדר
דובר צה"ל קובע: אזור החיץ שמעבר לו מרשה הצבא לעצמו לירות בכל מי שיחפוץ משתרע 300 מטרים מהגדר לתוך רצועת עזה. ברם אולם, תגובת המתפ"ש היא שונה:
תגובת המתפ"ש: מותר להגיע למרחק 100 מטרים מהגדר
דובר המתפ"ש המייצג את משרד הבטחון מכריז שניתן אישור להגיע למרחק של 100 מטרים והצבא לא ירה. וכאן מגיע החלק המעניין: התגובה הרשמית של דובר צה"ל לסתירה בנתונים היא שאם המתפ"ש פרסם את המספרים הללו, "שהמתפ"ש יקח אחריות עליהם". עכשיו - אם ניקח את דבריו של דובר צה"ל ברצינות, הרי יש פה מקום להאשים באופן רשמי את המתפ"ש ואת העומד בראשו האלוף איתן דנגוט באחריות הישירה לפגיעה באזרחים פלסטינים חפים מפשע שנורו במרחק העולה על מאה מטרים מהגדר. האם אנחנו רואים הודעה של הגוף הנמצא תחת אחריות תא"ל יואב מרדכי שהוא מאשים אלוף בצה"ל בפגיעה מכוונת באזרחים תמימים?

וברצינות:
מאז הסכם ההבנות שנחתם ב-21 בנובמבר 2012 נהרגו מירי חיילי צה"ל ארבעה פלסטינים סמוך לגדר עם ישראל ונפצעו 110. בין התקריות בהם נורו אזרחים במרחק העולה על מאה מטרים מהגדר אפשר למנות את התקריות הבאות:
  • ב-12 בדצמבר פתחו חיילי צה"ל באש לעבר פועלים שאספו גרוטאות מתכת במרחק 500 מטר מהגדר ופצעו שניים מהם
  • ב-5 בינואר ירו חיילי צה"ל לעבר משאית זבל במרחק 200 מטר מהגדר ופצעו עובד פלסטיני
  • ב-14 בינואר ירו חיילי צה"ל לעבר קבוצת חקלאים במרחק של כ-500 מטרים מהגדר והרגו חקלאי שעיבד את אדמתו
  • בארבע תקריות נפרדות ב18, 19, וב-21 בינואר ירו חיילי צה"ל לעבר אזרחים פלסטינים סמוך לגדר ופצעו ארבעה אזרחים ובהם ילד בן שנתיים ששהה במרחק של כ-600 מטר ממנה
  • בשלוש תקריות נפרדות ב25 וב-29 בינואר ירו חיילי צה"ל רימוני גז ותחמושת חיה לעבר פלסטינים ששהו במרחק כ-200 מטר מהגדר. כתוצאה מכך נפגעו שבעה אזרחים ובהם ילד בן 13
  • ב-4 בפברואר נורו שני נערים בני 15 ו-16 במרחק 100 מטר מהגדר
  • ב-14 פברואר נורו ונפצעו שני פלסטינים שאספו גרוטאות מתכת במרחק 200 מטר מהגדר
  • ב-22 בפברואר ירו חיילי צה"ל קליעים חיים לעבר קבוצת פלסטינים שעל פי הדיווחים ערכו פיקניק במרחק כ-400 מטר מהגדר ופצעו שלושה מהם.
על פי נתוני האו"ם צה"ל מאפשר גישה רגלית עד 100 מטרים מהגדר וגישה ברכב עד 300 מטר ממנה, ואולי כך אפשר ליישב את אי ההבנה בין המתפ"ש לדו"צ. אבל זה רק ניחוש, וראוי היה שגוף חמוש וחמום מוח כמו צבא ההגנה לישראל יגבש מדיניות קצת יותר ברורה מזריקת אחריות פנימית בין שני גופים שכנראה לא שוררת בינהם אהבה גדולה מדי.

***

ועוד משהו: מה21 בנובמבר 2012 נהרגו שני ילדים  ונפצעו עשרה ילדים נוספים בגלל נפלי תחמושת שלא התפוצצה. ב-5 בינואר נהרג ילד בן שבע מנפל של פגז אר פי ג'י, ושבוע מאוחר יותר נהרג ילד בן חמש שנפל התפוצץ באזור בו שיחק עם חבריו בשכונת שיח' רדואן בעזה. בשבילנו ה"מבצע" הזה נגמר, אבל בעזה ממשיכים לשלם עליו מדי יום. ילד שנהרג זו משפחה שנהרסת, וזה לא משנה אם זה בגלל פגז שלא התפוצץ או בגלל הפסקות חשמל יזומות שעלו בחייהם של עשרות פלסטינים בהם ילדים רבים או בגלל חייל שמתלהב קצת יותר מדי מהאפשרות שניתנה בידיו לחסל כל מי שמתקרב לאזור בו החליטה המדינה שלו שמותר וצריך להרוג.
מבחינת אזרחי ישראל מאז שנסוג הצבא מעזה האחריות כאילו הוסרה - אבל לא כך היא: ישראל שולטת שליטה רבה בכל הנכנס ובכל היוצא מהרצועה. ישראל אוסרת על סחר פנים-פלסטיני בין הגדה לרצועה. ישראל מחמירה מאוד בקריטריונים ליציאה מרצועת עזה, ועל איחוד משפחות אין על מה לדבר בכלל. לא מדברים על זה כל כך, אבל ישראל הרגה כ-11 פלסטינים מאז "הפסקת האש" בנובמבר האחרון. שקט? בשבילנו, כן. בשביל הפלסטינים - הרבה הרבה פחות. אנחנו אולי חזרנו לשגרה היום יומית שלנו בלי טילים ובלי אזעקות, אבל בעזה השגרה הזו מדממת. השקט שלנו הוא שקט מדומיין, וכל עוד נהרגים אנשים בצד השני, הלהבות ישובו לבעור. 



2 comments:

אבי אמר/ה...

לוגו מקסים יש לכם... יותר מזה, לא צריך לכתוב.

אנונימי אמר/ה...

עזה מלאה תחמושת ערבית