24 במרץ 2013

פסח

אז יצאנו ממצרים, וקיבלנו את התורה, ונכנסנו לארץ ישראל, ויצאנו מארץ ישראל, והתפזרנו ברחבי העולם, והתקבצנו כאן שוב, ונלחמנו מלחמות, ובנינו בתים, וזרענו שדות, וסללנו כבישים, והקמנו מדינה לתפארת.
והיום, ביד חזקה אנחנו ממררים את חיי העם הפלסטיני, ובזרוע נטויה אנחנו מתעמרים בפליטי החרב המתדפקים על גבולותינו, ממש כפי שהתדפקנו אנחנו על דלתותיהן של מדינות העולם לפני שבעים וחמש שנה. אנחנו שותקים לנוכח מחנות האונס והעינויים הממוקמים קילומטרים מועטים מאתנו ונוכח מחנות הריכוז שהקמנו אנחנו בשטח מדינת ישראל, ולא אומרים דבר כשמשפחות שלמות נעקרות מבתיהן ומגורשות לעזאזל כדי שעוד כמה מתנחלים יוכלו ליהנות ממשטר האפרטהייד שיצרנו להם שם. אנחנו משליכים את עקרונות המשפט והצדק וכולאים מאות בני אדם כאסירים מנהליים ללא אשמה וללא הליך ראוי. בעלים ונשים, הורים וילדים, מופרדים אלה מאלה למשך שנים ארוכות בשם אלוהי הביטחון הכוזב שלקחנו עלינו לעבדו. הפגנות בעד טוהר הדם והגזע צועדות ברחובות ערי ישראל מבלי מפריע, ונציגי אותה תפישה גזענית ואלימה הם כיום נבחרי האומה היושבים במשכן הכנסת ובמשרדי הממשלה. אנחנו מליטים מבט מהאלימות המשטרתית, מניצול העובדים, מהעוני, מהעובדה שיש היום מעל שש מאות אלף ילדים רעבים בישראל ומהעובדה שהפערים האלה רק הולכים וגדלים, הולכים ומתרחבים.

אנחנו חוגגים את היציאה מעבדות לחירות, אבל חירות של אחד לא חייבת להיות עבדות של אחר. מדינה שבה לגזע אחד אין זכויות יתר אינה מדינה מקולקלת. להפך, היא מדינה צודקת יותר. מדינה שבה אדם נמדד על פי מעשיו ולא לפי גזעו או צבע עורו היא מדינה טובה ונכונה יותר ממדינת הלאום והגזע שהקמנו לעצמנו כאן. מדינה שבה אפשר לשלול מאדם את חירותו ללא משפט וללא אשמה בהליך מנהלי עוקף חוק וצדק היא מדינה שבורה שאסור להתגאות בה. מדינה בה משפחות שלמות מושלכות מבתיהן לרחוב ובה מעסיקים מתייחסים לעובדיהם כאל סחורה היא אינה מדינה חופשית ואל לנו לראות בה כזו.
עד שלא תסתיים השליטה של עם ישראל בעם הפלסטיני - לא תהיה פה חירות.
עד שלא יבוא קץ לתפישה שיהודי זכאי לזכויות רבות יותר מלא יהודי ועד שלא יובטחו זכויות העובדים להתפרנס בכבוד ולא להיות מושלכים כלאחר יד - לא יהיה פה צדק.
עד שלא ימוגר הפחד מפגיעה באופיה היהודי של המדינה ויינתנו מקלט ורווחה לפליטי חרב - לא תהיה פה חמלה.
עד שלא נמצא את הכח לקום ולעמוד יחד מול שלטון שעושה הכל כדי להשאיר אותנו מדוכאים וחלשים במלחמת השרדות יום יומית - לא נוכל להיות חופשיים באמת.


אז כוס ראשונה נשתה כדי לשכוח את 169 האסירים המנהליים הכלואים ללא משפט ובניגוד לכל כללי הצדק ואת 235 הילדים הפלסטינים היושבים בבתי הכלא הישראלים. מדינת חוק, נקרא לעצמנו, חוק ליהודים.
כוס שניה נשתה כדי לשכוח את הילדים שמתעוררים בצעקות באמצע הלילה על ידי צבא ההגנה שלנו כדי לצלם את פניהם ולנטוע בהם פחד ויאוש מהאפשרות שאי פעם יוכל להיות כאן פיוס אמיתי.
כוס שלישית נרים כדי לשכוח את הפליטים הרבים הכלואים במחנות העינויים והאונס בסיני ואלפי מבקשי המקלט החבושים במחנות הריכוז בנחל רביב ובקציעות. "לעולם לא עוד" נשבענו, לעולם לא עוד.
וכוס רביעית נשתה כדי לשכוח את עצמנו, העבדים החדשים, השכירים, עובדי הקבלן, סובבים במעגל בלתי נגמר של עבודה וחובות ממנו לא נצא לעולם בעוד הממשלה ממשיכה להעניק סכומי כסף עצומים לטייקונים ולספקולנטים. שוויון בנטל כן, שוויון בשלל - למקורבים בלבד.


כי עבדים היינו בארץ מצרים, ועבדים נשארנו בארץ ישראל. עבדים לכסף, עבדים לפחד, ואדונים לעמים אחרים. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, לזכור את מחיר העבדות, ולעשות הכל כדי שאיש לא יהיה קניין לאחר, שאיש לא ישלוט ברעהו, לעשות הכל כדי שכל בני האדם יהיו חופשיים. 

לשנה הבאה בישראל חופשיה, בפלסטין חופשיה, בארץ בה לא נכלא אנשים ללא סיבה ולא נדחה אנשים בגלל גזעם, דתם, או צבע עורם. לשנה הבאה בחירות, בצדק, ובחמלה.


 ----
הפוסט נכתב בשיתוף עם נעמה


22 במרץ 2013

מאבק בלתי אלים

כשהתוודה ראש המדור הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון, עמוס גלעד, בפני השגריר האמריקאי בתל אביב "ווי דונט דו גנדי ורי וול", הוא בוודאי התכוון לכך שישראל לא מצטיינת במיוחד בהתמודדות עם התנגדות בלתי אלימה כמו זו המתנהלת בבלעין ובמקומות נוספים בשטחי הגדה המערבית. זה נכון, כמובן, כפי שיעידו עשרות ההרוגים הפלסטיניים שהשתתפו באותן הפגנות, אבל מדבריו אפשר היה לקבל את הרושם המוטעה כי המאבק לשחרור מעול השלטון הבריטי בהודו התנהל כולו ללא אלימות.
גם סיום האפרטהייד בדרום אפריקה לא הגיע באמצעות אי-אלימות כפי שהיו רוצים חלק מהישראלים להאמין. המאבק גבה את חייהם של אלפי אזרחים בהתקפות טרור לאורך שנים רבות. "נלסון מנדלה לא רצח אף אחד. האסירים הפלסטיניים יושבים בכלא לא משום שהם ביקשו שלום. להפך. הם העדיפו טרור על שלום. חיסול ולא פיוס" כותב העיתונאי בן דרור ימיני, וכפי שמראה הבלוגר יוסי גורביץ פעם אחרי פעם, טועה בכך שוב, כי נלסון מנדלה אחראי לרצח מאות אזרחים בדיוק באותה מידה שאחראי להם מרוואן ברגותי, שעמד בראש ארגון התנזים וגדודי חללי אל אקצה. שניהם אולי לא לחצו על ההדק, אבל שניהם עמדו בראש ארגונים שמימנו, ציידו ושלחו מפגעים לרצוח אזרחים. אחד משניהם הוא זוכה פרס נובל לשלום, סמל הסובלנות אחרי 27 שנים בכלא הדרום אפריקאי, ואילו השני עדיין יושב בכלא הישראלי כטרוריסט מורשע.

***
הלוגו של רומח האומה

ב-21 במארס 1960 ירו כוחות משטרה לבנים בשארפוויל שבדרום אפריקה לעבר קהל מפגינים שחורים והרגו 69 מהם, בהם כעשרה ילדים. עד היום ניטש ויכוח באם זרקו המפגינים אבנים לעבר כוחות הביטחון, או שהיתה זו הפגנה שקטה. כך או כך, הטבח הזה, שאחריו הטילה ממשלת האפרטהייד הלבנה "מצב חירום" שנתן לה סמכויות מעצר וחקירה נרחבות, נחשב לארוע מכונן בתנועת ההתנגדות הדרום אפריקאית. שנה מאוחר יותר הקים נלסון מנדלה, שכבר איבד את האמונה שהמחאה הבלתי אלימה תביא לסיום משטר האפרטהייד, את ארגון ״רומח האומה״ (Umkhonto we Sizwe) הזרוע הצבאית של הקונגרס הלאומי האפריקאי. בתחילה היה הארגון אמור לפגוע במטרות ממשלתיות בלבד בלי לפגוע בחיי אדם, אך עד מהרה נהפך הארגון לאחראי למאות פיגועים נגד מטרות ממשלתיות ואזרחיות - כגון תחנות כוח, מרכזי קניות, בארים ומרכזי בילוי שונים - שעלו בחייהם של מאות אזרחים. חברי הארגון הניחו פצצות באזורים צפופי אוכלוסין, הטמינו מוקשים בכבישים ברחבי המדינה, והוא נודע בשיטות העינויים הקיצוניות שלו, עד שסווג כארגון טרור על ידי ממשלות דרום אפריקה וארה״ב.
ארגון מיליטנטי נוסף שפעל באלימות למען סיום משטר האפרטהייד היה ARM - תנועת ההתנגדות האפריקאית, או בשמו הקודם היה NLC - ועדת ההתנגדות הלאומית. הארגון ביצע פיגועים במסילות רכבת, בגשרים, בתחנות כוח ובמטרות נוספות, ועל אף שהשתדל מאוד לא לפגוע באזרחים, אשה אחת נהרגה ו-23 נפצעו קשה לאחר שפצצה שהניחו התפוצצה בחדר ההמתנה בתחנת הרכבת ביוהנסבורג.

***

גם מאבק השחרור ההודי, סמל ההתנגדות הבלתי אלימה, גבה את חייהם של אלפי בני אדם בפעולות מחאה אלימות. לדוגמה, לאחר הטבח בעיר אמריצר, שבו פתחו כוחות בריטיים באש ממכונות ירייה לעבר מפגינים הודים והרגו 379 מהם, פרצו מהומות ברחבי המדינה שעלו בחייהם של כ-1,000 הודים וארבעה בריטים. ב-5 בפברואר 1922 הפגינו כ-2,000 איכרים מול תחנת המשטרה בצ'אורה צ'אורי, ולאחר שהשוטרים ירו באוויר ולעבר הקהל, שרפו המפגינים את התחנה והרגו 23 שוטרים שהיו נעולים בה. באוגוסט 1942 שרפו המונים הודיים 70 תחנות משטרה, תקפו 550 משרדי דואר שהיו בשליטה בריטית, ותפסו 85 בתי משפט וסמלי שלטון. בתגובה, טבחו הבריטים בהמונים במכונות ירייה ובירי חסר אבחנה ממטוסים. ב-1946 מרדו מלחים הודיים ותפסו את הספינות שעליהן שירתו כדי למסור אותן לידי הקונגרס הלאומי ההודי. לאחר שגנדי גינה אותם ודרש כניעה ללא תנאי, פרצו מהומות בקרב מעמד הפועלים בבומביי, והמונים תקפו שוטרים וחיילים באבנים ובסכינים. 200 הרוגים נספרו באותה התפרצות.
גם גנדי, אחד מסמלי האי-אלימות החזקים ביותר בהיסטוריה האנושית, לא תמך בהימנעות מאלימות בכל מחיר: לאחר מעצר של מנהיגים מקומיים בעיר פשוואר, שרפו מפגינים מכונית -והשוטרים שנקראו למקום פתחו באש לעבר המפגינים ופצעו מאות מהם. שתי מחלקות של כוחות הינדיים שנקראו לתגבורת סירבו לירות לעבר הקהל, וחלקם אף עברו לצד המפגינים. לכאורה - מופת של התנגדות בלתי אלימה, אך בראיון לעיתון הצרפתי ״לה מונד״ בפברואר 1932, גינה גנדי את הכוחות ההינדיים וטען שאסור היה להם לסרב פקודה לירות לעבר הקהל: ״חייל שמסרב פקודה לירות מפר את השבועה שנשבע והוא אשם בסרבנות פלילית. אני לא יכול לבקש מהקצינים והחיילים לסרב, כי כאשר אהיה אני בשלטון ככל הנראה אשתמש באותם קצינים וחיילים. אם אני מלמד אותם לסרב פקודה, הם עלולים לעשות את אותו הדבר כאשר אהיה אני בשלטון״. כלומר, אליבא דגנדי אין כזה דבר דגל שחור מתנוסס, או כפי שכתב ב-21 ביולי 1919: ״התנגדות אזרחית לעולם לא תנסה להביך את הממשלה״.
למעשה, לאורך כל ״המאבק הבלתי אלים״ ההודי, כשהפעילו הבריטים כוח, ההודים החזירו לרוב בכוח. לורד לויד, מושל בומביי, כתב באחד ממכתביו: ״גנדי הוא הניסוי הקולוסאלי ביותר בהיסטוריה של העולם, והגיע לכדי סנטימטרים מהצלחה. אך הוא לא יכול היה לשלוט בתשוקתם של אנשיו. אתה יודע את השאר. אסרנו אותו.״.

***

מאבק בלתי אלים הוא שלב אחד בדרך למהפכה אמיתית, כתב טרוצקי: ״בשלבים הראשונים של המאבק האיכרים כמעט אף פעם לא ינקטו אלימות גלויה, מנסים לתת למאבקם גושפנקא חוקית. אפשר להסביר זאת בחוסר האמון שלהם בכוח של עצמם. הנסיון להסוות את פעולות המרד הראשונות בחוקיות, גם קדושה וגם חילונית, מאפיינות תדיר מאבקים מהפכניים לפני שהם אוספים מספיק כוח וביטחון לחתוך את חבל הטבור הקושר אותם לחברה הקודמת. זה נכון יותר לאיכרים מלכל מעמד אחר … המעמדות הגבוהים יותר יטיפו לפיוס״ ההמונים פוחדים מאלימות, אבל כפי שמציין הבלוגר אישתון בפוסט ארוך ומפורט - מעטים המאבקים, גם הבלתי אלימים כביכול, בהם לא נשפך דם. כשהשטח לא מבעבע, השלטון ישאף לקיבוע המצב הקיים, לעימות בעצימות נמוכה, "ניצחון מספיק" כפי שמכנה זאת ראש המטה לביטחון לאומי, יעקב עמידרור. מחאה לא אלימה לרוב לא תיצור את התנאים שיביאו לשינוי. היא לא תפעיל מספיק כוח על המעמד השולט כדי שיזוז ויפנה מקום להמון הסובל תחתיו. זה נכון לכיבוש הישראלי בשטחי הגדה המערבית, וזה נכון לכיבוש ההון בידי המאיון העליון. לפי אימרת הכנף האמריקאית, "אם זה לא שבור - אל תיגע בזה" - וזה נכון גם כאן: כדי ליצור שינוי, יש לשבור את המצב הקיים. ליצור מצב בלתי אפשרי שבו יהיה ברור לכולם שמשהו חייב להיעשות באופן אקטיבי כדי לשנות. אי-אלימות יעילה מאוד בהדגשת האבסורד שבאלימות הצד השני, כמו במצעד המלח של גנדי, או להבדיל, במשט ההומניטרי לפריצת המצור שהוטל על עזה. אבל אבסורד לבדו אינו סוכן אמיתי של שינוי, הוא לבדו לא יוכל לגרום לכוח השולט להבין את איוולתו ולוותר על השליטה. לשם כך דרוש כוח.


אני רוצה להאמין שאפשר להביא לשינוי באמצעות עמידה איתנה ואמונה בלבד, אני רוצה לחשוב שיום אחד יקום הציבור הישראלי ויבין שהכיבוש של שטחי הגדה המערבית רע לכל בני האדם המתגוררים בין הירדן לים התיכון, ואני רוצה לקוות כי התובנה הזו תגיע בלי שעוד אלפי בני אדם יאבדו את חייהם בתהליך, אבל זה כנראה לא יקרה. כמו במאבק לצדק חברתי, גם כאן מאפילים האינטרסים של קבוצה קטנה של ישראלים על טובת הכלל, ואלה משקיעים משאבים עצומים בהשארת המצב הקיים כפי שהוא. אבסורד כבר לא יעזור כאן. עברנו את האבסורד לפני שנים רבות מאוד. המציאות של פגיעה יום-יומית בגופם ובזכויותיהם הבסיסיות של בני אדם רבים כל כך מצריכה שינוי יסודי. המחאה צריכה לאסוף מספיק כוח וביטחון לחתוך את חבל הטבור הקושר אותה לחברה שבה היא חיה כיום - וכדי שזה יקרה, חייבים לשנות את הכללים.




11 במרץ 2013

אזור חיץ


אחרי חתימת הסכם ההבנות שהביא לסיום סיבוב ההתכשות האלימה "עמוד ענן" הגדיר צה"ל אזור חיץ המתחיל בגדר המפרידה בין רצועת עזה לשטח מדינת ישראל ונמתח פנימה לתוך שטח הרצועה למרחק שאינו ידוע. עמותת גישה ביקשה לברר עם שלטונות הצבא מהו אותו מרחק ופנתה לדובר צה"ל האמון על קישור בין גופי הצבא השונים לבין גופים חיצוניים שאינם שייכים למערכת הבטחון. עמותת גישה פנתה גם למתפ"ש (מפקדת תיאום הפעולות בשטחים) השייכת למשרד הבטחון באותה השאלה. להלן תגובת דובר צה"ל: 
תגובת דובר צה"ל: לפחות 300 מטרים מהגדר
דובר צה"ל קובע: אזור החיץ שמעבר לו מרשה הצבא לעצמו לירות בכל מי שיחפוץ משתרע 300 מטרים מהגדר לתוך רצועת עזה. ברם אולם, תגובת המתפ"ש היא שונה:
תגובת המתפ"ש: מותר להגיע למרחק 100 מטרים מהגדר
דובר המתפ"ש המייצג את משרד הבטחון מכריז שניתן אישור להגיע למרחק של 100 מטרים והצבא לא ירה. וכאן מגיע החלק המעניין: התגובה הרשמית של דובר צה"ל לסתירה בנתונים היא שאם המתפ"ש פרסם את המספרים הללו, "שהמתפ"ש יקח אחריות עליהם". עכשיו - אם ניקח את דבריו של דובר צה"ל ברצינות, הרי יש פה מקום להאשים באופן רשמי את המתפ"ש ואת העומד בראשו האלוף איתן דנגוט באחריות הישירה לפגיעה באזרחים פלסטינים חפים מפשע שנורו במרחק העולה על מאה מטרים מהגדר. האם אנחנו רואים הודעה של הגוף הנמצא תחת אחריות תא"ל יואב מרדכי שהוא מאשים אלוף בצה"ל בפגיעה מכוונת באזרחים תמימים?

וברצינות:
מאז הסכם ההבנות שנחתם ב-21 בנובמבר 2012 נהרגו מירי חיילי צה"ל ארבעה פלסטינים סמוך לגדר עם ישראל ונפצעו 110. בין התקריות בהם נורו אזרחים במרחק העולה על מאה מטרים מהגדר אפשר למנות את התקריות הבאות:
  • ב-12 בדצמבר פתחו חיילי צה"ל באש לעבר פועלים שאספו גרוטאות מתכת במרחק 500 מטר מהגדר ופצעו שניים מהם
  • ב-5 בינואר ירו חיילי צה"ל לעבר משאית זבל במרחק 200 מטר מהגדר ופצעו עובד פלסטיני
  • ב-14 בינואר ירו חיילי צה"ל לעבר קבוצת חקלאים במרחק של כ-500 מטרים מהגדר והרגו חקלאי שעיבד את אדמתו
  • בארבע תקריות נפרדות ב18, 19, וב-21 בינואר ירו חיילי צה"ל לעבר אזרחים פלסטינים סמוך לגדר ופצעו ארבעה אזרחים ובהם ילד בן שנתיים ששהה במרחק של כ-600 מטר ממנה
  • בשלוש תקריות נפרדות ב25 וב-29 בינואר ירו חיילי צה"ל רימוני גז ותחמושת חיה לעבר פלסטינים ששהו במרחק כ-200 מטר מהגדר. כתוצאה מכך נפגעו שבעה אזרחים ובהם ילד בן 13
  • ב-4 בפברואר נורו שני נערים בני 15 ו-16 במרחק 100 מטר מהגדר
  • ב-14 פברואר נורו ונפצעו שני פלסטינים שאספו גרוטאות מתכת במרחק 200 מטר מהגדר
  • ב-22 בפברואר ירו חיילי צה"ל קליעים חיים לעבר קבוצת פלסטינים שעל פי הדיווחים ערכו פיקניק במרחק כ-400 מטר מהגדר ופצעו שלושה מהם.
על פי נתוני האו"ם צה"ל מאפשר גישה רגלית עד 100 מטרים מהגדר וגישה ברכב עד 300 מטר ממנה, ואולי כך אפשר ליישב את אי ההבנה בין המתפ"ש לדו"צ. אבל זה רק ניחוש, וראוי היה שגוף חמוש וחמום מוח כמו צבא ההגנה לישראל יגבש מדיניות קצת יותר ברורה מזריקת אחריות פנימית בין שני גופים שכנראה לא שוררת בינהם אהבה גדולה מדי.

***

ועוד משהו: מה21 בנובמבר 2012 נהרגו שני ילדים  ונפצעו עשרה ילדים נוספים בגלל נפלי תחמושת שלא התפוצצה. ב-5 בינואר נהרג ילד בן שבע מנפל של פגז אר פי ג'י, ושבוע מאוחר יותר נהרג ילד בן חמש שנפל התפוצץ באזור בו שיחק עם חבריו בשכונת שיח' רדואן בעזה. בשבילנו ה"מבצע" הזה נגמר, אבל בעזה ממשיכים לשלם עליו מדי יום. ילד שנהרג זו משפחה שנהרסת, וזה לא משנה אם זה בגלל פגז שלא התפוצץ או בגלל הפסקות חשמל יזומות שעלו בחייהם של עשרות פלסטינים בהם ילדים רבים או בגלל חייל שמתלהב קצת יותר מדי מהאפשרות שניתנה בידיו לחסל כל מי שמתקרב לאזור בו החליטה המדינה שלו שמותר וצריך להרוג.
מבחינת אזרחי ישראל מאז שנסוג הצבא מעזה האחריות כאילו הוסרה - אבל לא כך היא: ישראל שולטת שליטה רבה בכל הנכנס ובכל היוצא מהרצועה. ישראל אוסרת על סחר פנים-פלסטיני בין הגדה לרצועה. ישראל מחמירה מאוד בקריטריונים ליציאה מרצועת עזה, ועל איחוד משפחות אין על מה לדבר בכלל. לא מדברים על זה כל כך, אבל ישראל הרגה כ-11 פלסטינים מאז "הפסקת האש" בנובמבר האחרון. שקט? בשבילנו, כן. בשביל הפלסטינים - הרבה הרבה פחות. אנחנו אולי חזרנו לשגרה היום יומית שלנו בלי טילים ובלי אזעקות, אבל בעזה השגרה הזו מדממת. השקט שלנו הוא שקט מדומיין, וכל עוד נהרגים אנשים בצד השני, הלהבות ישובו לבעור. 



9 במרץ 2013

השופט אליהו ביתן

השופט אליהו ביתן החליט שעינויים קשים שעבר פליט אריתראי באחד ממחנות העינויים בסיני אינם "טעמים הומניטריים חריגים" מכיוון ש"מידע המגיע ממקורות שונים מלמד כי מדובר בתופעה רווחת ונפוצה" וכדי למנוע "התפתחות תופעה של פגיעה עצמית של המסתננים". מכיוון שכך, השופט אליהו ביתן החליט שהפליט חייב להישאר חבוש במחנה הריכוז סהרונים. 

השופט אליהו ביתן
השופט אליהו ביתן החליט גם שארבעה שוטרי מג"ב, בהם השוטר משה אדיר, שתקפו בדואים והורשעו בגניבה, תקיפה, הטרדת עד, ובשיבוש מהלכי חקירה, אינם צריכים לשלם את מלוא המחיר על גזענותם התוקפנית. מכיוון שכך, השופט אליהו ביתן קבע שהם יקבלו עבודות שירות בלבד.
השופט אליהו ביתן פסק שהשוטר משה אדיר שחטף פליט סודני ברכבו המשטרתי, לקח אותו למדבר, ושדד ממנו באיומי נשק 700 שקלים, ראוי "להתייחסות מחמירה". מכיוון שכך, השופט אליהו ביתן גזר עליו עונש קל יחסית לעבירה של 11 חודשי מאסר. את שותפו לעבירה, השוטר אלדן מימוני, שהיה גם הוא ברכב ונטש גם הוא את הפליט חבול ומדמם במדבר הוא זיכה לחלוטין.
השופט אליהו ביתן סבור שהטענות בדבר הפרת חופש הפולחן וחופש התנועה על ידי ישראל "מופרכות, חסרות יסוד ומבטאות שימוש שלא במקומו במושגים של 'זכויות אדם'". מכיוון שכך, השופט אליהו ביתן החליט לחייב שבע פלסטיניות תושבות עזה בתשלום של 25,000 ש"ח אחרי שדחה את עתירתן לבקר בירושלים.
השופט אליהו ביתן חושב שנהיגה מסוכנת היא עילה להשאיר אדם במעצר עד תום ההליכים. מכיוון שכך, השופט אליהו ביתן התעלם מהמלצת שירות המבחן לשלוח את מג'די אבו ראפע למעצר בית והחליט לאסור אותו מיידית. על הסוהר עידן גלמן שנתפס נוסע במהירות של 163 קמ"ש, לעומת זאת, החליט השופט אליהו ביתן להקל ולקצר את תקופת השלילה שלו מ330 ימים לשבעה חודשים בלבד.
השופט אליהו ביתן מחמיר בעבירות אלימות עם נשק קר. מכיוון שכך הוא גזר שלוש שנות מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר על בן בראון שדקר את חברו בחזהו. על פראיוואן ינגדאישום, פועל תאילנדי קשה יום, גזר השופט אליהו ביתן 15 שנות מאסר על דקירת חברו.

***

עיניה של תמיס, אלת הצדק היוונית, לא תמיד היו מכוסות. למעשה, כיסוי העיניים שלה צויר על ידי קריקטוריסט גרמני במאה השש עשרה במחאה על אטימות מערכת המשפט. מאז, הדמות מכוסת העיניים של תמיס מסמלת צדק שאינו מושפע מצבע העור, מכובד הארנק, או ממין אלה העומדים מולה. דמותה של תמיס מייצגת צדק אחד לכולם. בישראל של שנות האלפיים, כיסוי העיניים שב ונשמט, והצדק, הוא נשמט יחד איתו. 
אבל לא רק צדק נמצא פה על הכף. ישנה גם חמלה, אותה מילה שנשכחה מהשיח הישראלי ונדחקה מעבר להרי הבטחון. חמלה אנושית פשוטה, כזו שתראה בפליטים אומללים המתדפקים על דלתותינו משהו קצת יותר מאיום דמוגרפי, פשע ומחלות. כזו שתראה בני אדם, ממש כמונו, כמו שהיינו אנחנו כשהתדפקנו על דלתות העולם והוא השיב את פנינו ריקם. 
המגמה ההולכת ומחמירה של צדק אחד ליהודים ו(אי) צדק אחר לכל השאר חייבת להבלם עכשיו לפני שתתדרדר ישראל מתחת לקו האדום של אתנוקרטיה אנטי-דמוקרטית. העובדה שיש מערכת משפט אחת ליהודים ואחרת ללא-יהודים בשטחי הגדה המערבית היא כבר פשע בלתי נסלח, והפעפוע של העיוות המשפטי הזה לתוך מערכת המשפט הישראלית היא עוד נדבך בדרך להתמוטטות כללית של המערכת השלטונית שנבנתה פה. העונשים המגוחכים שמטילה מערכת המשפט הישראלית על עברייני האלימות הגזענית בשנים האחרונות מונעת טיפול אמיתי בתופעה הזו. יהודים שתוקפים לא יענשו או יענשו עם קריצה, ולעומתם לא-יהודים שיעשו אותו דבר ישפטו לשנים רבות בכלא. השופט אליהו ביתן הוא רק סימפטום. הבעיה היא עמוקה הרבה יותר, ושורשיה נעוצים בזהותה היהודית של המדינה. כל עוד קבוצה אתנית אחת שווה יותר מקבוצות אחרות - הצדק לא ימצא כאן את מקומו.


7 במרץ 2013

הטוקבק הרשמי של פרופסור ארנון סופר

ממשלת ישראל מציגה: טוקבק
הפרופסור ארנון סופר הגיש דו"ח ובו שלושה חלקים, ארבעה נספחים, ועשרים ושניים סימני קריאה. למעשה, הז'אנר הספרותי של המסה הזו נוטה בניסוחיו ובהתלהמותו יותר לכיוון הטוקבק מאשר לצד הדו"ח המסכם של עבודה שבוצעה על ידי וועדה ממשלתית, אבל הוא בהחלט משקף את מטרת שולחו, שר הפנים הרב חבר הכנסת אלי ישי. הציטוטים מובאים כאן במרכאות ובכתב נטוי.

אד הומינום
עצם הבחירה בפרופסור סופר לעמוד בראש "צוות משימה לעצירת ההסתננות לישראל ולהרחקת אלה השוהים בישראל שלא כחוק" חרצה למעשה את גורלה של הוועדה האומללה הזו והצהירה יותר מאלף שופרות על המטרה של זה שמינה אותה. לא טובת הפליטים הנמלטים מארצם הבוערת עמדה מולו, לא שיפור תת התנאים בהם חיים מאות אלפי פליטים בתחומי שטח שיפוטו, לא דאגה לזכויות האדם של אלה שגורלם דומה היום לזה של עמו כשאלה נמלטו מאימת רצח העם שלהם. לא ולא. הבחירה בארנון סופר הצהירה ששמירת צביונה היהודי של מדינת ישראל עומד מעל כל חוק וכל מוסר אנושי.
"בידי הצטבר חומר רב על פעילות זדונית המתבצעת בידי קבוצה קנאית, העוינת את ישראל היהודית-הציונית וחותרת להפיכתה ל"מדינת כל אזרחיה" בכל האמצעים" כתב סופר אחרי פרסום המנשר של ארגון הימין אם תרצו על מרצים שמאלנים באוניברסיטת בן גוריון, "מדוע מתמהמה גירוש הזרים"? הוא שואל בשיר אהבה למיליציה הגזענית "השומר החדש" עוד ב2011, ואת הבדואים הוא מכנה "איום אסטרטגי" במסמך פוסט מורטם לוועדת גולדברג שם הוא גם קורא לשלטון הישראלי "דמוקרטיה אנרכית", ובדו"ח שפרסם בנושא הפליטים עוד ב2009 הוא כינה אותם "נושאי מחלות" וטען שהוא חושף בו את "שקר הפליטים" (כך במקור!). קל לראות, אם כן, מדוע שש הזרזיר ישי לפנות לעורב סופר.

אויבים מבית
לזכותו של סופר יש לציין כי הוא לא עוצר את עצמו, לא מנסה להתכסות ולו במעטה דק של פוליטיקלי קורקט, ומקיא את משנתו הגזענית על הנייר כאילו אין מוסר בעולם, או למעשה, כאילו אין עולם כלל מחוץ לחומות כתריאלבקה של המזרח התיכון. למשל, את דעתו על ארגוני זכויות האדם המסייעים לפליטים הוא מנסח כך: "...יש העושים זאת גם כחלק מהמאבק המתמשך נגד המדינה היהודית-ציונית, מדובר בארגונים בתוך ישראל וארגונים בינלאומיים אנטישמיים ואחרים ואולי גם מעורבות של אויבי ישראל כמו ארגוני טרור ומדינות טרור". ובהמשך הוא קורא גם "לבדוק אם מאחורי תיחכומים משפטיים אלו המעכבים טיפול ענייני וגם אסטרטגי בנושא, לא עומדים גופים אנטי ישראליים מובהקים, ו"החשש הוא שיש סיוע למסתננים מצד שונאי ישראל (איראן, אל-קעידה)" מאוחר יותר יקרא סופר גם לעצור אותם מראש. ארגוני זכויות האדם עשו יד אחת עם האנטישמיות העולמית והם עובדים יחד עם ארגוני טרור בין לאומיים להכות את המדינה הציונית. ועל כך נאמר: כלבתא, במטותא.

פרופסור לדמוגרפיה
מכיוון שמדובר בפרופסור אמריטוס שעשה קריירה בנושא הדמוגרפיה, אי אפשר לחשוד בו בסילוף נתונים דמוגרפים דווקא. ובכל זאת, כשקראתי את המשפט "בעוד שבעולם המפותח הריבוי הטבעי כיום שואף לאפס או שלילי, הרי בישראל הריבוי הטבעי הוא כדי 1.7% בשנה והאוכ' גדלה מהר" החלטתי לבדוק את הנתונים של הפרופסור המכובד. על פי ספר העובדות של הCIA לשנת 2012, באוסטרליה למשל, מדינה מפותחת לכל הדעות, שיעור גידול האוכלוסיה עומד על 1.126% לשנה. קפריסין עם 1.571%, אירלנד עם 1.11%, לוקסמבורג עם 1.13%, ועוד. ישראל, אגב, על פי אותו דו"ח עומדת עד 1.541%, אבל למה להתעכב על עובדות.
והוא ממשיך: "הגיעו הדברים לידי כך שישראל כיום המדינה הצפופה ביותר מכל מדינות העולם המערבי (ללא הנגב)". ובכן, שוב הלכתי לבדוק, הפעם בנתוני הבנק העולמי לשנת 2010, ומה אתם יודעים, גם כאן הפרופסור בוחר לעוות את הנתונים. ישראל ממוקמת במקום ה26 בעולם בצפיפות אוכלוסין, הרבה אחרי מונקו, מלטה, סנט מרטין (ההולנדית), קוריאה, הולנד ובלגיה. גם בלי הנגב (ולמה בשם האלוהים מתעלם הפרופסור מהנגב?) ישראל רחוקה מלהיות המדינה הצפופה במערב, אלא אם מונקו החליטה לעבור ליבשת אחרת.
ולמה לסלף ולהביא נתונים שקריים ומעוותים? הנה יוצא המרצע מן השק: "חובה עלינו להשאיר מקום בארץ צפופה זו ליהודי העולם [ההדגשה במקור] אשר מגיעים הנה ועוד יגיעו ויש לשמור על מרחבים פנויים גם למטרה קדושה זו ולכלכל בקפידה הכנסת אוכלוסיות אחרות". אז דמוגרפיה היא עניין של קדושה? מה לעזאזל מלמדים אותם שם באוניברסיטת חיפה?
בהמשך מביא סופר נתונים על לא-אזרחים הנמצאים בישראל. למרבה המזל, ישנה רשות האמונה על הטיפול באלה והיא נקראת "הרשות לאוכלוסין ולהגירה", היא גם מפרסמת דו"חות מפורטים עם מספרי הזרים הנמצאים בישראל בכל רגע נתון. אבל למה לקחת מספרים בדוקים, מעודכנים, ומהימנים אם אפשר להמציא כאלה? עפ"י הרשות המוסמכת נמצאים בישראל כ-150,000 זרים ללא אישור. סופר, לעומת זאת, גורס שמדובר בלפחות חצי מליון, וכי "ישנם גם אומדנים המעלים את המספר לכדי 650-750 אלף". צואת שוורים. למשל: הרשות קובעת שיש כ100,000 עובדים זרים חוקיים ולא חוקיים. סופר מחליט להכפיל את המספר הזה על סמך תחושה. באמת, הוא לא מספק שום צידוק לזה. לגבי מספר השב"חים הפלסטינים בישראל הוא מצטט את עצמו (ממש ככה) מ2004 וקובע את מספרם על 300,000 "ומספרים אלה גדלים כל הזמן". אבל מה, בישיבת הממשלה מה-25 לינואר 2010 הוצג המספר 25,000 שב"חים, בוועדה מקצועית של משרד הפנים לגבי ילדי העובדים הזרים מיולי 2010 מסר נציג המשטרה הערכה כי מדובר על "אלפים", ואפילו לפי נתוני הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה מסוף חודש דצמבר 2012 מספר השב"חים הפלסטינים בישראלים עומד על 25,000. אז מנפחים את המספר פי 12, כי מי סופר.
הפרופסור לדמוגרפיה ממשיך וקובע כי "סביב ישראל, במרחק של כ-50 ק"מ מגבולותיה מתגוררים, נכון ל-2012 כ-20 מיליון בני אדם (כולם ערבים-מוסלמים)". לא ברור אם מדובר בעוד שקר מצד המלומד החיפאי או בבורות תהומית לגבי תחום עיסוקו, אבל כ-40% מאוכלוסיית לבנון הם נוצרים, כ-9% מאוכלוסיית מצריים הם נוצרים, מליוני בני אדם. מבחינת הדמוגרף המהולל - הערבים כולם מוסלמים.

התאבדות לאומית
"אם ישראל לא תסגור עצמה בחומות אדירות וגם תגן עליהן בחירוף נפש, ישראל היהודית ציונית-מערבית תתמסמס ותלך. היא תחוסל לא מפצצות ומלחמות אלא מעוד 500-100-50 אלף מהגרי אפריקה שישנו את הדמוגרפיה, הכלכלה והחברה בישראל, יביאו לאי-שקט חברתי קשה ולבריחה של כל החזקים ממנה! המסקנה ברורה כשלון בעצירת המסתננים לישראל כמוה כהתאבדות לאומית וכך יש לראות את הסוגיה כולה וחשיבות האתגר להלחם בה!"
אז הפחד הגדול ביותר של מר סופר הוא שחמישים אלף פליטים אפריקאים (שכבר נמצאים כאן) יביאו להתמוטטות המדינה ולבריחת מליוני הישראלים שמתגוררים כאן. ועל זה סבתא שלי היתה אומרת: נו, שויין. ישראל עמדה בקליטת אוכלוסיות חלשות וגדולות בהרבה מרוסיה ומאתיופיה ולא התמוטטה. ההבדל היחיד כאן הוא האלוהים של הפליטים שאינו מוצא חן בעיני מר סופר, וכאן קבור הכלב. מבלי להקל ראש בבעיה הכלכלית והתשתיתית העומדת בפני קליטת אלפי בני אדם כפי שנעשה בישראל בשנות התשעים, זה לא מעניין את מר סופר כהוא זה: הבעיה היחידה מבחינתו היא טוהר הגזע במדינת ישראל. התאבדות, הוא קורא לזה.

המלצות
הוועדה קובעת כי יש להשקיע משאבים רבים במניעת מעבר הפליטים לישראל, כולל "כללים ברורים לכל חייל ומפקד באשר להוראות ירי" וכי "יש להיות קשוחים במקרים הראשונים והשמועות תגענה עד למובילים בסיני וקהיר לאריתריאה או סודן". ובעברית: נירה בכמה פליטים, השאר יבינו לבד שאיתנו לא כדאי להתעסק. טוקבקיסט כבר אמרנו?
הוועדה ממשיכה וממליצה: "יש לגבש מדיניות ברורה לטיפול 'בארגוני הזכויות' (כיחידים או כקבוצות) הממתינים למסתננים המגיעים לגדרות... מניעת כניסה לשטחים רגישים, מעצר חתרנים ומסיתים [ההדגשה שלי], הקשחה כלפי גופי התקשורת המקומיים והבינלאומיים המתקרבים לגדר ולראות בכל אלה מטרד בעל חשיבות אסטרטגית ועל כן יש גם לבדוק אם אין כאן פעולות חתירה נגד מדינת ישראל"
ועוד הבלים חסרי בסיס כגון: "אנו מציעים לחזור ולבדוק את הגדרת סטטוס הנכנסים מסודן שהרי זו מדינת אויב, ואין פליטים ממדינות אויב (!) [סימן הקריאה בסוגריים במקור]"

בקשר לארגוני זכויות האדם קובע סופר "גיבוש הנחיות לגבי כניסה של גורמים שליליים אל המשמורות … בעקר להחמיר עם המדריכים את המסתננים כיצד להונות את הממסד הישראלי". מה זה להחמיר? את זה הוא משאיר לדמיון הקורא, כי מחנות מעצר המוניים כבר יש לנו.

מסתננים
נספח מספר שלוש של הדו"ח נכתב על ידי השופט בדימוס אריה שרעבי. מר שרעבי טוען כי "כל המרואיינים – המסתננים שרואיינו ע"י מפקדי הביקורת במתקן סהרונים לאחר שנתפסו הצהירו בפני המראיינים כי המניע היחיד להסתננות נבע מן הצורך לשפר את איכות חייהם ולמצוא עבודה בישראל" מהיכן הנתון הזה? לא מפורט. האם הוא נכון? ודאי שלא. מוקד א.ס.ף אוסף עדויות של פליטים שנמלטו מאימת המלחמה בארצם. האם "הצורך לשפר את איכות חייהם" כפי שמציין שרעבי כולל גם לשמור עליהם, אז אולי. אבל שרעבי חוטא לאמת, למשל במקרה של סוזנה, פליטה מדרפור: "כשהייתי בת 4, תקפו את העיר שגרתי בה , אחותי נהרגה הורי נעלמו ולא ידעתי מה קרה להם … בפעם האחרונה שנסענו לדרפור תקפו אותנו הג'נג'אוויד בשתיים עשרה בלילה, בתוך הכנסייה. הם תקפו עוד כמה כנסיות באזור והרבה מתו ונפגעו. אחר כך הם השליכו אותנו לכלא. הכלא היה של הממשלה, ששיתפה פעולה עם הג'נג'אוויד. הם קשרו לנו את הידיים והרגליים, כיסו לנו את העיניים והרביצו ונתנו מכות חשמל".
אבל הוא לא עוצר שם: "יושם אל לב, כי אין מחלוקת עובדתית ומשפטית שכל אלה אשר זכו להגנה קולקטיבית מכח היותם ילידי אריתריאה והנקראים "מבקשי מקלט" בלשון האו"ם, לא הוכרו ולא ביקשו להכיר בהם כפליטים [ההדגשה במקור] מכח אמנת הפליטים של האו"ם משנת 1951" האמנם? התנועה לחופש המידע ביקשה וקיבלה את הנתונים האמיתיים: בשנת 2011 הוגשו 3,211 בקשות מקלט, נערכו שישה דיונים, ואושרו רק שלוש מהן.
"לשון אחרת, לא בפליטים עסקינן אלא במהגרי עבודה לכל דבר ועניין … זאת ועוד, כל המסתננים (גברים ונשים) שהגיעו מאריתריאה, למשל, הינם בטווח הגילאים בין 20-40 שנה, דהיינו: בעלי יכולת לעבוד ולעסוק בכל עבודה, והם אינם מהססים להותיר מאחורי גבם את בני משפחתם נתונים ל"חסדי" המשטרים שם". כולם. בני עשרים עד ארבעים. כמו ארבעת הילדים בני 10-13 שנשלחו על ידי משפחתם לישראל.
קל להאמין לכבוד השופט בדימוס. קל ומסוכן. ה"הצביון היהודי" עליו הוא מדבר מקבל פנים אפלות מאוד עם הדו"ח עליו הוא חתום.

ענישה
צעד ראשון לקראת הפתרון, אליבא דסופר: "יש לעבור את מבחן הבג"ץ כנגד אירגוני הזכויות למיניהם כדי להניע את התהליך!!" [סימני הקריאה במקור] "מסתנן צריך לדעת מראש שבוודאות ממתינות לו 3 שנות מאסר מינימום בהסתננות לישראל". אחר כך, "יש לעקר את התמריץ הכלכלי … באופן שיבהיר להם שמדינת ישראל תקשה עליהם לנהל חיי כלכלה מסודרים וחופשיים ככל אזרח ותושב ישראל … אין כל צידוק לאפשר להם להתבולל ולהיטמע בקרבנו". "כך, למשל, קיימת הצעת חוק 'איסור הוצאה מישראל של כספי מסתנן … כך , למשל, בהצעת החוק שיזם ח"כ אופיר אקוניס נקבע כי ישראלי שיעסיק מסתננים צפוי לעונש מאסר או קנס כספי גבוה"

או"ם שמו"ם
"אסור להתבלבל, ביטחונה הלאומי של ישראל חשוב יותר מחתימה על ניירות שנחתמו באו"מ או באירופה ונמצאות לא רלבנטיות לאזור ולישראל במיוחדלא תמיד יש לקבל את עמדת האו"מ (אירופה + ארה"ב). מותר להשאיר חופש מחשבה והיגיון בנתוניה המיוחדים של ישראל". כי אמנות, הסכמים, משפט בינלאומי, כל אלה הם "ניירות" לא רלוונטים. אנחנו כאן העם הנבחר, עם סגולה, מורם מכל העמים. המלך צב צב מתהפך בביצתו.

תדמית ישראל בעולם
כמו כל גוף ממשלתי בישראל של שנת 2013, גם הוועדה לא פוסחת על החזית המרכזית במלחמה: התעמולה. כמו כל גוף ממשלתי בישראל של שנת 2013, גם הוועדה קוראת לתעמולה הזו "הסברה", וממליצה לתקצב את הסעיף הזה בחמישה מליון שקלים. על בסיס מה החישוב? לא מפורט, אבל הוא יכלול "הפעלת מערך תקשורת, הסברה, למסתננים שבדרך, לתושבי מדינות המוצא ומנהיגיהם, וגם הסברה לציבור הישראלי כדי שנוכל להתמודד ובהצלחה בחזית קשה זו – מול ביקורת מבפנים וזו הבינלאומית, מצד ידידים ומצד שונאים … עוד צריכה התקשורת ומנגנון ההסברה להדגיש את נכונות הממשלה לאמץ קו נחוש להשבת המהגרים לארצם אל מול המחאה הציבורית (של מיעוט זעום אך רעשני) ובינלאומי"

הצעה למודל פתרון בעיית המסתננים
"אין מקום במדינת ישראל לקבוצה אתנית/לאומית נוספת … יש לסלקם מישראל ברגישות" קובעת הוועדה. אבל איך? קודם כל, "יש למפות ולפקוד את כלל המסתננים מאריתריאה ומסודן, על פי אזורי מגורים והשתכנות ברחבי ישראל על מנת שנוכל לעדכן ולהתעדכן; מקומות ישיבתם של המסתננים בכל אחת מערי ושכונות ישראל, מספרם המדויק בכל אתר ואתר, על פי רשימה שמית, וחלוקה פנימית משפחתית ושבטית"
אחר כך, נציע להם הסדר (מודל שהיה ועזיבה בהסכמה או בקיצור: משו"ב), "כל מסתנן שיסכים להסדר כמשוחרר בערבות ובתנאים ויאפשר לו תפקוד לתקופה של 18-24 חודשים שלאחריה הוא יעזוב מרצון" ומי שלא? "מסתנן שלא יסכים להסדר ישהה במתקן המשמורת עד לעזיבתו את הארץ".
"המשתתפים במשו"ב יחתמו על מסמך שיכלול את תנאי המשו"ב והתחייבות קשיחה לעזוב מרצון בסוף התקופה בחזרה למדינתם, תוך הסכמה לחילוט ולהוצאה בכח בהתאם לתנאי ההסכמה מרצון". שיחדש. הוצאה בכח בהתאם לתנאי ההסכמה מרצון.
אבל נתחיל באלה שיסכימו להסדר המפוקפק הזה: הם יאלצו לשלם מיסים על עבודתם כמו כל אדם, ובנוסף 500 ש"ח לחודש כ"ערובה לעזיבתם", ועוד 100 ש"ח לחודש ל"כיסוי הוצאות מנהליות כדי להבהיר כי מדובר בהטבה הניתנת למשתתפים לפנים משורת הדין. אם יישארו עודפים מכספים אלו הם יועברו למימון מתקני המשמורת" ניקח מכם את מעט הכסף שאתם מרוויחים, מציעה בנדיבות הוועדה, זו הטבה, אתם מבינים. הטבה. עוד שיחדש. אבל זה לא הכל, לא זה לא הכל: בנוסף לכספים שתגבה המנהלת, על הפליטים לשלם עוד "פרמיית ביטוח בריאות". לא בשביל העובדים כמובן, אלא בשביל לכסות "את הוצאות הבריאות של כלל אוכלוסיית המסתננים … כדרישה מוסרית של ערבות הדדית בקרב קהילת המסתננים" דרישה מוסרית. ועוד, עוד שיחדש. כבר אי אפשר לדעת אם זה 1984 או 1938. "מדובר בחסכון של עשרות מיליוני ש"ח בשנה" מרגיע הדו"ח. כבשת הרש.
כל עבירה כמו אי דיווח על שכר תגרום להעברת הפליט ל"מתקן". למנהלת תהיה גם סמכות "להחליט על הוצאתו לאלתר מן המדינה מכח הסכמתו, וכן על חילוט מלא או חלקי של הכספים שהופקדו עבורו ושלילה מלאה או חלקית של מענק העזיבה מרצון". עבדת? יופי, תביא את הכסף שהרווחת, אתה הולך הביתה.
חישוב זריז מראה שאם פליט משלם למנהל כל חודש כ-700 ש"ח (בהנחה שמס הבריאות יעמוד על כ-100 ש"ח), כעבור 24 חודשים הסכום עומד על כ-16,800 ש"ח. המדינה לעומת זאת מבטיחה לו $1000 כאשר הוא יגורש ממנה, ואת השאר היא פשוט תיקח לו. מדינת ישראל כארגון פשע.
ומה עם אלה שלא יסכימו לתכנית הסחיטה הזו? או - "אין ספק שהעסקתם של מסתננים אלה בתוך המתקן או בסמוך לו והקניית מוסר עבודה והכשרה בתחומים שונים עדיפה על פני ישיבתם במתקן באפס מעשה". בואו נעביד אותם. תשלום? זה לחלשים.

מחנה ריכוז
בהתאם ללשון הישירה אותה נוקטת הוועדה, היא גם לא תמיד מנסה, או לא תמיד מצליחה לנקות את עצמה כאשר היא מדברת על "מתקני השהייה". למשל, הוועדה מדברת על הצורך "לרכז
[ההדגשה שלי]
את כל המסתננים השוהים בשכונות ובערי ישראל" לרכז, לא טעיתם. איפה? "מקום ריכוז [ההדגשה שלי]  שכזה יכול ויהיה במתקני שהייה ומשמורת שבסהרונים". לפחות הפסקנו לדבר על מחנות שהייה ומדברים סוף סוף על מחנות ריכוז.


בושה
הדו"ח הזה הוא בושה בהרבה מאוד רמות. הוא מסולף, הוא מטעה, הוא מעוות, והוא פשוט משקר. הוא דו"ח שנולד בחטא אצל שר הפנים הגזען ביותר שידעה המדינה עד כה, והוא דו"ח שראוי שלא היה מקבל את חותמת הכשרות של מדינת ישראל. סופר מודאג מהעובדה שהפליטים "פוגעים בתדמיתה של מדינת ישראל בעולם". וכאן אני חייב להסכים איתו: הפליטים מוציאים ממדינת ישראל את כל העליונות הגזעית שחשים אנשים כמו מר סופר, את כל הגזענות שמערך התעמולה הישראלי מנסה להסתיר עם האפרטהייד המשתולל, התקיפות הגזעניות ברחובות, ורדיפת כל מי שאינו יהודי. הפליטים מורידים את המסכה של המוסר היהודי שאנחנו אוהבים כל כך להתגאות בו, והפנים המתגלות מתחתיה הן פניו של פרופסור ארנון סופר, טוקבקיסט מטעם מדינת ישראל.



2 במרץ 2013

וורנר גולדברג

מערכת התעמולה הנציונל סוציאליסטית היתה אחד הגופים המרכזיים והמתוקצבים יותר ע"י השלטון. מליוני מארקים הושקעו ב"משרד התעמולה והשכלת העם" בראשות ד"ר גבלס, והוא שלט שליטה מוחלטת בתקשורת הכתובה והאלקטרונית בגרמניה ובשטחים שנכבשו על ידה. אבל, כמו בכל מנגנון, גם למכונת התעמולה הזו היו תקלות, ואחת המביכות יותר שבהן היתה קשורה לוורנר גולדברג.
זמן לא רב אחרי הפלישה הגרמנית לפולין בספטמבר 1939 התפרסם תצלום במהדורת יום ראשון של העיתון "ברלינר טאגבלט" עם הכיתוב "החייל הגרמני האידיאלי". התמונה צולמה על ידי צלם צבאי בפולין והופיעה מאוחר יותר גם על כרזות גיוס רשמיות של הצבא הגרמני. 
וורנר גולדברג, החייל הגרמני האידיאלי
הבעיה היחידה עם התמונה הזו היתה שאביו של וורנר גולדברג היה יהודי, מה שהפך את החייל האידיאלי של הצבא הגרמני - למישלינגה (בן תערובת, על פי תורת הגזע). אסור להשוות, אבל אפשר רק לתאר מה היה קורה אם גם אז היה פייסבוק.




1 במרץ 2013

מעלה אדומים

ממשלת צרפת התבטאה לא פעם ולא פעמיים בחריפות כלפי הכיבוש הישראלי בגדה המערבית וקראה פעמים רבות לסיים אותו ולפנות את ההתנחלויות הישראליות הבלתי חוקיות משם. מארמון האליזה יצאו גינויים רשמיים לישראל על "תכניות לא חוקיות" לבניה בגדה המערבית ואף תייגו את תושבי מעלה אדומים וישובים אחרים כמתגוררים ב"שטח פלסטיני כבוש". 
באותו שטח פלסטיני כבוש נבנה פארק נהדר, עצי דקל ניטעו, נשתלו דשאים, נחפר אגם גדול המיועד לשיט סירות ובו גם שני מזחים, ונפתחה מסעדה חלבית כשרה בשם קפית. 
אגם מעלה אדומים
ומי שילם? ובכן, על פי פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון של קק"ל מיוני 2009, מדובר בלא אחרת מממשלת צרפת, פרט המופיע גם באתר האינטרנט של קק"ל. גם "זמן מעלה", מקומון העיר, כותב כי "בשלב הראשון, בתרומת ממשלת צרפת ידידת קק"ל, נבנה אגם שיט על שטח של 800 מטר והוא מכיל אי, שני מזחים, שבילי הליכה ועוד". מעניין.
זאת ועוד, תושביה היהודיים של השטח הפלסטיני הכבוש ודאי ישמחו לשמוע כי הקרן הקיימת לישראל התחייבה להעביר עוד כמליון וחצי שקלים לבניית מכון טיהור שפכים לביוב של ההתנחלות הישראלית. (ישיבה 29, פרוטוקול ישיבת מועצת העיר (להלן - פימ"ה), מעלה אדומים). את כל הפרוטוקולים תוכלו למצוא כאן.
בכלל, עיריית מעלה אדומים מקוששת כספים ממקורות מפתיעים מאוד ובהם כנסיות אוונגליסטיות (פימ"ה 39), מהJNF - הנציגות האמריקנית של קק"ל (פימ"ה 39), מאלוף פיקוד מרכז לשעבר ויו"ר מפעל הפיס שהגדיר את מעלה אדומים כ"פרוייקט לאומי" (פימ"ה 33), מהמנהל האזרחי לטובת פינוי הבדואים מהשטחים הסמוכים להתנחלות (פימ"ה 29), ועוד שלל תורמים ומממנים. אבל המקור המפתיע ביותר חייב להיות המשרד לפיתוח הנגב והגליל בראשות סילבן שלום.
שלום העביר מליוני שקלים מתקציב משרדו להתנחלות שלא נמצאת לא בנגב ולא בגליל, וזה, כפי שמתרברב ראש עיריית מעלה אדומים בני כשריאל, נעשה ככה: "בהתחלה סילבן שלום לא ידע איך להעביר את הכספים ליהודה ושומרון כי זה לא בתחום שלו, התחום שלו זה גליל ונגב ותיאום אזורי, תיאום אזורי זה התיאום עם הפלשתינאים ואז בפגישה שהייתי אצלו ביחד עם אלי,הסברנו לו שאנחנו נותנים שירותים לפלשתינאים". (פימ"ה 25)
"סילבן שלום יבקר אותנו ... אנחנו נעלה לו את הנושאים שלנו שקשורים גם לפלשתינאים כמו סיוע מימון במיחזור מי ביוב, הוא עזר לנו, נתן לנו מליון שקל ועל כך תודה" (פימ"ה 33)
"ביקור השר סילבן שלום אצלנו … השר הבטיח לנו ב- 2011 לתת לנו עוד כמליון שקלים כדי להעלות את השכר. זה יספק אותנו לשלב הראשוני. הוא נותן את זה על הסעיף הזה שאנחנו נותנים שירות גם לפלשתינאים. מאחר והוא שר לתאום אז לפי זה ... זאת היתה פריצת הדרך לכל ישובי יהודה ושומרון, מעלה אדומים היא שפרצה את הדרך לתקציבים של סילבן שלום לכל הישובים ביהודה ושומרון לרבות שישה מליון שקל שהוא נותן לכבאות ביו"ש" (פימ"ה 36)
"התקציב הוא לא מתקציב העירייה לשמחתנו, כל התקציב הוא תקציבי חוץ‬ ‫כי אנחנו לא היינו יכולים לעמוד בתקציב הזה. שני מליון שקל נתן השר סילבן שלום" (פימ"ה 37)
"‫גם כאן שני מליון שקל נתן השר סילבן, אנחנו באנו אליו ואמרנו לו, לשר סילבן שהוא ממונה על‬‫ תיאום איזורי, גם על הפלשתינאי ... לכן הוא‬‫ נתן לנו שני מליון שקלים" (פימ"ה 37)
אגב, כמה שחיפשתי בדו"ח חופש המידע של המשרד, לא מצאתי אפילו רמז למליוני השקלים האלה. זו ודאי טעות, כי לא יתכן שסכומים עצומים כאלה המהווים מעל 4% מתקציב המשרד הכולל הועברו לגורמים שאין להם דבר וחצי דבר עם אחריות משרדו של שלום ולא נרשמו בתקציב הפעילות של המשרד. הרי לא יעלה על הדעת כי השר העביר כספים לרשות הנשלטת על ידי יו"ר סיעת הליכוד בשלטון המקומי בניגוד למנדט שניתן לו בממשלה.