2 בפברואר 2013

NGO מוניטור מוניטור

ישראל צועדת בבטחה לקראת סנקציות בין-לאומיות נגדה. ועדה של האו"ם בעניין ההתנחלויות בגדה המערבית כבר קוראת לשקול הטלת סנקציות כאלה, אחרי שישראל החרימה את דיוניה. אני כותב החרימה, אבל אחת מזרועות הימין הישראלי, מיודעינו ב-NGO מוניטור (להלן: נגו"מ), הגישו דו"ח בן 22 עמודים לאותה ועדה, בו הם ניסו לשכנע את חבריה שעצם קיומה אינו לגיטימי וייטב אם הם פשוט ישכחו מהעניין וימשיכו הלאה.
כהרגלם בקודש עשו במכון המחקר של נגו"מ עבודה חובבנית, מסולפת ומוטה, ואולי הסממן החזק ביותר למידת הרצינות של הדו"ח הוא העובדה שהוא תוקף את החלטה 19/7 של האו"ם, המציינת את הזכות האוניברסלית למזון, במקום את החלטה 19/17, הנוגעת להתנחלויות בגדה המערבית.
הדו"ח מתחיל בהצגה של העמותה ומקורביה, הכוללים בין השאר את אלי ויזל, את אלן דרשוביץ, את ריצ'רד קמפ - שהיה מפקד הכוחות הבריטים בעירק ובאפגניסטן - את ראש ה-CIA לשעבר, ר. ג'יימס וולסי, וכן שגרירים, פרופסורים מכובדים, פקידים לשעבר בשירות ממשלת ארה"ב, ועוד כהנה וכהנה. מטרת הדו"ח, לדברי מחבריו, היא לספק מידע, ולהזכיר לוועדה (כך!) לשמור על סטנדרטים אתיים גבוהים.

לא אתעכב על כל האקספוזיציה, אסתפק במלים: טרור, אנטישמיות, סירוב להכיר במדינת ישראל, ארגוני זכויות אדם, בית הדין הבין-לאומי, ועידת דרבן, האשמות שווא, אתם מבינים את רוח הדברים. את הדו"ח המלא תוכלו למצוא כאן.
"80 אחוזים מהחלטות מועצת זכויות האדם של האו"ם מתמקדות בישראל" טוענים בנגו"ם (עמ' 4) ומסתמכים על טור שנכתב בוושינגטון פוסט ב-2007 על ידי ג'קסון דיהל, המזוהה עם הליכוד. אולי קיוו מחברי הדו"ח שחברי האו"ם ישכחו שהמועצה לזכויות אדם הוקמה רק ב-2006, והדו״ח אותו הגישו למועצה נכתב שש שנים מאוחר יותר. לא התעצלתי, הלכתי ובדקתי את כל ההחלטות של מועצת זכויות האדם של האו"ם בישיבותיה הרגילות מ-2006 ועד היום. מה רבה היתה הפתעתי שלא 80%, אפילו לא 50%. למעשה 7% בלבד מההחלטות נוגעות לישראל. 28 מתוך 382 החלטות במושבים הרגילים של המועצה. מתוך אלה, יש בסך הכל 6 החלטות שחוזרות על עצמן כמה פעמים, כך שסך ההחלטות הנוגעות לישראל הוא בעצם 12 החלטות בלבד, או 3% מסך כל ההחלטות. אפשר להתווכח אם המספר הזה, 7% (או 3%), חורג מההתעניינות הכללית בשאר מדינות העולם, ואפשר להתחיל להמציא מדדים של "החלטות שנוגעות רק למדינות במזרח התיכון שהממשלה שלהן יהודית והן כובשות עמים ששמם מתחיל באות פ' רפה". נגו"מ בחרו באופציה השנייה.
"מלומדים רבים ניתחו את היוזמות הקודמות והראו כי הן מוכתמות בסילופים עובדתיים, משוא פנים, סטנדרטים כפולים, חוסר שקיפות ועצמאות, ונכשלים בהשגת סטנדרטים אתיים" (עמ' 5). מיהם המלומדים האלה? למשל משה הלברטל, מחבר "אשליית גולדסטון" וחבר ב"מכון שלום הרטמן". לשאלתכם, הוא נטול משוא פנים. גם אבי בל, פרופסור מאוניברסיטת בר אילן, חושב שגולדסטון טועה - וגם הוא נטול משוא פנים, כלומר יחסית למי שתקף בעבר ארגונים לזכויות אדם. הייתי בודק סימוכין נוספים, אבל הלינקים המצורפים להערת השוליים הזו (הערה 6) מובילים לדפי שגיאה שונים.
נגו"מ ממשיכים ומכפישים את ארגוני זכויות האדם, טוענים שהם פועלים בניגוד להצהרתם ומערפלים או מסתירים את מוטיב הטרור, טענה שנכתשה לעייפה בפוסט הקודם. אבל היי, אם חוזרים על שקר מספיק פעמים בסוף הוא נהיה אמת.
"המנדט שניתן בהחלטת מועצת זכויות האדם 19/7 הוענק על ידי המשטרים המתעללים של קובה, ונצואלה, מאוריטניה (בשם קבוצה ערבית), פקיסטן (בשם הארגון לשיתוף פעולה מוסלמי), והרשות הפלסטינית [במקור: פלסטין]" (עמ' 7). נגו"מ משמיטים מהרשימה את נורווגיה, סלובניה, שוודיה, שווייץ ומדינות מכובדות אחרות. משוא פנים? לא יכול להיות.
הערת השוליים הבאה היא אחת התמוהות שנתקלתי בהן: נגו"מ מטילים ספק ביושרתה של חברת הוועדה וזוכת מדליית החופש אסמא ג'האנגיר, מפני שלא גינתה בתקיפות מספיקה לטעמם את הטרור הפלסטיני. זה לא שהיא לא גינתה, היא דווקא כן התבטאה בחריפות נגד טרור, אבל נגו"מ משוכנעים שהיא לא מתכוונת לזה.
הדו"ח ממשיך ומצטט את פרופסור פרנסואה המפסון, הטוענת שהיא מבינה מדוע ישראל לא משתפת פעולה עם האו"ם. מה שהדו"ח לא מספר הוא שהפרופסור המכובדת הגיעה לישראל מטעם נגו"מ עצמם. הטיה אמרנו?
אנשי נגו״מ ממשיכים ומביאים ציטוטים מפי יו"ר הוועדה, כריסטין שנה (Christine Chanet), כדי להראות שהיא אינה נטולת משוא פנים כנדרש. לדוגמה, הציטוט הנורא הטוען כי ישנה אפליה לטובת המתנחלים, וכי "זה קשה מאוד לנהל דיאלוג אמיתי עם ישראל" - דבר שנאמר אחרי סירובה של ישראל לשתף פעולה עם הוועדה לחקר המשט ההומניטרי לעזה. לא משנה שהדברים הם אמת לאמיתה, העובדה שנאמרו מפי מי שאמונה על הדברים האלה מהווה עילה לפסילתה לעדות לפי נגו"מ.
לאורך עמודים רבים מודאגים נגו"מ מהעובדה שארגונים חוץ-ממשלתיים יהוו מקור מידע לוועדה. הם חד-צדדיים, טוענים נגו״מ, ומציינים בשמם כמה ארגונים העלולים לחלוק איתה מידע. נזכיר שנית שהעובדה העיקרית שזה יקרה היא פשוט מפני שהארגונים הממשלתיים הישראליים מסרבים לשתף פעולה עם הוועדה. נגו"מ ממשיכים ומציינים את הדאגה שמעוררת העובדה שחלק מהארגונים המוזכרים מקבלים מימון מארגונים השייכים לאו"ם, ושהעניין יוצר ניגוד אינטרסים, מעורפל ככל שיהיה.
נגו"מ טוענים שמה שגרם לגולדסטון "למשוך" את הדו"ח שלו היה דיווחים כוזבים של ארגונים חוץ-ממשלתיים. נתחיל בעובדה שגולדסטון לא "משך" את הדו"ח שלו. שנית, עיקר הביקורת של גולדסטון היא על חוסר שיתוף הפעולה מצד ישראל, הנה, קראו בעצמכם. לגופו של עניין, מציינים נגו"מ את התקרית בטחנת הקמח אל-באדר (עליה לא מדבר גולדסטון במאמר הנדון המובא כסימוכין בדו"ח עצמו) בה נטען כי צה"ל הרס את התחנה בהפצצה בין ה-9-10 בינואר, ובפועל יש תמונות שלה עד ה-16-18. דבר זה מוכיח, לדבריהם, שמה שהרס אותה היה אש ארטילרית של צה"ל במהלך קרב עם חמאס ולא הפצצה ממטוס. הכל טוב ויפה - רק שאין לזה סימוכין במסמך של נגו"מ. יש תאוריה, אבל מכאן ועד לקבוע עובדה יש דרך ארוכה. טענה נוספת היא ההסתמכות על דיווחי ארגונים חוץ-ממשלתיים לגבי מספר האזרחים ההרוגים: גולדסטון כותב בפסקה 361 בדו"ח שלו כי לפי נתוני הארגונים, המבוססים על חודשים של מחקר שטח יסודי, רק אחד מכל חמישה הרוגים היה לוחם. כדי לסתור את הטענה הזו מביאים נגו"מ ציטוט מפי שר הפנים של חמאס, פתחי חמאד, בעיתון אל-חיאת מנובמבר 2010, הטוען כי מספר הלוחמים ההרוגים היה גבוה הרבה יותר. הפעם בוחרים נגו"מ להאמין לפוליטיקאי חמאס ששלף מספר בראיון לעיתון, כי זה פשוט יותר נוח. סטנדרטים כפולים? אתם אמרתם.
קריקטורה אנטישמית שזכתה במקום השני בתחרות קריקטורות מטעם ארגון זכויות האדם "בדיל" (BADIL) פוסלת לדבריהם את מניעי הוועדה כולה. שוב מדגימים נגו"מ חד-צדדיות בכך שהם שוכחים להזכיר פעילות זהה מהצד השני של המפה, מטעם תנועת "אם תרצו", שמחלקת אף היא פרסים לקריקטורות אנטי-איסלמיות ומשתתפת בהשפעה על החלטות ממשלת ישראל - אם דרך השתתפות בוועדות הכנסת, ואם בהשפעה ישירה על פוליטיקאים ימניים ישראלים. שוב ההצהרה על עצמם כעל ארגון מאוזן והוגן נתקלת בחומת המציאות העצובה. ארגון נוסף המעורר את קצפם של נגו"מ, והפעם אני חייב לומר שבצדק, הוא "הארגון לביטול כל הצורות של אפליה גזעית" (EAFORD). ב-2010 הגיש הארגון הזה לוועדת האו"ם מסמך בו הוא מאשים את ישראל בקצירת איברים של פלסטינים מתים או חטופים, דיווח שהתברר כחסר שחר. היה זה אדמונד ברק שהגדיר את התעמולה כסוללת פגזים שפגיעה אחת שלה לא תפיק תוצאות גדולות, אך הצטברות וחזרה רצופה ונמשכת של פגזים תכריע גם את המטרה העיקשת ביותר. וביסודו, זו מהותו של נגו"מ - לא מכון מחקר, לא גוף חסר פניות, רק עוד ארגון תעמולה ותו לא.
"המיזם תוכנן כך שיחליש את הסכמי אוסלו ואת 'מפת הדרכים' לשלום". המשפט הזה (עמ' 21) נכתב ללא שום אירוניה, שהרי מקימי ארגון האב של נגו"מ, המכון לאסטרטגיה ציונית, יצאו כמה פעמים נגד הסכמי אוסלו: משה יעלון, למשל, קרא לו "סוס טרויאני" (מעריב, 14 במאי 2003), וטען שישראל לא מחויבת לו יותר, או נתן שרנסקי שהכריז ש"צריך להכריז על הסכמי אוסלו ופריז כמבוטלים", אבל נגו"מ מתעלמים מכל זה. יושרה מקצועית כבר הזכרנו?

***

אני חייב להודות שאני לא מבין עד הסוף את מטרת הדו"ח הזה, שנראה שנכתב רק כדי לצאת ידי חובה. הוא משתלח הן בארגונים החוץ-ממשלתיים והן בוועדת האו"ם עצמה, בועט לכל הכיוונים אבל פוגע בעיקר בעצמו. הוא רצוף אמירות דוגמת "למועצת זכויות האדם של האו"ם אין את הכלים לבדוק את אמינות המידע של ארגוני זכויות האדם". (עמ' 6), "המנדט [של הוועדה] נכשל בקריאה לבדיקה של אספקטים אחרים של הסכסוך הערבי-ישראלי, ובמיוחד קמפיין הטרור נגד אזרחים ישראלים" (עמ' 8), "כמו שאנחנו בטוחים שאתם מודעים, יש עשרות משברים של זכויות אדם ברחבי העולם כרגע" (עמ' 10), "למה המומחה מטעם הוועדה צריך לקבל מאה וחמישה אלף דולר על חודשיים בלבד של עבודה?" (עמ' 11), "אחד מעקרונות הליבה של הוועדה הוא עקרון ה'אל תעשה נזק'. זו לא תוצאה סבירה" (עמ' 21), ואמירות דומות אחרות שהן הטון שלהן והן התוכן תמוהים, בלשון המעטה.
כפי שראינו, נגו"מ רחוקים מלעמוד בסטנדרטים אותם הם דורשים בדו"ח: סילופים, השמטות מגמתיות והאשמות חסרות יסוד הם רק חלק מהרעות החולות שלהם. העובדה ששמות מכובדים כל כך מקשטים את נגו״מ - זוכי פרס נובל, מובילים אקדמים, פקידים רמי דרג ואחרים - נותנת להם גושפנקה של אמינות, ומעלה סימני שאלה: האם האנשים הללו באמת מודעים לתכני הארגון ולשימוש שנעשה בשמם? אני לא טוען שמועצת זכויות האדם של האו"ם היא גוף חסר פניות והוגן. היא לא. ישנה הטיה נגד ישראל, ואכן נעשה שימוש פוליטי בהקמת וועדות לאיסוף מידע. עם זאת, חשוב להיצמד לעובדות כאשר מדברים על העניין, ולא ליצור הקצנה דרמטית של התמונה שאותה רוצים לצייר. בעולם של נגו"מ מתכנסת המועצה לזכויות אדם של האו"ם כמעט אך ורק לדון בגינוי ישראל, דבר שהוא רחוק מאוד מהאמת. כפי שראינו, העיסוק בישראל מקבל אולי משקל מוגזם בדיוניה, אבל בכל מקרה הוא לא עולה על 7% ואף פחות מזה, וזה לא שהדבר נעשה בלי סיבה - ישראל באמת מפירה את זכויות האדם של הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה. זו לא רדיפה חסרת בסיס. אפשר להתווכח על עוצמתה, אבל על מהותה - אי אפשר.
בהצהרת המטרות שלו מצהירים אנשי NGO מוניטור על מטרתו, "לשמש מכון מחקר מדעי וציבורי שיחקור באופן מדעי, ציבורי ופומבי (לא מפלגתי) את פעילותם של ארגונים שונים, לרבות כאלה הפועלים בזירה הבינלאומית ובשטחי הרשות הפלסטינית העוסקים בסכסוך הישראלי-ערבי". מה שצריך לעשות זה להפסיק להתייחס אליו ככזה ולהתחיל לראות אותו כפי שהוא: ארגון תעמולה ימני מבית היוצר של ה-HASBARA הישראלית.


9 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

מטרת הדו"ח הזה היא אחת ויחידה: גיוס כספים ל-NGO Monitor מיהודים אמריקאים ו/או ממשלת ישראל. מדובר בעמותה ללא מטרות רווח, ועל מנת לגייס את הכספים שייאפשרו את המשך קיומה ואת המשך תשלום השכר למנהליה, עליה להציג הישגים. בבוא היום, הם יוכלו להתפאר - "ראו! זה הדו"ח החריף שהטחנו בפני מועצת זכויות האדם האנטישמית של האו"ם-שמו"ם!", והגביר יתחוב את כפו לכיסו, וישלוף משם כמה מטבעות. לכן גם אין משמעות אמיתית לאמינות או רצינות המחקר - הוא לא נועד להשפיע על מקבלי החלטות. הוא נועד לשמח את לבבם של בעלי הממון שרוצים להמשיך ולשכנע את עצמם שכל העולם נגדנו.

אנונימי אמר/ה...

עוד חלק מרשת מסועפת של ארגוני ימין בתחפושות כאלה ואחרות.
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1647094

Unknown אמר/ה...

בדקת גם את ההחלטות של נציבות זכויות האדם, הגוף שקדם למועצה?
http://www2.ohchr.org/english/bodies/chr/index.htm

אנונימי אמר/ה...

הבעיה עם מועצת זכויות האדם של האו"ם אינה בדיונים שהיא מקיימת - היא דנה על הכל. הבעיה היא בהחלטות. היא גינתה את ישראל פעמים רבות, אך לא גינתה כמעט אף מדינה אחרת. חיפשתי בקישורים שלך ומצאתי כי היא דנה בדרך כלל בדברים כלליים, ומעט מאוד במצב במדינה ספציפית (להוציא אחת). כן יש דיונים ספורים הנוגעים לצפון קוריאה, איראן, בורמה, סודאן ועוד כמה, אבל דגמתי כמה מן ההחלטות ולא מצאתי באף אחת מהן גינוי לאחת מן המדינות המופתיות הללו. בהחלטות הנוגעות לישראל יש תמיד גינוי.

אני מסכים לחלוטין עם ביקורתך על נגו"ם, והימין הישראלי צבוע לא פחות מן המועצה לזכויות אדם, אבל אל לנו בשל כך להתייחס למועצה הזו כאילו היא גוף ראוי. היא ראויה בעיקר לבוז.

צריך לציין שרוב הדיונים הנ"ל לגבי המדינות האחרות קרו מאז 2009. כלומר, מאז הנשיא אובמה החליט לשנות את המדיניות של קודמו להחרים את המועצה, והחליט לנסות לשנות אותה מבפנים. מאז יש שיפור מה, אבל עדיין, בכל הנוגע לישראל, היא אינה ראויה ללגיטימציה. את המאבק למען זכויות אדם בישראל אנו צריכים לנהל בכוחות עצמנו, תוך התחשבות בעובדה שהאו"ם הוא אחד הגורמים המפריעים למאבק הזה.

אבי אמר/ה...

http://en.wikipedia.org/wiki/UNHRC

אנונימי אמר/ה...

נכנסתי שוב לראות את התורמים של NGO Monitor מתברר שיש שם סיפור לא ברור.
http://jfjfp.com/?p=38273
Critic of Israel/Palestine NGOs loses case

נעם אמר/ה...

לא בדקתי, חשבתי ששש שנות פעילות זו אינדיקציה מספיקה.

אנונימי אמר/ה...

בתור בלוג שטוען על דו"ח מוטה, הייתי מצפה לעבודה קצת יותר רצינית (או שבעצם לא).

מבלי לנסות לחפש הרבה:
לגבי החלטות מועצת זכויות האדם: הבלוגר כנראה הריץ חיפוש למילה "Israel" בסעיף המסמכים באתר וקיבל שהמילה מופיעה באחוז בודד של המסמכים (אם הוא היה מחפש Palestinian הוא היה מקבל הרבה יותר, לרוב המועצה לא מזכירה את ישראל בסקירות נגד ישראל...). המועצה מפיקה דו"חות, סיכומים, Resolutions ו-Decisions. הנתון 80% מתייחס ל-Resolutions, שהם סוג המסמכים בהם ניתן גינוי כלשהו. מכל ההחלטות בהם יש גינוי, יותר מ-80% כוללות גינוי לישראל (ה-UN Watch כתבו פעם ששאר הגינויים הולכים לצפון קוריאה, פעם או פעמיים, ועוד 4-5 למיאמנר). ובקיצור, המועצה אובססיבית עם ישראל בדיוניה, בהחלטותיה, ובגינוייה (לפי סדר האובססיה...). מתוך 19 ישיבות מיוחדות במועצה, 9 עסקו בישראל.

הכותב טוען שהמכון לאסטרטגיה ציונית - The Institute for Zionist Strategies הוא ארגון אב של NGO-Monitor. למרות שהשני קם לפני הראשון.

אני מניח שיש עוד, אבל אין לי סבלנות לחפש.

נעם אמר/ה...

מגיב אנונימי, אולי כדאי שהיית מנסה לחפש קצת יותר. כותב הבלוג עבר על כל החלטות המועצה החל מ2006 ולא חיפש "ישראל". הכותב אכן עבר על הResolutions, ומתוך 328 כאלה מצא רק 28 הקשורות לישראל, פלסטין, עזה, או הגולן. אם למגיב האנונימי יש יותר מידע למרות שאין לו (או לה) סבלנות לחפש, הוא (או היא) יכול (או יכולה) לשתף אותו פה.
לגבי המכון לאסטרטגיה ציונית שהוקם ב2004 (עפ"י רשם העמותות) ונגו"מ שהוקם ב2007 עפ"י אותו רשם אין לי עוד מה להוסיף, פרט לאולי כדאי למגיב האנונימי להפסיק להתעצל.
ושוב, הפי שנכתב למעלה - אין שום ספק שמועצת זכויות האדם של האו"ם היא גוף מוטה פוליטית, אבל לא צריך לשקר, לעוות, ולסלף, כדי להגיד את זה. אפשר פשוט להתייחס לעובדות, כמה שזה קשה בשביל ארגון HASBARA.