29 בינואר 2013

עזבת אל טביב

אחרי פרסום הפוסט האחרון בסוף השבוע על השימוש בילדים על ידי ישראל כאמצעי לחץ על הוריהם סיפר לי אורי מלוחמים לשלום את הסיפור המזעזע הבא: בערב יום ראשון נלקח מפתח ביתו ילד בן 13 על ידי קבוצה של חיילים ושוחרר רק בשתיים לפנות בוקר לאשפוז בבית חולים אחרי שספג מהם מכות בראשו. אמו שניסתה למנוע את מעצרו הוכתה גם היא, ולאביו שבא לשחרר אותו נאמר שכדאי שיפסיק "את הבלאגנים בכפר" אם הוא רוצה שבנו לא יסבול. הצבא המוסרי ביותר בעולם חטף ילד מפתח ביתו והכה אותו כדי לשלוח מסר לאביו המעורב במחאה הלא אלימה בכפר. 
בחילה.

עזבת אל טביב הוא כפר סמוך לטול כרם שהוקם על ידי פליטי 48' שנמלטו מאזור רעננה והתיישבו סמוך לגבול הירדני. כאשר נכבש השטח על ידי ישראל ב1967 לא הוכר הכפר על ידי הממשל הצבאי ולכן לא חובר לתשתיות ביוב, חשמל, או מים עד ל2004, אז גם נגזלו כמחצית משטחי החקלאות שלו לטובת חומת ההפרדה. מכיוון שהכפר לא מוכר, הוציאה ישראל צווי הריסה לכמעט כל הבתים בו, כולל בית הספר שהוקם מכספי התושבים, הרשות הפלסטינית, ותרומה של כעשרים אלף דולר מאירופה, ושלומדים בו כ50 תלמידים שישארו ללא שום מסגרת אחרת. חשוב להזכיר שהכפר נמצא בשטח C הנמצא באחריות ישראלית מלאה, וההתנערות מאחריות לרווחת תושביו היא עוד נדבך בערימת הפשעים ההולכת ומצטברת נגד תושביו.

נחזור לסיפור: כמו בימי שישי רבים, גם ביום שישי האחרון נערכה הפגנה לא אלימה של תושבי הכפר וישראלים שהגיעו לצעוד איתם לאות הזדהות ובהם קבוצה של ארגון לוחמים לשלום. ההפגנה עברה ללא ארועים מיוחדים וצולמה הן על ידי החיילים והן על ידי המפגינים. ילדים שהתקרבו לגדר החלו למשוך אותה, ואנשי לוחמים לשלום לקחו אותם לאחור שהם מחבקים אותם לכיוון הצגת תאטרון שערכו במקום. 

הצגת התאטרון בעזבת אל טביב. צילום: לוחמים לשלום

יומיים לאחר מכן, הלכו ראש הכפר ביאן טביב ובנו עות'מן לבקר מכרים. עות'מן, שהיה עייף, ביקש לחזור הביתה והחל לצעוד בחזרה. סיור של חיילים עצר סמוך לביתו, וכשהתקרב עות'מן, עצרו אותו החיילים. אמו יצאה מהבית וניסתה למנוע את לקיחתו. החיילים הכו אותה ונסעו עם הילד. ילד בן 13. ביאן הוזעק ונסע למשטרת קדומים, שם נאמר לו בהתחלה כי בנו נעצר אחרי שנזרקו אבנים סמוך לכפר. לא. זה לא היה עות'מן. גם החיילים לא יכלו לזהות מי זה היה. אחר כך נאמר לו שהילד עצור בחשד שהחזיק תעודת זהות מזוייפת. ילד בן 13. קצין אחד אמר לו שאם הוא רוצה שלילדים שלו יהיה טוב, כדאי שהוא, ביאן, "יפסיק עם הבלאגנים". הבלאגנים. ההפגנות הלא אלימות נגד הריסת בית הספר של ילדיו ונגד גזל מחצית מאדמות כפרו. כעבור שעות יצא עות'מן שהוא חבול מאוד. ילד בן 13. כשנלקח לא היה חבול. ילד בן 13. עות'מן סיפר שהחיילים היכו אותו בקתות רוביהם. הפצעים עדיין שם. מצולמים. הילד בן ה13 נלקח לבית החולים בקלקיליה שם אושפז עם פגיעות ראש. ילד בן 13.

***

אפשר כמובן לראות את הסיפור הזה כמותחן על ארגון פשע חמוש שחטף והכה את בנו של מנהיג המאבק הלא אלים על מנת להפעיל עליו לחץ להפסיק את פעולותיו. זו דרך לגיטימית לראות את הדברים, כי ההתנהלות הזו היא התנהלות של ארגון פשע ולא התנהלות של מדינת חוק. אבל זה יחטוא לאמת. האמת היא שזו המציאות היום יומית של הכיבוש. אלה הבנים והבנות של מדינת ישראל ההופכים לפושעים אלימים בשם חזון משיחי מטורף. בנים ובנות הרואים בחטיפה של ילד בן 13 חף מפשע כאקט לגיטימי, לא שואלים שאלות ולא מסרבים להשתתף בפשע הזה ובפשעים אחרים גרועים לא פחות. הפכנו לחיות. לאוטומטים. לממלאי פקודות ולעוצמי עיניים. הפשעים המתבצעים בשמנו הולכים ומתרבים, הולכים ומקצינים, ואנחנו שותקים. דמיינו לעצמכם מה היה קורה במקרה הפוך בו ילד ישראלי (יהודי, כמובן) היה נחטף ומוכה על ידי מיליציה פלסטינית כדי שאביו יעזוב את ביתו. המדינה והשלטון היו עומדים על רגליהם האחוריות עד שהאחראים לכך היו עומדים לדין ונכנסים לכלא לשנים ארוכות.
ספרו לי עוד על המוסריות של הצבא שלנו כשישראל משתמשת בילד בן 13 כקלף מיקוח. ספרו לי עוד על הקוד האתי המקודש של אסא כשר. תתפלפלו איתי על הדין הבין לאומי ומעמד הגדה המערבית ביחס לאמנת ז'נבה הרביעית. העובדה בשטח נשארת: צה"ל הפך מצבא הגנה של עם נרדף למיליציה של מדינת לאום גזענית. השליטה המדכאת בעם אחר הוציאה את האוויר מכל טיעון על מוסריות או אתיקה. הכיבוש הרקיב את החברה הישראלית מבפנים והותיר רק קליפה חלולה. מראית עין של מדינת חוק.
ילד בן 13 הוא לא קלף מיקוח במלחמות הלאום של ישראל. בית ספר הוא לא קלף מיקוח. חיי הפלסטינים שגורשו פעם אחת ב48' ומבקשים לגרש אותם שוב גם הם אינם קלף מיקוח. אין ויכוח שהמקרה של אוסמן הוא נורא ומתועב ועל האחראים לו לעמוד לדין ולבלות שנים ארוכות מאחורי סורג ובריח. אבל הכיבוש הוא "עבירת המקור". הוא שורש כל רע. עד שלא נביא אותו לסיומו ימשכו הפשעים היום יומיים האלה בשמנו, ויום התשלום מתקרב ובא.

נשלחה בקשה לתגובה מדובר צה"ל, אפרסם אותה כאן לכשתתקבל.

[עדכון: 30 בינואר]
רחביה ברמן, כותב בלוג "רדיקל מקלדת" מוסר שבשיחה עם דובר צה"ל נמסר לו כי עות'מן היה אחד משלושה ילדים שזרקו אבנים על ג'יפ צה"לי, נעצרו לזמן קצר ושוחררו לקראת שתיים בלילה. לצה"ל לא ידוע שום דבר על איומים או מכות.
ברמן מוסיף שעד כה לא התקבלה תגובה בכתב.



10 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אם זה היה הבן שלי, הייתי הורג פה מישהו.

אנונימי אמר/ה...

היכן ניתן למצוא את צילומי הוידאו מההפגנה?

נעם אמר/ה...

צילומים מההפגנה אפשר למצוא כאן: http://www.youtube.com/watch?v=n4Dp9TzEqy8&feature=youtu.be

רותם אמר/ה...

יש מספר תמונות סטילס בפייסבוק של לוחמים לשלום

פולדש אמר/ה...

פוסט חשוב

תיקון קטן: קתות (הרובים) ולא כתות.

אנונימי אמר/ה...

"ילדים שהתקרבו לגדר החלו למשוך אותה, ואנשי לוחמים לשלום לקחו אותם לאחור שהם מחבקים אותם לכיוון הצגת תאטרון שערכו במקום."

אפשר קצת הסבר על הדבר הזה? יכול להיות שאורחים בכפר תפסו ילדים ומנעו מהם למשוך את הגדר שנבנתה בביתם?

אנונימי אמר/ה...

לפני 10 שנים, האנשים האלה חילקו סוכריות שמחבלים התפוצצו בנתניה וחדרה. עכשיו הם מתבאסים שהגדר שמונעת את כל זה גוזלת את אדמתם.. אתה יודע מה? שיתפוצצו

נעם אמר/ה...

אז אני מבין שלשיטתך התמיכה של חלק מהמתנחלים ברצח שביצע גולדשטיין, או ברצח שביצע עדן נתן זאדה, מאשרת את הפגיעה הפיזית בהם וברכושם.
פורים שמח, יהודים

אנונימי אמר/ה...

בטח, הייתי מפנה אותם מזמן.

אנונימי אמר/ה...

להסיק על מוסריותו של צבא ומדינה מאירוע בודד זה לא פחות מדמגוגיה. שירתתי בשטחים וראיתי גם צבא אחר, שמתמרן במציאות מורכבת, בין אוכלוסיה יהודית וערבית, שמתייחס לאוכלוסיה בכבוד ומגן עלינו מאילו שמנסים לפגוע בנו בשני הצדדים. פגשתי גם חיילים חסרי כבוד וחינוך גזענים ושונאי נשים, לא הכיבוש השחית אותם. הם הגיעו ככה לבקו"ם. אותי הכיבוש לא השחית, הכיבוש לא משחית אנשים, אנשים מושחתים מוצאים פורקן לאלימות שלהם על חלשים מהם בשטחים וגם בתל אביב.