16 בינואר 2013

ציונות, נשאנוך בלי מילים

אני לא ציוני כי אני לא חושב שהארץ הזו צריכה להיות מדינת הלאום של העם היהודי, אלא עליה להיות מדינת כל אזרחיה - בלי קשר לדת אותה ירשו מאבותיהם ואותה זנחו כבר מזמן. אני לא ציוני כי אני לא חושב שהעובדה שנולדתי לקבוצת אנשים מסוימת נותנת לי זכויות יתר על פני מישהו שהגיח לאוויר העולם באותו בית יולדות אבל לאם השייכת לקבוצת אנשים אחרת. אני לא ציוני כי אני מרגיש חיבור גדול יותר לפלסטיני היושב לידי מאשר לאיזה טיפוס אלמוני המתגורר בפלורידה ושאבותיו התפללו לאותה ישות דמיונית אליה התפללו גם אבותי.


הישראליות המודרנית קיבלה כבר מזמן את החילוניות כבחירה לגיטימית. ההבנה שאפשר לחיות חיים שלמים וטובים בלי להאמין שהעולם נברא בשבעה ימים, ושזה בסדר לאכול את הסטייק שלך ברוטב שמנת למרות שספר ישן גורס אחרת, התקבלה יפה מאוד בקרב חלקים רחבים מאוד בעם. רבים מאלה שכן משוכנעים שהעולם נברא בשבעה ימים ונמנעים בדרך כלל מאכילת שרצים וחזירים מקבלים את דרך החיים החילונית כלגיטימית. אפשר ומקובל להיות יהודי לא מאמין ועדיין לא להקרא אנטישמי. חילוניות ציונית, לעומת זאת - זה לא. בשביל הציוני המצוי אין אמצע: או ציוני, או אנטי ציוני.
לפי הסקר האחרון של המכון הישראלי לדמוקרטיה, יותר מ-80% מהישראלים היהודים הגדירו את עצמם ציונים, אך רק 5% הגדירו את עצמם לא ציונים כלל. לטעמי זה לא מפתיע כלל בהתחשב בשטיפת המוח שעובר היהודי הישראלי מרגע שהוא מניח את כף רגלו במערכת החינוך הממלכתית: בבית הספר היסודי הוא לומד שיעורי מולדת המפארים את הישגי הציונות ומצניעים (על מי אני עובד: מחביאים) את פשעיה. שיעורי הגיאוגרפיה מוקדש ללימודי "התיישבות", שזה שם קוד נוסף לציונות, והטקסטים המוגשים לו בשיעורי ספרות ולשון הם טקסטים ציוניים לעילא. כשהוא גדל ועולה לחטיבת הביניים, מוקדשים שיעורי ההיסטוריה ל"תולדות עם ישראל", ומכיוון שאין באמת תולדות כאלה לפני המאה ה-19, שוב בוטשת הציונות את עצמה לעייפה. שיעורי אזרחות הם שיעורים בלאומנות בלי כחל וסרק, וגם בבחינת הבגרות בהיסטוריה מוקדשים חלקים נרחבים לתולדות התנועה הציונית. אפילו בטיולים החינוכיים הציונות היא המוקד, וכל אתר נהפך לסמל המאבק הציוני באויב הערבי. למעשה, קל יותר למנות את התכנים שאינם ציונות מאשר את אלה שכן. ואחרי כל זה, איך מצפים מהאזרחים החדשים לקבל כל נראטיב שונה? עצמת הווינדיקציה הופכת כל ניסיון לספר סיפור שונה לפשע נגד האומה, כל מי שמנסה לספר אותו נהפך מייד לאויב, ואם הוא יהודי - גם לבוגד. תוסיפו לזה עכשיו מיליטריזם ותרבות המקדשת את המוות לטובת הלאום - וקיבלתם את האזרח היהודי הישראלי המצוי.
ישראליות, בהגדרתה הבסיסית ביותר, היא שילוב בין דתיות ללאומנות, בין יהדות לציונות. כמה שלא נרצה לספר לעצמנו על פלורליזם וקבלת האחר, אין באמת מקום למי שאינו לאומן יהודי במנעד הישראליות, ובשנים האחרונות המגמה הזו מחריפה והולכת עם דחיקת השמאל הפוליטי מחוץ לקונצנזוס והישארות עם ימין לאומני ומרכז רופס. אני מסרב להיות חלק משתי הקבוצות האלה: אינני יהודי, כי אני לא מאמין בישות דמיונית בעלת הפרעת אישיות גבולית השולטת בבני האדם - ואינני לאומן, כי כפי שכבר ציינתי, אני רואה בפלסטינים רבים שותפים טובים יותר לחיים מאשר רבים מ"חברי השבט" שלי, כביכול. אני מאמין שעם חינוך נכון לאוניברסליזם, הקטנת הפערים והשוני במקום הדגשתם בשם אידיאלים מדומיינים, והתחלת תהליך אטי ומתוכנן של אינטגרציה בכל תחומי החיים, אפשר יהיה לבנות כאן מדינה טובה הרבה יותר, כזו שתיתן לילדינו ולנו את האפשרות להפסיק לחיות על החרב, ולבנות ביחד בית - לא לאומי - לכל תושבי הארץ.
אבל נתחיל בקטן: בהכרה שיכולה להתקיים ישראליות בלי יהדות ובלי ציונות. טבען של אידיאולוגיות מתות הוא ליהפך לאלימות כאשר הן מרגישות מאוימות. זה מה שראינו פעמים אין ספור בעבר, וזה בדיוק מה שאנחנו רואים כיום: גם היהדות וגם הציונות מרגישות שתפקידן נמצא בסכנה, והן מקצינות כדי לשמור על מאמיניהן בתוך הגבולות המתרחקים. זה מתבטא, לדוגמה, בחוקי צניעות שמחמירים עד לאבסורד, או בלאומנות שהופכת לאפרטהייד. הדרך היחידה למנוע את ההידרדרות הזו היא ההכרה שלאומנות היא לא הפתרון - ושהציונות, כנציגתה עלי אדמת ישראל, חייבת לפנות את מקומה לאידיאולוגיה אחרת, כזו שלא תראה במי שאינו יהודי אויב או אדם סוג ב'. ציירנו לעצמנו קווים בחול, ועכשיו יש למחוק אותם במקום למות על קידוש עוביים. אלוהים מת, הציונות מתה, יחי האדם.


24 תגובות:

אורי ארליך אמר/ה...

מה עמדתך בנוגע למדינה דו לאומית?

אורי ארליך אמר/ה...

בהמשך לשאלה הקודמת, פלסטינים רבים אינם מוכנים למדינה דו לאומית ורוצים מדינת כל אזרחיה בישראל ומדינת לאום פלסטינית בשטחים שמעבר לקו הירוק, כך שאולי הם לא מרגישים קרובים אליך כפי שאתה מרגיש אליהם.

דודו אמר/ה...

כל מדינה דמוקרטית היא מדינת כל אזרחיה.

נעם אמר/ה...

כתבתי על זה כאן: http://www.o139.org/2012/10/blog-post_20.html
אני מסכים שהלאום עדיין משחק תפקיד חשוב, לכן אסור להתעלם ממנו. עם זאת - המטרה הסופית היא למחוק את ההבדלים המלאכותיים שאנחנו מדמיינים לעצמנו שמבדילים אותנו מאחרים, והדת והלאום נמצאים בראש הרשימה.

נדב פרץ-וייסוידובסקי אמר/ה...

א. אני לא חושב שהחיבור שאתה עושה כאן בין ציונות ללאומנות הוא מחוייב המציאות (אם כי אין ספק שהרבה, אם לא רוב, הציונים הם לאומנים, היום כבעבר).
אני רואה את עצמי כציוני, כי אני תומך במה שהובטח לתנועה הציונית בהצהרת בלפור - קיומו של בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, בלי לפגוע בלא-יהודים שחיים בארץ. אני בספק האם אפשר להגיע למטרה הזו במסגרת שתי מדינות, או שצריך מדינה אחת, אבל אם מדינה אחת - היא תהיה חייבת להכיל אלמנטים דו-לאומיים משמעותיים, שיתנו ביטוי גם ללאומיות הפלסטינית וגם לזו היהודית.

ב. אם אתה לא יהודי, ואתה חושב שאין דבר כזה עם יהודי - איך אתה מגדיר את הקבוצה החברתית שהבלוג הזה פונה אליה? אל מי בדיוק אתה כותב בעברית על עניינים שקשורים למתרחש בין הים לנהר?

גיא אמר/ה...

מבלי לגלוש לטיעונים הרגילים של הזכות לריבונות עצמית, הבעיה העיקרית במה שתיארת, היא שמדינה כזו לא תוכל להבטיח את קיומו של חוק השבות. החוק הזה חשוב מאוד כדי להבטיח שלא נחזה שוב ביהודים נרדפים מסורבי מקלט.
ישראל הוקמה בכוונה גם למען יהודי התפוצות, זה כל הרציונל לקיומה.
אם מה שאתה מתאר עדיף, בוא נעבור לקנדה לזהו.

נעם אמר/ה...

תודה נדב.
ציונות, בהגדרתה, היא לאומנות. בית לאומי ללאום היהודי. כפי שכתבתי בעבר, ריאלית אני מבין את הצורך בשמירה על מסגרת לאומית (ר' שוב כאן http://www.o139.org/2012/10/blog-post_20.html ), אם כי אני מאמין גם שחינוך נכון יכול למסמס את השבטיות הזו לדורות הבאים.
לגבי היהדות, לא טענתי מעולם שאין כזה דבר עם יהודי: יש עם יהודי שהתקבץ מכל רחבי העולם והוא יושב כעת בארץ ישראל. נולדתי כחלק ממנו ואליו אני כותב כעת. אם הובן אחרת - הובן לא נכון.

נעם אמר/ה...

אני לא מסכים שהרציונל היחיד לקיומה של מדינת ישראל הוא חוק השבות. אפשר לקיים מדיניות הגירה אחראית ושווה גם בלי לשבור את כל הכלים. מדינה מוגדרת על ידי הרבה מאוד דברים, מדיניות ההגירה אליה היא רק נדבך אחד.

נדב פרץ-וייסוידובסקי אמר/ה...

אני מקווה שאני לא מעליב אותך, אבל לשיטתי הפתרון שלך הוא פתרון ציוני למהדרין.

נעם אמר/ה...

תסביר

נדב פרץ-וייסוידובסקי אמר/ה...

בהתאם לקריטריון שהצבתי לעיל - אתה תומך בקיומו של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

נעם אמר/ה...

כשלב ביניים לפתרון בעיית הלאום. כמו כן, לבית הלאומי הזה יש גג רב לאומי. אם זה הופך אותי לציוני - ניחא :)

נדב פרץ-וייסוידובסקי אמר/ה...

מעטים יטענו שבובר לא היה ציוני...

גיא אמר/ה...

שים לב, לא אמרתי שחוק השבות הוא הרציונל, אלא היותה של ישראל בית לאומי ומקלט בטוח לכל היהודים בעולם - וחוק השבות הוא מניפסטציה של מטרה זו. ולכן מאוד בעייתי לוותר עליו מבלי לשמוט את הקרקע מתחת לתכלית של מדינתנו. לכן שאלתי את השאלה, שעדיין לא נענתה, שאם אינך מוצא טעם במדינת לאום יהודי, מדוע לא לרדת לקנדה או אוסטרליה.

נכון, כרגע אין בית לאומי לפלסטינים ועל פניו נראה שמדינת כל אזרחיה הוא הפיתרון ההוגן ביותר. לכן יש צורך דחוף כל כך במדינת לאום פלסטיני - כדי לאזן את העובדה שהציונות שוללת זכויות פוליטיות מערבים ע"י קיומה של מדינת לאום יהודי; אבל אין בכל אלה כדי לשלול את ההצדקה למדינת לאום יהודי לכשעצמה. הגדרה עצמית לשני העמים והמשך קיומה של ישראל כבית לאומי מהווים מיקסום תועלת וזה הפיתרון אליו יש לשאוף. ריבונות עצמית של עם אינה סותרת אלא הליברליזם אלא מהווה אחת מאבני היסוד שלו. תומכי "כל-אזרחיה" מתעלמים מנקודה זו, מתמקדים יתר על המידה בזכויות פרט ושוכחים מזכויות קולקטיביות.

(בנוסף, לא חסרים טיעונים אחרים נגד מדינת "כל-אזרחיה": מעשית, זה עלול להביא למלחמת אזרחים של ממש, בייחוד אם ישובו פליטי 48; בנוסף, מבחינה נורמטיבית, יש בכך גמול לתוקפן של 48, שהדבר האחרון שעלה על דעתו היתה מדינת כל אזרחיה ושמירה על זכויות האדם של היהודים שחיו כאן. אבל קצרה היריעה ולא אכנס ליתר פירוט לנימוקים אלה).

אנונימי אמר/ה...

בויקיפדיה רשום:
בין מטרותיה השונות של הציונות במהלך השנים ניתן למנות היעדים הבאים:
הקמת מדינה או "בית לאומי" לעם היהודי.
פיתוח ארץ ישראל באמצעות יישובה ביהודים בעלי מקצועות שונים.
ארגון העם היהודי באמצעות מפעלים משותפים שונים.
הגברת ההכרה העצמית של העם היהודי.
הכנת התשתית המדינית לקראת הקמת בית לאומי.
עידוד העלייה לארץ.
עידוד החינוך היהודי והעברי.
בניית חברת מופת, המבוססת על צדק חברתי ושוויון.
סולידריות יהודית ומאבק באנטישמיות.
בניית כוח מגן יהודי על מנת להגן על היהודים מפני רודפיהם.
הפיכת העברית לשפת העם היהודי.
הגברת אחדותו של עם ישראל.
סיפוק תמיכה למדינת ישראל.
שילוב העם היהודי במדינת ישראל.

למעט הערך "בניית חברת מופת, המבוססת על צדק חברתי ושוויון" שהוא הערך האוניברסלי היחיד, כל שאר המטרות הושגו.

לפי ההיגיון שלי, מי שמגדיר את עצמו כציוני אמור להתרכז כעת בהשגת היעד של בניית חברת מופת.

אנונימי אמר/ה...

אם כך, מה הופך צרפתי לצרפתי ?
בטח לא היותו קתולי
אולי לפני 400 שנה הדת היתה חלק מהזהות הצרפתית, ועכשיו יש מספיק דבק תרבותי, שמייצר זהות צרפתית ללא תלות בדת

אז למה אתה מניח שאין זהות ישראלית-ציונית שאינה קשורה לדת ?

ניצולת ממ"ד אמר/ה...

כשכתבתי בכיתה י' עבודה על בובר במסגרת המקצוע המפורסם "ציונות דתית" קיבלתי 60 בטענה שבובר זה לא באמת ציונות.

Gili אמר/ה...

אני לא מבין למה אתה מתעקש שלאום או דת או כל הגדרה קולקטיבית אחרת אחרת חשובה למשהו.
אני חי בתוך קבוצה של אנשים שחיה בתוך קבוצה גדולה יותר שחיה בעיר שחיה במדינה (שקיימת כי כולם חושבים שהיא קיימת), יבשת, וכו'. עכשיו אני מבין אנשים שקוראים לי אנרכיסט, בדקתי וזה די דומה למה שאני. ואני מבין גם את השמרנים ואת הפחדים והחששות שמונעים מהם מלהרפות מהזהות הקולקטיבית שלהם. אבל אני לא ממש מבין אותך, למה זה משנה אם קוראים לנו יהודים או כוח במבה? מקריאה מרטיטה ומורטת עצבים בבלוג המעולה שלך ובטור הזה בפרט קיבלתי את הרושם שאנחנו לומדים מההיסטוריה שלנו את מה שמתאים לנו בלי שום קשר למה שבאמת קרה. אז למה להידבק?

Alon אמר/ה...

ישראל יכולה להמשיך לקבל כל אדם שנרדף על היותו יהודי - או נוצרי, או מתנגד-משטר באריתריאה. מדינות דמוקרטיות מפותחות מתקדמות נותנות לאנשים מעמד פליט. האפקט העיקרי של חוק השבות היום הוא לא לגבי פליטים כאלה, אלא לגבי אמריקאים יהודים עם פריווילגיות שאוהבים להתייחס לישראל כמדינת הצעצוע שלהם.

Itai Greif אמר/ה...

נעם, ברשותך הייתי רוצה להתייחס לאמירה שלך שאתה לא יהודי כי אתה לא מאמין באלוהים.

אם הייתי מגדיר "יהודי" כמי שהתנ"ך, כמסמן, כאשר הוא מדבר על קבוצת אנשים ומכנה אותם "בני ישראל" מסמן אותך, האם היית מסכים שזה נכון, והוא אכן מסמן אותך?

נעם אמר/ה...

אתה נכנס פה למשחק תאולוגי מוזר שאני לא מאמין שלמישהו יש תשובה עליו. למעשה, קרוב לודאי שהקבוצה המוזכרת בתנ"ך כ"בני ישראל" כבר מזמן לא איתנו ובליל של עירובים אתנים נמצא כאן במקומם. אבל כל זה לא רלוונטי. מדובר פה בשבטיות ישנה, כאשר שבט אחד סוגד לישות אחת ושבט שני לישות אחרת. נולדתי כבן לשבט שהמאפיין העיקרי שלו (אליבא דמדינת ישראל) הוא סגידה לישות מסוג מסויים, כך שעצם הזיהוי שלי עם השבט הזה כביכול מזהה אותי עם אותה ישות. כאדם חושב, והאמירה הזו לא באה להשליך על אנשים חושבים אחרים, בחרתי שלא לסגוד לאותה ישות. האם זה מוציא אותי מחברות בשבט שלי? האם זה רלוונטי בכלל?

באופן אישי הייתי רוצה לראות פירוק של התפיסה השבטית וזה כולל גם הפרדה של מיתולוגיה/תאולוגיה מחיי היום יום, כך שאדם יוכל לבחור לעצמו את סביבתו בלי קשר לרחם ממנו בקע. לכן - אינני רואה את עצמי כיהודי מבחירה, אלא רק מלידה.

נעם אמר/ה...

כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי, ויהדות, מה לעשות, היא דת.

אנונימי אמר/ה...

ומי ישמור שערבים לא ישחטו אותך ואת המשפחה שלך ב"מדינת כל אזרחיה"?

אנונימי אמר/ה...

"מדינת כל אזרחיה" בארץ ישראל משמעותה מדינה מפגרת ונחשלת עם רוב ערבי. אתה יכול לסמוך על הרוב הערבי שישמור על הדמוקרטיה ויתחזק מדינה מודרנית? באיזה סרט אתה חיי?