24 בנובמבר 2012

שתיקת הכבשים


שנת 1933 היתה שנת שבר ביחס ליהודים בגרמניה, שנה של חרמות, אפליה משתוללת, אלימות פיזית, והכנה לגיהנום שיבוא. אבל מאורעות 1933 לא היו יכולים להתקבל אלמלא שנים של הכנה תודעתית איטית של דעת הקהל הגרמנית במשך שנים קודם לכן. זה לא שהאנטישמיות הגרמנית הופיעה יום אחד. להפך - היא תמיד היתה שם, מתקבלת בטבעיות הן על ידי היהודים והם על ידי הגרמנים. גם אם לא קראו לה בשמה, האפליה וההפרדה לרעת היהודים היו שם. האגודה המרכזית של האזרחים הגרמנים בעלי האמונה היהודית כינתה את השנים 1924-1928 כ"שנים נורמליות" - היתה אנטישמיות, אבל נורמלית.
הציונים ראו באנטישמיות כורח הנגזר מהחיים היהודיים בגולה, בעיה שתיפטר רק כאשר תהיה הפרדה מרחבית, עם עדיפות לפלשתינה, ומכיוון שראו בה תופעה טבעית הם לא עשו הרבה כדי להלחם בה. היהודים המתבוללים ואלה הלא-ציונים לעומתם, ראו בהתנהגות היהודים עצמם את הסיבה ל"תגובה" האנטישמית מסביבם: הם העדיפו להסביר את האנטישמיות כתגובה (מוצדקת או לא) לאוסטניודן הנחותים מצד אחד, ול"יהודי הבורסה" מצד שני אשר עשו את הונם מרווחי האינפלציה או משחיתות. באופן דומה נטו היהודים הלאומנים הגרמניים להאשים יותר את הצד היהודי ולנקות מאשמה את הצד הגרמני. הם ראו באנטישמיות "התנהגות פולקיסטית מוצדקת כנגד גוף זר אנטי לאומי" והתנגדו למאבק בתקריות אנטישמיות (מה שכינו "רחרוח אנטישמים") כשהם קוראים להתמזגות מלאה בגרמניות. חלקם גם בנו על "תודת המולדת" על שירותם של היהודים בחזית מלחמת העולם הראשונה. 
היו בינהם שניסו לנתק עצמם מקבוצת הפגיעה, שהרי לא נגדם צועדים ברחובות, הם אזרחים טובים ותורמים למדינה - האנטישמים ודאי מתקוממים נגד היהדות המושחתת (העשירים), ונגד היהדות המלוכלכת (העניים והמהגרים). למשל כאשר התחננה בתו של אלברט קאן לאביה ב1933 שיהגר לאנגליה ענה לה "אני בחור מקניגסווינטר, לי הם לא יעשו כלום". אחרים הביעו זלזול ולעג לאנטישמים בבחינת אד-הומינום כאשר יומנים רבים משנות העשרים מצביעים עליהם כאנשי שוליים קנאים שרוב הציבור לא הצטרף אליהם.

מרבית היהודים ראו באנטישמיות המתגברת תופעה חולפת, בדומה לגל האנטישמי ששטף את גרמניה בסוף מלחמת העולם הראשונה וששכך (אך לא נעלם) במהלך שנות העשרים. האופטימיות הזו והאמונה בחוזקה המוסרי של גרמניה נמשכה אפילו כאשר נכנסה המפלגה הנאציונל סוציאליסטית לממשלה: "סיוט חולף" קראו לזה אז, והאמינו ש"הטוראי הזה" יעלם תוך כמה שבועות. בסופו של דבר האמונה בליברליזם הגרמני הוא שהיה בעוכריהם.
ב25 בספטמבר 1930 כתב אלברט איינשטיין בבבטאון יהודי: "לפי שעה אני רואה בתנועה הנאציונל סוציאליסטית תופעת לואי של המשבר הכלכלי השורר בשעה זו ומחלת ילדות של הרפובליקה. את הסולידריות בין היהודים אני רואה תמיד כדבר במקומו, אבל תגובה מיוחדת על תוצאות הבחירות [בהן התחזקו הנאצים משמעותית] היא לדעתי חסרת טעם". בטאון אגודת ישראל פרסם כמה ימים קודם לכן את התגובה היהודית ההולמת: "אנו יודעים שאנחנו זכאים מן ההאשמות שמטיחים בנו אויבינו … הערכות אויבינו מחייבת אותנו להתלקט סביב דגל התורה, על קרקע של חיים יהודיים מזוככים"

האגודה המרכזית של האזרחים הגרמנים בעלי האמונה היהודית היתה דווקא בצד המתריע: עוד ב1924 היא פרסמה המלצה ליהודים המבקרים בבוואריה לבדוק עם מנהלת אתרי הנופש אילו מקומות יהודים רצויים ובאילו הם לא, ב1930 התלוננה על חוסר אומץ הלב האזרחי והתעלמות התקשורת מהתגברות התקריות האנטישמיות, וב1932 הגישה להינדנבורג "ספר לבן" ובו פירוט של האלימות המתגברת עם תחינה לעזרה מהנשיא הזקן. אך כל זה לא עזר: המאבק היהודי באנטישמיות היה תלוי במידה רבה בבעלי ברית בקרב הליברלים, אנשי השמאל, בעלי תפקידים רשמיים, וסתם שכנים טובים, אבל מספר האנשים שהעזו להתייצב לצד היהודים הלך ופחת לקראת סוף שנות העשרים עם התחזקות הפולקיזם, עד שהפך לזרזיף בשנות השלושים.

***

אחת הנקודות העיוורות של הישראליות היא הגזענות. מעט מאוד ישראלים יסכימו להודות שמדינת ישראל היא מדינה גזענית על סף האפרטהייד, ופחות מהם יאשרו שהמגמה הזו הולכת ומחמירה מדי שנה. ב1931 בגרמניה היו 13 מקרים של חבלה בבתי כנסת, וב2011 אצלנו מדווחת המשטרה על הצתת 20 מסגדים. ב1931 בגרמניה התחילו פגיעות ספורות בתלמידים יהודים, ב2012 אצלנו חבר מועצת העיר נצרת קורא ל"הפרדה מוחלטת" בין יהודים לערבים בגנים. אלימות נגד ערבים היא עניין יום יומי, יהודים כורתים מאות עצים שמהווים חלק עיקרי בפרנסת המשפחות הערביות התלויות בהם, קריאה לחרם על חנויות ערביות וקניה מחנויות יהודיות בלבד, מוסדות השלטון מתנכלים בירוקרטית ומנהלית לאוכלוסיה הערבית, דבר שהגיע לא מזמן לירי גז וגומי על בית ספר בדואי, זכות הצבעה והפגנה היא חלום רחוק למי שנולד בשטח פלסטין, יש הפרדה באוטובוסים בשטחי מועצות אזוריות בגדה המערבית, אפלית ערבים במסעדות בערי המרכז, הפגנות יהודיות למען טוהר הגזע צועדות ברחבי הערים, רבנים גזענים הקוראים לרצח תינוקות מגיעים לנאום בפני חיילים, אלימות כנגד פליטים לא-יהודים משתוללת ברחובות דרום תל אביב, הסתה בתקשורת, על צידי האוטובוסים, ומעל דוכן הנואמים בכנסת על ידי נבחרי העם, ועוד ועוד ועוד מעשי נבלה בשם הפולק. 
קל לבטל את הדברים האלה. חלק בשם מולך הבטחון, חלק כהגזמה (למרות שהכל מתועד), חלק ככורח צביוני כזה או אחר, לעזאזל, יהיו מי שיגידו שזו "התנהגות פולקיסטית מוצדקת כנגד גוף זר אנטי לאומי", אבל העובדה הפשוטה נותרת: הישראלים רואים, והישראלים שותקים. אסור לנו לראות בזמנים האלה כמשהו נורמלי או מקובל. מגמת ההקצנה והברוטליזציה רק הולכת ומחמירה ואם נמשיך לשתוק לא ירחק היום שנמצא את עצמו במצב ממנו הדרך חזרה תהיה קשה הרבה יותר. הגזענות הפכה מתופעת לוואי הכרחית של המפעל הציוני לדרך חיים, והתפיסה שהיהודי טוב יותר מאחרים נטועה חזק כל כך בנראטיב שבלי שבר חמור יהיה קשה מאוד לשרש אותה. תפקידה של מערכת החינוך נתפס כיציקת ציונים יהודים טובים יותר על פי "אתה בחרתנו מכל העמים" במקום חינוך לערכי מוסר אוניברסלים, כאלה שלא רואים עליונים ונחותים על פי גזע או פולק.

***

1933 היתה שנת שבר ביחס ליהודים בגרמניה, ויש עדויות רבות על התמרמרות של יהודים על התנהגות פסיבית של גרמנים, שהיוותה תמיכה בפועל בהסתה. 1933 היתה שנת השבר, אך מאורעותיה לא יכלו להתקבל אלמלא שנים של הסתה פולקיסטית מחד ואדישות אזרחית מאידך. אסור לנו לתת לזה לקרות שוב. 


5 תגובות:

Amir Adar אמר/ה...

טרי מהיום - בתוכנית הבוקר של דומינגז וסלוצקי ברדיום תל אביב, לאחר הקראת טקסט למען היום הבין לאומי נגד אלימות כנגד נשים, אומר אחד האידיוטים: "אבל יש נשים יוצאות דופן; נגד חנין זועבי מותר להפעיל אלימות" (או משהו בדומה לכך).

yoktana אמר/ה...

הכל מתועד? היחידים שנתפסו משחיתים עצי זית של ערבים הם ערבים או פעילי שמאל. לעומת זאת, במקרים רבים נעשית השחתה של חקלאות יהודית בשטחים, ע"י ערבים או "פעילי שלום" (כמה אורווליאני).
וגם על חרם אין בלעדיות ליהודים. ובעצם על כל דוגמא שהעלית, יש דוגמאות הפוכות: של ערבים כלפי יהודים, או אנטישמים אחרים. יש כאן מלחמה, והיא נמשכת הרבה יותר שנים מאשר 45 (מאז 67') ואפילו יותר מ-64 שנים (הקמת המדינה).

יהודי גרמני אמר/ה...

"היחידים שנתפסו" עאלק. ולמה שמשטרתת החלאות תצא נגד החלאות?
ואתה גם שקרן. פעילי שמאל או פעילי שלום מעולם לא השחיתו עצים של ערבים.

ופוסט מעולה, אגב.

איציק אמר/ה...

חצי אמת גרועה משקר. כותב המאמר מציג תמונה מסולפת של מציאות. לקורא הלא בקי נשמע כאילו יש פה תוקף אקטיבי מול קורבן פסיבי. אצלנו מערכת החינוך לא מסיתה לאלימות. אצלם דווקא כן. לא רק אלימות אלא מתובלת בהרבה שינאה. אנחנו לא שולחים מתאבדים לשוק בשכם ולא חודרים לבתים בליילה ורוצחים משפחה. אנחנו הצענו להם חיים משותפים והם בחרו לנו את הים כמקום לשכון פה. בגרמניה של אז היהודים לא קראו שלא להיות נאמנים לגרמניה כמו הערבים החיים כאן. לא ניתן לקרוא לסובלנות כלפי מי שקורא להשמדתך. נציג יהודי בפרלמנט הגרמני לא היה מעז להיות בראש כח התוקף את גרמניה. ישראל ותושביה מושיטים בכל עת את ידם לשלום ולאחווה והצד השני מנסה לגדוע את היד המושטת.

נעם אמר/ה...

איציק, התשובה שלך מחולקת לכמה חלקים שבאמת קשה לציין מי מהם גרוע מהאחרים.
1. מערכת החינוך לא מטיפה לאלימות? נסה לראות את השיח של "מי בית הספר הקרבי יותר", "אמץ קבר" של גדעון סער, ושאר יוזמות איומות אחרות בגני ילדים כגון "מי רוצה להרוג אותנו"
2. אנחנו לא חודרים לבתים בלילה ורוצחים משפחה: הלוואי שזה לא היה נכון, אבל חיילי צה"ל מבצעים בדיוק את הדברים האלה. אם הם "מחזירים אש" על זקן לא חמוש שהם מפתיעים אותו בביתו בלילה, או אם טובחים בעשרות ילדים בעמוד ענן, ומאות בעופרת יצוקה.
3. אנחנו הצענו להם חיים משותפים: וזה היה לפני או אחרי שגרשנו אותם במהלך הנכבה? או אולי ב40 שנות דיכוי בגדה המערבית? קשה לשים את האצבע איפה היה כל הרצון הטוב הזה.
4. נציג יהודי בפרלמנט הגרמני לא היה מעז להיות בראש כח התוקף את גרמניה: אם הבנתי נכון אתה מציע להחיל את החוקים ההם אצלנו? כי ליברמן וידידיו עושים עבודה לא רעה בשנים האחרונות.
5. ישראל ותושביה מושיטים יד לשלום ואחווה - על זה באמת אין לי מה לענות. אם טבעת כל כך בתעמולה הישראלית - נראה שהשיח אבוד מראש.