19 באוקטובר 2012

בכל אופן יהיה זה נעים יותר מאשר לתת להם לגווע ברעב

הטיפול ביהודים בשטחי הגנרלגוברנמן היה עסק יקר. גטו לודג' לבדו צרך בין 2.5 מליון ל4.6 מליון מארק לחודש על מנת לכלכל את 400,000 יושביו, ופקידי הרייך שברו את הראש בנסיון להבין מאיפה יגיע המימון לאופרציה הענקית הזו, ואף הקימו מנהלה מיוחדת בשם "טרנספרשטלה" לפיקוח כלכלי ולניהול מעבר הסחורות אל הגטו וממנו. אמנם חלק גדול מהמזון והסחורות שהגיעו לגטו נכנסו באמצעות הברחות (עד 80%, עפ"י הערכה של אדם צ'רניאקוב, ראש היודנראש בגטו וורשה), אבל הכנסה רשמית של סחורות שנועדו לכלכל את מאות אלפי הכלואים היתה נתונה בידי המנהלה הזו. בינואר 1941 התכנסה מועצת הרייך לכלכלה והוצג לה דו"ח מאת משרד האוצר של הגנרלגוברנמן המציג את המספרים ומבקש תקציב, והתשובה, כמו כל תשובה של פקידי אוצר מאז ומעולם לעניינים שאינם בטחוניים, היתה שאין תקציב. בעקבות הדו"ח הזה שלח משפטן לענייני מנהל בשם רולף היינץ הפנר (Hoppner) שהיה איש הקשר של אייכמן בפוזן מזכר לבוס שלו ובו נכתב: "יש לשקול בכובד ראש אם אין זה הפתרון ההומני ביותר לחסל את היהודים הבלתי כשירים לעבודה על ידי אמצעי מהיר השפעה כלשהו. בכל אופן יהיה זה נעים יותר מאשר לתת להם לגווע ברעב".
פקיד נוסף, אלכסנדר פלפינגר, התבטא בעקבות החשש שלא יהיה מספיק מזון ליהודים בגטאות כי מי שטוען כך הוא תאורטיקן שלא מבין שיש להכפיף את השיקולים הכלכליים לשיקולים פוליטיים ולכן אסור לחשב את צרכי היהודים כאילו הם צרכי ארים: "צרכיה של בהמת עבודה שהאדם דורש ממנה תפוקה מעולם אינם נושא למחשבה מעמיקה. ההפך הוא הנכון. ... בעליה מווסת את הספקת מזונה על פי פריון עבודתה"

***

ולמה נזכרתי בזה? הפוסט הזה על "מסמך הקלוריות" של עמוס גלעד. אני לא חושב שהמצב בגנרלגוברנמן ובעזה דומה, למעשה הוא רחוק למדי. רק ההתעסקות הפקידותית באיזה ירק מותר ואיזה ירק אסור, ספירת הקלוריות היומיות מתוך איזו תשוקה בירוקרטית אדנותית, וריחוק קליני של המסמך מהמציאות בשטח, כל אלה בזויים בעיני כאן וכאן. 
שוב, אני לא חושב שיש מקום להשוואה עניינית בין המקרים, זו רק השיטה, זו הבירוקרטיה שגורמת לפקידים לחרוץ גורלות, העליונות של עם אחד על אחר שמאפשרת לאחד לקבוע מה, כמה, ומתי יאכלו בני העם השני, לאן ילכו, היכן ומה ילמדו, הגבלות, איסורים, והכל - בשם הלאום. ברגיעה, עוד ניחא. אבל כפי שאמר מקורב להיידריך ב1941: "בזמן מלחמה עדיין אפשר לנקוט צעדים נוקשים בלא להתחשב בהלכי הרוח הרווחים בדעת הקהל העולמית" והשלים אותו גבלס ב1942: "השבח לאל שיש לנו עתה בזמן המלחמה שורה שלמה של אפשרויות, שנמנעו מאיתנו בזמן שלום. עלינו לנצלן".


2 comments:

עדו אמר/ה...

עדיין לא הבנתי איך בדיוק הקיצוב במצרכים שנכנסים לעזה משרת את הביטחון שלי.

יוסי ביטון אמר/ה...

זה שלפקידים אסור לקבל החלטות שכאלו: מוסכם.
זה שאתה מייחס את הסיטואציה לענין של עליונות עם אחד על אחר, היא הבסיס הרעוע ביותר לשאר הטיעונים.
לא אוהב ערבים, כמו שלא אוהב יתושים, לא בגלל שהם נחותים אלא בגלל שאני התרגלתי לצפות מהם לעקיצות כואבות ומגרדות.
אין כאן גזענות - אם בלחיצת כפתור היתושים בעולם יפסיקו לעקוץ, אפסיק לא לאהוב אותם.
אם המדיניות הערבית בעולם (מזה מאות ואלפי שנים) תפסיק לקדש את הרצח והאלימות כדרך חיים מכובדת, אפסיק לא לאהוב אותם, אפסיק לפחד מהם ואפסיק לרצות שיעופו לי מהעיניים.
שום גזענות.
שום נעלות גזע.
שום יתרון גנטי.
(ואל תתחיל איתי עכשיו עם פוליטיקה וכיבוש כסיבות לכך שהאלימות היא פתרון מכובד, ענין "כבוד המשפחה" וחבר מרעיו מעקר את הטיעונים הקשורים לכיבוש ושאר ירקות).

ועוד משהו, לפני שתתחיל הדמגוגיה בנושא ההשוואות ליתושים.. אני לא חושב ש-K300 הוא הפתרון לערבים.
אני לא אוהב אותם, אבל אני גם לא שונא אותם.
אני פשוט לא רוצה לחלוק איתם קרקע או חיים, לא כשדרך החיים שלהם היא כפי שהיא היום.