5 באוגוסט 2012

שים לב לרחוב

מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים לָאָדָם, כִּי יָמוּת בְּעַד הַמּוֹלֶדֶת

אמש נערכו בתל אביב שתי הפגנות: אחת היתה של אנשים שלא מצליחים לגמור את החודש, שנאנקים תחת כובד המיסים והחובות שממשיכה הממשלה להכביד על אזרחיה, הפגנה שמנסה לצעוק את צעקתם של המקופחים, המדוכאים. ההפגנה השניה, אם אפשר באמת לקרוא לה כך, היתה מופע מאורגן היטב וממומן בנדיבות ע"י גופים עלומים, אשר לא זו בלבד שלא ביקשו להקל את הגזרות - אלא ביקשו להוסיף עוד כמה. בחלומותיה הוורודים ביותר של כל ממשלה לא נולד עוד גוף של אזרחים המתחננים להתגייס למען הלאום, מתחנן למות למענו ומפציר בה לגבות עוד קורבנות מאזרחיה. "הפראיירים" הם קוראים לעצמם בטוויסט אירוני כמו שהוא מטומטם. פראיירים במובן שבמקרה העדיף לא מבינים שהם מקדמים מוטיב פאשיסטי קלאסי, ובמקרה הגרוע יותר משמשים כבובות על חוט בידי יועץ פוליטי מגוייס.

וְיֶשְׁנָם הַשָּׂשִׂים לִקְרַאת כְּלֵי-נֶשֶׁק וּשְׁאוֹן צָבָא רָב,
וְצָהֲלָה נַפְשָׁם לְקוֹל הַחֲצוֹצְרָה וּתְרוּעַת הְַּקָרב,
זוֹ תַחֲרִיד נֶפֶשׁ כָּל-אֵם.


הורטיוס (Horace) היה משורר רומי שחי במאה הראשונה, בן לעבד משוחרר שמצא את עצמו בצד הלא נכון של המלחמה באוקטווינוס, רכושו הולאם ונמסר למנצחים, וכעובד מדינה התפנה לכתוב כמה מיצירות המופת של התקופה.
"שונא אני את ההמון הגס, ומהם אשמור מרחק" כתב, ומילות שירתו הנצחית ודאי הדהדו אתמול כאשר הלך ראש ה"פראיירים" בעיני עצמו למשטרה בנסיון להרחיק כמה מחוסרי דיור ממתחם האוהלים בארלוזרוב. המחאה שלו לא צריכה להתלכלך בהמון הגס, המדוכא. זו מחאה שהולכת להתקלח בלופט, להתמרק ולהתבשם לפני שהיא יוצאת לרחוב, ואלה שבאמת זקוקים לקולה - מקומם לא ימצא שם. 

בשנה האחרונה השטח מבעבע. אנשים מרגישים שאי אפשר עוד, שמשקל החובות קשה מנשוא והזכויות הולכות ומתמעטות. "מתפקע הכל, סבלנות ושריון" כתב תאודור סוס גייזל, וההתמוטטות שבאה זמן לא רב אחר כך לא רחוקה גם אצלנו. בימים חשוכים של רדיפות גזעניות שאפילו שגרירי מדינות אפריקאיות התלוננו שהם עצמם לא יכולים להסתובב ברחוב מפחד להפגע מידי חוליגנים יהודים, בימים שהמדינה משליכה מביתם עשרות רבות של בני אדם בסוסיא, בשיח ג'ראח, ובלוד, בימים שתוכנית פראוור מאיימת על מגוריהם של אלפי בדואים ממערב לכביש 40, בימים שמספר לא נתפס של בני אדם מציתים את עצמם כי כבר אי אפשר יותר, אלה הימים בהם חובה עלינו להשמיע את קולנו. אלה הימים שבהם אסור לנו לשתוק אל מול פשעי הממשלה, בהם אנחנו חייבים לצעוק עד שיפסיקו. 
התפישה של ה"פראיירים" היא הפרד ומשול. בודד מטרה לאומנית שכל המתנגד לה הוא בוגד עלוב - והשתק כל ביקורת. בדל את המחנה שלך לכאלה שיש להם - והרחק את אלה שאין להם דבר. הדגש את ההבדלים. חזור עד שתפורר את כל הגושים.
בתפישה הזו חייבים להלחם, ולהתחיל בכך שהמאבק הוא לא של קבוצה אחת באחרת. זה לא מאבק של עניים בעשירים, וזה לא ה"עם" - מה שזה לא יהיה - בגורם עלום כזה או אחר. התפישה חייבת להיות שמדובר קודם באדם ואחר כך כל השאר, והתפישה חייבת להיות שקודם האדם באשר הוא אדם ורק אחר כך הלאום או הגזע או איזו קבוצה מומצאת אחרת. לא מגיעות לנו זכויות כי אנחנו אזרחים משרתים בצבא ומשלמי מיסים, הזכויות האלה הן שלנו כי אנחנו בני אדם, וכך גם תושבי מעלות, בלעין, לוד וסוסיא. לא מגיעות לנו זכויות כי אין מי שמחזיק בהן בשבילנו - אם לא נקום וניקח אותן איש לא יעשה זאת בשבילנו. "שים לב לרחוב!" קרא וילהלם ראבה, וזו העצה היחידה שאני מסכים לתת לנתניהו ויועציו: שימו לב לרחוב - כי הוא קם עליכם, שימו לב לרחוב  - כי אנחנו באים.

גַּם אֹדֶם פָּנַי יַחְלֹף, וְנִסְתְּרָה בִינָתִי,
אָז תַּעַל מִמִּסְתָּרִים דִּמְעָתִי הָרוֹעֶדֶת
וְצָנְחָה לָהּ עַל לֶחְיִי וְעָנְתָה בִּי דוּמִיָּה,
מָה אָנוּשׁ בִּי הַכְּאֵב, וְאִשּׁוֹ מַה יוֹקֶדֶת




2 comments:

Duke Doom אמר/ה...

יש מצב לקישור למקור עבור "בימים חשוכים של רדיפות גזעניות שאפילו שגרירי מדינות אפריקאיות התלוננו שהם עצמם לא יכולים להסתובב ברחוב מפחד להפגע מידי חוליגנים יהודים"?

אנונימי אמר/ה...

אתה מאוד אופטימי חסר תקנה.
הציבור הישראלי הוא לאומני גזעני בור ועם הארץ שטוף מוח ושונא את כל מי שלא דומה לו
זה לא הציבור שיעשה מהפכה
עצתי למי שיכול שיכין לעצמו את סירת המילוט מכאן ויפה שעה אחת קודם