3 באוגוסט 2012

הליגה הלאומית לאנטישמיות

ב25 למאי 1926 רצח אדם בשם שלום שוורצברד אדם אחר שנקרא סימון פטליורה. פטליורה דנן היה אדם ברוך כשרונות: הוא היה עיתונאי, כותב, פוליטיקאי מחונן ומנהיג עממי שהוביל את אוקראינה לעצמאות אחרי מהפכת 1917, ועמד בראש המדינה הצעירה בשנתיים שלאחר מכן. אה כן, והוא גם היה לאומן שתחת הנהגתו נערכו פוגרומים רבים שעלו בחייהם של עשרות אלפי יהודים. לא נכנס כאן לויכוח בן כמעט מאה השנים האם פטליורה היה אחראי בפועל לפוגרומים, או שזו היתה הסכמה שבשתיקה, מספיק שנאמר שרבבות יהודים נהרגו מפרעות של איכרים ואנשי צבא אוקראינים רק בגלל שהיו יהודים. ובכן, באותו יום אביב בפריז עצר שוורצברד את פטליורה מעט אחרי השעה שתיים בצהריים סמוך לבולבאר סן מישל, שאל אותו לשמו באוקראינית, שלף אקדח וירה חמש יריות בגופו של המדינאי בן ה47, ולאחר שהאחרון נפל לארץ, שתי יריות נוספות. כאשר הגיעה המשטרה לעצור אותו, אמר שוורצברד "הרגתי רוצח גדול". שבע שנים קודם לכן נרצחה משפחתו של שוורצברד באחד הפוגרומים והוא נשבע שהאחראי לכך ישלם, ולראייתו האחראי היה הזה פטליורה.מש פטו של שוורצברד נמשך שמונה ימים שבסופם הכריזו המושבעים על זיכוי מוחלט בשל העובדה שנקם את מותם של יהודי אוקראינה והוא שוחרר ממעצר להמשיך את חייו כאדם חופשי.
ולמה אני מספר את כל זה? כי בעקבות המשפט הזה הקים עיתונאי צרפתי ובן למהגרים מאוקראינה בשם ברנרד לקש (Lecache) את הליגה נגד פוגרומים, ששנה מאוחר יותר הפכה לליגה הבין לאומית נגד אנטישמיות (Ligue internationale contre l'antisémitisme) במטרה להלחם בחוסר סובלנות, שנאת זרים והדרה. הארגון הזה צבר רשימת תומכים מרשימה שכללה את אלברט אינשטיין, מקסים גורקי, לאון בלום ורבים אחרים, ובעקבותיהם אלפים רבים של תומכים שהיוו כח מרשים הן כלכלי והן תודעתי בדעת הקהל העולמית.
ובכל זאת למה אני מספר את זה? אני מספר את זה בגלל התפקיד התעמולתי שהארגון הזה וארגונים דומים שחקו במנגנון התעמולה הפנימי והחיצוני של גרמניה תחת שלטון המפלגה הנציונל סוציאליסטית בניצוחו של  יוזף גבלס, ואני מספר את כל זה כדי להראות שהשיח התעמולתי האנטישמי עדיין חי ובועט, ולאו דווקא במקומות בהם היינו מצפים.
"היהדות העולמית" היתה האויב חסר הפנים שבעזרתו הפחיד גבלס את אזרחי הרייך עוד לפני עליית מפלגתו לשלטון וביתר שאת אחריה. הקשר בין יהודי גרמניה לאותה מפלצת הפכה את הראשונים לקבוצה נפרדת שאינה חלק מהפולק הגרמני, כזו שנאמנותה לא היתה למולדת אלא לגוף סתרים השולט בעולם. לראיה הביא גבלס את התעמולה היהודית בצרפת ובארצות הברית שקראה לחרם על סחורות גרמניות: "[היהדות] ניסתה לרתום את העולם כולו נגדנו … השיח הפך לכזה שההשלכות המיידיות ואלה לטווח ארוך יותר יהיו בלתי נעימות לגזע היהודי … החרם והתעמולה המתועבת שהם עורכים במדינות העולם הוא נסיון של היהדות העולמית להשיג על ידי דעת הקהל מה שנהיה בלתי אפשרי עבורם בשל השתלטותנו על גרמניה. הם ניסו ליצור קשיים בלידתה מחדש של גרמניה דרך קמפיין החרם" (גבלס נואם בנירנברג, 1933).
הרומן של גבלס עם הליגה נגד אנטישמיות החל מיד עם שריפת הרייכסטאג, אז העלתה הליגה מחזה בשם "משפט הממשלה הנציונל סוציאליסטית" בו רגע השיא היה צעקה "גרינג, אתה הצתת את האש!", לטענת מכונת התעמולה הליגה היתה זו שעודדה את איינשטיין לכתוב מכתב המגנה את גרמניה במרץ 1933, ויש אומרים גם מאחורי המכתב הארסי ששלח לנשיא האקדמיה הפרוסית למדעים, מקס פלנק.
גם מאחורי ההגנה שניתנה למתנקש דוד פרנקפורטר שרצח את ראש הNSDAP בשוויץ עמדה הליגה כשסגן נשיא הליגה ד"ר לאון קסטרו בעצמו הגיע לברן לעמוד לצד המתנקש. "כעת חשפנו את הכנופיה שעומדת מאחוריו" כתב גבלס ביומנו והביע חשש שהליגה הוציאה חוזה גם על ראשו. כאשר כשנתיים מאוחר יותר התנקש הרשל גרינשפן הצעיר בדיפלומט הגרמני ארנסט פון ראט, היתה זו שוב הליגה ששלחה עורך דין מטעמה וסיפקה תחמושת נוספת לגבלס המשתולל. "תמיד ברקע, מושכים בחוטים, מארגנים שיטות חדשות לפעול בצורה חשאית, אך תמיד נלחמים" הוא כתב.

***

ב3 בפברואר 2010 נערכה בכנסת ישיבה בנושא הקרן החדשה לישראל. להלן כמה ציטוטים מהנאמר שם:
זבולון אורלב (הבית היהודי):  "זאת בגידה מוסרית אזרחית חמורה ביותר. כבר הנביא ישעיהו אמר על כך 'מהרסיך ומחריביך ממך יצאו' … אני, הכוונה שלי היא לקרן החדשה שמפרנסת את אותם ארגונים ישראלים עוינים את המדינה וגורמים לה נזק בל ישוער, כפי שאמרתי, שהוא לא פחות נזק גרוע מהגרועים שבאויבי ישראל. … מה קרה למרצ? … הפכתם להיות דלטורים. דלטורים זה מלשינים. מלשינים. מוציאים את דיבת הארץ רעה"

דני דנון (הליכוד): "נמאס לנו שיורקים עלינו ואתם אומרים שיורד גשם … נמאס שאנשים מתוכנו מכפישים את ישראל … הסיבה שאנחנו נכשלים היא בגלל אותם גורמים פוסט ציוניים."

יוליה שמאלוב ברקוביץ (קדימה):"אם יתבררו הפרסומים [ה"תחקיר" של אם תרצו] כנכונים אני מצפה מכל משרדי הממשלה לחדול לאלתר מכל שיתוף פעולה של הקרן החדשה לישראל וכל ארגון או גוף הנהנה מהתמיכה הכלכלית. עלינו לקום ולאמר לשונאי ישראל מבית - עד כאן. די לנו באוייבינו מבחוץ ואין לנו עוד עניין לשבת בשקט שעה שאויבים מבית מוציאים דיבתה רעה, מכפישים את דמותה של המדינה מהלכים אימים על קציניה ונבחרי הציבור שלה ומבקשים להביא כאן להפיכה בלתי דמוקרטית, תוך עידוד להחרמת ישראל, השתמטות מצה"ל, סרבנות פציפיסטית ומבוססת שקרים והונאה והלקאה עצמית, הפוגעת פגיעה מכרעת בגאוותנו ובחוסן הלאומי... חייבים לשים קווים אדומים ולאמר לבוגדים בעם ישראל - עד כאן."

משה גפני (יהדות התורה): "...אני יודע שבמשך כל השנים הקרן הזאת באמצעות התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות מממנים פעילות אנטי יהודית במלוא מובנה של המילה כאן בארץ. … לקחת נערים דתיים כדי שיחזרו בשאלה"

ניסים זאב (ש"ס): "הבעיה היא ברשם העמותות. היה צריך הכותרת: 'הקרן החדשה לישמעאל' … כולם מבינים שמטרת הקרן היא הסתה … אני לא הבנתי מה הבעיה עם הקרן החדשה כשיש פה כבר קרן ישנה. מה יותר גרוע? הקרן הישנה שלנו פה, בכנסת ישראל - יש הסתה כמעט שבועית נגד מדינת ישראל … יש לנו אויבים פינימיים וגם חיצוניים … הקרן - כוונתה להזיק וזו מטרת הקרן"

אריה אלדד (האיחוד הלאומי): "במדרג הרעשים שאני מכיר ציוץ ציפורים, תזמורת קאמרית, להקת רוק כבד, רעש של טנק מרכבה, הדרגה הבאה היא הרעש שמיוצר באולם המליאה כאשר תופסים את הערבים ואת השמאל הישראלי בבגידה"

***


שיטת הפעולה של ההסברה הישראלית היא בעיקרה דה-דה-לגיטימציה. אי אפשר באמת להצדיק את פשעיה של ישראל בגדה המערבית וברצועת עזה, אפשר רק להוקיע כבוגדים את אלה המתנגדים להם. קריאת הקרב הרווחת של אבירי ההסברה היא "אנטישמיות", אך היא מגובה לרוב בטיעונים אנטישמים קלאסים. השמאלנים הם אנטי פטריוטים, בוגדים, משתפי פעולה, "דלטורים", רודפים את טובי בנינו הקצינים ונבחרי הציבור מתוך רוע צרוף, אולי אפילו מתוך איזו מחלת נפש.
הקורבן התורן בפיאסקו המצוטט למעלה היה הקרן החדשה לישראל, אבל אותו קמפיין מתנהל גם נגד ארגונים רבים המנסים לשמר את מה שנותר מהמוסר האנושי הבסיסי כמו רבנים למען זכויות אדם, רופאים לזכויות אדם, הוועד הציבורי נגד עינויים ואחרים. האיום הגדול ביותר המרחף היום מעל מדינת ישראל הוא לא אירן כמו שמספרת לנו הממשלה, הוא הכרה של מדינות העולם במשטר האפרטהייד המתנהל פה, ונקיטת סנקציות כלכליות ואחרות עד שיסתיים. פרשן הניו יורק טיימס תומס פרידמן מתייחס בעקיפין לנושא בטור שכאילו נלקח מהפרוטוקולים של זקני ציון: הכסף היהודי שיתק את הביקורת על המדיניות הישראלית ואף אחד לא מעז לבקר את ישראל מפחד שיתוייג כ"אנטי ישראלי". אותו כסף הבוחש באינטרסים של הפוליטיקה האמריקנית הוא זה שמתערב גם כאן: על אדלסון וקשריו עם נתניהו כבר כתבתי, אבל הוא לא היחיד. לא רחוק היום בו משקל הפשעים שמבצעת ישראל יכבד ממשקל הטיעון לאנטישמיות, וזה יהיה היום בו יתמוטט הבסיס מתחת לתעמולה הישראלית ויחשוף בפני העולם את מה שהוא היה צריך לראות כבר מזמן, וזה יהיה היום בו יחל סופו של הכיבוש. עד אז - תמשך מלחמת ההסחה התעמולתית בה לא מדברים על התוכן, על הפשע עצמו, אלא על אנטישמיות, על שנאה, ועל כל דבר פרט לאמת.




תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

כהערת אגב, ראוי שאורלב יפתח מחדש את ישעיה (ודאי גדעון סער יוכל למצוא לו עותק), ויגלה (כפי שלמדתי מאסף ברטוב: http://www.forum2.org/ijon/isaiah.html) שישעיהו ביקש לנחם, ולא להעיר על מוצאם של הדלטורים)