24 ביולי 2012

פרזיטים


מספר חודשים לאחר שהוקם מחנה הריכוז הראשון על אדמת גרמניה ב1933 התקבלה בו קבוצה של 100 "ביישני עבודה" (Arbeitsscheu). למעשה, המונח הזה לא היה המצאה נאצית. הוא היה בשימוש עוד מסוף מלחמת העולם הראשונה כאשר לצורך שיקומה של גרמניה נדרש היה כל כח אדם שבנמצא: כל אדם בריא אשר לא עבד בעבודה קבועה במשך מספר שנים נשלח ל"בתי עבודה" בהם למד מקצוע תחת פיקוחו של משרד העבודה הגרמני, ולאחר שהתמקצע דיו - נשלח חזרה לשוק העבודה כדי להיות אזרח מועיל ותורם לחברה.
כאשר עלו הנאצים לשלטון הם לא הסתפקו בכך: האתוס הנאצי דיבר על פועל גרמני חזק ואמיץ, וה"משתמטים" הללו חתרו תחתיו. לימוד מקצוע לא היה מספיק, שהרי לאחר שהוציאה עליהם הממשלה כל כך הרבה כסף, חזרו רבים מהם לבטלה, חיו על קצבאות וחבילות סיוע ממפעלי העזרה החברתיים הרחבים שהקימה המפלגה, והיוו משקולת מיותרת על החברה. לצורך כך היה נחוץ חינוך מחדש, כזה שירתיע גם את הפרזיט העיקש ביותר, ולכן הוכנסו גם ביישני העבודה לקטגורית ה"א-סוציאלים" שנשלחו למחנות.
תחת ההגדרה הזו נפלו כל מי שסרב לשתי הצעות עבודה ללא סיבה מוצדקת (עפ"י החלטת פקיד משרד העבודה), או כאלה שעזבו את העבודה אותה התחילו ללא סיבה טובה. והחל מ1938 הם סווגו באותה קטגוריה יחד עם חולי הנפש, המפגרים, האלכוהוליסטים, הקבצנים, הזונות, האנרכיסטים והאנשים ללא כתובת קבועה. סימונם במערכת (כאשר נכנסו התיוגים האלה) היה משולש שחור, ורבים מהם לא שרדו את השהות במחנות.

***

"אנשים מסוגו מוסיפים מעט מאוד לכלכלה הישראלית, שאני חלק ממנה. נכון, יש חן בידורי מסוים במדורות, אבל כשלוקחים בחשבון את העלות של כיבוי האש - יוצא שכרנו בהפסדנו" - פרופ' אמיר חצרוני, המרכז האוניברסיטאי באריאל, על משה סילמן, אדם מבוגר שהצית את עצמו לאחר שנקלע למצוקה כלכלית ונדרש לסיוע מהמדינה.

***

השיח הנאו-ליברלי (מונח, אגב, שנטבע למיטב ידיעתי ב1938) מתקבל יותר ויותר בציבור הישראלי, וממש כמו "גזען" ו"לאומן" הוא הופך מביטוי גנאי לתואר נחשק. אותו פרופסור מכובד מאריאל הציג עצמו כ"נאו ליברל בתחום הכלכלי", כזה שלא חושב שיש לתמוך באלה שאינם עובדים ולא משנה הסיבה לכך, כזה שהיה מעדיף להסיר גם את רשת הבטחון הכלכלית הרעועה גם ככה שמספקת המדינה לאזרחיה שנקלעו למצב בו הם אינם יכולים לקיים את עצמם בכבוד. גם ההבטחה הלבנה הגדולה יאיר לפיד התבטא בהתלהבות בנושא התניית סיוע בדיור בהחזקת משרה מכלכלת (אפשר לקרוא ניתוח מצוין של ההתבטאות האומללה הזו כאן) וזה מגיע מאדם שרואה עצמו ראוי לתפקיד שר השיכון.

***

יש סכנה גדולה בראיה הצרה של האדם כסך השקלים אותם הוא יכול לייצר בפרק זמן נתון אם לתאגיד ואם ללאום. האדם אינו משאב כפי שרואה אותו המדינה, ואדם חולה או נזקק הוא לא סרח עודף שצריך להפטר ממנו. אזרחי המדינה שכחו שהם הבעלים החוקיים שלה - הם ולא שכבה דקה ומעופשת של בעלי הון ופוליטיקאים מושחתים. הכח להדיר את תאוות הבצע ולהחזיר את האדם למרכז נמצא רק בידיים שלנו. שלנו ולא של ההסתדרות שחיה בשלום עם מאות אלפי עובדי קבלן נטולי זכויות. שלנו ולא של הממשלה שמעדיפה להוציא עשרות מליארדים על קבוצה זעומה של מתנחלים אלימים המשמרים את הדיכוי והביזוי של מליוני בני אדם. שלנו ולא של הממסד הדתי המסואב המקבע סטטוס קוו שאיבד את הרלוונטיות שלו לפני מאות שנים, שמדיר בני אדם על בסיס דת, מין, וגזע - ההפך הגמור מכוונתם של אלה שהקימו את הארץ הזו. כל אלה צריכים ללכת, לצאת ולפנות את הבמה למי שבאמת חשוב. אנחנו. 
הדרך של המדינה להתמודד עם סדר עדיפויות שונה הוא כח. ראינו את זה בהפגנות האחרונות ואנחנו רואים את זה כבר שנים רבות בגדה המערבית. אם לא נעמוד מול הכח הזה, מחנות הריכוז שהוקמו בדרום לא יאכלסו רק פליטים ומבקשי מקלט מאפריקה, אלא גם את אלה שמפריעים לה, אם אקטיבית בהפגנות, או כפי שראינו שקורה בגרמניה, גם פסיבית באי השתתפות בכל העבודה. זה לא אני אומר - זה אומר גונן גינת על החרדים: "אסיר עולה למדינה פחות מאברך". כי על פי שופר השלטון, החופש שלנו גם הוא נמדד בשקלים.




4 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

תמוה הדבר ש"פרופסור לתקשורת" (מישהו ראה מחקרים שלו?) שחי מתקציב ממשלתי ב"אוניברסיטה" שהוקמה רק כדי להעביר כסף ממשלם המיסים לשטחים, מדבר על "פרזיטים".

הימין - סאטירה שכותבת את עצמה לבד.

אנונימי אמר/ה...

ממש לא סאטירה אלא טרגדיה על חשבוננו

עדו אמר/ה...

זה בסדר, זו לא הפעם הראשונה שחצרוני מקיא עלינו
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4207096,00.html

עדו אמר/ה...

זו לא הפעם הראשונה שחצרוני מקיא על מישהו
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4207096,00.html