28 ביולי 2012

אסור להשוות - תמונה




24 ביולי 2012

פרזיטים


מספר חודשים לאחר שהוקם מחנה הריכוז הראשון על אדמת גרמניה ב1933 התקבלה בו קבוצה של 100 "ביישני עבודה" (Arbeitsscheu). למעשה, המונח הזה לא היה המצאה נאצית. הוא היה בשימוש עוד מסוף מלחמת העולם הראשונה כאשר לצורך שיקומה של גרמניה נדרש היה כל כח אדם שבנמצא: כל אדם בריא אשר לא עבד בעבודה קבועה במשך מספר שנים נשלח ל"בתי עבודה" בהם למד מקצוע תחת פיקוחו של משרד העבודה הגרמני, ולאחר שהתמקצע דיו - נשלח חזרה לשוק העבודה כדי להיות אזרח מועיל ותורם לחברה.
כאשר עלו הנאצים לשלטון הם לא הסתפקו בכך: האתוס הנאצי דיבר על פועל גרמני חזק ואמיץ, וה"משתמטים" הללו חתרו תחתיו. לימוד מקצוע לא היה מספיק, שהרי לאחר שהוציאה עליהם הממשלה כל כך הרבה כסף, חזרו רבים מהם לבטלה, חיו על קצבאות וחבילות סיוע ממפעלי העזרה החברתיים הרחבים שהקימה המפלגה, והיוו משקולת מיותרת על החברה. לצורך כך היה נחוץ חינוך מחדש, כזה שירתיע גם את הפרזיט העיקש ביותר, ולכן הוכנסו גם ביישני העבודה לקטגורית ה"א-סוציאלים" שנשלחו למחנות.
תחת ההגדרה הזו נפלו כל מי שסרב לשתי הצעות עבודה ללא סיבה מוצדקת (עפ"י החלטת פקיד משרד העבודה), או כאלה שעזבו את העבודה אותה התחילו ללא סיבה טובה. והחל מ1938 הם סווגו באותה קטגוריה יחד עם חולי הנפש, המפגרים, האלכוהוליסטים, הקבצנים, הזונות, האנרכיסטים והאנשים ללא כתובת קבועה. סימונם במערכת (כאשר נכנסו התיוגים האלה) היה משולש שחור, ורבים מהם לא שרדו את השהות במחנות.

***

"אנשים מסוגו מוסיפים מעט מאוד לכלכלה הישראלית, שאני חלק ממנה. נכון, יש חן בידורי מסוים במדורות, אבל כשלוקחים בחשבון את העלות של כיבוי האש - יוצא שכרנו בהפסדנו" - פרופ' אמיר חצרוני, המרכז האוניברסיטאי באריאל, על משה סילמן, אדם מבוגר שהצית את עצמו לאחר שנקלע למצוקה כלכלית ונדרש לסיוע מהמדינה.

***

השיח הנאו-ליברלי (מונח, אגב, שנטבע למיטב ידיעתי ב1938) מתקבל יותר ויותר בציבור הישראלי, וממש כמו "גזען" ו"לאומן" הוא הופך מביטוי גנאי לתואר נחשק. אותו פרופסור מכובד מאריאל הציג עצמו כ"נאו ליברל בתחום הכלכלי", כזה שלא חושב שיש לתמוך באלה שאינם עובדים ולא משנה הסיבה לכך, כזה שהיה מעדיף להסיר גם את רשת הבטחון הכלכלית הרעועה גם ככה שמספקת המדינה לאזרחיה שנקלעו למצב בו הם אינם יכולים לקיים את עצמם בכבוד. גם ההבטחה הלבנה הגדולה יאיר לפיד התבטא בהתלהבות בנושא התניית סיוע בדיור בהחזקת משרה מכלכלת (אפשר לקרוא ניתוח מצוין של ההתבטאות האומללה הזו כאן) וזה מגיע מאדם שרואה עצמו ראוי לתפקיד שר השיכון.

***

יש סכנה גדולה בראיה הצרה של האדם כסך השקלים אותם הוא יכול לייצר בפרק זמן נתון אם לתאגיד ואם ללאום. האדם אינו משאב כפי שרואה אותו המדינה, ואדם חולה או נזקק הוא לא סרח עודף שצריך להפטר ממנו. אזרחי המדינה שכחו שהם הבעלים החוקיים שלה - הם ולא שכבה דקה ומעופשת של בעלי הון ופוליטיקאים מושחתים. הכח להדיר את תאוות הבצע ולהחזיר את האדם למרכז נמצא רק בידיים שלנו. שלנו ולא של ההסתדרות שחיה בשלום עם מאות אלפי עובדי קבלן נטולי זכויות. שלנו ולא של הממשלה שמעדיפה להוציא עשרות מליארדים על קבוצה זעומה של מתנחלים אלימים המשמרים את הדיכוי והביזוי של מליוני בני אדם. שלנו ולא של הממסד הדתי המסואב המקבע סטטוס קוו שאיבד את הרלוונטיות שלו לפני מאות שנים, שמדיר בני אדם על בסיס דת, מין, וגזע - ההפך הגמור מכוונתם של אלה שהקימו את הארץ הזו. כל אלה צריכים ללכת, לצאת ולפנות את הבמה למי שבאמת חשוב. אנחנו. 
הדרך של המדינה להתמודד עם סדר עדיפויות שונה הוא כח. ראינו את זה בהפגנות האחרונות ואנחנו רואים את זה כבר שנים רבות בגדה המערבית. אם לא נעמוד מול הכח הזה, מחנות הריכוז שהוקמו בדרום לא יאכלסו רק פליטים ומבקשי מקלט מאפריקה, אלא גם את אלה שמפריעים לה, אם אקטיבית בהפגנות, או כפי שראינו שקורה בגרמניה, גם פסיבית באי השתתפות בכל העבודה. זה לא אני אומר - זה אומר גונן גינת על החרדים: "אסיר עולה למדינה פחות מאברך". כי על פי שופר השלטון, החופש שלנו גם הוא נמדד בשקלים.




13 ביולי 2012

רכבת לגיהנום


בתזכיר שנשלח בתשיעי בספטמבר 1935 הביע היידריך תקווה שהצעדים בהם הוא נוקט יכוונו את היהודים אל הציונות ויחזקו את התמריץ להגירתם.

"נחל בנקיטת יד קשה ובלתי מתפשרת שלא תשקוט ותרפה עד להוצאת אחרון מסתנני חוף השנהב מעבר לגבולות המדינה. מדובר בעוד צעד חיובי בדרך לשימור פני המדינה והחזרת תחושת הביטחון לתושבי השכונות" - אלי ישי

***

בעיצומו של משבר הסודטים ביוני 1938 כותבת בלה פרום ביומנה על פוגרום אנטי יהודי בברלין: "כשעמדנו להכנס לחנות תכשיטים קטנה, ניפצו עשרה צעירים במדי היטלר יוגנד את חלון הראווה ופרצו לתוכה מנופפים בסכינים וצועקים 'לעזאזל האספסוף היהודי! מקום לגרמנים מהסודטים!'"

מאי 2012, תל אביב. צילום: אקטיבסטילס

***

כשליחכו הלהבות את בית הכנסת בברלין ב1933 מדווח האס.דה (שרות הבטחון של האס.אס) על התקהלות של נשים שצפו במחזה ונשמעו אומרות: "זו הדרך לעשות זאת; חבל שאין יהודים בפנים, ככה היו גומרים את כל הכינים".

השבוע הוצתה דירה נוספת בישראל בה התגוררו מהגרים מאפריקה. אלה מעט מהתגובות שפורסמו לכתבה המדווחת על כך:

107.אין על הירושלמים תותחים (לת)

83. זה מה שנקרא: לבער את המסתננים מן הארץ - ממש ביעור חמץ כלשונו. חבל שהמסתננים מלכתחילה הגיעו לכאן ולא נשארו במצרים.

76. שיעופו כבר מהמדינה - הגיע הזמן שהאזרחים יעשו משהו,אם המדינה לא עושה את זה ובצורה הכי חסרת אחריות ומטומטמת היו אוספים אותם מהגבול וזורקים אותם בתל אביב עם קצת כסף בדרום תל אביב....הגיע הזמן שהאזרחים יוציאו את המכה השחורה מהמדינה

62. בד"כ לא מצדדת באלימות, אבל במקרה הזה - כנראה שרק ככה ילמדו המסתננים לפחות לא להתקרב לעיר הקודש! אם הממשלה לא מטפלת במחדל, זה מה שקורה...

48. להעיף את כל האפריקאים מפו - ולא לשכוח על הדרך גם את השמאלנים

12.תראו כמה כסף הם עולים למדינה: כיבוי אש בתי חולים (לת)

***

ב1994 התראיין ראול הילברג, אולי חוקר השואה המפורסם והמשפיע ביותר, וסיכם את מחקרו על השורשים שהובילו לרצח העם שביצעו הגרמנים: "אני מעריך שהגרמנים לא ידעו בהתחלה מה הם עתידים לעשות. זה כאילו הם נהגו ברכבת שכיוונה הכללי היה אלימות מתגברת נגד היהודים, אבל יעדה המדויק לא הוגדר". גם אנחנו כאן בישראל שועטים במורד הפסים על אותה רכבת גזענות לאומנית שהובילה את הגרמנים לתהומות הרשע האנושי, וגם אצלנו לא נראה כאילו נמצא מבוגר אחראי שיוכל ללחוץ על הבלמים בזמן. האלימות המבעבעת המכוונת נגד הקבוצות החלשות בישראל - הפליטים והערבים - רק מתגברת משנה לשנה, צוברת יותר ויותר רוח גבית מההנהגה ומהציבור. דברים שפעם נאמרו בחדרי חדרים נצעקים היום בכיכר העיר. מחנות ריכוז כבר מוקמים, בני אדם מאויימים, מוכים, נשרפים, רכושם נבזז והם נרדפים על ידי מספר גדל והולך של גופים מטעם "בטחון המדינה". ההסטוריה האיומה שיש בינינו עוד כאלה שהיו עדים לה מביטה בנו בפחד, ואנחנו מתעלמים. לנו זה לא יקרה, לא לנו. ובכן - זה כבר קורה, צריך רק להביט, ואז לקום, להתנער, ולצעוק. איש לא יעצור את האסון הזה מלבדנו, כי בשתיקתנו - אנחנו כבר שותפים לו.


6 ביולי 2012

כאן שוהים - על מחנות הריכוז הישראלים

האסוציאציה הראשונה של רוב הישראלים בנוגע למחנות ריכוז הם כמובן מחנות ההשמדה אושוויץ, טרבלינקה ואחרים. חלקם ידעו אולי שהמחנות האלה נבנו בשלב מאוחר יחסית במלחמה, הרבה אחרי עלית הנאצים לשלטון, ושקדמו להם מחנות עבודה שהוקמו על מנת לספק כח עבודה זול למפעלי הרייך, ומעטים אף יותר ידעו לספר כי מחנה הריכוז הראשון הוקם כשש וחצי שנים לפני שפרצה מלחמת העולם השניה על חורבות מפעל תחמושת ישן בדכאו שבדרום גרמניה.
מחנות ריכוז הן לא המצאה גרמנית: מקור השם הוא ב"מחנות לריכוז מחדש" של הגנרל הספרדי ולריו ווילר, האחראי על קובה ב1897. האמריקאים השתמשו בהם נגד האינדיאנים והיפנים, הבריטים במלחמות הבורים, והרוסים - כחלק מתפיסת השלטון שלהם. המשותף לכולם הוא הרצון להרחיק את כל מי שאינו רצוי לחברה השלטת, ולא משנה אם הסיבה לכך היא דעותיו, דתו, או צבע עורו.
ב21 במרץ 1933 הוציא הימלר הודעה לעיתונות מתוקף תפקידו כמפקד משטרת מינכן: "ביום רביעי נפתח בדכאו מחנה הריכוז הראשון עם קיבולת של 5000 אנשים. כל הקומוניסטים, ובמידת הצורך גם אנשי הרייכסבאנר והסוציאל דמוקרטים המסכנים את בטחון המדינה ירוכזו שם. מכיוון שבטווח הארוך אי אפשר יהיה להשאירם במערכת הכליאה הרגילה מבלי להכביד עליה, ומצד שני אי אפשר לשחררם בשל  מעורבותם הבלתי פוסקת להתסיס ולארגן מהומות כאשר הם אינם כלואים".
במחנה היו כלואים בהתחלה בעיקר קומוניסטים וסוציאליסטים, אך כבר זמן קצר אחרי הקמתו החלו להגיע אליו גם יהודים רבים, חלקם הגדול רק בשל גזעם.
חשוב להדגיש שדכאו לא נבנה במטרה להרוג את כלואיו, אלא רק להרחיקם מהחברה ולשמש כ"גורם מרתיע" במאבק הנאצי נגד מתנגדיו, אך הוא היה בית הספר למחנות ריכוז, שם התמקצעו אדולף אייכמן ב1934, רודולף הס (לימים מפקד אושוויץ) מ1934 עד 1938, מקס קוגל (לימים מפקד רוונסברוק ומיידאנק) ב1937, ואחרים, ועל בסיס הנסיון הזה נבנו שאר המחנות בהמשך שלטונו של היטלר.
במחנה המקורי היה 69 צריפים, כ-72 בני אדם בצריף (למעשה ה"צריפים" היו בנויים ברובם מאבן, עם יריעות זפת על הגג), עם מבנים של ספריה, כנסיה, מכבסה, מחסן בגדים ומטבח. הוא היה מוקף בגדרות תיל מחושמל, תעלה, וגדר נוספת עם שבעה מגדלי שמירה. בקצה טורי הצריפים שכנו צריפי המנהלה.
מבנה המחנה המקורי, דכאו 1933
תכנית המתאר מרשות הבניה במינכן

***

בקרוב יושלם השלב הראשון בבנייתו של "מתקן שהייה נחל רביב" על חורבות המחנה הצבאי הנטוש שהיה שייך לעוצבת סיני. שם יפה "מתקן שהייה". הוא מותיר תחושה של זמניות מבורכת, אין אפילו רמז לכפייה או למטרה האמיתית בגללה הוא הוקם. "כאן שוהים", מעבירים את הזמן, כמעט נופש.
האמת העצובה היא שמדינת ישראל מקימה מחנה ריכוז שיאכלס בשלב ראשון בני אדם שנכנסו לישראל באופן בלתי חוקי וצבע עורם כהה (בניגוד לשוהים בלתי חוקיים אחרים שצבע עורם בהיר יותר ושבדרך כלל נשלחים למחנות אחרים), לאחר ששר הפנים נכשל לפנות מקום בבתי כלא מוסדרים על ידי שחרור פושעים שהורשעו.


מחנה הריכוז הישראלי יהיה מורכז מחמישה אזורים מופרדים מהם ארבע רצועות המיועדות לאסירים. כל רצועה תופרד לארבעה אגפים סגורים ובהם ירוכזו האפריקנים בקבוצות של 23 לאוהל המוקם על משטח אספלט. בניני הבסיס הצבאי הנטוש ישמשו כשטח ציבורי ובו חדר אוכל, מועדון, וכו'. הרצועה החמישית תשמש את הסוהרים ובניני המנהלה. 

***

מוכר לזרא.
עד מתי "ישהו" האפריקאים במחנה? עד שימאס להם מהמדינה היהודית והם יבקשו לעזוב חזרה לארצותיהם שסועות המלחמות, חזרה לרעב ולעוני, או עד שאלי ישי "יקבל את הכלים" להיפטר מהם.  ראש מינהל אכיפה וזרים ברשות האוכלוסין וההגירה, יוסי אדלשטיין, הודה בדיון בוועדה הארצית לתכנון ובניה כי מדובר באמצעי הרתעה שנועד להעביר מסר חד וברור למדיניותה של ממשלת ישראל. מדינה שהוקמה על ידי פליטים תעשה ככל שביכולתה להלחם בפליטים אחרים. חמלה זה לחלשים.

כבר החודש אושרו הקמתם של שלושה מחנות ריכוז נוספים באותו מתחם שיוכלו לאכלס כ20,000 בני אדם, וכשיש תשתיות - השימוש יוכל להתגמש. למה לעצור באפריקנים שיש כל כך הרבה בדואים שצריך לעקור מבתיהם על פי תכנית פראוור? לאן ישלחו את מגורשי סוסיא וכפרים אחרים המפונים לרווחת בני הגזע הנבחר? למה לבזבז מקום יקר בבתי הכלא על עצירים פוליטים שאפשר להשתמש בתשתית המאובטחת בנגב? גם דכאו התחיל בקטן, רק 5,000 מקומות, רבע ממה שמקימה היום הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. רק כדי להרחיק גורמים בלתי רצויים מהחברה, רק כדי להרתיע אחרים מללכת בעקבותיהם. אדם שיעבור את הגבול בלי אישור יכלא לזמן בלתי מוגבל במחנה ריכוז מאחורי גדרות תיל גבוהות ולא משנה אם הוא גבר בן ארבעים, אישה בת עשרים או ילד בן חמש. יהודי שיעשה את אותו הדבר יקבל סל קליטה נדיב. ועכשיו - מי המדינה הגזענית יותר?


[עדכון: למחרת בבוקר]
במוסף השבועי של שופר השלטון "ישראל היום" כותב עורך המוסף גונן גינת את הדברים הבאים: "זה עתה סיימה המדינה להקים מחנות מעצר בנגב. זה לקח רק חודש. אתם יודעים מה? זה אפילו חסכוני: אסיר עולה למדינה פחות מאברך". אז קודם כל מקלף גינת את מכבסת השיחדש של "מחנה שהייה" ומתחתיה נחשף שמו האמיתי של המחנה בפי אנשי השלטון, ואחר כך - על הרתעה כבר דיברנו?