26 במאי 2012

היהפוך כושי עורו? על מדיניות ההגירה הגזענית של ישראל


אחת מנקודות ההגנה החזקות ביותר של מדינת ישראל מול האשמותיה בגזענות היא שהיהדות אינה גזענית, שהרי כל מי שרוצה יכול להתגייר ואז יהיה שווה כמו כל שאר היהודים במדינה. פרט לכשל הברור בטיעון המדינה התאוקרטית במסווה דמוקרטיה ליברלית, כשהוא עומד מול מבחן המציאות הטיעון הרעוע הזה מתנפץ לרסיסים.
חוק השבות נחקק ב1950 כחלק מהטראומה הגדולה של השואה וכחלק מגלי ההגירה של שארית הפליטה מאירופה המשתקמת. הוא נועד לבנות נמל מבטחים ליהודים באשר הם ולהגן עליהם מרדיפות אנטישמיות, אבל דה-פקטו הוא משמש כמדיניות ההגירה הרשמית של ישראל. מדינת כל אזרחיה, הדמוקרטיה בעיני עצמה, מפלה בחוקיה שלה עצמה על בסיס אמונה בישות כזו או אחרת, דבר חמור מספיק היינו מצפים, אלא שמסתבר שאפילו דת איננה די כדי לעמוד בקריטריונים של אנשי היהדות הממוסדת.
ההתגלמות של הדת היהודית במוסדות מדינת ישראל התעוותה עם השנים עד כדי פיתוח תורת גזע שלמה שלא היתה מביישת את הרייך השלישי. לא מאמינים? הקשיבו לשר הפנים, הממונה על מדיניות ההגירה הישראלית:

"היה מחקר בארה"ב לפני כעשר שנים, היה שם, לקחו דמעות מנשים יהודיות, נשים ואנשים, יהודים ולא יהודים, יהודיות ולא יהודיות, נשואים זה לזה, גוי שנשוי ליהודיה  או ההפך יהודי שנשוי לגויה זה דבר שפורסם פה בתקשורת לפני כעשר שנים ... ושמה התגלה דבר מאוד מרתק: אם האמא יהודיה והאבא לא יהודי - הילדים יהודים. יש את הגן של האשה ופה נקבע הגן הזה יהודי או לא יהודי ... לא זוכר את המקום הזה אבל אפשר להוציא את המחקר הזה. משם מצאו פלא גדול: כשהאבא יהודי והאמא לא יהודיה - אז הילד לא יהודי."

קרי, חוקי הטבע הסתדרו בדיוק עם חוקי האמפריה הרומית שבה נקבע שזכויות ילדים שנולדו מחוץ לנישואין מגיעות מהאם והם אינם מקבלים את זכויות האזרח של האב - דבר שאין לו אזכור בתנ"ך אבל מסתדר מצוין עם הלוגיקה של ישי. "הכל הוא גזע - אין אמת אחרת" בדיוק כפי שכתב בנימין ד'יזראלי בטרילוגיה "אנגליה הצעירה". 

עם הפליטים שברחו לישראל ממדינותיהן שסועות המלחמה, המתודלקת בין השאר על ידי מדינת ישראל בעצמה עם מכירת נשק לשני הצדדים הנלחמים, עלו סוגיות חדשות: אם אזרחות ישראלית ניתנת לכל מי שמאמין באלוהי היהודים, מדוע לא ימירו הפליטים את דתם ובכך יקבלו אזרחות וסל קליטה נאה, אפילו אם הדבר אומר עשיית שקר בנפשם? או - כאן מגיע שר המשפטים יעקב נאמן בכבודו ובעצמו ומסביר את הדברים כמות שהם:

"השאלה איננה איזה זרם ביהדות טוב או ראוי, השאלה היא שונה לחלוטין. היא שונה לחלוטין לגבי יהדות הגולה ולגבי מדינת ישראל. במדינת ישראל יש לנו בעיה. יש לנו מאות אלפים של בלתי חוקיים בעיקר ממדינות אפריקה שעברו את הגבול בצורה בלתי חוקית, הגיעו לארץ ורוצים להשאר פה כי יותר טוב להם מאשר במדינות אפריקה. שום מדינה בעולם כולל ארצות הברית הנאורה שכל כך מתגאים בזכויות האזרח בה לא היתה מאפשרת בהליך קל, דתי, לההפך לאזרח המדינה. זו הבעיה של מדינת ישראל. הבעיה של יהדות הגולה היא דבר שהוא לא הגיור.
דבר ראשון ביהדות הגולה זה ההפרדות של אחוזים גדולים מאוד שנעלמים מעולם היהדות במה שהיטלר ימח שמו וזכרו לא הצליח לעשות יש היום בגולה אסימילציה נוראית והבעיה איננה גיור.
לכן קודם צריך להכיר מהן הבעיות. אני לפני 13-14 שנה ישבתי עם כל הזרמים ביהדות. והגענו להסכמה, מכיוון שגיור יש בו תוצאות משפטיות שאתה נהפך לאזרח במדינת ישראל בניגוד לגיור בארה"ב שאין לו שום תוצאות. הוא שייך לקהילה זו או אחרת. אי אפשר לתת לכל מי שרוצה לעשות גיור כי זה מאפשר כניסה למדינה וקבלת אזרחות, או אם מישהו בלתי חוקי במדינה להפוך אותו לחוקי. ולכן צריך להגיע לנורמה משפטית אחידה."


פתאום מדיניות ההגירה הדתית אינה פתרון מספיק, אבל במקום לפתור אותו על ידי יצירת מדיניות - עושה ממשלת ישראל את מה שהיא הכי טובה בו - ומתעלמת. יוצרת שיח תוך-יהודי בלבד המגביל את הגיור לרצויים ושאינם רצויים. עד היום ממתינים אלפי בני הפלאסמורה במחנה המעבר בגונדר ממתינים לעלות לארץ, אבל על אף העובדה שעברו גיור קשוח, ההליך נמשך שנים ארוכות. ליהודי צרפת או ארגנטינה לעומת זאת - הרבה יותר קל. בתחילת המאה העשרים רווחה באירופה האמירה האנטישמית: Never mind to whom he prays, The rotten mess is in the race - זו לא האמונה, זה הגזע - פרקטיקה שאחרי מאה שנה הפכה ללחם חוקם של אלה שסבלו ממנה הכי הרבה.



אגף הגיור במשרד ראש הממשלה מסביר פנים ומפרט את התהליך עליו הוא אחראי ואת הזכאים לו. מי יכול לעבור גיור במדינת ישראל?
"כל אדם ללא קשר לדת קודמת, גזע או מין ראוי להיות מועמד לגיור. כדי לעבור גיור עליכם להיות בעלי אזרחות ישראלית. זכאי עלייה, טרם הגשת בקשתם לעלות לארץ, רשאים לעבור את תהליך הגיור בארץ לאחר הצגת אישור זכאות עלייה מטעם הסוכנות היהודית. אם אתם בעלי אזרחות חוץ ובעלי מעמד אחר, כולל תושבי קבע בעלי אשרת שהייה א'5 - עליכם לקבל אישור מוועדת החריגים."

בימי עליית הנאציזם נתן הכומר שילפרט משרייברג דרשה ובה הסביר כי "אחרי הטבילה, יהודים נעשים נוצרים", לזו השיב אחד מתלמידיו: "אבל הכומר, גם אם תשפוך שש גיגיות מים על ראשו של יהודי, הוא ישאר יהודי".


23 במאי 2012

פריק

במרץ 1933 היה וילהלם פריק שר הפנים הראשון בממשלה הנציונל סוציאליסטית החדשה כאשר שלח הוראות לכל המדינות תחת שליטת הרייך ובהן כתב:
"כדי להנהיג מדיניות גזעית יש צורך:
1. להתנגד להגירת יהודים מזרחיים
2. לגרש יהודים מזרחיים המתגוררים בגרמניה בלי אשרת שהיה
3. להפסיק את ההתאזרחות של היהודים המזרחיים
כעבר כחודש המשיך פריק והוביל חקיקה "נגד צפיפות יתר בבתי הספר הגרמנים" אשר כוונה אך ורק כלפי תלמידים לא ארים, והגבילה את אחוז התלמידים בכל מוסד ללא יותר מחמישה אחוזים. כעבור זמן לא רב היה פריק מעורב בהקמת מחנה הריכוז הראשון דכאו על חורבות מפעל תחמושת ישן בו נכלאו מתנגדי השלטון, קומוניסטים, ויהודים.

***

היום הכריז שר הפנים של מדינת ישראל "אם יתנו לי את הכלים, תוך פחות משנה לא ישאר פה מסתנן אחד". מחנה ריכוז ראשון כבר מוקם על חורבות בסיס צבאי בקציעות, וישי מתכנן לשחרר אסירים פליליים כדי לפנות מקום לפליטים לפני גרושם מישראל. "מי שלא רוצה לצאת ברצון ייצא שלא ברצון ... אני חושב שכל מי שהוא שוהה שלא כחוק צריך להכניס אותו מאחורי סורג ובריח" אומר ישי. על מלחמתו בתלמידים הלא יהודיים לא צריך להכביר מילים

***

ב8 באוגוסט 1935 פרסמו העיתונים היומיים בעלי הקו הנאצי המובהק דר אנגריף והפולקישר באובכטר ראיון עם ס.ס. אוברגרופנפיהרר קורט דלואגה, מפכ"ל המשטרה הגרמנית, בו הוא מוסר כי סטטיסטיקות הפשע מצביעות על בולטות של היהודים בכל תחומי הפשע.

***

התקשורת בישראל מדווחת על נתונים שמפרסמת המשטרה על סטטיסטיקות הפשע בתל אביב, המצביעות על בולטות של פליטים במקרי הפשע. כשהתבקשה המשטרה לגבות את האמירה המגוכחת הזו בנתונים, אלה לא נמצאו עד היום. בפעם האחרונה שהנושא הזה נחקר ברצינות, היה זה מסמך רשמי של מכון המחקר של הכנסת שכינה את הטענה הזו "חסרת בסיס עובדתי" (זהירות, PDF).

***



הגאולייטר גרוהה מקלן-אכן תמך בהגברת הפעולות האנטי יהודיות כדי "לרומם את הרוח הירודה של בני המעמד הבינוני-נמוך" ונראה שזו התשובה של ראשי המערכת הפוליטית בישראל: מעלים מיסים, מקצצים בתקציבי הרווחה, התשתיות, החינוך - ואת הזעם התוסס בשכבות השונות של העם חייבים לתעל לאנשהו, ומי טוב יותר לספוג אותו מהחלשים יותר, חסרי ההגנה, האחרים. 
"באופן טבעי, האנשים הפשוטים לא רוצים מלחמה, אך ניתן לגרום להם לציית למנהיגים. אמור להם כי הם מותקפים, הוקע את הפציפיסטים על חוסר נאמנות ועל כי הם מסכנים את המדינה. אותו הדבר עובד בכל מדינה" אמר גרינג כשעמד למשפט בנירנברג, ואותו הדבר עובד גם אצלנו. אומרים לנו שאנחנו מותקפים על ידי הפליטים ואנחנו שוכחים את המע"מ. אומרים לנו שהשמאל חותר תחת זכות העם היהודי להתקיים ואנחנו שוכחים את מחירי הדלק והירקות. תנו לנו שנאה, תנו לנו שעיר לעזאזל, תנו לנו אונטרמענטש - מישהו נחות מאיתנו כדי שנרגיש נעלים - ונשכח את המוסר, תנו לנו את טוהר הגזע ונשכח את מגילת העצמאות.
לא צריך לנופף בעבר החשוך של גרמניה כדי לראות שמה שקורה אצלנו הוא לא טוב. כאשר איש רוח וחבר יקר מותקף על ידי אספסוף מוסת בהפגנה נגד פליטים בתל אביב רק כי הוא מנסה להביע דעה אחרת - זהו דגל שחור - השנאה שגדלה והתבשלה בשטחים הכבושים של הגדה המערבית במשך ארבעים וחמש שנים גולשת ושוטפת את המדינה, וזה רק עניין של זמן עד שתטביע את כולנו.
את ישי חייבים לעצור, את מרזל ובן ארי חייבים לעצור. המהלך שהם מובילים לגרוש הפליטים הוא רק פתיח להמשך: מה שעבד עם זרים מסוג אחד ודאי יעבור עם זרים אחרים.
 שר החינוך גזעון סער נאם השבוע בטקס בירושלים בו הוא זרק רמז לבאות: "הגיע הזמן לחשוב על חלופות נוספות הנוגעות לעיצוב מערכות היחסים בינינו ובין שכנינו. אין זה נכון כי החלופה היחידה ל'תפיסת שתי המדינות' היא מדינה אחת דו-לאומית מהים עד הירדן. הגיע הזמן לעשות את חשבון-הנפש הציוני ולגבש הסכמה לאומית רחבה המבוססת על ניתוח מפוכח של המציאות ועל הדרך נכונה להבטיח את עתידו של המפעל הציוני." אמר, ולא פרש. את המהלך הבא של הימין הישראלי כולם כבר מבינים, את דעת הקהל הם מכינים על חשבון הפליטים. אם ישתקו על הפליטים, הם ודאי ישתקו גם על הפלסטינים.


20 במאי 2012

זאב לבן

בשבוע שעבר, ב15 במאי 2012, עמדה משלחת רשמית של מדינת ישראל בפני הפרלמנט הארופאי בבריסל וחבריה נאמו בפני הצירים המכובדים את מה שאפשר רק לתאר כאקט ההסברה הטהור והנקי ביותר שידעה מערכת התעמולה של ישראל מאז שראש המוסד הפורש האשים את הנהגת המדינה בתסביך משיחיות מסוכן. מה שנאמר מעל במת הפרלמנט הארופאי הוא לא פחות מהאמת, ועל כך יש להוריד את הכובע בפני קברניטי ההסברה שהחליטו שהגיע הזמן להפסיק את השקרים, המסכות, ולומר את הדברים כמות שהם:
ראשון עלה פרופסור הלל וייס מאוניברסיטת בר אילן. אתם ודאי זוכרים אותו כשקבע ששום החלטה של בית משפט במדינת ישראל לא יכול לסתור את הכתוב בתורה כפי שתפורש על ידי רבני יש"ע הקיצוניים. בדיוק האדם הנכון להציג את עמדתה של מדינת ישראל הדמוקרטית, והוא אכן לא אכזב (הציטוטים לקוחים מכאן): "כל אדם ישר חייב לראות את האו"ם כקבוצה צינית שדאגתה העיקרית היא להגן על הטרור" הוא אמר. והמשיך לדבר על המדינה הפלסטינית :"במילותיהם של יאסר עראפת, פייסל חוסיני, זוהיר מוחסן ... ואף חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה - הכל הומצא ללא כל מטרה אחרת פרט להיותו סוס טרויאני שמטרת קיומו היא להרוס את מדינת ישראל".
"ההתלהבות בעולם מהעניין הפלסטיני אינה קשורה לצדק אלא לשנאה יוקדת לישראל. אומרות האומות: 'לכו וכנחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד'. זהו זן של אנטישמיות אשר יחזור כבומרנג לאלה ששלחו אותו כאשר הם יחושו בושה וחרטה" אבל הוא לא עוצר שם ומרגיש חזק מספיק לשלוח איום מפורש: "העונש שיושת על האומות אשר ינסו לנתק את אנשי ישראל מארצו של האל כתוב פעמים רבות בספר הספרים." והוא ממשיך לצטט מספר יואל פרק ד', חזון בו מושיב אלוהים את האומות בעמק יהושפט ושואג. ישראל לא כובשים, הוא אומר, כי הארץ שלהם. הרומאים כבשו, העותומנים כבשו, הערבים כבשו, האנגלים כבשו, והוא לא שוכח להזכיר את הפרעונים שהטביעו תינוקות יהודיים בלבנים. 
והוא לא עוצר כאן: "מדינת ישראל הורעלה באופן קיצוני מהאשמות על כיבוש עד שהיא לא שמה לב שהיא בעצמה נכבשה על ידי קבוצות של יהודים מתבוללים ומתרפסים" (כן!) "וזה עוד בלי להזכיר את האנרכיסטים המבקרים אותנו והממומנים על ידי רשויות העוצמות עין ומפקירות את הצבא לפרובוקציות שלהם ... ישראל במודע ובלא מודע פתחה את שעריה לאובדנה ... דוגמה אחרת היא עידוד המהגרים הבלתי חוקיים מאפריקה הבאים לישראל באלפיהם ומציפים את המדינה ... האם [המהגרים] לא השמידו את המוסר, החוק, המדע והכלכלה? האם הם לא הורסים את תרבות המערב?"
[אזכור מתבקש של האפר של אושוויץ, אלוהים גדול, הפך אותו למדינה]
התנ"ך, אומר וייס, קובע שהארץ שייכת לישראל ובגלל זה היא אינה כובשת, "אבל, בגלל שהחוק הישראלי נכבש על ידי השמאל, ובגלל סיבות פסיכו-פוליטיות נוספות, ישראל נמנעת מלהשתמש בטיעונים האלה משום שהיא חשה שהזכויות הקבועות בתנ"ך אינן הולמות מדינה נאורה". הסברה במיטבה.
"מדינת ישראל אובססיבית במרדף אחרי השלום, שלום עד היהודי האחרון, וזו אובססיה מסוכנת המעודדת את השנאה של אויבנו ... זו הטעות שעושה מדינת ישראל מאז הקמתה, רודפת שלום במקום להביס את אויביה הרואים בשלום אסטרטגיה בלבד לשפר את עמדתם להשמידנו ... האיסלם רצוף בתפיסות של מרמה ... לכן איננו יכולים לחתום הסכם שלום עם מאמיניו של מוחמד ... השלום אינו אסטרטגיה". מעל בימת הפרלמנט האירופי פורש וייס את משנתו: לעולם לא יהיה שלום, הפתרון היחידי הוא מלחמה.
והפלסטינים? מה יהא עליהם? "אלה הקוראים לעצמם פלסטינים הם לא עם ואין להם מדינה. איש לא גרש אותם. למעשה, ההפך הוא הנכון - ישראל שיקמה אותם ונתנה להם הזדמנות לחיות חיים נורמלים". חיים נורמלים, הוא אומר. נורמלים.
אחריו עלה חבר הכנסת מטעם ש"ס ניסים זאב. זאב מקדם מזה מספר שנים רעיון הקורא להחיל על הפלסטינים את אמנת האו"ם לזכויות ילידים. לא מאהבת הפלסטינים, חלילה, אלא מהרעיון שכאשר יוכרו הפלסטינים כילידים לא תהיה הגדה המערבית שטח כבוש ותסופח רשמית למדינת ישראל. מבריק, ניסים. מבריק.
ניסים זאב בפרלמנט הארופאי
מקור: הפרלמנט הארופאי
***
אלה פניה של מדינת ישראל כפי שהשתקפו בפני חברי הפרלמנט האירופי, והן מכוערות, מעוותות, ומייצגות כל אחד ואחת מאיתנו. אלה הן פניה של ישראל בעולם.


19 במאי 2012

סנדיאנה - מסע לזכרון הנכבה


לפני כמה שבועות יצאתי לטייל באזור המועצה האזורית אלונה. אחרי הליכה של כך וכך, בין הכרמים והשדות הפסטורלים עמדו קבוצת עצי אקליפטוס שנראו תלושים, לא שייכים, ובתוכם בוסתן עצי פרי וגל אבנים. מתחת לחרוב, הזית והתאנה היה פעם מבנה אבן שנהרס, ועל חורבותיו נשתלו עצי אקליפטוס כדי "לשמור את הקרקע ברמת הפרט והלאום" כפי שנעשה במקומות רבים אחרים בישראל. התמונה של הבית ההרוס לא הרפתה ממני גם כשחזרתי הביתה, ובעזרת כמה מכרי-רשת ואתרים המשמרים את זכרון הנכבה כמו זוכרות, פלסטיין רממברד, ונכבה-אונליין התחלתי לחפור בהסטוריה שהחינוך הציוני שספגתי מינקות ניסה למחוק. 
הדבר הראשון שהכה בי היה הבורות: "עם ללא ארץ לארץ ללא עם". כמה שידעתי שזה לא נכון, לא הבנתי עד כמה השקר הזה שהכניסו לי לראש הוא מתועב ומרושע. פלשתינה היתה ארץ שוקקת חיים, היו בה יהודים, אבל בעיקר היו בה ערבים שעבדו את האדמה, בנו את בתיהם וחיו את חייהם כמו אבותיהם ואבות אבותיהם. המפה הבריטית מ1880 מהווה תעוד מצוין לישובים רבים, וכך גם מפה בריטית מ1946, כמו גם סקרי אדמות משנים שונות שמראות בעלות על הקרקע כשייכת לתושביה הערבים. 
באזור בו טיילתי היו כמה כפרים, וגל האבנים בו נתקלתי ספציפית היה (ככל הנראה) פאתי צבארין (היום: עמיקם, ביתו של הכמעט-רמטכ"ל גלנט). השלב הראשון בחיפוש היה לאתר את מיקום הכפרים המדוייק, ואת זה עשיתי בעזרת הצבת המפה מ1946 על תצלומי לווין מהמפות של גוגל. אפשר לראות בבירור שתוואי הכביש המתפתל בין בנימינה לגבעת עדה לא השתנה מאז, כמו גם הכביש העולה מבנימינה לזכרון יעקב. עם שני אלה כסמנים ועם קצת משחקי קנה מידה, איתרתי את מיקום הישובים:
משם הדרך לסנדיאנה היתה קצרה: נקודות הציון הוזנו לטלפון, נסיעה בכביש בין אביאל לעמיקם, שמאלה בכביש העפר מיד אחרי אתר מפעל המים הרומאי "מי קדם", כשני קילומטרים למעלה בדרך הלבנה, ואז ברגל לתוך החורש.
הדרך לסנדיאנה
הכפר משתרע על שטח גדול במורד הגבעה וישנם בו שרידים של עשרות בתים ומבנים, עצי הפרי הרבים המפוזרים בשטח עדיין מניבים, ועם קצת תשומת לב אפשר למצוא שרידים לחיים שפעם היו שם: שברי כדים רבים, שברי צנצנות מזכוכית ירוקה, גולה כחולה של ילד, ברגים ומסמרים.
פריטים ושברים
מה שנראה כמו חלק ממחרשה או משדדה
למרות ההרס הרב והשנים שחלפו ניתן להבחין בבירור בתוואי הבתים והמבנים, ספסלי אבן מתחת לעצים, ואזורים גדולים יותר שודאי שימשו להתכנסויות וחגיגות.

כשרואים את הבתים האלה, את החיים שפעם היו, ובעיקר אחרי שקוראים את סיפור גרוש התושבים האכזרי עליו כתבתי בפוסט הקודם - עוצמת השקר עליו חינכו אותנו מתעצמת אלפי מונים. מאחורי האמירה האגבית "נטשו את בתיהם" מסתתרים אלפי חיים שמהלכם הוסט באחת. כשמפקד כח האצ"ל מעיד שכאשר החלו לירות מרגמות ואש מקלעים לעבר הבתים "קמה בהלה בכפר ומנוסה המונית של תושביו. אז החל המשוריין לדלוק אחרי הבורחים כשהוא פולט אש חזקה עליהם" - על איזו נטישה מדובר? לו היה זה בכל מקום אחר בעולם היו קוראים לזה טיהור אתני.

***

הנכבה של סנדיאנה קרתה. יהודים חמושים גרשו ערבים מבתיהם ואז החריבו אותם, גוזרים עליהם חיי פליטות ועוני. האמירה שמי שאשם בנכבה הפלסטינית היא ההנהגה שלה שהורתה לעזוב אווילית ומיותרת כמו האמירה שמי שאשם בשואת היהודים היא ההנהגה היהודית (הלא ציונית) שהורתה להישאר. אין באמת מקום להשוות בין שתי הקטסטרופות האלה אבל כן יש מקום להכיר בשתיהן, כל אחת על פי דרכה. הנראטיב הציוני השולל כל אזכור לאסונם של תושבי פלשתינה המקוריים חוטא ומחטיא, שולט בנתיניו דרך בורות ושקר, מעוות את עצמו כדי לא לאבד את השלטון. "בורות היא כח" הכתיב האח הגדול של אורוול, והכח הזה משמש אותו היטב: אדם המשוכנע בצדקת דרכו ילחם חזק פי כמה מאדם היודע שדרכו פושעת, וזה החינוך הלאומני-ישראלי על רגל אחת, וזה מסביר את כמות המשאבים הבלתי נתפסת המושקעת על ידי מוסדות השלטון בנסיון למחוק את הזכרון הלאומי ולכתוב אחד חדש, נקי ומבריק, כזה ששווה למות למענו. 
על הפחד הזה חייבים להתגבר, את ההסטוריה חייבים ללמוד וללמד כפי שקרתה ולא כפי שהיינו רוצים לספר אותה, על הפצעים והפשעים, ורק דרך התמודדות איתם אפשר יהיה לבנות דור חדש שלא מפחד כל כך מחיים ביחד, שלא מצופף שורות בכל פעם שהוא מדבר על האחר, שלא מתבצר בלאום, ושלא מתכווץ כשהוא שומע על זכות השיבה. 
הייתי רוצה לראות את סנדיאנה קמה שנית, את בתיה נבנים על צלע הגבעה המשקיפה אל העמק, את תושביה המקוריים חוזרים אליה, ותושבים חדשים מצטרפים אליהם בלי הבדל דת או גזע כדי לבנות קהילה על חורבות זו שנהרסה. כזו שתגדל את בניה ביחד, ואלה יוודאו שסנדיאנה שנית לא תיפול.



14 במאי 2012

מגש הכסף


ב19 במאי 1948 פורסמה ידיעה בעיתון "המשקיף" של התנועה הרוויזיוניסטית ובה נכתב: "פלוגות של האצ"ל יצאו אתמול עם שחר לפעולת טיהור מקיפה בהרי אפרים". שתי פלוגות של "הארגון" יצאו מבנימינה עם שחר והתקרבו לכפרים סינדיאני, צברין, וברקי, שם פתחו בירי מרגמות לעבר בתי התושבים הפלסטינים והניסו אותם מבתיהם לעבר אום אל פאחם. הפעולה הזו עלתה בחייהם של עשרים פלסטינים ובתפיסתם של 120 שבויים, את חלקם עוד נפגוש בהמשך.
מפקד אחת המחלקות שהשתתפו בכיבוש הכפרים היה משה ניר (וגנר) הידוע בכינוי המחתרת שלו "נחשון". ב1957 מביתו שבתל אביב מסר ניר עדות מפורטת על מה שהתרחש באותו לילה : "... המחלקה התקרבה לסינדיאני וכבשה את הכפר ללא אבידות למתקיפים. המחלקה לא הספיקה להכנס בקרב עם האויב מאחר שהערבים ברחו ונטשו את הכפר, פרט למוכתאר שנשאר בכפר עם משפחתו והניף על ביתו דגל לבן ...". בצברין הסיפור היה שונה. כשהגיעה המחלקה לכפר "האויב גילה התנגדות מכיוונים שונים" - ניר לא מציין אם היתה זו התנגדות חמושה או לא - אך "בהסתערות זו נגרמו אבידות רבות לאויב אשר השאיר אחריו למעלה מעשרים הרוגים. קמה בהלה בכפר ומנוסה המונית של תושביו. אז החל המשוריין לדלוק אחרי הבורחים כשהוא פולט אש חזקה עליהם". לאחר שוך הקרבות התמקם הכח ללינת לילה בבית הספר היסודי שהיה מבנה האבן היחיד בכפר, ולמחרת החלה סריקה שהעלתה "שלל נוסף הכולל נשק, כסף וכלי עבודה חקלאיים, כמו כן גם משאית". אך לא כל התושבים הצליחו לברוח: "בסאבארין הוקמה מכלאה שלתוכה הוכנסו כל הזקנים, הנשים והטף, שלא הצליחו לברוח ... ושמספרם הגיע לכדי למעלה ממאה. לאחר מספר ימים ... שילחנו אותם לכיוון אום אל פאחם עם ליווי, כדי להבטיח שלא ישארו בשטח או שינסו לחזור בכפרים."
הכח של ניר המשיך בסריקות באזור שנכבש ונתקל בקבוצה גדולה של תושבים, שבחיפוש על אחד הסוסים שלהם נמצא נשק. "שאלנו אותם למי שייך הנשק, אולם איש מהם לא רצה להודות בבעלותו עליו. הפרדנו שבעה גברים צעירים מתוך השיירה כולה, שכללה זקנים, נשים וילדים, והשארנום במקום. את השאר שילחנו לאום אל פאחם, על סוסיהם [מילה לא ברורה]. ... הודענו להם [לשבעת הצעירים] כי מי הרוצה שהנשק (אשר כלל: אקדח ורובה) שייך לו, רק הוא ייתפס ואילו השאר ישלחו לחפשי, אולם איש מהם לא רצה להודות או לגלות למי שייך הנשק, אזהרותינו שבמקרה ולא יודו נאלץ להוציא להורג את כולם. השבעה הוחזקו תחת שמירה שעה שאנחנו ערכנו במקום משפט שדה בקשר לגורלם, את בית דין השדה היוו מפקדי הכח, שדנו את השבעה למוות.
פסק הדין בוצע במקום בטקס צבאי על ידי כיתת רובים, שלא לכולם היה נשק טעון"

מפקד נוסף - אמיתי - "מייק", מאשש את עדותו של ניר ומוסיף פרטים נוספים: "הכנת הפעולה אמנם נערכה בסודיות גמורה אך בהגיענו לסינדיאני התברר (ע"י התבצרות זעומה) שתושב בנימינה (ואנו חושדים בלייבוביץ') שכנע את רוב אנשי הכפר שיכנעו ללא יריות" - אמיתי ממשיך ומספר על "מקרה של בחור ששדד והתנהג לא יפה עם ערביות. אותו חייל הובא למשפט והומלץ למלקות אך זה לא בוצע"

[העדויות מובאות כלשונן מתיק כ' 4 בארכיון האצ"ל]

***

את הסיפור הזה, שהובא מפי מפקדים בכח האצ"ל שכבש את הכפרים סנדיאנה וצבארין, אליבא דממשיכי דרכם במפלגת השלטון במדינת ישראל, אסור לספר. בטקס שנערך היום באוניברסיטת תל אביב קראו מפגינים לעבר המשתתפים "בוגדים", "ערביי ישראל אומרים לא לשקר הנכבה" ושרו "הבאנו נכבה עליכם". אתמול הזמינו שני חברי הכנסת אלדד ומיכאל בן ארי את חבריהם לטקס במילים האלה: "כן יאבדו כל אויביך ה'. חוגגים את הנכבה באוניברסיטת תל אביב. חברי הכנסת אריה אלדד ומיכאל בן ארי מזמינים את עם ישראל לחגוג איתם את יום תבוסת אויבינו, בשער הראשי של אוניברסיטת תל אביב, עם יין טוב, מצב רוח מרומם וכלי נגינה". תנועת "אם תרצו" הוציאו זבלון מיוחד "המנפץ את שקר הנכבה" (אני לא יכול להביא את עצמי לקשר לגועל נפש הזה, רוצים - חפשו בעצמכם). כל כך הרבה משאבים מוציאים חברי כנסת וארגוני ימין כדי להשתיק את הסיפורים האלה, כדי שלא יזכירו, שלא ידברו על מגש הכסף האמיתי עליו ניתנה מדינת היהודים. הסיפור שלמעלה הוא רק אחד מתוך מעל חמש מאות סיפורים דומים. חמש מאות ישובים פלסטינים שתושביהם גורשו מבתיהם. מאות אלפי משפחות שאיבדו את בתיהן ונידונו לחיים של פליטות. אלפי משפחות שאיבדו את יקיריהן. אלפי יתומים, אלמנות, שכול ועוני. את כל אלה מנסה מדינת ישראל להשכיח ולהשתיק.
מדינת ישראל שקמה על חורבות זכרון מדכאת כל נסיון להתמודד עם מה שעלול להכתים את הנראטיב הציוני הטהור. זכרון של רצח, אונס, טיהור אתני, גרוש, שוד, ביזה, ירי מכוון על אזרחים כמו שמתארת העדות למעלה - אלה אסורים. עם אלה אסור להתמודד, את אלה יש להדחיק לארון השלדים הישראלי יחד עם הכיבוש של 67' ותקיפות צבאיות מיותרות שעולות בחיי אלפי אזרחים.

עד שלא תתמודד ישראל עם השלדים האלה תמשיך ההקצנה, תמשיך מגמת הדה-דמוקרטיזציה, של צמצום החירויות הבסיסיות של האזרחים. ממשלה שמפחדת מזכרון הקורא תגר על הנראטיב שלה היא ממשלה שמפחדת מאזרחיה, זו ממשלה שתמשיך לחמש את עצמה כדי להלחם במתנגדיה מחוץ ומבית, וזו ממשלה שצריך להחליף. את הנכבה יש לזכור, ועד שלא יקבר הגרזן הזה בדרך זו או אחרת, לא יתכן פתרון לסכסוך. כל עוד מכחישה ממשלת ישראל את הסבל המתועד, המובן, והנורא של מליוני פלסטינים - היא לא יכולה לקרוא לעצמה רודפת שלום. כל עוד מארגנים נבחרי הציבור הישראלים חגיגות ביום הזכרון הפלסטיני - לא יכולה החברה הישראלית להמשיך לשקר לעצמה בנוגע לכוונותיה. השלב הראשון הוא הכרה בעוול, כל השאר, יבוא על מגש של כסף.


6 במאי 2012

ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון

לא תרצח | אחרי שבשבוע שעבר הוצתו בתים של פליטים בדרום תל אביב נזרקו הלילה מספר בקבוקי תבערה נוספים על בית בו מתגוררים פליטים בשכונת התקווה בתל אביב, "הסתה" קוראים לזה כאן. אם זה היה קורה בפריז או בברלין והפליטים היו אפריקנים היו קוראים לזה פשע שנאה, ואם יהודים - היו קוראים לזה אנטישמיות. מעל בימת הכנסת מתלהם שר הפנים על סכנה קיומית, כיבוש זוחל. "אין פה פליטים" הוא צועק, "רק מהגרי עבודה". 

לא תענה ברעך עד שקר | בצידה החשוך של התעמולה מעידה צללית. "לוחם 102" מכנים אותו והוא מספר את מה שמפחיד את ישראל יותר מכל: המאבק הבלתי אלים בגדה המערבית נצבע באלימות ישראלית. ישראלים מחופשים לפלסטינים זורקים אבנים על ישראלים מחופשים לחיילים, אלה בתורם מרגישים מאויימים ומפעילים כח, יורים ועוצרים. שמפניה נוסח בלעין. גנדי אמר שמאבק בלתי אלים דורש אמונה כפולה: אמונה באלוהים ואמונה באדם. האדם המחופש לצבא מוסרי, הכזיב. 

לא תחמוד בית רעך | מתנחלים השתלטו על עוד מעיין. הם בונים סביבו מבנים, הם מתעלמים מצווים להפסקת העבודה, הם מתנכלים לפלסטינים, הם מגרשים את בעלי האדמות, והצבא לצידם, מונע גישה מהקורבנות. 

שמור על טוהר הגזע | מתנחלים מבית אל תקפו פועל פלסטיני וריססו את פניו בגז פלפל. הדם שלו לא היה מספיק טהור לטעמם, פלסטיני מדי. מה יהיה אם הוא ידבר עם יהודיות? מוטב שנרסס אותו.

השתק את מי שאינו מסכים איתך | יו"ר הליכוד העולמי דני דנון קורא למנוע מח"כ חנין זועבי להתמודד בבחירות לכנסת. היא מעורבת בטרור נגד ישראל, הוא אומר. מקומה בכלא ולא בכנסת. האשמה של זועבי קשה וחמורה: היא אישה, היא ערביה, והיא לא מסכימה עם דני דנון. פלורליזם? הצחקתם אותו. 

תנקום גם בחפים מפשע | השב"כ מבקש להרוס את בתי המשפחות של שני הרוצחים של משפחת פוגל מתוקף תקנות שעת חרום. שתי משפחות יאבדו את קורת הגג שלהן בגלל מעשה מתועב של בניהן. הבית של ברוך גולדשטיין לא נהרס. הבית של עדן זאדה לא נהרס. הבית של עמי פופר לא נהרס. גם בית בונים מגזע.

***

כל הדברים האלה קרו היום, יום ראשון השישי במאי 2012, בישראל. כל הדברים האלה תועדו במדרון החלקלק, אולי הפרוייקט החשוב ביותר ברשת הישראלית. רק יום אחד של כיבוש, של שנאה, של גאווה מזוייפת באל ובגזע, רק יום אחד של אדנות וטפשות, של גזל ורוע.
ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון.