17 באפריל 2012

לא יכולתי לעשות עם זה כלום

לא יכולתי לעשות עם זה כלום 
נהיינו פסיבים, צופים במצב, עומדים מנגד. עם שלם נאנס לנו מול העיניים ואנחנו עומדים מהצד, מביטים, מאוחדים בסולידריות מעושה, פטריוטיות בשקל ורגשי עליונות גזענית. מביטים איך הכיבוש מכניע באלימות בני אדם משוללי זכויות, תת-אדם המופקר לגחמות של ילדים בני עשרים במדים בצבע זית ונשק בהצלב.

אתה שומע, לא יכולתי לעשות עם זה כלום 
גם אני הייתי ילד כזה. בורג קטן במכונת הגנרלגוברנמן הישראלי בג'נין, פקיד במדים, חורץ גורלות. במחי עט גזרתי רעב על משפחה, הרחקתי אם מילדיה, איש מאשתו. רציתי - נתתי אישורי עבודה, אישורי כניסה לארץ המובטחת שם יוכלו המסכנים "לחפש עבודה" כמו שהודפס על הנייר החום שהנפקתי. להסתובב ימים עם מוצרי סידקית שאיש לא צריך או לחכות שעות בצומת כדי שמישהו יקח אותם לצבוע לו חדר או לנקות חצר, ולקוות שהוא גם ישלם בסוף.

זה היה אצלי בידים 
וגם אני עמדתי מנגד. ראיתי חייל מכה איש זקן עד ששכב על הקרקע מדמם, ולא אמרתי דבר. ראיתי אישה מבוגרת בוכה, בכי של יאוש, של לב שנקרע כי לא נתנו לה אישור לקחת את בתה התינוקת לבית חולים, ולא אמרתי דבר. ראיתי צעירה ממוקיבלה שמכרה את גופה לקצין ישראלי, רב סרן, כדי לקבל אישורי כניסה למשפחתה, ולא אמרתי דבר. ראיתי שוחד, ראיתי שחיתות, ראיתי השפלה ומכות, ראיתי אדם כחיה מובסת, שבורה, ולא אמרתי דבר.

ולא יכולתי לעשות עם זה כלום 
ערב אחד ישבתי עם חייל אחר, חייל כמוני. הוא התחיל לחזור בתשובה כמה חודשים קודם לכן, הרגיש עליון על כולם, וגם עלי. צריך להרוג אותם הוא אמר. אלה, אלה לא בני אדם, פחות מכלבים, פחות מג'וקים, הוא אמר. ישבתי שם, ולא אמרתי כלום.

ולא יכולתי לעשות מזה משהו 
לפעמים, בלילות, היו מעצרים. דמיינו חוסר אונים מוחלט, ציות כפוי באיומי נשק של עשרות חיילים שמשתוללים בבית. אסור לדבר, אסור לבכות. התפקיד שלנו היה לזהות את הקורבן. סטרילי. ספטי. זה לא אנחנו שמאיימים, אנחנו שם רק לדבר. אנחנו לא חיות. ולא אמרתי כלום.

אתה שומע יכולתי לגמגם 
ביום האחרון שלי בג'נין לקח אותי יגאל הפקח לסיור ופינוי. מסוק, רואים מלמעלה, הכל שלנו, הוא אמר. הם פולשים, בונים בלי רשיון הוא אמר, מסדר את הכיפה. נוחתים, אוספים מחלקה של חיילים וממשיכים בג'יפ. אוהל, עשר כבשים, חמש עשרה חביות מים, קיץ. להרוס, אומר יגאל. החיילים שוברים את הגדר של הכבשים, מבריחים אותן, הופכים חמש חביות מים. חם. פתאום אישה מבוגרת רצה עם סכין, חייל מכה אותה. בעלה מחבק אותה והם על הקרקע, בוכים. זה כל מה שיש להם, ואנחנו. ולא אמרתי כלום.

מה רציתי להגיד 
עברו הרבה שנים מאז. אני כל כך כועס על עצמי על מי שהייתי אז, על מי שיכולתי להיות אז. על זה שעמדתי מנגד, שהייתי שותף, שלא קמתי והלכתי, שלא קמתי וצעקתי, שלא קמתי ועמדתי בתווך, שנשארתי שם, שיצאתי משם. אני כועס על ההורים שלי שלא לימדו אותי לעמוד מול העוולות האלה כשהן קורות, לספר לי שלא תמיד צריך לקבל את הדברים כמו שמצופה ממני. אני כועס על המדינה שלי שהלבישה אותי במדים ושלחה אותי לכבוש עם אחר, שמגיל אפס חינכה אותי על הנראטיב שערבי זה רע, ונחות, וכל מה שהוא רוצה זה רק להרוג אותי. אני כועס על העם שלי שלא שואל שאלות, ששותק מול הרשע הזה, שלוקח חלק בפשעים הנוראים האלה נגד רוח האדם. אני כועס, ומתבייש. בעצמי, בהורי, במדינה שלי, בעם שלי. מתבייש שגם היום, אנחנו לא עושים דבר.

יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר


32 תגובות:

יואב א אמר/ה...

קורע לב ומזעזע. האם אתה מוכן לחתום על הדברים האלו בשמך? הייתי מאוד רוצה לשתף ולהפיץ, אבל קשה לעשות זאת עם עדות אנונימית.

ד"פ אמר/ה...

ראית קצין בדרגת רב סרן גובה שוחד מיני ושתקת? זה חבל מאד - אבל במקום בלאדות נוגות עכשיו, צא, נקוב בשמו, בתאריכים והאשם אותו בפומבי. אתה הרי לא על מדים עכשיו. טקסט פיוטי מדי, רגיש מדי לטעמו של קהל היעד שלך, יותר מדי חסר ניואנסים, חסר פרטים מכדי להאמין.

יגאל שתיים אמר/ה...

אם לא תדבר עכשיו, מתי תדבר?

Itai Greif אמר/ה...

חסר פרטים מכדי להאמין?

איזה לול.

מיכאל אמר/ה...

מגיבים,
אלו רק דוגמאות, מעשים כאלו קורים יום יום בשטחיםלצערנו לא חסר, כל מי ששרת בשטחים נתקל בזה

איזי אמר/ה...

עוד לא מאוחר להעלות את זה לסדר היום.

חנן כהן אמר/ה...

שני בנים שלי בצבא כרגע.

כדי שיוכלו "לעשות עם זה משהו" אני מתעקש לחנך אותם לפקפק.

לא פשוט בשביל בחור צעיר להיות במסגרת טוטאלית כמו הצבא ועדיין להישאר עם פקפוקים.

אנונימי אמר/ה...

הכיבוש בעיקר הורס את החברה הישראלית. לפלסטינים אני דואג פחות, אבל מה שקורה היום בישראל זה בדיוק המחיר של ההשחתה הנדרשת על מנת להמשיך ולכבוש. יש סדרה של מאמרים חדשים ומצויינים של פסיכולוגיים חברתיים על ההשפעה של הכיבוש על החברה הישראלית - הנה אחד מהם
http://www.defeatist-diary.com/index.asp?p=articles_new10146

אנונימי אמר/ה...

אתה עדיין לא עושה עם זה כלום
מסתתר מאחורי אנונימיות
מספר סיפורים

אנונימי אמר/ה...

עכשיו אתה יכול לנשום לרווחה ש"הוצאת את זה החוצה"..
חוץ מלעזור לעצמך, לא עשית כלום.מאמץ את אותה הפאסיביות שהתחנחת לה שכולם אחראים ואשמים לה, חוץ מעצמך. כל עוד אתה בוחר באנונימיות
סיפורך לא אמין, אלף לילה ולילה.
אגואיזם פאסיבי. חבל

איתיאל אמר/ה...

שירתי בשטחים. לא נתקלתי בזה. בימים האחרונים ערכתי חשבון [שוב] של הדברים שנתקלתי בהם:
1. חייל נתן כאפה לעצור בסוף המעצר. הזהרתי אותו ואת כולם שזה לא קורה יותר בחיים.
2. חייל בזז מכשיר MP3 מבית לבנוני במלחמת לבנון השניה.
3. חייל שבר באגרוף מראה בבית שביצענו בו מעצר. וכן, זה היה יוצא דופן - המחבלים שרצחו את סבתא של מפקד המעצר יצאו מהכפר הזה.
אז לא כל מי ששירת בשטחים נתקל בזה.
איתיאל

אנונימי אמר/ה...

איתיאל זה חשוב שאתה מציג גם את התמונה שאתה ראית.
זה דיי ברור שלמפקדים בשטח, כמוך, היה חלק בעיצוב התנהלות הכוחות מול האוכלוסיה.

אנונימי אמר/ה...

חבל מאוד שלא עשית עם זה כלום. בעיני, זה מעיד עליך באותה מידה שזה מעיד עליהם.
גם אני הייתי שם, והיו פעמים ששתקתי והיום פעמים שהגבתי והיו פעמים שפשוט ריחמתי עלינו ועליהם שצריכים לחיות את המציאות הבלתי פתירה הזו.
אבל מדבריך עולה ניחוח של צדקנות, של חד צדדיות. כמו שיישרת קו אז אתה מיישר קו עכשיו עם השיח הכל כך מקובל היום בחוגי הבית בתל אביב. יכולת לעשות אז ואתה יכול לעשות היום אבל בחרת להשאר באותה עמדה נפשית מובלת, רק עם מוזיקה משתנה.

רונית הימן אמר/ה...

לאנונימי שאפילו לא מעז לחתום את השם שלו:
נשמת לרווחה שאתה יורק שנינות ריקה ומכוערת??
אתה לא רואה את עצמך אחראי לטינופת שאתה כותב לנועם? בעוד נועם כותב פוסט רגיש ואמיץ ששובר את חלון הראווה שאנחנו מעוניינים שיהיה שלנו כעם, אתה תוקף אותו בזילזול מתנשא.
אתה אי פעם עשית משהו מיוחד ואמיץ כזה? מה הסיפור האישי האמין והנועז שלך במדינת ישראל?
יש אירגון של שוברים שתיקה ויש ארגון בצלם ויש עוד ארגונים שמושמצים כעוכרי ישראל ושמאל קיצוני בוגד ויש אוהדי בית"ר ירושלים ומתנחלים חמושים, שמאמצים רצח אחרים לליבם הקר - לאיזה קבוצה אתה באמת משתייך?

במילים אחרות: אתה חוצפן מקלדת רדוד, יהיר, דוחה ומאוס מול פוסט רגיש ואמיץ וחכם ואנושי ומוסרי ביותר שלעולם לא תגיע לקרסוליו.

עוזי אמר/ה...

יונה וולך הייתה מאשרת

אנונימי אמר/ה...

לכל הצדקנים פה שנוזפים בכותב בגלל שהוא לא "עשה עם זה משהו": לחשיפה של מידע כזה יש מחיר בחברה שלנו. אולי הוא לא מוכן לשלם את המחיר וזה עניינו, אבל בטח לא המקום שלכם לדחוף אחרים לשלם מחיר שאתם לא מסכימים לשלם. זאת פחדנות וצביעות. עוד דבר, זה בכלל לא מקרה יחיד, עשב שוטה או מה שלא תקראו לזה. אם מוציאים אנשים מהבית באמצע הלילה כדי לנקות כתובות ואם מכריחים אנשים שברור שהם לבושים יפה ובדרך לשמחה משפחתית לפנות צמיגים בוערים מהכביש (בשני המקרים נכחתי בעצמי וכן, גם אני לא מחיתי בזמן אמיתי), אז זה לא מקרה - זאת שיטה.

אנונימי אמר/ה...

זה נשמע כאילו הדברים שאיתיאל מתאר הם בסדר. כאילו, מה, כולה נתן כאפה לעצור, חליק, מותר. כאילו, כולה בזז מכשיר MP3. והמראה - מותר לו, כי המחבלים שרצחו את סבתא שלו יצאו מהכפר ההוא. כאילו, מה, גם אתה אם מישהו מתל-אביב היה רוצח קרוב משפחה שלך אז מותר לך לפגוע ברכוש של תל-אביבים, לא?

איתיאל אמר/ה...

אנונימי [?], אני מציין פה בדיוק את הדברים שהם *לא* בסדר. אבל הפרופורציות שונות לגמרי ממה שמתואר בפוסט.
מיכאל כתב שכולם נתקלים בזה ואלו רק דוגמאות. זה לא נכון.
לא ראיתי אמבולנס שלא עבר את המחסום, לא ראיתי שוחד מיני, וכו'.
[עניין הסבתא לא בא להכשיר את המעשה, אלא להסביר למה זה קרה שם ולא קרה במקרים אחרים.]
איתיאל

עדי אמר/ה...

מעניין לקרוא את כולכם וגם את הקטע הפיוטי.
אין ספק שהכיבוש הזה מייצר אירועים לא בריאים, פרוורטים וגם מתועבים אבל כמו שאמר הקודם לי, הכי מסוכן שהכיבוש הוא כבר שיטה. זה שבן אדם לא יכול לצאת מהבית מתי שבא לו, או לנסוע לאן שהוא רוצה, או להיות חופשי בארצו ולהרגיש שהעתיד של ילדיו תלוי במידה רבה בעצמו. ןשהןא לא פחות בן אדם מהילד במחסום.
לא צריך רב סרן שקונה שירותי מין בשביל להבין שזה חרה בשביל כולנו. וזו אולי רק ההתחלה.
צאו וצעקו די לכיבוש!!!

לוחמים לשלום, שוברים שתיקה, סולידריות...

דייויד וילנר אמר/ה...

למרות הזדהותי איתך, "אישה מבוגרת רצה עם סכין"... המציאות של הסכסוך הזה היא לא שחור לבן. אחנו הכובש, אבל בקרב העם הפלסטיני יש רבים שלא נקיים מחטא האלימות והשנאה בדיוק כמו אצלנו

דובי אמר/ה...

כל מה שכתבת לגיטימי, חוץ מהאזכור של הכיפות.
מה זה רלוונטי? זו גזענות דתית שלך.

המשקיף אמר/ה...

ישנו כיום אוייב גדול אפילו עצום בישראל
הוא לא מחבל..הוא לא "פלשתינאי".. לעזעזל הוא הוא אפילו לא ערבי
הוא שמלאני כמוך נעם, יהודי, אחד "משלנו" אחד שלוקח את כל מי שנלחם בבשרו ואף נתן את חייו למען המדינה הזאת יורק לו בפנים ומשתין לו על הקבר.
סיפורים יש כל מיני וחלקם אמת אחרים פחות.
בכל מערכת יש פגמים וטעויות האדם הוא לא רובוט והוא לא מכונה.
יש לך ילדים עם חגורות נפץ נשים מחבלות, כל מני,
אתה לא יכול לקחת סיכונים עם אף אחד וככה זה, זה המצב
נכון יש רבים מהשטחים ומעזה שסובלים כי הם מנוהלים ע"י קבוצות טרור הם גודלים לתוך זה ונהיים חלק מזה,
תראה כמה המדינה שלך סובלת כמה פיגועים היא עברה מלחמות כמה אנשים הלכו וסתם כי מישהו מנסה ללכת עם הראש בקיר במקום לעקוף אותו כי מישהו לא מכיר בנו כעם כבעל זכות על המדינה הזאת
וחביבי יש לנו זכות מלאה בדיוק כמו כל מדינה שהוכרזה ע"י האו"ם אומנם קיבלנו פחות ו"האקסטרה" שיש היום הוא תוצאה של מלחמות שבהם הצד התוקף הפסיד,יכולת לקרוא לזה כיבוש אם היינו תוקפים ולוקחים לעצמנו אך לא כך הדבר,מיותר לציין שאלו בחיים לא היו אדמות "פלשתינאיות" כי בחיים לא הייתה כזו מדינה ובחיים לא היה כזה עם כולה קראו לאזור פלשתינה כדי לציין את המיקום הגאוגרפי שלו כל הערבים שאי פעם חיו\חיים באזור פלשתינה שייכים לאחת ממדינות ערב השכנות.

אין לי מילה מתאימה לתאר את הדעה המרכזית של הבלוג שלך
טיפשות תהיה רכה מדי איך אתה מעז בכלל להשוות אותנו לנאצים לטעון שההשקפות והפעולות של המדינה שלנו מדמות את שלהם לאותה העת, מה הערבים בארץ סובלים? לא מקבלים ביטוח לאומי? לא מחזיקים בתפקידם מרכזיים? כנסת? עריכת דין? רפואה? אוניברסיטאות? רק הדוגמא ההזוייה שיש לנו ח"כים כמו טיבי וזואבי בכנסת רק מעצימה את הלגיטימציה והחופש ביטוי שניתן בארץ הזאת למגזר הערבי.

נעם, אתה וידידיך בעניי כמו סוסים ששמו להם כיסוי לעיניים והם רואים רק בכיוון אחד הם "עיוורים" ברוב זוית הראייה שלהם.
"כיבוש" זאת מילה מאד מצמררת בעניי ואם אתה עדיין חיי במדינה הזאת וזאת ההשקפה שלך אז אין לך מה לחפש פה כי יוצא ככה שאתה חלק "מהכיבוש" ולוקח בו חלק פעיל ונהנה מפירותיו העסיסיים
במיוחד אתה לא רוצה לחיות פה לקראת "זעם הציונים" שמחכים את טקטיקות הגרמנים הנאצים ובקרוב כנראה יכבשו את כל ארצות ערב מסביב ישימו את כל הערבים בגטאות וידאגו שכל היהודים יהיו בעלי דם יהודי טהור וכל שאר העמים יהיו לעבדינו.

אני לא מצפה לשנות את דעתך ואפשר פה לכתוב בלוג שלם אבל תסתכל על הצד שלך (היהודי, השורשים את אלו "שהרימו" פה הכל) תחקור תראה לעומק הדברים תראה מה נעשה בכל תחום כדי לשפר את המצב כמה הומניות ומחשבה יש מאחורי כל פעולה צבאית מה בכלל ההיסטוריה מאיפה הכל התחיל...
תסכים או לא מדינת ישראל היא בית היהודים וכך יהיה.

אנונימי אמר/ה...

לבוא ביום השואה ולהשוות את מצב הפלסטינאים למצב היהודים באירופה זו שפלות שאין עליה סליחה-אני לא ראיתי מחנות ריכוז משרפות ארובות ובורות הריגה- כפרים עיירות וערים שלמות על יושביהן היהודים מושמדים ללא שריד- ישראל כדמוקראטיה מאפשרת כר רחב של פעילות פוליטית ומחאתית זה שבחרת לילל בכתב באנונימיות מעיד עליך ולא על המדינה בה אתה חי- אתה פחדן אני הכרזתי על עצמי בזמנו פצפיסט הפגנתי ונלחמתי על דעותי אבל מעולם לא השוותי את הצבא שלנו לאס אס- איזו שפלות !

אנונימי אמר/ה...

מי שלא ראה דברים כאלה בזמן השירות בשטחים כנראה השקיע את כל זמנו ומרצו בהכחשה. מדינה שאיבדה את צלם האנוש תאבד את עצמה לדעת. האחרון שיכבה את האור.

Daniel Chechick אמר/ה...

כל מי ששירת בשטחים יודע טוב מאוד על אותם הדברים שהוא כותב כאן ומי שמכחיש זאת רק מדמה את עצמו ומדחיק את האמת ממצפונו הקודח.

DANIEL CHECHICK

Daniel Chechick אמר/ה...

כל מי ששירת בשטחים מודע לכל הדברים שהבחור תיאר כאן.
אלה שמבקשים לספר שאלה עניינים שוליים ששכיחותן נמוכה וודאי כבר כיבסו היטב את מצפונם והדחיקו את כל האירועים עמוק אל הלא מודע שלהם.

מי שרוצה לדעת עוד מוזמן לשוחח.

שלומית אמר/ה...

נו באמת, איזו התחסדות
כמה חובשי כיפות פגשת שאינם ימין או ימין קיצוני בריוני משיחי? אחד מ-500?

שלומית אמר/ה...

אז אתה אומר שהאדמות של ה"פלאח הפלשתינאי ללא עם" שיכות בעצם לאיזה חרדי שגר בברוקלין

בטריה מהמטריקס אמר/ה...

הכמיהה להיות קוזק
השכל שממוקם באגרוף
הטפשות של להיות בריון
והצדקנות משובבת הלב

אנונימי אמר/ה...

אני אנונימי אחר, לא זה מ 19 אפריל 2012 בשעה 01:50.

ואני חושב שאיתיאל אדם הגון, גם אם אני חושב שהכיבוש נורא ומשחית (השחית, לשון עבר), גם אם אני מאמין לחלוטין בהאשמות שבגוף הפוסט, גם אם תרמתי לשוברים שתיקה וגם אם אני מבין למה כותב הבלוג בחר שלא להתלונן פורמלית על הדברים שראה. אי אפשר לקבל עדויות שליליות של לוחמים מצד אחד - חלקן חלקיות, חלקן בעילום שם, חלקן אפילו סותרות (ואני מקבל גם מקבל אותן, לפחות ברובן המכריע) - ולא לקבל את עדותו של איתיאל מצד שני.

למה, מה קרה, אנונימי, העדות של איתיאל לא מוצאת חן בעיני האג'נדה שלך? וגם, זה פשוט נבזי לנסות להפיל עליו "שהוא חושב שהדברים האלה בסדר", כשבבירור הוא לא חושב ככה ונראה שהגיב באורח סביר למקרה הכאפה (למה, מה אתה מציע מעבר לנזיפה? לירות לחייל ברגל?) ולא ידוע איך הוא הגיב לשני האחרים. בקיצור, אנונימי, אתה דביל.

הלוואי וידעתי איך ליטול קורה מעיני רובם המכריע של אזרחי ישראל, אבל האופן הפבלובי שבו אתה מגיב לאיתיאל הוא בטוח לא הדרך הנכונה.

אנונימי אמר/ה...

אנונימי חדש:

בעת כיבוש הגדה ב-67 כבר הייתי בשירות מילואים. לא ילד. לא הייתי לוחם. השתדלתי להתנהג למקומיים בהגינות. הרגעתי ילדים מקומיים בעיר בה הייתי, כשהראיתי להם צילום של בתי התינוקת. ישבתי ברכב ליד בכיר ממני ביחידה, כאשר קרא אליו נער מקומי שישב עם נערים מקומיים אחרים בטנק ירדני. הוא הסיע אותו עד שפגשנו ג'יפ ובו חיילים ואמר להם "טפלו בו".
שתקתי, למרות שאני מאמין שאילו הייתי מוחה, זה לא היה קורה.
ישבתי במשרד בעיר בה שירתתי ושמעתי קולות של מכות ושל בכי. ירדתי למטה וראיתי קצין (סרן) מכה שבוי של הלגיון שעיניו קשורות בפלנלית. שאלתי מדוע והוא השיב שהשבוי קילל את מדינת ישראל. שתקתי, למרות שיכולתי להפסיק אותו.
שתי התמונות האלה וההתנהגות הפסיבית שלי מציקות לי מאז.

אנונימי אמר/ה...

להגיד חסר פרטים ולדרוש שיאשים בפומבי, ככה אמרו למתלוננות על אונס והטרדה שנים. אני מאמינה לכל מילה.