13 באפריל 2012

קרל שמיט והפסאודוקרטיה הישראלית

קרל שמיט היה משפטן חשוב ברפובליקת ויימאר ובראשית זמנו של שלטון הנאצי. יחסו לדמוקרטיה היה מורכב, אך אפילו ב1932 עוד הגן בעוז על נסיונו של פון שלייכר למנוע את השתלטות הנציונל סוציאליסטים על השלטון. כאשר עלו השליטים החדשים הפך שמיט לתומך נלהב שלהם, ואף סיפק צידוקים חוקיים לטבח של ליל הסכינים הארוכות, חוקי נירנברג ומעשי נבלה אחרים. באותן שנים הגדיר עצמו שמיט כ"אנטישמי נלהב", אך ב1936 הוקיע אותו בטאון האס.אס "דס שווארצה קורפס" כאופורטוניסט תוך שהוא מצטט ביקורת על המשטר ועל תורת הגזע שכתב שמיט לפני עליית הנאצים לשלטון. הוא הודח מתפקידיו כראש איגוד המשפטנים הנאציונל סוציאליסטים, אך תודות לעזרתו של גרינג שמר על משרתו כפרופסור באוניברסיטת ברלין, שם נשאר עד סוף מלחמת העולם השניה.
בחיבורו "תיאולוגיה פוליטית" מ1922 מגדיר שמיט את מושג הריבונות במשפט אחד: "ריבוני הוא מי שמכריע על מצב חירום", קרי, יש חוק, יש משפט, הכל טוב ויפה: אבל מי שנתונה בידו הסמכות להכריז ולמשול בשעת מצב חירום הוא הריבון האמיתי, בכוחו לקחת את כל החוקים היפים שחוקקו על ידי מוסדות המדינה ולבטל אותן במחי יד. כפי שבתאולוגיה משעה האל את חוקי הטבע כשהוא מבצע ניסים, כך משעה הריבון את מערכת המשפט והחוק כאשר הוא מכריז על מצב חירום.

***

החוק בישראל קובע כי ההכרזה על מצב חירום נתונה בידי הכנסת, אבל הממשלה יכולה להכריז גם היא על מצב חירום אפילו בלי אישורה של הראשונה. אם נחיל את קביעתו של שמיט על המצב בארץ, הריבון בישראל בפועל היא הממשלה, תרצה - תציית לחוק, לא תרצה - תכריז על מצב חירום. כמובן שכל הדיון הזה עקר מיסודו, כי מדינת ישראל נמצאת במצב חירום מרגע לידתה, וכל העניין הזה של שלטון החוק הוא תאורטי למדי. דמוקרטיה הרי לא תסבול מצב של ביטול ההביאס קורפוס, אבל במצב חירום בו מושעים כללי החברה בשל איום מיידי של אויב אכזר - ודאי שמותר, ועובדה שהפריווילגיה הזו מנוצלת יום יום על ידי הממשלה במה שנקרא מעצר מנהלי. על פי המצב היום אפילו לרמטכ"ל מותר לעצור מישהו ל48 שעות בלי לספק סיבה לאף אחד. לעזאזל, אם הוא מכריז עליו כעל "מי שנטל חלק בפעולות איבה נגד מדינת ישראל" הוא יכול לעצור אותו גם ל14 יום בלי לספר לאיש.
המצב הקיים במדינת ישראל מאפשר לשר הבטחון ולראש הממשלה להורות על האזנות סתר למי שירצו, בלי שום ביקורת שיפוטית, ובלי שום סייגים - כן כן, מצב חירום. במצב חירום מותר גם למפכ"ל, לקצין משטרה או אפילו למ"מ בצבא להורות על חיפוש בביתו או על גופו של אזרח "ודין אותה הוראה יהיה, לכל דבר, כדין צו חיפוש שנתן שופט", והרשימה עוד ארוכה.

הדמוקרטיה הישראלית נמצא במצב פריך ושביר. החוק מאפשר היום לכל זב חוטם שמקבל מספיק קולות בקלפי לבטל כל נורמה שיפוטית בלי לבקש רשות מאף אחד, ועדיין לא לצאת ממסגרת החוק - מעצרים מנהליים, האזנות וחיפושים, צנזורה, סגירת כלי תקשורת - הכל מותר בפסאודוקרטיה הישראלית. הדברים היחידים העומדים בין הריבון לקערת הפודינג המהבילה של הכח הבלתי מוגבל הם הבושה, והפחד. איך יקבלו האזרחים את ביטול הדמוקרטיה? האם כוחות הבטחון יעמדו לצידו כדי לאכוף את צווי החרום שיוציא? איך יגיב העולם?

***

הדמוקרטיה הישראלית ניתנת לאזרחי ישראל בערבון מוגבל, והיא יכולה להלקח מהם באותה קלות, והכל בלי להפר את החוק. שמיט הגדיר את מצב החירום כ"מצב של מצוקה עילאית" וזה, כנראה, מצבה של מדינת ישראל. מדינה בפחד מאויב אמיתי או מדומיין, שמסרבת להתבגר, לקחת אחריות על חולשותיה ועל הפשעים המתבצעים בשמה. הסטטוס קוו לא יוכל להשאר כפי שהוא לנצח: או ששלטון מושחת ותאב כח ינצל עוד ועוד את העוולות המשפטיות המותרות לו תחת הגדרת מצב החירום, או שיקום מנהיג אמיץ ויבטל אותו אחת ולתמיד, מודה באוולתו. דמוקרטיה במצב חירום היא יצור כלאיים מעוות שלא יוכל להתקיים לאורך זמן וסופו להצטרף לפגרי המשטרים החשוכים של המאה העשרים. כנראה שכמו בכל תחום, גם כאן מחכים לנס, לדאוס אקס מאכינה, שיקבע את  העובדות בשבילנו. אחרי הכל, מהי המדינה היהודית דמוקרטית אם לא פסאודוקרטיה המחכה לנס?


4 תגובות:

Yossi Gurvitz אמר/ה...

מצוין, להוציא הסיום: פסוודוקרטיה הממתינה לקיצה. הברברים, אחרי הכל, היו פתרון מסוים.

אנונימי אמר/ה...

חשוב לציין במפורש, אני חושב, שהריבון, במקרה של מדינת ישראל, הוא תמיד יהודי, ובמצב חירום - המצב היחיד שמדינת ישראל מכירה - מתבטאת גם ההעדפה הזו לזהות אתנית אחת (יהודית) על פני האחרת (לא יהודית).

יורם גת אמר/ה...

החוק הפורמלי אינו משמעותי. האם החוקה האמריקאית הועילה לחוזה פדייה (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2925663,00.html) או לאנואר אל-אוולקי (http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/291/461.html)? השאלה המכרעת היא מהן הנורמות השלטוניות.

אנונימי אמר/ה...

דמוקרטיה בים של מדינות אויב ואידיוטים שימושיים שמחפשים צדק מושלם מהחלומות צריכה להתגונן גם במחיר כרסום מה בדמוקרטיה עצמה