12 באפריל 2012

סבא, מה עשית לפני המלחמה?

סבא, מה עשית לפני המלחמה?
אני הייתי קצין בשירות החשאי הישראלי, קראו לו אז שב"כ. היה לי כח כמעט בלתי מוגבל, הייתי מזמן לשיחה את מי שרציתי להפחיד - והם היו מפחדים. הם ידעו שהייתי יכול להלביש עליהם איזה תיק שרציתי והם לא יכלו לעשות כלום נגד זה. היה לנו קשר ישיר עם השופטים, ורק אמרנו "חומר חשאי" וכבר קיבלנו כל מה שרצינו. והפלסטינים - אלה בכלל לא היינו צריכים אישור מאף אחד. הייתי מרים טלפון אחד וכולם כבר היו על הג'יפים מוכנים לפרוץ לכל מקום שביקשתי. תתפלא, אבל אף אחד אף פעם לא שאל שאלות. אם אני הייתי אומר - כאילו אלוהים אמר. היינו נכנסים לכפרים באמצע הלילה, עושים קצת רעש, נכנסים לבתים וקצת שוברים, קצת הופכים, ואז לוקחים איזה מסכן אלינו למתקן שם היינו מייבשים אותו שעות, אחר כך קצת מכות, קצת צעקות והופ - למאסר של שנים. חלק מהם באמת היו ילדים טובים שלא עשו כלום, רק דוד שלהם הכיר מישהו שרציתי לפגוש. עליהם אני קצת מצטער, דפקנו להם את החיים כשכלאנו אותם שנים בלי סיבה. אבל תתפלא - אף אחד לא שאל שאלות. אני זוכר אחד, אחרי שהרבצתי לו קצת יותר מדי חזק ושברתי לו שתי שיניים הוא הסתכל עלי ושאל "מה תספר לנכד שלך? את זה?" - אז הנה, אז זה אני מספר לו. קצת מצטער, אבל מה אפשר לעשות. מה שהיה היה.

***

סבא, מה עשית לפני המלחמה?
לפני המלחמה עבדתי בתל אביב, לא היו לנו ערבים בחברה, או בשכונה, כמעט לא ראינו אותם. בחופש היינו נוסעים לאכול את האוכל שלהם בצפון, אבל ככה ביום יום לא הינו איתם בקשר בכלל. ובמה שהיה אני לא הייתי מעורב, בכלל לא. אולי קצת, במילואים, היו שולחים אותנו למחסומים לאיזה שלושה שבועות, לשמור. הם היו מסכנים, הפלסטינים, ריחמתי עליהם עומדים שם במחסום משלוש וחצי בבוקר, אבל אני הייתי רק חייל, לא יכולתי באמת להשפיע, רק ניסיתי להיות כמה שיותר נחמד, לא להרביץ כמו אחרים שהיו שם, או לקלל. רק פעם אחת אני זוכר בא איזה אחד, לא הסכים לזוז כשאמרתי לו, וזה שהיה צריך להחליף אותי איחר באיזה עשרים דקות והייתי עצבני רצח, אז רק פעם אחת. על זה אני מצטער. אבל השאר - עשינו את זה כדי להגן על המדינה שלנו. לא ידענו מה יקרה אחר כך, האמנו בדמוקרטיה שלנו, לא ידענו שלשם זה יגיע. 

***

סבא, מה עשית לפני המלחמה?
הייתי פעיל שמאל. לפעמים בימי שישי הייתי הולך להפגנות בגדה, נושם גז מדמיע ואת מה שהפלסטינים היו קוראים "מי חרא", הבואש, אחר כך הייתי אוכל פלאפל וחוזר הביתה. גם באינטרנט הייתי פעיל, היה לי בלוג, וטוויטר, וכל פעם שהייתי רואה פגיעה בזכויות האדם הייתי כותב משהו, בעברית, כדי שכמה אלפי אנשים יקראו את זה ואולי יקרה עם זה משהו. ומה עוד? זהו בעצם, שתקתי על יותר מדי דברים, לא באמת האמנתי שהדברים יגיעו לאן שהם הגיעו. אם הייתי באמת מאמין בזה אולי הייתי עושה עוד, אולי הייתי מתפטר מהעבודה שלי ובאמת מנסה לשנות. אהבתי להגיד לעצמי שאני עושה מה שאני יכול, אבל זה שקר: אפשר היה לעשות הרבה יותר, זה פשוט היה פחות נוח. כשהמטורפים האלה עלו לשלטון ידענו שטוב לא הולך לצאת מזה אבל לא דמיינו שלשם זה יגיע, אז צחקנו עליהם, והם - הם התמידו, טיפה טיפה, חוק חוק, וכשהתחילו לזמן אנשים ולעצור אותם כבוגדים, אז כבר היה מאוחר מדי. עמוק בפנים ידענו שלשם זה יגיע, אבל לא באמת האמנו שזה יכול לקרות. לא לנו. לא לנו.


4 תגובות:

TV_Eye אמר/ה...

סבא, מה עשית לפני המלחמה?
כתבי בלוגים, הלכנו להפגנות התרסנו כנגד עוולות, חלקם רציניות חלקם דמיוניות. הייתי אני ועוד קומץ של חברים, באמת לא ידעתי שנצליח. חשבתי שרק נער את הסירה כמעה. לא חשבנו שבאמת מישהו יקשיב לנו.
באותה תקופה היינו קומץ, סיפרנו מעשיות לעולם, ידענו, קיווינו, שרק סהרורים והזויים מקשיבים לנו. אבל חשבנו שיראו בנו כרדיקלים מהפכניים, שיחקנו במהפכה. אבל לא באמת חשבנו שמישהו ישתמש בזה בשביל לתרץ את מה שהם עשו.
לא באמת חשבנו שהם יצלחו להשיג את מה שהם השיגו,
לא באמת חשבנו ששוב לא יהיה לנו בית.
לא באמת חשבנו.

אנונימי אמר/ה...

סבא, מה עשית לפני המלחמה?
התנחלתי, הייתי ימני כסאח, עשיתי מילואים במיוחד כדי לכסח ערבושים, גם תרמתי לליכוד וגם לליברמן ושמתי זין על העולם.
ובעיקר אהבתי לנקר את העיניים לכל מיני שמאלנים שצווחו על מה העולם יגיד, חוק בינלאומי, על זה שאנחנו גורמים, שאנחנו מביאים על עצמנו חוסר לגיטימציה, כולם צחקו עליהם וקראו להם הזויים. לנו היו הקלפים ביד, היינו שליטי העולם. אמריקה היתה לצידנו, וגם פצצה אטומית היתה לנו לפי מקורות זרים לפחות ולמרות שלא כולנו היינו דתיים האמנו לרבנים שאמרו שאלוהים מברך אותנו. עשינו ילדים ומילאנו את ההתנחלויות, שהכלבים ינבחו והשיירה תעבור, כך אמרנו. לא האמנו שיתברר שהשמאלנים ההזויים צודקים בכל וכשיתברר זה היה מאוחר מדי.

אנונימי אמר/ה...

סבא, מה עשית לפני המלחמה?
קראתי לעצמי אנרכיסט, הלכתי לעצבן את חיילי צבא ההגנה לישראל במחסומים כדי שאוכל לתפוס תמונה שלהם מעיפים לי כאפה, אחרי זה הלכתי לרייב נגד הכיבוש בכיכר רבין ולבשתי את המעיל הורוד הפרוותי שאני כל כך אוהב, כשחזרתי הביתה קיימתי בסקייפ שיחה עם חבריי בארגון החמאס והג'יהאד כדי לתאם את הגעת התרומות לארגוני "הקרן החדשה לישראל", וכשהלכתי לישון התנחמתי בעובדה שמחר יום שישי יום אין מנוחה, כלומר אין מנוחה לחיילים שבזכותם אני שותה את האספרסו שלי בבית קפה ברוטשילד, כי מחר אלך לזרוק עליהם אבנים בבילעין ואנסה לחתוך את הגדר שגם היא מגנה עליי.

אריאל, חהן כרמלי אמר/ה...

סבא מה אתה עשית?
הייתי ביחידה מיוחדת, קוראים לה היס"מ.
הרבצתי מלא למתנחלים ולאף אחד לא היה אכפת. לכולם היה אכפת רק מהערבים. כל השמאלים אנשי הרוח ידעו לתבוע רק את זכויות המיעוט הפלסטיני שרק רצה לחיות לידנו בשלום ומידי פעם להוציא איזה פיגוע, או להוציא להורג אשה שדברה עם גבר נשוי, באמת עם שוחר שלום ומתקדם. ששמר על זכות הקנין, כלומר היה רוצח מי שמוכר דירה ליהודי. אבל חוץ מזה , באמת החומוס הכי טוב בעולם.
בוא תשמע משהו בן שלי, בעמונה, היה לאף אחד כל כך לא אכפת, ובעיקר לראש הממשלה שבדיוק היה עסוק בלהשמיד ראיות, אז כשפיניתי מתנחלת הכנסתי לה יד לחצאית. החצאיות האלו זה משהו מחרמן... ותאמין או לא, החליקו את זה,ף כי לאף אחד לא היה זמן להתעסק בפרטים שהמטרה הבהבה בענק מול העניין. לפני ההתנתקות (שבה גם קיבלתי צל"ש) הרבצנו להם כל כך חזק, פשוט היינו מעיפים אותם מהכביש ממש בכוח (כלומר כוח סביר) הרבה הלכו לבית חולים, אבל אין מה לעשות. חוק זה חוק במדינה. אח"כ כבר היינו עייפים אז לא אכפנו חוקים על הערבים באום אל פאחם או הבדואים בנגב, אבל אתה צריך להבין- עבריינות אידיאולוגית היא סכנה לדמוקרטיה ובעיקר לבגץ)
דוד שלך, א. היה עסוק בלוציא צוים מנהליים למתנחלים. להרחיק אנשים עם אשה וילדים מהבית. לשבור את מטה לחמם רק כי אפשר. אתה חייב להבין בן, צריך לשבור אותם מורלית את המתנחלים. נכון שרובם היו איתי במילואים ובמחסומים והם היו מסכנים את חייהם בשבילי. אבל הם לא הבינו את האמת ולפעמים המטרה מקדשת את האמצעים, כלומר אם אתה בצד הנכון.
אח בן שלי, היו ימים...