19 בפברואר 2012

אני מאשים


במחלקה פנימית ב' בבית החולים זיו שבצפת שוכב אדם כבול באזיקים. אני לא יודע למה הוא כבול, וגם הוא לא. איש, פרט לכמה קצינים מהשירות החשאי הישראלי, לא באמת יודע למה הוא כבול, ואיש - כולל אותם קצינים ישראלים, לא יכול להסביר למה הוא עדיין כבול.
האדם הזה לא מבקש הרבה: הוא לא מבקש בית, הוא לא מבקש שלום עולמי, לא דורש את סיום הכיבוש והוא אפילו לא מבקש להשתחרר. הוא רק רוצה צדק. הוא רוצה לעמוד למשפט, להתעמת עם הראיות המוצגות לחובתו ולהגן על עצמו, כמו שכל אחד מאיתנו היה רוצה לעשות.
לאדם הזה קוראים ח'דר עדנאן והוא שובת רעב כבר 64 ימים במחאה על מעצרו הבלתי חוקי. הוא בן 33, גר בעראבה בצפון הגדה המערבית, שם הייתי אני חלק ממנגנון הכיבוש, ושם יש לו אישה ושתי בנות, שלפי איך שנראים הדברים היום לא יפגוש עוד, וכל זה קורה כאן, במדינת ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
אני לא יודע למה הסיפור הזה נכנס לי כל כך מתחת לעור. אולי בגלל הנתונים היבשים המחברים בינינו: הגיל, הילדים, המצב, אתם יודעים. ואולי זה הידיעה שזה יכול להיות גם אני שאקטף באמצע הלילה בגלל קריזה של ילד עם קצת יותר מדי כח בידיים שלא מסכים עם מה שאני חושב.

***

ב13 בינואר 1898 כתב אמיל זולא מכתב לנשיא צרפת פליקס פור. את המכתב הזה הייתי רוצה לשלוח עכשיו לשמעון פרס בשם כל העצירים המנהליים הכלואים שלא זוכים למשפט צדק ונתונים לחסדי כוחות עלומים, מנגנון חשוך המתחבא מאחורי חזות דמוקרטית, מאחורי הסיסמה "שלטון החוק":

אדוני הנשיא,
הטינופת שפרשת עדנאן זו המיטה על שמך, כמעט כתבתי על שלטונך זהו עלבון עצום לאמת ולצדק. תדמיתה של ישראל כולה תוכתם בזוהמה הזו, ובדפי ההיסטוריה יירשם שפשע זה נגד החברה קרה בתקופת נשיאותך. 
אני מאשים את אלוף משנה משה תירוש בהיותו היוצר של עיוות דין שטני זה.
אני מאשים את בנימין נתניהו בשותפות לפשע, ולו מתוך חולשה מנטלית.
אני מאשים את שר הביטחון אהוד ברק בכך שבהוראתו נעצר עדנאן ובכך שבידיו הכח להורות על העמדתו לדין והוא בוחר לגזור עליו מוות ביסורים.
אני מאשים את שופטי בית הדין הגבוה לצדק שבהכרתם את גודל האסון שהם ממיטים על אדם גווע הם בחרו לדחות את הדיון בעניינו בארבעה ימים גורליים.
אני מאשים את משרד הבטחון בשימוש בתקשורת כדי לנצח על מסע מתועב שנועד להוליך שולל את הציבור הרחב ולכסות על עוולותיהם, ואני מאשים את התקשורת שבוחרת לשים את גזעו של עדנאן לפני אנושיותו ומגמדת את הסיקור של מחאתו האצילית.
ולבסוף אני מאשים את בית הדין הצבאי בהפרת החוק על ידי הרשעת הנאשם על בסיס מסמך שנותר חסוי, ואני מאשים את בית הדין הגבוה לצדק במתן כיסוי למעשה לא חוקי זה.

***

אני לא מכיר את ח'דר עדנאן, אבל המלחמה שלו היא גם המלחמה שלי. המאבק שלו לצדק הוא גם המאבק שלי, והקרב שלו בביטול חוקי החירום ששללו את חירותו הוא גם הקרב שלי על דמותה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. ח'דר עדנאן נלחם באותו מנגנון שמאיים על כולנו, וחובה עלינו לעמוד לצידו.


11 בפברואר 2012

וועדת הכנסת לטוהר הדם והגזע


ביום רביעי, ב' בטבת התשע"ב (28 בדצמבר 2011), בשעה 10:00 בבוקר, התכנסה ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של כנסת ישראל יחד עם נציגי המשטרה, החינוך, וארגוני טוהר הגזע, לדיון דחוף בנושא חשוב: חטיפת עולות חדשות ע" י בני מיעוטים - או כפי שיבארו חברי הכנסת בעצמם מיד עם פתיחתו - התבוללות - או כפי שנבין אנחנו מהר מאוד - טוהר הגזע.

את פרוטוקול הוועדה המלא תוכלו למצוא כאן (זהירות, rtf). הציטוטים המופיעים מטה הם ציטוטים ישירים מהפרוטוקול ומובאים ללא עריכה. ההערות שלי מופיעות בתוך סוגריים מרובעים, וההדגשות כולן שלי.

*** המשתתפים ***

חברי הוועדה הנוכחים: דני דנון (ליכוד) – היו" ר, מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי), דניאל בן סימון (העבודה), ניסים זאב (ש"ס), רוברט טיבייב (קדימה), שלמה מולה (קדימה), אברהם מיכאלי (ש"ס), אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו), מרינה סולודקין (קדימה), ליה שמטוב (ישראל ביתנו)

מוזמנים לועדה: 
יועץ ראש הממשלה ליוצאי אתיופיה, משרד ראש הממשלה - אללי אדמסו
מנהל אגף א' לעולי אתיופיה, המשרד לקליטת העלייה - דוד יאסו
מנהלת מחלקת רווחה, המשרד לקליטת העלייה - שרה כהן
רכז ארצי ליוצאי אתיופיה, המשרד לקליטת העלייה - מלדה ברהן
קצינת מדור נפגעי עבירה, המשרד לביטחון פנים - פקד רחל גרייבן
רכזת הדרכה ארצית בכישורי חיים - שפ"י, משרד החינוך - יעל בריל
מפקחת מחוזית מתבגרים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים - ריקה אלקיים
מנהלת תחום חקיקה וכנסת, המועצה לשלום הילד - אביבית ברקאי - אהרונוף
מרכזת נושא נערה במצוקה באגף הרווחה בעיריית באר שבע, עיריית ב"ש - עינת זרגיריאן
רכז תחום צעירים וחיילים בודדים, הסוכנות היהודית - יגאל שטיינמן
מנכ"ל הארגון, ארגון "יד לאחים" - יוסי גנץ
מנהל המחלקת להצלה מטמיעה, "יד לאחים" - זהבה דרורי
עובדת סוציאלית - ראש צוות מקצועי, ארגון "יד לאחים" - אלינה צנעני
מנכ"ל ארגון להב"ה - בן ציון גופשטיין
נציגת ארגון להב"ה - עינת גופשטיין
מפקחת ארצית בעמותת נווה שלו בראשות הרב הראשי שלמה עמאר _ ציפורה גוטמן
יו"ר תנועת ישראל יהודית - ניסים פדידה
מנכ"ל תנועת ישראל יהודית - צחי בצון
מזכ"ל תנועת ישראל יהודית - איציק כהן
מטפל בבנות שנחטפו על ידי בני מיעוטים - הרב אריה לר
מנהל מועדונית בקריית גת - ניסים אלגלאני
ברוך מרזל - ???

(ההדגשות שלי). כפי שאפשר לראות מרשימת המשתתפים, פרט למוזמנים המקצועיים, לפחות עשרה ממשתתפי הדיון (כולל ברוך מרזל שנוכחותו אינה ברורה בהתחלה) הם חברים בארגוני טוהר הגזע, והגדילה לעשות הוועדה שלא הזמינה אפילו נציג אחד שאינו יהודי. למי שלא מכיר, ארגון "יד לאחים" שם לו למטרה לפעול (באלימות, אם צריך) נגד פגיעה בטוהר הדם היהודי. אפילו מחלקת המדינה האמריקאית נדרשה לפעילות הארגון בדו"ח על מצב זכויות האדם בישראל בשנת 2000. ארגון להב"ה בראשות בנצי גופשטיין מתמקד יותר בעידוד הפרדה פיזית בין יהודים ללא יהודים, והוא מארגן הפגנות להוצאת ערבים מחיי היום יום, מעניק "תעודת כשרות" לעסק המעסיק יהודים בלבד, ושותף לפעולות נוספות שתפקידן להוציא את הציבור הערבי ממגע ישיר עם יהודים. עמותת נווה שלו היא עמותה המפעילה מועדוניות לבנות יהודיות, תנועת "ישראל יהודית" היא תנועה כהניסטית המתגאה בשריפת דגלי פלסטין, ומפעילותה קשה להבין מדוע גם היא הוזמנה לדיון. כך, לפני שנאמרה מילה אחד לפרוטוקול - ברור למדי מה הולך להיות הנראטיב של הדיון.

*** הדיון ***

דני דנון פותח את הדיון בהצעה לשינוי שם של אחת מוועדות המשנה, שינוי שמתקבל פה אחד, ומיד עובר לנושא העיקרי: 
דנון: ועכשיו אנחנו פותחים את הישיבה בנושא החשוב והטעון של חטיפת עולות חדשות על ידי בני מיעוטים. הדיון הוא דיון דחוף. אנחנו נחשפנו כולנו לעדויות קשות, לעלייה מדאיגה במספר המקרים של צעירות שבאות מרקע סוציו אקונומי נמוך, שפשוט נחטפות. אני בהתחלה שאמרו לי את זה, אמרתי מה זאת אומרת נחטפות? זה בטח בקשר רומנטי, בהסכמה, אבל התברר לי שיש מקרים במדינת ישראל, שנת2011, שחוטפים פיזית בנות בצהריי היום בקריית מלאכי, בערד, בבאר שבע, בנהרייה, שפשוט מעלים בכוח בנות לרכב, בני מיעוטים. זו תופעה מפחידה. רוב המקרים הם לא מקרים של חטיפות פיזיות, חשוב לציין. רוב המקרים הם מקרים שבהם מתפתח קשר רומנטי שמבוסס על צורך כלכלי של פיתוי של אותן נערות, ברובן עולות חדשות, עלי ידי --- 
סולודקין: או חוסר מודעות
דנון:  חוסר מודעות, נכון. והפיתוי הכספי הזה מוביל לקשר כזה או אחר וחלק מאותן בנות מוצאות את עצמן, לאחר מספר חודשים, במקומות שהן לא יכולות לצאת. זה יכול להיות ברצועת עזה, זה יכול להיות בשטחי A של הרשות הפלסטינית, יכול להיות בכפרים בדואים ואני באופן אישי דיברתי עם חלק מהנערות שפחדו להגיע לפה היום, למרות שאמרנו להן שהן לא יצולמו אבל הן פחדו, כי עדיין אותם בעלים, אם אפשר לקרוא להם, שניצלו אותן ופגעו בהן, נמצאים בקרבנו והן פוחדות להיחשף או לחשוף את המקום שבו הן נמצאות. אנחנו רוצים היום בוועדה קודם כל ללמוד על היקף התופעה מנציגי המשרד לביטחון פנים שנמצאים איתנו, מנציגי הארגונים להב" ה, יד לאחים וארגונים נוספים שעושים עבודת קודש בנושא של חילוץ הבנות, וכמובן לגעת בנושא של המודעות. ופה אני אומר מילה לחברי חברי הכנסת. קשה לנו לבוא ולדבר על נושא כזה, כי זה לא POLITICLY CORECT לבוא ולומר לבנות – תיזהרו מבני מיעוטים. זה בעייתי, זה רגיש.
רוברט טיבייב: הבעיה שאנחנו כבר אמרנו את זה.
דנון:  אבל אני חושב שהחובה שלנו, לאור הנתונים, כן להעלות את הדברים האלה, כן לראות ולשאול את משרד הקליטה איזו פעילות נעשית בקריית גת ובמקומות אחרים, שראשי הרשויות באים ואומרים מה נעשה, איזה פעילות נעשית על מנת לצמצם את היקף הבעיה ולא לתת לבנות להגיע למעגל האימה. ופה אני אומר לארגונים, אתם עושים עבודה חשובה, אבל אם כבר נמצאת מישהי שנפלה לתוך אותו בור, זה קשה מאד להציל אותה. אבל המטרה שלנו היום בדיון לראות איך אנחנו מונעים מעד מקרים כאלה שיקרו, ופחות ניסיונות הצלה הרואיים שאתם מבצעים, אבל אנחנו כל יום הדברים האלה קורים במרכזי ערים, ולכן אנחנו ביקשנו לקיים את הדיון הדחוף הזה. ואני ארצה קודם כל לבקש מהמשרד לביטחון פנים לתת לנו נתונים, אם יש לכם, בנושא הזה, של תלונות על חטיפות או על נשים שנמצאות במצוקה, ואם יש לכם את האבחנה בין עולות חדשות לצעירות אחרות, אנחנו נשמח מאד[כאן פונה דנון לרחל גרייבן,  נציגת המשרד לביטחון פנים, פקד רחל גרייבן, קצינת מדור לנפגעי עבירה - הגוף המקצועי שכביכול מקבל את אלפי התלונות שהביאו לדיון הדחוף בוועדת הכנסת:]
גרייבן: שלום. במשטרה לא מתוארת תופעה כזאת, לא מוכרת תופעה כמו שאתה תיארת עכשיו. אני יכולה לומר שבכלל בנות שמגיעות לפתחנו, שהן תלונות שנוגעות לאלימות לסוגיה, כשהרקע הוא קשר זוגי, קשר זוגי בעבר, ניסיון לקשר כזה או ניסיון לפרידה, הן מטופלות ככאלה, עם המאפיינים ---
[התשובה המקצועית מופרעת כאן לצורך נסיון להכנסת קצת יידישקייט מטעם ח"כ סולודקין]
מרינה סולודקין : חזרת ילדים לישראל.
רחל גרייבן : הן מטופלות ככאלה עם המאפיינים הייחודיים של העבירות האלה, כשהרקע הוא איזה שהוא קשר זוגי, בלי תלות או בלי סיווג לרקע של המעורבים או למוצא שלהם כמובן, תוך שיתוף פעולה עם גורמי הרווחה.  
[זאת אומרת, לגורמי אכיפת החוק בישראל לא מוכרת התופעה הזו, וכל הדיון הזה הוא הצגה שמטרתה להעלות את נושא טוהר הגזע לכותרות. אך לא אדם כדני דנון יתיאש:]
דנון:  היום אני שמעתי בבוקר, אני לא זוכר את שמו, סגן ניצב ממחוז דרום, שדיבר על עלייה מדאיגה במספרים. הוא אמר זאת, לא אני. השאלה על סמך מה הוא אומר זאת, מה הנתונים?
גרייבן לא, אין לנו. כלומר, כמו שאמרתי, אין נתונים או תיקים רבים על חטיפות. יש מקרים בודדים שנחקרו במשהו שיכול להיות מתואר כמו הדברים שאמרת, וכמובן כשנעשית חקירה אז המקרים מורכבים יותר, לא לכל דבר יש מענה בהיבט הפלילי, אבל הבירור שהן עבירות עם רקע של אלימות ורקע זוגי – מטופלות ככאלה. אין לנו, לא מוכרת לנו תופעה של חטיפות.
[כאן מגיע קול ההגיון, מפי ח"כ דניאל בן סימון שמנסה להבין למה קראו לו לדיון דחוף:]
בן-סימוןהאם אני שומע נכון? הדיון הדחוף הזה על חטיפות, התופעה הזאת לא מוכרת במשטרה? ... אני רוצה לדעת מי ביקש את הדיון הדחוף הזה.
דני דנון : אני ביקשתי את הדיון.
בן-סימון:  ... על סמך מה הדיון הדחוף הזה? ... אני רוצה לדעת על סמך מה הדיון הזה החל, מה היקף התופעה, כמה בנות, האם הכהנאניסטים ---
[כאן מופרעים דבריו של בן סימון ע"י "קריאה" מהקהל. למרות שהנוכחים ידועים, לא מפרט הפרוטוקול מי עומד מאחריה. האם היה זה מרזל? גופשטיין? אדם אחר שנזעק לשמע אמירת השם המפורש?]
"קריאה": שנותנים לילדה בת 14 500 שקלים והיא הולכת, זה לא לפתות? זה לא לחטוף?
בן-סימון: [מתחנן להמשיך]  דני, אני מבקש, תן לי משפט אחד.
דני דנון : [מסרב] לא, אני לא אתן לך. אתה תרצה להתעמת עם חברים – בחוץ.
בן-סימון: יש פה חברים כהנאיסטים שהם פורחים על העניין הזה ואתה נותן במה לתופעה שלא קיימת ואתה עושה עוול נוראי והכהנאיסטים האלה ---
[שוב מופרע בן סימון, והפעם על ידי ח"כ אנסטסיה מיכאלי]
מיכאלי:  התופעה הזאת קיימת. אתה סוגר עיניים חבר הכנסת בן סימון. אתה לא מכיר, אתה לא בשטח, אתה לא יודע על מה מדובר ---
בן-סימון: [מנסה פעם אחרונה להכניס קצת הגיון בפאניקה] אבל אני לא שומע – מה היקף התופעה? כמה בנות נחטפות בשבוע? אני מבקש לדעת.
מיכאלי : [קובעת מהשטח, בו לא נמצא בן סימוןזה לא נכון, התופעה קיימת.  
[נקצר קצת - דנון קורא את בן סימון לסדר פעם ראשונה, שוב לא מצליח להזכר בשמו שם הבכיר במשטרה שדיווח על התופעה ומבטיח להשמיע הקלטה. בן סימון מצביע על נציגת המשטרה]
דנון:  סליחה, אז נשמע אותה [את נציגת המשטרה], ניתן לה לדבר.
מיכאלי : היא לא מייצגת אולי את כל הנתונים.
בן-סימון: מה זה היא לא מייצגת? הדיון נקבע על סמך מה?
מיכאלי : ואני מתביישת בזה שהמשטרה לא יכולה להביא נתונים ראויים. זה מוזר מאד, למה זה ככה?
בן-סימון: אל תגיד לי חטיפות פה, אני רוצה לשמוע כמה חטיפות יש.
מיכאלי : זה מוזר מאד. התופעה מזמן כבר, היא קיימת כבר כמה שנים ולמה המשטרה לא דואגת לעניין.
דנון : רחל, אני יודע על הגשת כתבי אישום, את לא יודעת על הגשת כתבי אישום בנושא חטיפה במחוז דרום?
רחל גרייבן : כמו שדיברתי, אמרתי היא לא מוכרת.
בן-סימון: דברי בעברית ברורה כדי שיבינו, כי הם לא מבינים מה שאת אומרת. תדברי לאט. ...  לאט. יש פה כמה עולים חדשים.
דנון: את אומרת פה שאת לא מכירה היום בעיות בנושא של בני מיעוטים ביישובי הדרום, כלפי בנות שנמצאות בישראל, בקריית גת, ערד, באר שבע, נתיבות, אשקלון, אופקים. משטרת ישראל לא מכירה בעייתיות בנושא הזה?
בן-סימון: חטיפות.
רחל גרייבן : אני לא ---
[כשהתייאשו מלקבל עובדות מנציגת המשטרה, מנסה ח"כ טיבייב להציל את הדיון ע"י הצגת הזווית האישית שלו]
טיבייב: אדוני יושב הראש, תשאל אותי, למה אתה לא שואל אותי, אני גר באזור. אני מכיר את הבעיה.
רחל גרייבן:  סליחה, אני מבקשת לדייק את הדברים שלי. דיברנו כאן על חטיפות, דיברנו על היבט של הגדרה של עבירות פליליות ... בעייתיות בנושא של קשרים זוגיים, בהקשר של אלימות בין בני זוג, בנושא של ניסיונות לפרידה, בכל ההקשרים האלה וודאי שיש בעיות רבות שאנחנו מטפלים בהן בהיקף מאד רחב ---
בן-סימון: יש גם אצל יהודים, אגב. גם אצל יהודים יש בעיות זוגיות.
רחל גרייבן : עם שיתופי פעולה עם גורמי הרווחה ועם נתינת מענים ועם ---
בן-סימון: גם אצלכם יש בעיות זוגיות, יותר חמורות אגב.
מיכאלי: דניאל בן סימון, אתה סוגר עיניים ואוזניים.
בן-סימון: אני לא סוגר אוזניים, אני שומע. באתי לדיון על חטיפות
דנון: חבר הכנסת בן סימון, אני קורא לך לסדר פעם שנייה.
מיכאלי : תתבייש לך. אתה לא מייצג את העם.
[עכשיו מנסה דנון להשליט קצת סדר ומבקש מכולם לדבר אחרי שנרשמו במזכירות הוועדה. הוא פונה לגופשטיין, מנכ"ל ארגון להב"ה שמבקש להציג סרט מהתכנית "עובדה"]
בן-סימון טוב, אז אני מבין שאין חטיפות, אני פטור.
[בן סימון מבקש לצאת, גופשטיין מנסה לשכנע אותו להשאר]
דני דנוןהוא עשה את שלו
גופשטיין: אם אני אדבר רגע לפני הסרט, מה שאנחנו רואים באמת לא מדובר רק על חטיפות פיזיות שלוקחים את הבחורה ומכניסים אותה לאוטו בכוח. מדובר פה על חטיפות, על פיתוי. כמו שיש חוק בכנסת על פיתוי קטינות וגם בעילה בהסכמה אצל קטינה זה אסור, אותו דבר כאן. ברגע שהם קונים את הבחורה על ידי קולה, על ידי פיצה, על ידי 500 שקלים, על ידי אייפון או פלאפון והיא קטינה – זו חטיפה. אמנם לא מכניסים אותה בכוח, ותשאל אותה, היא נמצאת, הכל בסדר. הוא נותן לי, למה שאני לא אנצל אותו. ועד שהמשפחה פונה למשטרה המשטרה מתקשרת לילדה, הילדה אומרת למה לא? אני אוהבת אותו. היא לא מגישה תלונה על בעילה, המשטרה אומרת מצטערים, אנחנו אין לנו מה לעשות בנושא הזה. כלומר, אותו חוק
[גופשטיין מראה שני סרטונים]
גופשטיין: מבחינת החוק אני אומר, יש בעילת קטינה שמתחת לגיל 16, אפילו בהסכמה, זה לא חוקי. אני אומר צריך לצרף לזה שזה לא רק בעילה, אלא גם פיתוי. גם אם אני קונה לבחורה, כמו שנראה בסרט, בקבוק קולה ובשביל זה היא אומרת – למה לא, נמשיך להיות חברה שלו, היא לא מתלוננת על בעילה ואז הכל בסדר. המשטרה אומרת אין מה לעשות. ברוך השם ילדה בת 17 שבוע שעבר הייתה אמורה להתחתן, הייתה אמורה להתאסלם ולהתחתן
[כאן נזכיר שגופשטיין לא באמת דואג לנערות המנוצלות על ידי יהודים, אלא רק על ידי ערבים, ועכשיו אפשר להמשיך]
היא מנהרייה, ובית המשפט בקריות קיבל שהייתה שם בעילת קטינה, נתן חצי שנה הרחקה לילדה, וזה דברים שפה בכנסת ראינו את בן סימון, זה לא הפוליטי, אסור לדבר על דברים כאלה, זה גזענות. כלומר אם יש לנו תכנית בטלוויזיה – המרוץ למיליון – ששם רצים שירה ופיארס, כולם אומרים וואלה, איזה יופי, למה לא? אפשר לחיות ככה ... יש לנו לגיטימציה שנותנים להתבוללות, ואז זה לא חוקי ואז המשפחה פונה למשטרה
דני דנון:  בנצי, הטענות על עלייה בהיקפים, אתם עוסקים בזה שנים.
בן ציון גופשטיין : אנחנו, מגיעים אלינו, אנחנו יותר עוסקים בנושא של המניעה. בנושא לדבר על ההתבוללות, בנושא להעלות את זה לסדר היום, להגיע לבתי הספר. משרד החינוך לא מוכן לתת לנו להיכנס לבתי ספר. אומרים זה גזענות. התבוללות זה גזענות. חייבים להכניס בכל בית ספר 
דנון : לא, לא, תרחיב בנושא הזה. משרד החינוך מה לידיעתך עושה?
גופשטיין : ...משרד החינוך לא נותן לנציגי ארגון להב"ה למלחמה בהתבוללות להיכנס לבתי ספר, מכיוון שמדובר בגזענות. כן, אסור לדבר. כלומר, בחוץ לארץ מותר להשקיע מיליונים בנושא הזה של ההתבוללות, בארץ לא. ואז הנערות אומרות – מה איכפת לי, הוא לא נראה ערבי, קוראים לו יוסי, קוראים לו זה, הוא נותן להן, נותן להן עוד קולה, עוד פיצות, הן באות אליו, הן נגררות אחריו והמשפחות בוכות אצלנו אחר כך, כי למקום אחר אין להן איפה לפנות
דנון:  [כאן חושף דנון מי באמת מנהל את הדברים] מבחינת המדינה, מה אתה היית מצפה שאנחנו צריכים לעשות?
גופשטיין: אני הייתי מצפה מהמדינה, כשם שהיא אמורה להילחם, אמנם ביטלו את הסרטים נגד ההתבוללות, אמורה להילחם בהתבוללות בחוץ לארץ, להשקיע את אותם מאבקים פה, ולמנוע פיתוי של קטינות על ידי בני מיעוטים ללא הסכמה. שיהיה איסור על פיתוי קטינה, כמו שיש איסור על בעילת קטינה
[ושוב נשאל - ומה עם פיתוי קטינות על ידי יהודים? רק הזר, השחור - הוא המפתה את בנות ישראל. אצל יהודים זה חיזור]
דנון:  משפט לסיכום. אני שמעתי עדויות על נערות שנמצאות במצב כמו עולם שלישי, של עבדות, של השפלות, של שפחות.
גופשטיין : הבעיה שהן נמצאות שם מבחירה. הן לא מבינות, הן חושבות שהן אוהבות אותו  [זו באמת בעיה, לתת לבני זוג מאוהבים להיות ביחד. אליבא דדנון וגופשטיין, אהבה מותרת רק בתוך הגזע] ... הבעיה שהן לא יודעות שהן רוצות לצאת. הן חושבות, הן חיות בסם של אהבה. הן חושבות שהן אוהבות אותו, הן חושבות שטוב להן, הוא נותן להן, הוא מצ'פר אותן וזה מה שחסר להן בחוץ, חום ואהבה.
[וכאן, בנאום המתוסרט של גופשטיין ודנון, יכניסו את העילה לדיון דווקא בוועדת הקליטה, כי עד עכשיו לא ברור מה עניין קליטה לפגיעה בגזע]
דנון: מהבנות שאתם מטפלים, מה אחוז העולות או משפחות של עולים חדשים?
גופשטיין :  אצל עולים חדשים זה קורה הרבה יותר, מכיוון שאין להם כסף ממילא. יש בבאר שבע, אריה יספר לנו עוד מעט בבאר שבע, על בית ספר מלא אתיופיות שהיו שם בקשרים עם ערבים. יש לנו רוסיות. מכיוון שהם נמצאים כבר במצב לא טוב בחברה הישראלית, אז הן מחפשות יותר שיתנו להן והן גם לא יודעות את ההבדלים מי זה ערבים, מי זה יהודים. לא יודעים את הבעיה הזאת, כלומר הם נראים אותו דבר והכל אותו דבר, הם לא מבינים את הבעיה שנמצאת. אז מי שנותן יותר, אמרה לי בחורה, היהודי לא יודע לפנק כמו שערבי מפנק. ערבים מפנקים יפה מאד.
[כן, זו לא טעות. גופשטיין, בחסות כנסת ישראל, חושף כי עולות חדשות חשופות יותר לפגיעה בגזע כי הן אינן מבדילות בין יהודים לערבים - בעיניהן הם הרי נראים אותו הדבר.]
[דנון פונה לח"כ טיבייב מכיוון שהוא גר באופקים ומבכיר את הבעיה באופן אישי. אלאס, הכיוון אליו מושך טבייב הוא לא זה אליו כיוון דנון]
טיבייב: שנייה, רבותי. אני גר באופקים והיה רצח באופקים על בסיס הדבר הזה. ואם דניאל בן סימון אמר שאין חטיפות, יש חטיפות. אני אומר יש. אבל למה אין תלונות במשטרה? זה סיפור אחר לחלוטין, ואני אגיד לך למה אדוני יושב הראש. כי הם לא מאמינים למשטרה. הכי פשוט שבעולם, קודם כל צריך לטפל בנושא הזה והבעיה קיימת ולמה אנחנו דנים, עצם העובדה שאנחנו דנים פה, בוועדת הקליטה, עצם העובדה שאמר פה האדון המכובד שרובם עולים. למה רובם עולים? ואני מצטט אותו – מצב לא טוב בחברה הישראלית לעולים. זה המצב שצריך לטפל קודם כל ולא לחפש מי אשם ומי חוטף. אני אגיד לך יותר מזה איפה הבעיה. לכל ילד באופקים ההקצאה לחינוך היא 500 שקלים. לכל ילד ברעננה – 14,000 שקלים. את הפערים האלה צריך לצמצם ולא לחפש בדואי או מישהו אחר שחוטף אותם. ...  אני מכיר, אני יודע שיש בעיה, אני מכיר את הבעיה. אבל רבותי, אתם מחפשים במקום הלא נכון. פשוט כל מה שקורה פה זה עוד פעם תפסתם את המצלמות ועושים על זה הקצנה, מעלים את הרייטינג למפלגות, זה כל מה שאתם עושים. זו עובדה בסופו של דבר הדרך שבחרתם היא דרך מאד מאד מסוכנת. וקודם כל עוד הפעם צריך לפתור את הבעיות בפריפריה ואצל העולים, ואחר כך לדבר על הבעיות.
[כשהבין דנון שמשם לא תצמח הישועה, פנה לנציגת משרד החינוך:]
דנון:  תודה. אני רוצה לפנות לנציגת משרד החינוך יעל בריל, רכזת הדרכה ארצית בקישורי חיים. יעל, הנושא הוא רגיש. השאלה שלי היא אם במערכת החינוך במדינת ישראל, באזורים האלה, באים ומדברים עם הבנות ומדברים על הנושא הזה. כאילו, זה רגיש. אם אתם בכלל מדברים ואם כן – מה אתם אומרים להם?
יעל בריל: אני רוצה לעשות הפרדה באמת עם מי אנחנו מדברים. כי עד לרגע זה, אם אנחנו מדברים על תופעה כללית של פיתוי, של התופעה החברתית מול הנשים, אז על זה אנחנו עובדים. עד היום לא היה לנו מיקוד לעשות הפרדה ולדבר על זה מול זרם מסוים. העבודה שלנו היא עבודה חוצה מגזרים. חרדים, ממ"ד, חילונים, ערבים מכל הסוגים, בדואים. אחת המסגרות המרכזיות שיש לנו ל---
סולודקין:  מה עם עולים?
יעל בריל : אנחנו עובדים איתם בתוך כיתה הטרוגנית שיש בה גם עולים. אנחנו לא, היו לנו תכניות נפרדות לעולים, נוספות, אבל בהיבט הספציפי הזה של התמודדות עם פיתוי, של לזהות סכנות, של לדעת מה טוב לי, אנחנו עובדים על זה מכיתה א' עד כיתה י" ב, בתהליך ספיראלי התפתחותי, כשכל שנה אנחנו נותנים רובד נוסף של למידה אישית-פנימית של כל אחת מהבנות, בקונטקסט של גם בנים בכיתה. זאת אומרת זה לא שאנחנו עובדים על זה בנפרד עם בנות, אלא כיתה שלמה דנה ומנסה לזהות סכנות, פיתויים, איך מתמודדים עם הפיתויים, לאורך כל השנים. כל שנה זה מול הפיתויים האפשריים הרלבנטיים לגיל ---
טיבייב : ... מאיפה הבסיס? למה אפשר לקנות אותה על ג'ינס, על קוקה קולה, על פיצה?
דנון:  יעל, אני רוצה אבל להקשות עליך. אני לא רוצה שנייפה את המציאות. אתם מדברים על הנושא של בני מיעוטים בקישורי חיים, או לא נוגעים בזה?
גופשטיין : [מבהיר למניעת אי הבנההתבוללות.
בריל: ... יש לנו היבטים אחרים שבהם אנחנו מדברים על שוויון ועל שונות וקבלת השונה ועל שוויון מגדרי ושוויון בין לאומי ---
גופשטיין : זו הבעיה.
[כן, מנהל הדיון גופשטיין נוזף בנציגת משרד החינוך על חינוך לקבלת השונה ושוויון. זו הבעיה.]
דני דנון: ולגבי התבוללות?
יעל בריל : אנחנו לא התייחסנו להיבטים של התבוללות. אם זו תופעה – נלמד אותה ונכין את החומרים. אנחנו כל הזמן מתעדכנים ומשנים את התכניות שלנו בהתאם לצרכי החברה. ...
דני דנון: אז זאת אומרת שאם הילדים שלי במערכת החינוך, של כל מי שנמצא פה, לא ידברו איתם על התבוללות – עד שיגיעו לגיל ---
יעל בריל : לא, בהחלט, מדברים איתם על דו קיום, מדברים איתם על רב תרבותיות.
קריאה : [שוב קריאה, טיבה לא ברור] רב תרבותיות, בטח. גזענות.
...
ליה שמטוב: אבל אנחנו מדברים על התבוללות או על חקיקה? אני לא מבינה. פה יש משהו, זה שני דברים שונים. התבוללות זה התבוללות וחטיפה זה חטיפה. חטיפה זה ליום אחד, חטיפה זה לשנה וחטיפה זה לשבוע. ולמה חוטפים ליום אחד? אולי לזה? אני חושבת שאנחנו לא מדברים פה היום על התבוללות.
דני דנון: חברת הכנסת שמטוב, יש שני נושאים שעל סדר יומנו. אחד זה החטיפה הפיזית שממש חוטפים. הנושא השני זה קשר רומנטי בהסכמה, ברצון, בין נערות צעירות, בגלל אינטרסים כספיים וכלכליים. גם זה על סדר יומנו
[אז בעצם, מודה יו"ר ועדת הקליטה של הכנסת, הנושא האמיתי בעטיו כונס דיון החירום הדחוף, ואליו הוזמנו נציגי המשטרה, משרד החינוך ושאר גורמים מקצועיים, אינו מתייחס לחטיפות באמת, אלא מניעת קשר רומנטי בין יהודיות לגויים. חירום אז חירום. גם רוברט טיבייב עלה על העניין:]
טיבייב: אדוני יושב הראש, הכנסת את עצמך למלכודת. פשוט הכנסת את עצמך למלכודת. עצם העובדה שאנחנו דנים היום על חטיפה, הכנסת את עצמך למלכודת. ... אני מאד מקווה שתשכיל להבין את זה. תסגור את הישיבה.
[דנון, כיאה לגזען טיפש, מתעלם מההצעה של טיבייב ומורה לישיבה להמשיך. נציגת משרד החינוך מדברת על חינוך הוליסטי להכנת הנוער לקשר, חינוך לשוויון, מופרעת פעם אחר פעם על ידי המשתתפים. לבסוף מסכם יו"ר הוועדה:]
דנון:  תודה. אני רק רוצה לומר, הקשרים האלה מתחילים ברצון ונגמרים בכפייה.
גופשטיין : [ממשיך את תפקידו כמתורגמן מדנונית לפאשיסטית:] באסון.
דני דנון : [ממשיך בהתלהמות שעודד גופשטיין, אבל טועה בכיווןזה מתחיל באסון או בכפייה ואי אפשר להגיד שזה לא קיים. אני רוצה לשמוע נציגה של ארגון יד לאחים, אלינה צנעני, עובדת סוציאלית, בבקשה
אלינה צנעני : קודם כל, דיברתם על נושא של חטיפה ובעינינו חטיפה זה מקרה קיצוני של תופעה מאד מאד רחבה דווקא, שקיימת במדינת ישראל ואנחנו מתמודדים איתה יום יום. יש לנו מעל 1,000 פניות לשנה ... והתופעה הזאת הולכת וגדלה על פי סטטיסטיקה, הסתכלנו בשנים הקודמות. מדובר בעצם במערכת של, כמו שקראתם לזה פיתוי, שמתחיל בפיתוי, אבל היחסים הופכים להיות ליחסים של ניצול, של פגיעה וכפייה. וזה ככה מהצד של החלק של בני מיעוטים, אבל אני רוצה דווקא להתייחס לחלק של הבנות שלנו. מי נופל לתוך המערכת הפוגענית הזאת. לא כל בחורה נופלת ופה אני רוצה להתייחס לבחורות בכלל ולעולות חדשות בפרט. מי שנופלת לתוך מערכת היחסים הזאת של פיתוי, זאת בחורה עם פרופיל אישיותי מאד מסוים ועם רקע משפחתי מאד מסוים. מדובר בנערות בסיכון, חלשות מבחינה נפשית, עם מערכות תמיכה משפחתיות וחברתיות מאד מאד מועטות.
דני דנון : מה אחוז העולות שפנו מתוך ה-1,000 פניות?
אלינה צנעני : 
האחוז, לפי הסטטיסטיקה שלנו כ-18-19%, שמתוכם יש קשת רחבה של עולות, שכ-9% עולות מברית המועצות [לסבר את האוזן, אחוז העולים מברה"מ לשעבר באוכלוסיה הכללית הוא 12%, אז אין אמת בטענה שרוב הנערות ה"נחטפות" הן עולות מחבר העמים]
קריאה: [עוד קריאה אנונימיתכמה באתיופיה? היא התייחסה רק לברית המועצות
הרב אריה לר: [זוכרים אותו? תפקידו מוגדר כ"מטפל בבנות שנחטפו על ידי בני מיעוטים"ברהט יש כ-60 בנות מהעדה האתיופית, ברהט. וזה ראש עיריית רהט יכול לתת לכם [לסבר את האוזן: ברהט יש מעל 50 אלף תושבים]
...
דני דנון:  הרב לר, לגבי רהט, הנתון שאמרת הוא נתון בעייתי מאד. מאיפה הנתונים?
אריה לר: מראש עיריית רהט, תכנית שהייתה בטלוויזיה, זה מהם, זה לא ממני ...  ללכת לקריית נורדאו בנתניה, אזורים, זה פשוט לא ייאמן מה שהולך שם. והם לא יכולים להוציא את מה שבא להם, סליחה על הביטוי, היצרים שלהם בכפר, אז הם באים לנתניה והם קונים את הבנות שלנו בכסף. [ידוע לכל שהיצר של הזר אינו ניתן לכיבוש וכי הוא זומם לזהם את דמן של נערות תמות] אני עומד מול ההורים האלה. יום, יום בטלפונים מההורים האלה. ואין. הולכים למשטרה – מה אפשר לעשות? היא רוצה, היא לא יודעת. פיתוי קטנה זה אונס. ככה התורה מתייחסת לזה. פיתוי קטנה זה אונס וגם לפתות ...  כ-200 בנות רק בבאר שבע עם בדואים [לסבר את האוזן: בבאר שבע כ-200 אלף תושבים] ...  הן בבאר שבע, חלקן שם וחלקן גם מגיעות לפזורה הבדואית. אחת מהן שהצלנו סיפרה שהיא ראתה שם מישהי קשורה עם שרשרת ברזל כמו כלב. בחורה שהייתה אצלנו במעון שלנו פה בירושלים
מולה:  דיווחתם למשטרה?
אריה לר : היא דיווחה. ומה עשו עם זה? [כאן נעצור לרגע ונשאל את עצמנו אם באמת הוגשה תלונה למשטרה, אם מי מהקוראים יוכל לבדוק זאת מול המשטרה - נהיה כולנו חכמים יותר לגבי אמינות הדובר]
יוסי גנץ:  סליחה, השם שלי יוסי גנץ, אני מנכ" ל ארגון יד לאחים. סגן ראש עיריית עפולה אמר בריאיון לפני שבועיים בעיתון אינדקס הגליל, שפונות אליו אימהות של בנות 12-13 ואין לו מענה בשבילן. הן פונות על בנות12-13 שנמצאות ועברו לגור בכפרים ערביים. כפרים של בני מיעוטים, סליחה
טיבייב: למה הן לא פונות למשטרה? למה לא למשטרה?
מיכאלי : איזה משטרה? [כן, ח"כ מיכאלי מביעה אי אמון בחוק הישראלי כאן ממש בוועדת הכנסת. לו אני בן סיעתה יצחק אהרונוביץ, האחראי על "איזה משטרה" - הייתי נעלב] ... איך? אתה רוצה להיות בפגישה איתם? מה אתה מספר כאן שזאת הבעיה של המשטרה? זה לא בעיה של המשטרה. [נזכיר לח"כ מיכאלי שחטיפת קטינות בנות 12-13, אם אכן מתבצעת בניגוד לכל נתון הזמין למשטרת ישראל, הוא עבירה פלילית חמורה]
סולודקיןאז קודם כל אני לא רוצה להיות POLITICLY CORECT, [השגיאה במקור] ובגלל זה אני אומרת לך אדוני יושב ראש הוועדה, שהיית צודק שאנחנו מקיימים את הישיבה, למה? בגלל שהבעיה קיימת. אני מכירה את הצד של הבעיה ,לא חטיפות. אני מכירה חוסר מודעות עמוק מאד, איזה סכנות והשלכות רוחב יש בין יחסים בין עולות לאוכלוסייה מהאוטונומיה הפלסטינית, אני לוקחת את ההיבט הזה, ולפני10 שנים קיבלתי מקרה ראשון והייתי מאד שמחה לדעת שיש ארגון יד לאחים שמטפל בזה, בגלל מה? בגלל שהפניות שלי למשטרה לפני 10 שנים ובגלל הפניות שלי לרשויות האחרות, שגרוזינית אחת נפלה לרשת הזאת, והבעיה הייתה שהיא ברחה בעצמה, אבל לא יכלה לשחרר את הילדים. וכשהיא שחררה את הילדים יחד עם יד לאחים, אז המשטרה התחילה תהליך להחזיר את הילדים
 יוסי גנץ : אני חייב להוסיף נקודה, נראה לי מאד חשוב שכולם ישמעו. שיש לנו שמות של בנות 11 שעברו גם לגור, לא רק כמו שסיפר סגן ראש עיריית עפולה, שהוא דרך אגב אדם לא דתי, שהוא סיפר על בנות 12-13 שגרות בכפרים ערביים. אנחנו קיבלנו השנה 5 פניות של נערות בנות 11. יש לנו את השמות ואנחנו לא נחשוף פה. [ואולי נשאל שוב אם מר גנץ לא מסייע לדבר עבירה בכך שהוא לא מדווח למשטרה על חטיפה, או שגם הדברים האלה לא מגובים בעובדות]
דני דנון:  סליחה, אבל דבר כזה הוא פלילי.
יוסי גנץ : אנחנו יודעים שזה פלילי.
גופשטיין : יש צו של בית משפט להוציא אותן מהמקום ולהעביר אותן לפנימייה, לצופיה. אין מקום בצופיה אז המשטרה לא אוכפת את החוק. האבא מתחנן אלי חודשים [המשטרה לא מקיימת צו של בית משפט לאחר שנחטפו ילדות בנות 11? תרשו לי לפקפק]
[כאן פונה דנון לעוד נציגה של ארגון יד לאחים, הטוענת שהיא מכירה אישית את המקרים]
זהבה דרורי:  אני זהבה דרורי מיד לאחים. אני רוצה להגיד שמגיעות אלי פניות של אימהות נסערות שיש להן נערות קטינות, בנות
11-12 ו-13, שמועמדות לצופיה אבל אין מקום ובינתיים הבנות האלה מסתובבות ברחובות, נאנסות, עוברות דברים מאד מאד קשים ואין שום מענה. לא מצד המשטרה ולא מצד שום רשויות מקומיות והרווחה. אין מענה לצערי הרב. אנשים מתקשרים חסרי אונים אלינו.
אברהם מיכאלי : השמות האלה ידועים לרווחה?
גופשטיין : 
כן, בוודאי.
זהבה דרורי : 
כן, יש להם צו בית משפט אבל אין מקום, אז הן ברחוב.
...
גופשטיין: יש אב בעפולה שיש לו שתי בנות שהן לא נמצאות בכפרים, אבל הן נראות כמו מוסלמיות. יש ל
י פה את התמונה. הן עם רעלה, בנות 14 ו-17 ... משום צנעת הפרט אני לא אפרט. הוא זועק לעזרה, יש לו צו בית משפט להוציא אותן לצופיה והבנות לא עוברות לצופיה כי אין מקום
[דנון מבקש להציג סרטון, לא מצוין איזה. הסרטון מוצג ומיכאל בן ארי מבקש לדבר מכיוון שהוא צריך לצאת]
מיכאל בן- ארי שלי ראשונה, כך דיווחו לי, אבל אני אומר דברים קצרים. אנחנו נחשפים כאן לתופעה שהיא בעיקרה תופעה חינוכית, תופעה שאנחנו חוששים לדבר עליה. היום זה לא POLITICLY CORECT.ֽ[השגיאה במקור] אם הייתה פה גולדה מאיר היא הייתה אומרת את מה שהיא אמרה, שכל התבוללות, כל יהודי/יהודיה שמתבוללים, הם מצטרפים לששת המיליונים. כשהיא אמרה את זה לא היו פה כל מיני בן סימונים למיניהם שהתנפלו עליה, אבל היום לצערנו הרב אם מישהו ידבר נגד התבוללות, אז יאכלו אותו חי, יגידו שהוא גזעני. להילחם בהתבוללות זה יהדות. היהדות נלחמה בהתבוללות במשך אלפי שנים. כשהיינו בגלות זה היה אחד הדברים הכי חשובים, הכי מהותיים שאנחנו עסקנו בהם, לשמור על עם ישראל כעם ישראל. 
מה שאנחנו רואים כאן זה לא מחדל של המשטרה. זה מחדל גם של המשטרה אבל זה מחדל של מערכת החינוך. אם מי שצריך לטפל בבעיה הזאת זה ארגונים התנדבותיים כמו ארגון יד לאחים וארגון שאני מחובר אליו, החברה של להב"ה וחמל" ה, שהם עסוקים בזה יום ולילה, ואם זה הרב אריק לר שאין לו יום ואין לו לילה, ואני יודע מסיפורים איך באמצע הלילה הוא עוזב, ללכת לדבר עם בחורה בנהריה, שלמחרת היא צריכה להתחתן עם ערבי שכבר הזמין אולם, ובעזרת כל מיני פטנטים, הם קוראים לזה " הקוסם", הם מצליחים להניא אותה ברגע האחרון. אבל לאחר מכן היא צריכה שיקום, היא צריכה טיפול פסיכולוגי, היא צריכה מישהו שיאהב אותה ויחבק אותה לאחר מכן באמת, לא כמו שהיה לה כל החיים. זה אין מי שעושה.
ועוד משפט אחרון. בבית הספר שאשתי עובדת, זה נקרא אולפנית, לא חשוב מה, הייתה תופעה כזאת ומישהו ממערכת החינוך יודע לטפל בזה? את מי הביאו? את הרבנית ברנס מחמל" ה, שהיא תדבר שם עם הבנות. לאן שולחים את הבנות? לארגונים ההתנדבותיים האלה. הגיע הזמן שמדינת ישראל תשים את זה על השולחן. אין לנו שום דבר נגד הבדואים, אין לנו שום דבר נגד האוכלוסייה הזאת או אוכלוסייה אחרת. אנחנו רוצים לשמור על עם ישראל כעם ישראל, וכאן יש תופעה שהיא גולשת גם כן לפגיעה בקטינות. בכסף קונים אותן, אנחנו רואים את הדברים האלה והסיפורים מכאן ועד להודעה חדשה. אבל הגיע הזמן שמערכת החינוך תשים את זה על השולחן. הדרת נשים זה חשוב, מתנחלים זה גם חשוב, אבל הבנות שלנו הן הכי חשובות. תודה רבה.
[בן ארי לא מנסה להסתיר ומכה ישר בעניין - קשרים בין גזעיים - זה לא טוב, גם אם הכל נעשה בהסכמה הוא יעדיף לחבל באושרם של בני הזוג ובלבד שטוהר הגזע לא יפגע]
דני דנון : תודה רבה חבר הכנסת בן ארי. כמו שאתה רואה אנחנו לא מפחדים בעצם קיום של הדיון הזה כאן בוועדה של הכנסת  ... אני רוצה לומר שאני מפחד לראות את התמונות האלו, שממש מזכירות לי תמונות מעולם שלישי. כשאנחנו רואים את ממקומות אחרים בעולם אומרים זה זוועה, איך זה קורה לילדות קטנות, נערות, וזה קורה אצלנו פה בבית שלנו במדינת ישראל, מדינת העם היהודי, ולכן אנחנו צריכים לראות איך יוצאים מפה עם תכנית מנע וכן מדברים על הדברים האלה בבתי הספר, בכל מקום.
שלמה מולה: [מנסה להסיט את הדיון מהעולים מאתיופיה, שמא תדבק בהם סטיגמה של התבוללות] אני רוצה להיות מאד קצר. קודם כל צריך מאד להיזהר בהכללות. אני לא חושב שצריך להגיד שזו תופעה שהיא שייכת לעולים מאתיופיה או ששייכת לעולים מחבר העמים וכן הלאה. אני מבקש שאנחנו ננהג במשנה זהירות ...  אני מציע אדוני יושב הראש, הנושא הוא סופר רגיש, סופר. אני אומר לך ולא נדליק אש ולא יודעים איך לכבות אותה. שלא נשחיר את מדינת ישראל. מה שאני מציע, תקים ועדת משנה של חברים בוועדה פה, אני נותן לך עצה, תשמע לי טוב. להקים ועדת משנה שמזמנת את הגורמים הרלבנטיים, גם את אנשי המקצוע, גם את המשטרה, גם אם צריך את השב
"כ. אם יש פה עבירות על החוק שנחטפות נערות ובחסות, אתה יודע, הליברליזם, אם נעשים דברים לא טובים צריך לטפל בזה ברגישות המתבקשת. לכן אני ממליץ להקים ועדה של שלושה חברי כנסת ובאמת לשאול את השאלות הנוקבות ...  הדבר הנוסף והאחרון, אני חושב מה שאני צריכים לעשות, עם כל הכבוד באמת לארגונים שעושים עבודת קודש, באמת כל הכבוד לכם, אבל זה לא יכול להיות עבודה שלהם, בשום פנים ואופן לא. וכמו שמערכת הרווחה קורסת גם בדברים אחרים, גם כנראה פה יש כישלון טוטאלי של מערכת הרווחה ולא יודעים לחבר את הקצוות. ולכן אני מציע שלא נהפוך את הנושא כנושא של בעיה של ערבים יהודים. ננהג במשנה זהירות, נטפל בתופעה הזאת בצורה שמחייבת אותנו כאנשי ציבור בצורה אחראית.
משפט אחרון, תראו רבותי, אני הייתי בלונדון, חזרתי היום בארבע וחצי בבוקר. היה פאנל שעסק בנושא של ההתבוללות. אני חושבת שתופעת ההתבוללות במדינת ישראל לא צריכה באמת להדאיג אותנו יתר על המידה. מה שמדאיג אותנו ... 
אני ראיתי נתון, תשמעו טוב חברים, בעיקר אתם הרבנים. 65% מבני הנוער היהודים בגלות, בעיקר במדינות כמו ארצות הברית ובריטניה, הולכים לשמד מה שנקרא.
ברוך מרזל: 500 ביום. אנחנו בוכים על זה.
מולה:  רק רגע, שנייה. לכן כשאנחנו באים לטפל בנושא רגיש שכזה, אני מציע שלא נעלה את הנושא של הנה, אנחנו רוצים למנוע את בעיית ההתבוללות. זאת לא בעיית התבוללות, אני חושב שזו בעיה של מצוקה של נערות שאנחנו צריכים לטפל במצוקה שלהן, למה הן התדרדרו, לאן הגיעו איך שהן הגיעו, גם עולים גם שאינם עולים, גם לא משנה מאיזה סוג של עולים
[שלמה מולה כנראה עוד עייף מכיוון שחזר באותו בוקר בארבע וחצי מלונדון לקראת הדיון הדחוף בנושא החטיפות ולכן לא קוהרנטי יותר מדי. הוא מדגיש שזו לא בעיה של עולים מאתיופיה, וקורא לקשר עם ערבים "התדרדרות". בפעם הבאה שמר מולה יזכיר גזענות, ייטב לו לו יביט קודם במראה]
ליה שמטוב:  אדוני יושב הראש, אם אנחנו מדברים על התבוללות, זה נושא אחד. אם אנחנו מדברים על הפיתוי של נערות – זה נושא אחר. ואנחנו עכשיו ראינו בכתבה, ראינו את הבחורים הצעירים האלה, הם עם כל הגאווה, כמו תרנגול, הוא יושב כמו תרנגול, יש לו את מספרי הטלפונים, הוא גם לא זוכר את השמות, מצלצל לאחת, מצלצל לשנייה, לאחת הוא קונה קולה, לשנייה, הוא לא רוצה להתחתן איתה בכלל. הוא לא רוצה יחסים איתה לכל החיים. הוא רוצה את היחסים איתה, לבלות איתה היום. הוא רוצה היום איתה, מחר עם מישהי אחרת, מחרתיים עם עוד מישהי. ואנחנו מסתכלים על זה ורואים את הבחורים האלה ולא עושים להם כלום. באמת, לקחת אחד כזה, לשים אותו בבית סוהר כמה ימים, לתת לו קנס כספי שהוא יידע את המקום שלו, אז אני חושבת שהמקרים האלה לא יהיו
[כן, ליה שמטוב מציעה להכניס לכלא בחורים שרק רוצים לשכב עם בחורות ולא להתחתן איתם. בחורים שלא יודעים את המקום שלהם, כאלה, אתם יודעים, ערבים]
אבל, אני גרה בנצרת עילית, לא רחוק מעפולה ונצרת עילית עוקפת את הכפרים, הכפר ראיינה ונצרת וכפר כנה ומה שאתם רוצים ומה שאתם לא רוצים. אני רואה את זה, את התופעה שמסתובבים עם כלי הרכב, מצפצפים להן עם מוסיקה, פותחים את החלונות – הי, ילדה וזה. הם לא רוצים איתם יחסים לכל החיים, הם לא רוצים אותן לקחת לכפרים. הם מזהים אותם כי הם רואים שזו חוליה חדשה, מזהים אותן ומפתים אותן. צריך את זה לגמור.
[לגמור!]
ומה אני כן מציעה. קודם כל היום, בעידן המחשב, אני חושבת שצריך להיות מאגר נתונים אחיד בין כל המשרדים. היום צריכים ביטוח לאומי, רווחה, משטרה, מערכת חינוך, צריכים להיות כולם ביחד. לא יכול להיות, מערכת החינוך אנחנו לא יודעים מה קורה ברווחה. רווחה אנחנו לא יודעים מה בביטוח הלאומי. אין דבר כזה היום. היום צריכים ללחוץ על הכפתור וכולם צריכים לדעת את הבעיה וצריכים לדעת להיות מוכנים לטפל בה. חוץ מזה ---
ברוך מרזל : אף אחד לא מתעסק בזה, כולם מאוחדים.
ליה שמטוב :  זה מה שאני אומרת שצריך לעשות. חוץ מזה שמערכת החינוך, כמה שהיא עושה, יכול להיות שהיא עושה במקומות כאלה פחות ויותר, אבל גם צריכה להיות אחריות של ההורים. הורים גם צריכים לקחת אחריות ולא משנה עולים או לא עולים. אני יודעת, כשאני הייתי ילדה קטנה והייתי עוד בברית המועצות, אני זוכרת ההורים שלי תמיד אמרו – את יוצאת החוצה, מישהו נותן לך סוכריה – לא לקחת, וזה אצלי בראש עד היום. צריך להיות מערכת, קודם כל המערכות צריכות להיות ביחד, ולא יכול להיות שאנחנו רואים את התמונות האלה, אלה מסתובבים כמו לא יודעת מה ואף אחד מהם לא נעצר. זה לא יכול להיות דבר כזה
אנסטסיה מיכאלי: אני רוצה לברך את יושב ראש ועדת הקליטה והעלייה, חבר הכנסת דני דנון על קיום הדנון [הטעות במקור]. אני חושבת שאנחנו כולנו כאן מתרגשים, במיוחד לאחר הצפייה בסרט. עם כל הנינוח של הגזענות כביכול, בזכות חברי הכנסת שיצאו מהאולם וההרגשה שמדובר על בעיות ההתבוללות ...  אני מחזירה את עצמי לגיל 13-14, ואני הגעתי ממשפחה ענייה מאד, באופן אישי. אני זוכרת את הפיתויים של החברות שלי ללכת ולשתות אותה קולה בקניונים ולאכול אותה פיצה [בגיל 13-14 מיכאלי לא היתה יהודיה, כך שהפיתוי של פיצה וקולה ברוסיה הסובייטית בסוף שנות השמונים (מקדונלדס נכנס רק ב1991) והתחברות עם גויים כנראה לא איים עליה יותר מדי]. אני רואה את הילדים ואת הבנות שלומדות עם הבנים שלי בבית הספר ואני שואלת את עצמי – איזו משטרה יכולה לעזור לאותה ילדה ששותה אותה קולה באותו קניון? אני גרה בראשון לציון, אני בימי שישי לפעמים יוצאת עם הילדים לקולנוע ואני רואה כמויות של אותם אנשים שעליהם דיברנו [ערבים, כנראה], שמסתובבים ומפתים את אותן בנות. ואני כיושב ראש שדולה לקידום מעמד המשפחה וזכויות המשפחה, חושבת הרבה פעמים – איפה אותה ילדה שאמא ואבא לא נמצאים עכשיו על ידה, שהמשטרה רחוקה ממנה והיא כן רוצה לשתות אותה קולה והדרך לאותה מיטה היא מאד קצרה. ... בעידן הטכנולוגי צריך לדבר עם מסר ברור לאותן נשים באותה שפה שהן מבינות, לא מבוגרים מדברים, בשפת הבנות. בשפת הפשטות, כמו שהערבים יודעים לדבר איתן ולהסביר להן מה זה מעמד האישה. איך אותה אישה אחר כך תהיה אמא? איך היא תסתכל בעיניים של אותם נכדים שהיא תגדל אותם ותספר להם שהיא הייתה זונה? וכאן צריך פשוט לבנות קמפיין ממוקד, עם מסר ברור [המסר ברור, גברת מיכאלי - מי שמתאהבת בערבי היא זונה, לא צריך קמפיין בשביל זה]
יוסי גנץ : משרד החינוך לא נותן לנו להיכנס לבתי הספר עם עובדות סוציאליות.
אנסטסיה מיכאלי : לא צריך משרד החינוך, יש רשתות חברתיות [מאוד טכנולוגי מצד מיכאלי, אותה אחת שהזהירה בפאניקה מפני ספרי לימוד אלקטרונים מחשש שהאקרים ישנו את ההסטוריה]
גופשטיין: אנחנו ברשת, אנחנו בפייסבוק, ברשת, ביוטיוב. [!]
אנסטסיה מיכאלי
: צריך להסביר להן במסרים הפשוטים ביותר, לעשות מסר ברור וקמפיין ממוקד.
דני דנון : 
תודה. יעל בריל, מדוע משרד החינוך אוסר כניסה של ארגונים לבתי ספר לפעילות הסברה? [למען הסר ספק - הוא שואל ברצינות מדוע משרד החינוך לא מחנך לעליונות הגזע היהודי ולטוהר הדם]
יעל בריל : 
משום שלמשרד החינוך, שהוא גוף שמייצג את כל מדינת ישראל, יש לו מדיניות סדורה, היא צריכה להיות שוויונית, היא צריכה לתת מענה לכל הזרמים והפלגים ---
אברהם מיכאלי : 
שוויוניות על מה? שמפתים בנות ופוחדים שיגידו מחר אנחנו גזענים? [עלית על זה, מר מיכאלי]  תני לי להבין, איפה השוויוניות?
יעל בריל : שוויוניות בחינוך וזכויות להתפתח בצורה בריאה, כאשר אני כן רוצה
אברהם מיכאליזה סיסמאות, סיסמאות שאין לכם אפילו שום הוכחה מאחוריה [וזה מאותו אחד שבטוח שהעולם נברא תוך שבעה ימים והאבולוציה זה פיקציה - פתאום הוא צריך הוכחות]
דנון:  רק שנייה, אבל היום משרד החינוך מאפשר לעמותות שונות, עם תכנים מסוימים, להיכנס לבתי ספר ולעשות פעילות הסברה
יעל בריל : 
נכון, נכון. אם זה משהו מלווה, עם הכרה, עם משהו חוקי שעבר איזה שהוא מהלך חוקי של הכרה כאותה אגודה או ---
גופשטיין : התבוללות זה חוקי או לא חוקי?
יוסי גנץ : אנחנו אגודה מוכרת לפי כל חוק, לא נותנים לנו להיכנס
נסים זאב:  אדוני יושב הראש אני רוצה לומר, לא מזמן ליוויתי איזה מקרה, בת חרדית מבית"ר עילית שהייתה שבויה בחוסאן, ממול. אני רוצה לומר לך מה הפרסומת שלהם, של הכפר, שהם זכו לקחת מתנחלת והפכו אותה לפלסטינאית. גם אידיאולוגית, מעבר לזה שהיא שבויה. עשרות שנים מדינת ישראל מתעלמת, סוגרת עיניים בעיוורון מוחלט. תצאו לרחובות פה, אנחנו מדברים על ערד, על דימונה, ששם זה פשוט קטסטרופה. כל המוסלמים שבאים עכשיו מאריתריאה, מאתיופיה, לא משנה, מאיפה שהגיעו, נמצאים בבתי ספר, הורים לא זוכים לחינוך יהודי. הורים פונים אלי ואומרים ריבונו של עולם, לי אין זכות ללמד את הילדים שלי חינוך יהודי כמו שאני דורש, בתוך מדינת ישראל? מה קורה למחרת הילד הזה גדל? אתה לא יכול לעצור את זה אם לא יאפשרו חינוך יהודי, שורשי
, טהור, מעמיק. ואנחנו עם כל הרצון שלנו לייצר עוד איזו שהיא ועדה, אני אומר לך זה הבל. זה פשוט כמו שהתורה אומרת – בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך רואות ואין לאל ידך. המשפחות לא יודעת איך להתמודד עם הבעיה הזאת. משפחות קורסות, משפחות זועקות ואנחנו צריכים למצוא את הדרך החוקית. אני אומר לך, יש פה איזו בעיה, אני מסכים עם משרד החינוך שהם בבעיה חוקית, אבל אנחנו אם רוצים לשמור על עצמנו כמדינה יהודית ודמוקרטית, צריכים למצוא את כל הכלים החינוכיים, ומשרד החינוך להוביל את זה. ואנחנו צריכים ללמוד לפחות דבר אחד מהערבים – איך הם שומרים על הבנות שלהם? הם לא גזעניים? הם לא גזעניים. אני לא אומרת להתנהג באותו דפוס של כבוד המשפחה, אבל לנו אין זכות להגן על הבנות שלנו? אנחנו מה?
אז לכן אדוני יושב הראש, לכן אני הצעתי איזו שהיא הצעת חוק ואני לא העליתי את זה כי זה חוק מאד בעייתי וקצת, אבל צריכים למצוא את שביל הזהב. יש היום מצב שהרבה בנות, מאות אני אומר לך, מתאסלמות, שהן בדיוק בגיל
18 ויום, 18 וחצי, וזה ממש כל כך גבולי, אבל הן כבר שבויות מגיל 17 ו-16 וההורים לא יכולים להתערב [מיד תציג נציגה נוספת של ארגוני טוהר הגזע מספר מוגזם, אך נמוך משמעותית מ"מאות" - אולי זה יוכל להשליך קצת על האמינות של חבר הכנסת הנכבד] ... אם אפשר למצוא את הדרך החוקית שעד גיל 21 ההתאסלמות הזאת מבחינה חוקית לא תתפוס, זה גיל מאד קריטי שילדה יכולה לחזור בה ולחזור לחיק משפחתה [חבר הכנסת זאב מבקש להגביל את הגיל בו יכול אדם להתאסלם ל21. להתגייר? זה עושים בצבא, ועוד הרבה לפני. למרבה המזל אנסטסיה מיכאלי התגיירה בגיל 22-23, כך שהחוק החדש לא היה מונע ממנה למצוא את האמת ביהדות בגיל רך מדי למרות שהכירה את בעלה עוד בגיל צעיר יותר]
ציפורה גוטמן: [מפקחת ארצית בעמותת נווה שלו בראשות הרב הראשי שלמה עמר]  אוקי, רק מילים ספורות מבחינת היקף התופעה של ההתאסלמות ממידע שיש לי ממשרד המשפטים. בשנה האחרונה התאסלמו 70 נערות [רגע - לפני רגע חבר הכנסת זאב טען שמדובר במאות בשנה - מי צודק?]
דנון: יש לך את הגילאים של הנערות האלה?
ציפורה גוטמן : כולן מעל 18, כי אי אפשר להתאסלם מתחת לגיל 18.
דני דנון : 
אבל18 עד 21, או---
ציפורה גוטמן : משרד המשפטים מנסה להוביל מהלך יחד עם הרב הראשי לישראל שהנושא הזה הוא בראש מעייניו, לאיזה שהוא שינוי חוקתי שהוא יכול באמת ...  יש עלייה מתמדת, אמנם לא דרסטית, אבל כל הזמן המגמה היא מגמת עלייה. נקודה נוספת שאני רוצה שנשים אליה לב היא, כשאנחנו מדברים על התבוללות אנחנו מדברים על תוצאה של בעיה והבעיה הזאת לא עומדת בפני עצמה. יש כאן, הבעיה עצמה היא חד משמעית תחת הכותרת של נערות בסיכון. נערות בסיכון חלקן הולכות לאלכוהול, חלקן הולכות לזנות, חלקן עם קשרים מאד בעייתיים עם יהודים שמנצלים אותן, וחלקן עם ערבים. אם אנחנו נסתכל על שורש הבעיה שזה נערות בסיכון, ואני חושבת שזה שייך למשרד הרווחה, ליחידות לנערה, שהן עושות עבודה גדולה וטובה, אבל אין להם מספיק לא אמצעים ולא כוח אדם. אני כאן בקשר עם מחוז ירושלים, עם מחוז באר שבע. לנווה שלו עצמו יש מרכזים, אנחנו נותנים מענים בעכו, ביפו, בבאר שבע ובבית"ר עילית, יש לנו מרכזים טיפוליים שם ואני חושבת שאם אנחנו נלך לשורש של הבעיה ונבין שזה נערות בסיכון, וכך שמערכת החינוך לא ממש ממש תעזור כאן, כי מדובר על נערות מבתים מאד מאד מצוקתיים שהורים לא משתפים פעולה, שהורים חלקם בכלא, חלקם עם בעיות מאד מאד קשות. אם ניתן את הדעת לשורש הבעיה, שזה נערות במצוקה מאד מאד קשה, שנזרקו, פעמים רבות כבר נזרקו ממערכות החינוך, אני חושבת שאנחנו נועיל הרבה יותר מאשר לדבר כבר על התוצאה
עינת זרגיריאן : 
שלום לכולם. אני מברכת על הדיון הזה, דיון מאד חשוב. אני מנהלת את היחידה לנערות וצעירות בעיריית באר שבע. אני מתחברת מאד לציפורה, אנחנו עובדות יחד בשיתוף פעולה עם מרכז שהוקם ביחד. אני רוצה להגיד שהתופעה הזאת מוכרת בעיר באר שבע, אנחנו מטפלים בה באמת.
דני דנון: מה המספרים בבאר שבע שאת מכירה? ...  עשרות, מאות, בודדות?
עינת זרגיריאן : 
לא, לא, לא ברמה של מאות. זה לא ברמה של מאות.
דני דנון: [מאוכזב, מנסה לשאול את הגורמים הלא מקצועיים] אתם יודעים מספרים אחרים?
אריה לר : 
למעלה מ-200 בנות.
גופשטיין: הם לא תמיד פונים לרווחה, כי טוב להן.
עינת זרגיריאן : 
נערות קטינות.
בן ציון גופשטיין : 
לא רק קטינות.
עינת זרגיריאן: אנחנו מטפלים מגיל 13 עד 25.
דני דנון: נודע לי שבקריית גת היה ניסיון למנוע הסתובבות בני מיעוטים במקומות מסוימים. אז השאלה היא מבחינה משפטית וחוקית איך דבר כזה נעשה רציתי לדעת.
ניסים אלגלאני: [בעל מועדנית בקרית גתיש חוק עזר עירוני שקובע שאדם שהוא לא תושב העיר, עד לשעה אחת עשרה בלילה הוא לא יכול להסתובב בעיר.  
דני דנון: אחרי אחת עשרה בלילה.
ניסים אלגלאני : אחרי אחת עשרה בלילה. זה פועל גם בנתיבות, שם ראשי הערים הפעילו את זה.
דנון: זאת אומרת החוק מאפשר לראש עיר ---
ניסים אלגלאני : להפעיל סיירת שלו, של הרשות המקומית. מפעילים סיירת, הם פועלים. בנתיבות למשל לא תמצא שתושבי הפזורה או דברים כאלה מסתובבים בנתיבות מעל אחת עשרה בלילה, אין להם מצב שהם משוטטים.
ליה שמטובצריך לאמץ את זה. [קראתם נכון. חברת כנסת קוראת להגביל תנועה של ערבים בלילה]
ניסים פדידה:  תודה דני. אני רוצה להציג את עצמי, יש לי תנועה שנקראת ישראל יהודית, יושב פה גם מנכ"ל התנועה צחי בצון. אנחנו עוסקים בעיקר בהסברה בנושא ההתבוללות. אנחנו פועלים בקהילות יהודיות בחו" ל, דרום אמריקה
, צרפת, להעלאת יהודים ובעיקר צעירים שישתלבו בצה"ל ובחברה הישראלית. נחשפנו תוך כדי פעילות בנושא ההתבוללות, אני רוצה לומר שעיקר ההתבוללות היא בעיקר בבנות ולא בבנים. זה דבר שמאד חשוב לדעת, וגם בנים יש אולי אחוז קטן מאד שהולך עם גויות, אבל זה אחוז מאד מאד שולי. אני גם רוצה לדבר על הבעיה שבערים המעורבות ובנגב ובגליל בעיקר, זה עיקר הבעיה שמה. אני רוצה לומר שעיקר החיכוך קורה במקומות בילוי ובעבודה משותפת. זה בעצם כשיש להם את המפגש, ואז קורית בעיית ההתבוללות. אני רוצה גם לומר פרט שיד לאחים גם אמרו אותו, שמדובר גם בבנות חרדיות ממש. סמינרים חרדיים שהגיעו למצב של התבוללות.
החברה הערבית, אני רוצה לומר גם פרט חשוב מאד, שבשנים האחרונות החברה הערבית נהייתה מערבית יותר, מודרניים, גם משתלבים באוניברסיטאות, אז לכן קורה חיכוך שהבנות רואות אותו מודרני, והיא לא חשובת שהוא ערבי. זה דבר שחשוב לדעת.
אני רוצה לומר, לחלק את הדיון לשתי נקודות, שיש מצב שבחורה פוגשת ערבי והוא אומר לה שהוא יהודי בכלל. במקום איברהים הוא אומר אברהם ולכן היא גם לא יודעת שהוא ערבי, וזה פרט שחושב לדעת אותו. דבר שני, חשוב לדעת שערבי שמציג את עצמו כערבי, אבל הבחורה לא תמיד חושבת על קשר לחיים איתו. היא חושבת הוא קונה לה דברים ומבלים, אבל הבעיה שהערבי לוקח את התהליך, יש לו תהליך מסוים שהוא מביא אותו למצב שהיא בכפר, ואז הוא סוגר עליה. אני רוצה לספר על מקרים שטיפלתי בהם, שהבנות עצמן, האמא של הערבי פשוט סוגרת את הבית על הבחורה ומפקחת שהיא לא תצא מהבית.
אני רוצה לומר שדיברתי עם ראשי ערים בנגב ובגליל על התופעה והם אמרו לי שפשוט הבעיה היא שהם לא יכולים לעשות שום דבר בעניין הזה. אני רוצה גם לומר, הייתה לי שיחה עם חבר הליכוד שמעון גבסו בנושא הזה, שהוא אמר לי שהוא ממש חסר אונים בעניין של ההתבוללות. הוא לא יודע מה לעשות. אני רוצה לומר שהייתי לפני חצי שנה בתוניס, ואני רוצה לומר שבתוניס אמרו לי יהודים שהם לא רוצים לבוא לארץ בגלל שהם מפחדים שהבנות שלהן יתבוללו בארץ. זה פשוט מצב נורא ואיום.
אני רוצה לומר, מדובר בבנות שהן מתחת לגיל 18 ואני רוצה לומר, דני, זה חשוב באמת לעניין של החוק, החוקיות, שבעצם יש להורים מחויבות על הבנות האלה מבחינה שהם לא נמצאים בבית, ההורים גם לא יודעים איפה הם נמצאים.  
דני
, עוד משפט, זה חשוב לי מאד. אני רוצה רק לומר גם שבעצם הבעיה רק אצל היהודים, אין בנות ערביות שהולכות עם יהודים, זה דבר חשוב. אני חושב רק לתת פתרון ליושב ראש הוועדה, אני חושב שחשוב שוועדת החינוך תתאחד ביחד עם ועדת הקליטה והעלייה, כי זה נושא אחד, לפי דעתי. אני גם רוצה לומר עוד משפט לסיום, אני חושב שחשוב שמשרד החינוך ידבר על הזהות היהודית בחינוך וגם אני אומר בתוך פרויקט תגלית, כשבאים לארץ יהודים, אני חושב שחשוב לדבר בפרויקט תגלית עם הצעירים על נושא ההתבוללות, וגם בנושא הזה בבתי הספר. זה הפתרון אני חושב המערכתי, לפי דעתי
דוד יאסו : [נזכיר: מר יאסו הוא מנהל אגף במשרד הקליטה, עובד מדינה
אני כמשרד הקליטה, אנחנו בעצם לא נוגעים וגם בתופעה הזאת, נוגעים בה לא כנקודה של חטיפה וכן הלאה. אנחנו כן יש לנו פעילות עצומה בכל היישובים ברמה הארצית, גם במוקדים וגם ברווחה שהם בעצם שותפים לנושא, למנוע ולהסביר. אבל זה לא עניין של משרד הקליטה, אני רוצה להבהיר את העניין הזה. אני חושב שכל מה שתואר כרגע, אני גם מכיר את זה ברמה הארצית וגם כתושב באר שבע. הנערים האלה שמגיעים לשכונה, איפה שיש את העולים, מסתובבים עם מכוניות מצוחצחות, עם מוסיקה מזרחית, בשעות לא שעות. בשעה 23:00, 24:00, במיוחד בימי שישי ובימי שבת. אין אף הורה שיכול לעצור את זה. באים לשכונה ומפתים. יש צעקה ענקית של ההורים, אבל יחד עם זה, גם לא משרד הקליטה, אני גם לא מאמין שהרווחה היא מי שצריכה לטפל בזה. מי שצריך לטפל בזה זה המשטרה, בעניין של הפרעה, בעניין של הסתובבות. אם המשטרה לא מגיעה לשם ולא נותנת את המענה – לא יכול להיות. יש מקומות, אני יכול להגיד לך שיש מקומות שקבוצה התארגנה שם כדי למנוע שלא ייכנסו לשם. נכון שקראו להם בטלפון והלכו. אתה יודע מה, רחוק מהעין, רחוב מהלב. אבל זה צריך להיות מתוך השכונה צריך להוציא את הדברים האלה. גם כשהם מתקשרים – המשטרה לא מגיעה לשם באותם הנימוקים, אולי חוקיות יכול להיות.
ברוך מרזל : אלה שבסרט המשטרה לא ענתה.
דוד יאסו : לא משנה. אני עונה בדברים אלה. זו בעיה מאד מאד קשה ואנחנו יודעים. תראו, לפני שלוש שנים נערה מקריית גת נשרפה ברהט. מישהו עשה משהו? האם מוצה כל הדיון הזה? האם כולם עמדו על זה? אבל הנערה נשרפה. נשרפה, בתוך רהט מצאו אותה. את כל הדברים האלה צריכים לראות בחוקיות איך צריך להסדיר. [נזכיר, מר יאסו הוא עובד מדינה, הקורא לחוקק חוק שימנע מערבים להסתובב עם יהודיות]
אברהם מיכאלי : טוב, אדוני יושב הראש, א' תודה לך שאתה כבר מקיים דיון בוועדה. היום בערב מליאת הכנסת מקיימת דיון בעניין הזה. הגשתי הצעה לסדר ביום ראשון, לא ידעתי שאנחנו נחבור לאותו עניין. אני חושב שאנחנו נוגעים פה בסוגיה ששנים אנחנו לא רוצים לטפל בה. ואם חברים קמו בכעס ויצאו מפה, חלק מי שיצא, אנחנו הופכים למדינה שלצערנו היא כבר לא מגינה על הבית היהודי. אנחנו מדינה שרוצים להיות יפת נפש מול כל העולם, יפת נפש כלפי כל מיני דברים רגישים. אני לא בא לשים דברים על השולחן בצורה שנפוצץ את הכל בצורה כזאת שאנחנו בסוף גם לא נדע לשלוט בזה. אנחנו חייבים ככנסת ישראל, כממשלת ישראל, לשים את הסוגיה הזאת על השולחן. מ"יד לאחים" לא מתלוננים על הבעיה הזאת מאתמול, הם כבר מעל עשור. הרב ליפשיץ, זכר צדיק לברכה, לא נתן לנו פה מנוחה בכנסת שאנחנו נטפל בסוגיה הזאת. אבל כל פעם שמביאים את זה לחקיקה כזאת או דיון כזה, הממשלה אומר לא – זה חומר נפיץ. אנחנו לא חוששים מחומר נפיץ, אנחנו צריכים להיות מספיק חכמים כדי שהסוגיה הזאת-. אסף פוזיילוב ביום ראשון בערב בחדשות, הביא את הסוגיה הזאת כחטיפה. לכן הכותרת שאתה נתת – " חטיפה". אתה צודק, כי באמת הוא אמר – מדובר במקרים שיש לו נתונים, הוא וניסים קינן ברשת ב', דיברו על חטיפות בנגב. אז אנחנו לא צריכים לחשוש להגיד את המילה – חטיפה – כי זה הנתונים שיש. יש עדויות. המשטרה לצערנו לא יודעת. לא יודע איך המשטרה עובדת, אני לא מכיר את שיטת העבודה שלהם. עד שלא יבואו עדים, עדים צריכים להוכיח שזו חטיפה? המשטרה שתעשה חקירה כשיש תלונות.
אבל אנחנו נעודד אותך, את הוועדה שלנו, גם ועדה נוספת אם צריך לחבר אותה. אנחנו אחרי המליאה היום בערב, אני אדרוש להוריד את זה שוב חזרה להמשך דיון, שנוכל לעשות באמת מעקב רציני.
ברוך מרזל: [ואם תהינו מה הוא עושה פה, אז הנה. הוא מסוג האנשים שאומרים "כהנא צדק", והפעם - בכנסת] אני רק רוצה משפט אחד. לפני 25 שנה, כשהרב כהנא אמר שזה מה שהכיוון, הוציאו אותו מהכנסת, אמרו שהוא גזעני. אנחנו נגד התבוללות וזה לא גזענות.
דני דנון : 
תודה. אני רוצה לומר משפט סיכום, שהנתונים שהוועדה ראתה היום הם נתונים מפחידים [אולי יושבי הוועדה ראו נתונים מפחידים שלא הוצגו בפרוטוקול? הנתונים היחידים שהוצגו ע"י הרשויות המקצועיות הן שאין נתונים]. מדובר בתופעה של ניצול נערות תמימות שבאות מרקע סוציו אקונומי נמוך, שמתדרדרות למצבים בעייתיים. אנחנו לא נסכם את הדיון היום, אנחנו נקיים דיון המשך, ולדיון ההמשך אנחנו נבקש נתונים מהמשרדים השונים גם לגבי כל מה שהוצג פה, גם מהארגונים השונים. אנחנו נבקש דו"ח ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, שייגע בנוהלי מספר התיקים שנפתחו בנושא הזה. אני רוצה גם לדעת בדו"ח את הנושא של איסור שוטטות של תושבים שאינם תושבי העיר, אם אכן יש תוקף חוקי בסעיף הזה לשעה 23:00. יכול להיות שאנחנו נשקול לתת סמכויות נוספות לראשי הערים, על מנת שיוכלו לטפל ולסייע בתופעה הזאת, כי היום כולם אומרים – אין לנו מה לעשות ובסוף אנחנו משאירים את המשפחות האלה לעצמן, ואנחנו לא נוכל לשבת מן הצד.
אנחנו גם נרצה לדעת ממשרדי החינוך, הקליטה והרווחה לגבי תכניות מניעה, כי אני חייב לומר לכם בצורה ברורה, זה לא דבר שנכלל בשאר הדברים. אם לא יהיה טיפול נקודתי והסברתי ולהיכנס לעובי הקורה, המספרים ילכו ויגדלו ולכן אנחנו נקיים דיון המשך בנושא הזה, ונבקש מכל המשרדים להגיע עם נתונים ואז אנחנו נחשוב על שינויי חקיקה שיתנו כלים נוספים להתמודד עם הבעיה המדאיגה הזאת.

*** סיכום ***

נשימה עמוקה.

המופע הזה נמשך סך הכל כשעה ורבע. שעה ורבע בו הפכה וועדת הקליטה של הכנסת לבמה של ארגוני טוהר הגזע, שעה ורבע בה קיבלנו הצצה לעתיד שלנו, והוא קודר. 
היהדות הישראלית מצטיירת בו כגזענית ודורסנית, כזו המקיימת באדיקות את אותן פרקטיקות מהן סבלה כל שנותיה. הקסנופוביה, החשש מהזר המפתה את הבנות - שתמיד יוחס ליהודי החייתי, שלא שולט בייצרו, שרוצה רק לטמא את תומת הבנות בזרעו הדוחה - כל אלה אומצו בגאווה על ידי דנון וחבריו. הנרדף הפך רודף, הנדרס הפך דורס.
הקריאות להקים מאגר ממוחשב של יחסים רומנטים בין גזעיים, להגביל את חופש התנועה על בסיס גזע, להשליך לכלא לא-יהודים המעורבים בקשרים רומנטים עם יהודיות, ולהסדיר בחקיקה הפרדה בין יהודים לערבים - ראוי היה לו לא היו עולים לדיון בוועדה של דנון, אך מכיוון שעלו - אסור לנו להתעלם. דנון, בן ארי, שמטוב ושני המיכאלי צריכים להחזיר את מפתחות הלשכה ולהתפטר מיד, לא לפני שיתנצלו בפני אזרחי המדינה ויבטיחו להתרחק מפעילות ציבורית לשארית ימיהם. עלינו להוקיע מקרבנו גזענים מתועבים כאלה, המהווים סכנה מוחשית לדמוקרטיה הישראלית. 
הכהניזם הוצא מחוץ לחוק, אבל הכהניזם היום הוא המחוקק: ארגוני טוהר הדם והגזע עומדים מאחורי לא מעט פוליטיקאים בכנסת הנוכחית, ומהווים השפעה ממשית עליהם, כזו שמכתיבה את העתיד של כולנו. כמו שכתב פעם יהודי אחד, כהן:
גלגלי גן העדן עוצרים סיבובם,
כואבות המכות משוט השטן,
ראיתי את העתיד, אחא,
והוא רצח