4 בינואר 2012

אדלסון, נתניהו, וארון התרומות


מאז שעלתה לשלטון נלחמת ממשלתו של בנימין נתניהו בתרומות זרות. כבר פורסם ש-98% מהתרומות של נתניהו עצמו הגיעו מחו"ל, ולדבריו "עדיף לגייס תרומות מחו"ל באופן שאינו עלול להכניס איש לניגוד עניינים פוטנציאלי". התורמים, לטענתו, לא משפיעים על החלטותיו אלא רק טובת המדינה.
ובכן, לשכת נתניהו ממוקמת כנראה בעמק נפלא בו דוהרים חדי קרן, ואותם תורמים שמתערבים במדיניות החוץ של ארצות הברית כדי לקדם אינטרסים כלכליים פרטיים לא מעזים להפריע להחלטותיו של נתניהו התלוי בהם להמשך שלטונו, ועל כך בהמשך.
את אחד התורמים הגדולים ביותר שלו פגש נתניהו עוד בשנות ה-80. היה זה אייל ההימורים האמריקאי שלדון אדלסון, יהודי בן 78 שבוחש בפוליטיקה הבינלאומית כבר קרוב לארבעה עשורים. דוגמה מצוינת להתערבותו של אדלסון בפוליטיקה הישראלית אפשר למצוא בפגישתו בדצמבר 2007 עם אביגדור ליברמן ואלי ישי, שבה ניסה לשכנע אותם לפרוש מממשלת אולמרט, או בשיחתו עם מרטין אינדיק, יו"ר פורום סבן, אותו האשים בשיתוף פעולה עם טרוריסטים אחרי שאירח את סלאם פיאד. "ממשלת אולמרט אינה חוקית ועליה ליפול", אמר אז.
ואכן, זמן קצר לאחר מכן החל לתרום כסף לארגונים דוגמת "ירושלים אחת", אז בראשות נתן שרנסקי, שמיהר לפרסם מאמרים כמו "אולמרט מכריז מלחמה על ישראל". לפחות בין 2006 ל-2008 היה אדלסון המממן הגדול ביותר, עם יותר מ-75% מהתרומות, של פרויקט "תגלית" (ובאנגלית: Birthright, זכות אבות), שמביא נוער ציוני לישראל. את הפרויקט הוא מנצל כדי להפיץ את משנתו באמירות דוגמת "הפלסטינים הם עם מומצא" ו"אל תתנו למוסלמים להשתלט על הקמפוסים".
"ישראל היום" - העיתון שהקים אדלסון ב-2006 אחרי קריסת השותפות עם בן צבי ב"ישראלי", ושנועד להשפיע יותר על דעת הקהל הישראלית לטובת ידידו נתניהו - התגייס גם הוא, לכאורה, לקמפיין להדחת אולמרט. "אולמרט מסוכן מהגרועים שבקודמיו, מפני שהתמזג בו צירוף קטלני של ציניות ושחיתות בכמות מרקיעת שחקים ... הוא קונה ומוכר חטופים ורוצחים עם דם על הידיים, מלחמה הזויה ושלום שווא, תוקפנות מילולית ורפיסות לשונית. הכל ביזנס", כתב דן מרגלית ביוני 2008. בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ של החינמון, גאה בפטריוטיות של העיתון - המקבילה הישראלית של פוקס ניוז - והוא מסביר: "אם יש שמועות על התנהגות 'בעייתית' של חייל, זה לא יגיע מיד לכותרת".
אי אפשר לטעון שנתניהו לא מודע לתעמולה שנעשית בשמו, אחרי שיועצו הקרוב רון דרמר אמר מדושן נחת: "[העיתון] עשה שינוי גדול במדינה", ואחרי שטרם השקת העיתון הגיעו לדירתו של אדלסון בבבלי בנימין נתניהו ולימור לבנת.
אדלסון גם מממן בתרומותיו את "מרכז שלם" המזוהה עם נתניהו, אשר הקצה לו במאי השנה קרקע בניגוד לתקנות. אותו רון דרמר, יועצו של נתניהו, היה מועסק במכון, וכך גם השר משה "בוגי" יעלון, יו"ר הסוכנות נתן שרנסקי ומייקל אורן שהיה שגריר ישראל בארה"ב. מרכז שלם וארגונים דומים שהוקמו בסביבתו של נתניהו החל מסוף שנות ה-90,  ושתפקידם להתוות מדיניות ולהשפיע על דעת הקהל, נושאים דמיון רב לארגון אחר שהקים אדלסון בארצות הברית: "פרידום ווטש".
הארגון הזה עלה לאדלסון כ-15 מליון דולר ומטרתו היתה לגרום לארצות הברית להישאר בעיראק. הוא השתמש בשיחות טלפון מוקלטות של חיילים אמריקאים המבקרים את הקונגרס שלא מממן מספיק את המלחמה, פרסומות תעמולה בטלוויזיה מטעם "אזרחים מודאגים" ולובי פוליטי מפואר.

ומה באמת חושב נתניהו על אדלסון? לפי מרדכי גילת, שמאז עבר לעבוד עבור אדלסון, אחרי עזרתו הנדיבה של אדלסון בבחירות של 1996 אמר נתניהו ש"לשכתו תהיה מעתה פתוחה בפניו"' ואף ש"בזמן שנתניהו ראש הממשלה ונאמן שר האוצר, יש לו גישה ישירה למלכות". כמו שנראה מיד, אדלסון הוא לא אחד שמתבייש לבקש עזרה מחברים שקנה בכספי התרומות שלו.
חבר אחד כזה הוא טום דליי, מי שהיה מצליף סיעת הרוב בקונגרס האמריקאי ונוצרי ימני שקיבל תרומות נדיבות מאדלסון. ראש העיר בייג'ינג ביקש את עזרתו של אדלסון למנוע הצבעה של ארצות הברית נגד קיום האולימפיאדה בסין בגלל מצב זכויות האדם המחפיר שם, ובגלל הקזינו שהקים אדלסון במקאו הוא לא היה בעמדה לסרב. טום דליי עשה כמה טלפונים ותוך שלוש שעות הבטיח לו שההצבעה על ההחלטה להתנגד לאולימפיאדה לא תתקיים.
ב-2008 דיווח אמיר זוהר ב"הארץ" כי "דלתו של בוש תמיד פתוחה בפניהם", ואדלסון ניצל זאת היטב. לאחרונה הוא נשמע מתבטא בחריפות נגד ממשל אובמה אותו הוא מכנה "הנשיא הגרוע ביותר" לישראל; ב-2010 תרם אדלסון מיליון דולר לטובת הקמפיין של ניוט גינגריץ'; וישנם מגעים כרגע לתרומת 20 מיליון דולר נוספים לטובת גינגריץ' לנשיאות.
בתביעה שהוגשה לאחרונה על ידי מאבטחיו הם טוענים כי לא זו בלבד שהלין את שכרם ולא שילם להם על שעות נוספות שעבדו, אלא הוא אף דרש מהם להעביר נשק וסמים בתוך ארצות הברית ומחוצה לה.

***

תמים להניח שאדלסון, שממשיך להשקיע מאות מליוני דולרים מדי שנה בפרוייקטים "פילנטרופיים" וכלכליים בישראל, זנח את שאיפתו להתערב בפוליטיקה המקומית. סביר יותר לומר שהשפעתו על סביבתו של ראש הממשלה גדולה מתמיד: אם דרך המכונים שהוא מממן, אם דרך תשלום בעבר למקורביו, אם באמצעות העיתון ישראל היום, ואם בשלמונים ישירים למסע הבחירות שלו. על עובדה אחת אין להתווכח: דרכו של אדלסון המתנגדת לתהליך השלום או למדינה פלסטינית - היא דרכה של ישראל בשנים האחרונות.
הצביעות של ממשלת נתניהו, שמצד אחד מתנגדת למימון זר מכיוון שהוא עלול להשפיע על הפוליטיקה הפנימית במדינה ומצד שני חופנת ככל שתוכל מגופים שהוכיחו התערבות ישירה ובוטה במדיניות הפנים והחוץ - זועקת. מאז עלה לשלטון מנסה נתניהו לנסח לציבור איך צריך להראות שלטון שאינו דמוקרטי, אך שמרגיש כזה. משום כך הוא מנסה לקדם חוקים מוטים נגד השמאל, ובאותו זמו לגדוע את מקורות המימון שבלעדיהם לא יוכלו ארגונים המתנגדים לו להתקיים. עד עכשיו הוכיח הציבור חוסר סובלנות מתון לחקיקה כזו, אבל לא לעולם חוסן. אדלסון, שעשה את מרב הונו בהימורים, משחק עכשיו על חשבוננו.


אין תגובות: