28 באוקטובר 2011

תעמולה ודעה קדומה


ב24 בפברואר 1933 פרסם ה'סאן' מפיטסבורג אשר בפנסילווניה את הטקסט הבא: "קשה לעכל את הסיפורים שמגיעים אלינו. הם מסמנים הישנות עצובה - נפילה מסטנדרטים אנושיים - שאיש לא תאר לעצמו שהגרמנים מסוגלים לה … הסוף אינו נראה באופק, אך יהיה זה סוף טראגי וכואב ללא ספק … ", ה'דה ג'ורנל' מקולומבוס, אוהיו כתב באותו יום: "אין ספק שחלק מהדיווחים על הרס הרכוש, המכות והרשימות השחורות המגיעים מגרמניה מוגזמים, כמו הסיפורים שסיפרו לנו על הזוועות הגרמניות במהלך המלחמה אך העובדה נותרת בעינה - איפה שיש כל כך הרבה עשן חייבת להיות אש", בטיימס דיספץ' מסנט לואיס הופיע: "...גרמניה מאבדת את הכבוד של אומות העולם בהתדרדרותה לברבריות תחת המנהיג הקיצוני שלה וחסידיו האלימים..." והלוס אנג'לס ניוז פרסם מאמר בזו הלשון: "ההכנות בברלין לגבי הוראות לשגרירויותיהם בקשר לקשריהם עם התקשורת … מראות ראיה ברורה של העתיד: אחרי החמישי במרץ, על נציגים גרמניים להכחיש כל דיווח שלילי שמקורו בגרמניה. אם לא יהיה ניתן להכחיש דיווחים מסויימים - למשל ארועים אנטישמים - יש לצאת בהצהרה כללית בנוסח 'הממשלה הגרמנית מצרה מאוד על הארועים האחרונים ומגנה אותם בתוקף. העבריינים יענשו בחומרה' וזהו זה.", ואכן, שלושה ימים מאוחר יותר פורסם בניו יורק טיימס: "גרמניה הפכה מודעת לדעת הקהל העולמית … הדובר שלה, גרינג, נאם נאום ארוך בשבת, מלא תרעומת על ההאשמות נגד המשטר החדש. עם זאת, הוא אישר שהיו 'תקריות בודדות של הפרת חוק ואלימות', תחת הנסיבות, הן היו בלתי נמנעות."

***

בניגוד לגרמניה שלא השכילה לרתום את דעת הקהל העולמית לטובתה, ישראל משקיעה עשרות ומאות מליוני שקלים מדי שנה בתעמולה המכוונת לאומות העולם. ה"הסברה" שמעסיקה מאות רבות של מוחות יהודיים כשרים מטרתה לנצח בשדה הקרב התקשורתי: להבליט את הסבל הישראלי ולהשתיק את הסבל הפלסטיני. 
דיווחים בתקשורת האמריקאית על מוות של ילדים ישראלים ופלסטינים מקור
הקרב התעמולתי הזה מקל על הלחץ המופעל על ישראל לסיים את הכיבוש ולחדול מהפשעים המבוצעים בגדה המערבית ובעזה - ולכן אפשר להבין את החשיבות המיוחסת לו: אלמלא המשאבים המושקעים בתחום התעמולתי היה על ישראל לעמוד מול אמברגו כואב בתחומים רבים שספק אם יכלה לעמוד בו: כלכלת ישראל ללא יבוא ויצוא תקרוס תוך זמן קצר וללא משאבים טבעיים ושטחים נרחבים שיכלו להבטיח קיום נוסף - יהיה זה סופה. במקום להכיר בעובדה הזו ולנסות למצוא פתרון של שלום ושגשוג עם העולם המשתנה סביבה, בוחרת ישראל להמשיך את מלאכת הכיסוי והכחש: עוד שקרי הסברה על פלסטינים הרוגים, עוד "תקריות מבודדות" של תג מחיר, עוד פוגרומים גזעניים בערים מרכזיות אשר בוצעו על ידי "עשבים שוטים", עוד איפור דמוקרטי על פניה המעוותות מגזענות של המדינה. כמו אישה מזדקנת העוברת יותר מדי ניתוחים פלסטיים - גם ישראל הופכת ליפה בעיני עצמה בלבד, ומפחידה ומרתיעה בעיני שאר העולם.

***

אחד השקרים הפופולרים ביותר שמערכת החינוך ומערכת התעמולה טורחים להזכיר שוב ושוב הוא העובדה שצה"ל הוא לא סתם צבא מוסרי, אלא המוסרי ביותר בעולם. לא נכנס כאן לדוגמאות הכוללות רצחביזהאונס והתעללות מינית בילדים, מספיק שנציין שכיבוש לא יכול להיות מוסרי לאחר 44 שנים, ואפילו יעמוד בראשו הדלאי לאמה. "צבא העם" הוא לא רק צבא הבנוי מהעם, הוא גם צבא הבונה את העם. אותם חיילים השותפים לפשעים המתרחשים בגדה המערבית הם אלה המרכיבים את החברה הישראלית והאלימות המתגברת בה אינה יש מאין. צבא מוסרי באמת היה צריך לקום ולומר לעם: "די! הנוכחות הישראלית בגדה המערבית מנוגדת למוסר האנושי הבסיסי. בחרו: או מוסר או כיבוש, והיו מוכנים לשאת בתוצאות". בפועל, הצבא והמדינה בחרו בכיבוש ולא במוסר, אך אינם מוכנים להודות בכך, והשקר הזה, העומד בבסיס החברה הישראלית, הפך לזה המגדיר אותה.


12 באוקטובר 2011

מחנות הריכוז כבר כאן



זמן קצר לאחר תפיסת השלטון על ידי הנציונל סוציאליסטים הקים הנס פרנק, שר המשפטים הבווארי ולימים מושל הגנרלגוברנמן, בתי משפט ל"דין מקוצר" ולאישור מעצרים מהיר. עד מהרה הפכו בתי הדין האלה לחותמת גומי עבור קציני המשטרה הפוליטית שלעיתים לא טרחו אפילו לקבל את חתימתם לפני שעצרו אנשים שלא הסכימו עם הכיוון שאליו פנתה המדינה. ב13 במרץ 1933 פנה שר הפנים הבווארי לפרנק וכתב: "מספר המעצרים המבוצעים ע"י המשטרה גדל. במידה ובתי הכלא שלרשותנו לא יהיו מספיקים, אני ממליץ להשתמש בשיטות שהופעלו בזמן המאסרים הנרחבים של מפלגת הפועלים הסוציאליסטית" ואכן, תשעה ימים מאוחר יותר נחנך במה שהיה קודם מפעל תחמושת ישן - מחנה הריכוז הראשון - דכאו.
כדי להכנס לדכאו לא היה צריך לבצע פשע בפועל. איש לא ביקש לראות ראיות לפשע, ודי היה בחשש בלתי מבוסס של איש בטחון שפלוני אינו אזרח מועיל וצייתן כדי לכלוא אותו, ובמקרים רבים הם הושארו שם תקופות ארוכות גם כאשר התברר שאין שום סיבה או ראיה להשאירו שם. בתחילה היו רוב העצורים קומוניסטים, אבל עם ביטול האיגודים המקצועיים במאי אותה השנה הפכו אלה לכח העיקרי במחנה. 

***

על פי פרסומים של שירות בתי הסוהר בשנת 2000 היו כלואים בישראל 800 אסירים בבתי כלא צבאיים. לאחר העברת האחריות עליהם לשב"ס ב2005, תפח מספרם עד כמעט 10,000 "מחבלים" (כך במקור) עם ירידה בכמות עד לכ-6,000 אסירים ביוני השנה. המונח "אסירים בטחוניים", אם מפשיטים ממנו את סוגיית הגזע והלאום, הוא בעצם שיחדש לאסירים פוליטיים: לעיתים הם עצורים בלי לדעת מה היא סיבת מעצרם, ללא יכולת להתנגד לראיות (אם ישנן) כי אלה אינן מוצגות בפניהם, הם נשפטים בפני בתי דין צבאיים שבפועל משמשים כחותמת גומי לגחמותיהם של קציני צבא או שירותים חשאיים. עדויות שהתפרסמו לאורך השנים מלמדות ששופט צבאי יעדיף תמיד את עמדת חבריו הקצינים על פני זו של העצור בן הגזע האחר, גם אם בינה לבין המציאות אין ולו דבר.

***

ב28 בפברואר 1933 בוטל סעיף 114 בחוקת ווימר - הביאס קורפוס והזכות של העצור למחות על מעצרו. ארגון בצלם מתעד כבר שנים את השרירותיות של המעצרים המנהליים בגדה המערבית: החטיפה באישון לילה, אי הבאת העצור בפני שופט במשך ימים, מניעת מפגש עם עורך דין, ובמקרים רבים אף אי חשיפת ההאשמה עצמה. כמובן שמדובר רק במתנגדי שלטון פלסטינים, אם כי בשנים האחרונות חלה זליגה של הנוהג הזה גם כלפי ערביי ישראל. 
באותו יום בו בוטל סעיף 114, הורה שר הפנים הבווארי "לעצור ללא רחמים את כל האנשים המסתובבים בצורה חשודה", ממש כמו המתרחש בגדה המערבית על בסיס יומי כשחיילים מחליטים לעצור אזרח פלסטיני ללא עילה חוקית. הייתי עד ללא מעט מעצרים כאלה במו עיני.

***

ההישג הגדול ביותר של הדמוקרטיה הישראלית הוא שכנוע האזרחים שבאמת מדובר בדמוקרטיה שבה כל בני האדם שווים ללא הבדל דת, גזע ומין. בדמוקרטיה הרי אי אפשר לעצור אדם בגלל דעותיו הפוליטיות כמו למשל חברות בארגון החמאס - אז זהו - שאפשר. בדמוקרטיה הרי אי אפשר לחטוף עשרות אנשים באמצע הלילה ולהחזיקם במעצר ללא עורך דין - אז זהו - שאפשר. בדמוקרטיה הרי לא יעלה על הדעת שאדם שנעצר ונמנע ממנו קשר עם עורך דין יהיה נתון לעינויים - אז זהו - שכן. בדמוקרטיה הרי לא יעלה על הדעת שתהינה שתי מערכות חוקים שונות לאזרחים במעמדות שונים - אז זהו - שכן. בדמוקרטיה הרי יהיה זה בלתי נתפס שילדים בני 12 ואף פחות מכך ילקחו מהוריהם ויוחזקו עם עצירים מבוגרים לתקופות ארוכות - אז זהו - שכן.

***

יש פשעים עליהם אדם יצטרך לשבת בכלא, על כך אין עוררין, בעיקר אם מדובר ברצח של אזרחים תמימים. אבל מערכת חוקים כפולה - אחת אזרחית ואחת צבאית - המופרדת על בסיס גזע? זו אינה דמוקרטיה. יואילו השופטים הצבאיים לפנות את מקומם לשופטים אזרחיים, יואילו אנשי השירותים החשאיים לפנות את מקומם לאנשי המשטרה שתפקידם לחקור פשעים, יוצגו ההאשמות, יוצגו הראיות ותנו לצדק לנצח - כל שיטה אחרת, לגיטימית ככל שתהיה בעיני מפעיליה, אינה יכולה לפעול בתוך דמוקרטיה. עד שלא תשתנה השיטה יואילו מוסדות המדינה לקרוא לבתי הכלא הבטחוניים בשמם האמיתי - מחנות ריכוז, ולשיטת הממשל - פסאודוקרטיה. יעני דמוקרטיה. דמוקרטיה בנדמה-לי. תמים לחשוב ששלטון שמתייחס בצורה אחת לחלק מנתיניו לא יפנה את אותן שיטות גם לציבורים אחרים בתוכו. תמים ומסוכן.ערבבו פנימה דת וגזע - ומתבשל לנו אסון.



8 באוקטובר 2011

הכיבוש, הוא בכל מקום

הלילה שוב הושחת בית קברות מוסלמי ע"י בריוני הלאומנות היהודית. הפעם היה זה ביפו, קרוב ללב בועת השמאל הישראלי, אולם בפועל מדובר בחוליה נוספת בשרשרת ונדליזם גזעני שמתרחש בשטחים לעיתים מזומנות מאוד. לעיתים מדובר בריסוס כתובות, לפעמים הריסוס מתלווה להצתה של רכוש, ולעיתים אף מדובר בפגיעות פיזיות.

גרפיטי שרוסס במהלך פוגרום ליל הבדולח 09/11/1938 - יהודים הם מוצצי דם
בשבועות האחרונים החלה האלימות הזו שעד לא מזמן היתה מוגבלת לפלסטינים שגרים ביהודה ושומרון לזלוג גם לגבולות מדינת ישראל: אם בשריפת המסגד בטובא זנגריה, הונדליזם הגזעני באילת ובעכו, ועכשיו גם ביפו. תמים הוא מי שחושב שאפשר להכיל מערכת חוקים אחת - גזענית, מפלה ואלימה - בשטח אחד, וכמה קילומטרים משם להכיל מערכת חוקים אחרת שבה כל בני האדם שווים. הצעירים שפושטים את מדיהם כשהם שבים הביתה מיהודה ושומרון אחרי ששטפו את מוחם שערבים הם מסוכנים ורוצים להרוג אותם, אחרי שבמחי החלטה הם יכולים למנוע טיפול רפואי דחוף מפלסטינים הזקוקים לכך, הצעירים האלה ימשיכו לפחד, וימשיכו להרגיש עליונים על אלה שרק חודש קודם לכן היו אלה שהחליטו אם יעברו ואם לאו.

גרפיטי שרוסס על קבר בבית הקברות ביפו, ערב יום כיפור, 2011
האלימות שמתפרצת גם בגבולות ישראל, אם ההסטוריה מלמדת אותנו משהו, רק תלך ותגבר. סף הרגישות של הציבור ילך ויקהה, את התגובות המתחסדות יחליף הצקצוק, ולאט לאט גם הוא יעלם. כבר היום כאשר האלימות היא פיזית והפגיעות הן קשות בוחר רוב הציבור להתעלם. הפעולות הלאומניות מחלחלות לאיטן לתודעה ובקרוב תהפך האלימות לדבר שבשגרה - כמו בשטחים. 

ב1934 כתב אולריך קרשטדט, פרופ' יהודי להסטוריה עתיקה באונ' גטינגן: "לא צריך להתאונן ... על שנופצה זגוגית בחלון ראווה של חנות יהודית או על שבתו של סוחר הבקר לוי לא התקבלה לאגודת הסטודנטים" ואני אומר - צריך וחובה לצאת מול גילויים של לאומנות אלימה, אחרת הסיבוב הבא שלה יהיה חמור יותר וההתנגדות תהפוך קשה יותר. כאשר שאלו את גרינג מה לדעתו יעשו היהודים נגד האלימות נגדם הוא ענה: "לא הייתי רוצה להיות יהודי בגרמניה כעת" וגבלס הוסיף: "כרגע, היהודי קטן ומגעיל והוא ישאר בבית". צאו מהבתים יהודים, צאו מהבתים ערבים, צאו ומחו, צאו וקחו את הזכויות שלכם לפני שיהיה מאוחר מדי.