1 ביוני 2011

בושת הגזע

טוהר הגזע היהודי הוא נדבך חשוב בלאומנות הישראלית החדשה. הרב לאו, חתן פרס ישראל שנחשב בעיני חלקים נרחבים בציבור כמתון, מגדיר את הבגידה בטוהר הגזע כ"סכנה קיומית" שצריך להתגונן ממנה והפגנות נגד יהודיות שיוצאות עם ערבים צועדות ברחובות.

ישראל 2011
גרמניה 1935

"בושת הגזע" (Rassenschande) קראו לזה בגרמניה, כאשר בנות אריות מטמאות את דמו של הפולק, של הגזע העליון, בתכונותיו הנחותות של היהודי. בישראל, מכנה זאת ח"כ מיכאל בן ארי "סוג של חורבן לעם ישראל" ומצטט את גולדה מאיר שאמרה כי כאשר יהודי נישא ללא יהודיה הוא כמו מצטרף לששת המיליונים. זה "שמד נעים בשמלה לבנה", ומוסיפה ח"כ חוטובלי "העובדה שבנות מגיעות למצב של התבוללות מעידה על כך שמערכת החינוך לא הייתה שם". "מאבק על הזהות שלנו" היא ממשיכה "זה רק על-ידי שמירה על ערכי המשפחה היהודית". "אנחנו העם הנבחר" אומר ח"כ מיכאלי מעל בימת הכנסת, וכרוזים שמופצים בירושלים עם ההנחיה "שימוש בכוח פיזי הוא לא בושה" קוראים להכות ערבים שמסתובבים עם יהודיות.
הגזע העליון, העם הנבחר, שניהם אותה צורה של לאומנות רעילה: מדינה בה מעמדו של אדם נקבע על פי הגזע אליו הוא שייך היא אינה מדינה דמוקרטית ואסור לה לטעון שהיא כזו. מדינה ששליש מתושביה לא מקבלים יחס שווה בגלל שדמם לא טהור מספיק אינה יכולה להצהיר שהיא מדינת כל אזרחיה, ומדינה שאזרחיה לא יכולים לבחור עם מי לחלוק את חייהם היא מדינה גזענית ומסוכנת.
די להעמדת הפנים, די לדקלום המנטרות של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", "מדינת כל אזרחיה" ו"ללא הבדל דת גזע ומין" ששטפו את מוחנו במערכת החינוך והתעמולה הישראלית. על הריסות הדמוקרטיה הישראלית חוגגת חבורה אלימה של לאומנים, והתנגדות - אין. כמו בגרמניה, גם בישראל: ההכרה במציאות ההרסנית תגיע בסופו של דבר, וכל שנותר לעשות הוא לנסות ולגרום להכרה הזו להפציע לפני שיהיה מאוחר מדי. בגרמניה ההתעוררות הזו הגיעה אחרי שהוכרז מצב חרום ושאר המפלגות הוצאו מחוץ לחוק - ואצלנו?


2 comments:

נתאי אמר/ה...

המעצבים הגרפיים הגרמנים הרבה יותר טובים.

רועי רוטמן אמר/ה...

נתאי, אני לא מסכים. ראשית, תראה כמה מלל הם הכניסו שם. הכל הולך לאיבוד, שלא כמו בכרזה הישראלית הפשוטה והברורה. שנית, בכרזה של הנאצים כתוב בגרמנית! אני לא מבין מילה!