30 ביוני 2011

הנצחון המספיק של עמידרור והנצחון המסוכן של מקינזי

בעקבות "משבר הקוטג" האחרון עלה לכותרות שמה של חברת היעוץ הבין לאומית "מקינזי" אשר ייעצה לתנובה לעלות מחירים על חשבון הצרכנים, כי הביקוש קשיח והעם רכרוכי. זה לא הכשלון הראשון של החברה, אשר לקתה בעיוורון מוחלט לקראת קריסת חברת האנרגיה האמריקאית אנרון: שבועות ספורים לפני ההתמוטטות שפגעה בעשרות אלפי העובדים ערכה מקינזי מחקר מעמיק על החברה ופרסמה דו"ח מקיף שבו נאמר  "אנרון בנתה מוניטין של אחת החברות החדשניות ביותר בעולם באמצעות תקיפה ואטומיזציה של מבנים מסורתיים בתעשייה... אנרון כבר לא מפיקה גז או נפט בארה"ב, אינה מייצרת חשמל, ומעולם לא החזיקה השקעה גדולה ברשתות טלקום. ובכל זאת, היא יוצרת ערך מוסף מובילה בכל אחת מתעשיות אלה". כשלון מהדהד נוסף היה הייעוץ שנתנה לסוויסאייר ושהוביל בתוך זמן קצר לפשיטת הרגל שלה שעלתה לאלפי עובדים במשרתם, ומעניין לציין את העצה שקיבלה AT&T ב1980 ממקינזי שאמרה ששוק הטלפונים הסלולריים הוא שוק קטנטן וישאר נישה למשוגעים לדבר בלבד. אך לא רק פשיטות רגל מסתתרות בהסטוריה של החברה, אלא גם חיי אדם: מקינזי עמדה מאחורי הייעוץ שניתן לריילטרק, חברת הרכבות הבריטית, לצמצם בהוצאות התפעול על מנת להגדיל את הדיווידנדים לבעלי המניות: מספר תאונות קטלניות מאוחר יותר קרסה גם החברה הזו.

זו החברה שנבחרה על ידי מדינת ישראל לתכנן עבורה את האסטרטגיה הכלכלית-חברתית ב15 השנים הבאות. פרט לכשל המובנה שבשימוש בחברה מסחרית בעלת אינטרסים כלכליים אשר עובדת עם רבים מהגופים הגדולים במשק והמוניטין המפוקפק של החברה עצמה, תפקידה של מקינזי הוא לקצץ, לצמצם, לחתוך ולארגן מחדש את מנגנוני הגוף המזמין. בדרך כלל מי שנפגע ממסקנות הייעוץ הם עובדים רבים שמוצאים את עצמם מפוטרים, או כמו שראינו במקרה של תנובה - ציבור הצרכנים שאולץ לשלם יותר מכיוון שמומחי הצריכה החליטו שאין בו כח למחות. מקינזי (ישראל) המנוהלת היום ע"י דנה מאור, בתה של מנכ"לית בנק לאומי גליה מאור, עובדת גם ישירות עם משרד הבטחון: אחד הפרוייקטים בו היתה מעורבת היא תכנית ההתייעלות שהובילה לסגירת הנציגות בבריסל ופרישת מאות עובדים, או פרוייקטים אחרים הקשורים לארגון מחדש של אגפים, שינוי תפיסות ארגוניות וניהול מערכי שליטה מטכ"ליים בחרום.

למה אני מספר לכם את כל זה? העצות המחוכמות האלה הזכירו לי עצה אחרת שסיפק לא אחר מאשר ראש המועצה לבטחון לאומי, יעקב עמידרור (זהירות, PDF ארוך): בואו נמשיך את הכיבוש, יש לנו צבא חזק והוא זוכה ל"ניצחון מספיק". העם יכול לסבול את העימות הזה, ו"ההסטוריה של ההצלחה שלנו ביהודה ושומרון מ2002 מוכיחה את זה". הפלוטוקרטיה הישראלית שכחה מזמן את העם, אם זה בכלכלה, ברווחה או בבטחון. היא מקריבה את כספם וחייהם של אזרחיה על מזבח אינטרסים צרים של קבוצות קטנות ומשתמשת בתעמולה לאומנית זולה לשימור המצב. במשפטי נירנברג אמר הרמן גרינג: "באופן טבעי, האנשים הפשוטים לא רוצים מלחמה, אך ניתן לגרום להם לציית למנהיגים. אמור להם כי הם מותקפים, הוקע את הפציפיסטים על חוסר נאמנות ועל כי הם מסכנים את המדינה. אותו הדבר עובד בכל מדינה", ואותו הדבר עובד גם אצלנו. שמירה על עימות בעצימות נמוכה הוא האסטרטגיה המוצהרת של הימין - הוא שומר על האשליה בפני העם שישראל מחפשת שלום עם שכנותיה ובו בזמן משמר את הכיבוש "לטובת הבטחון". פמפום מתמיד של איום קיומי מצד אירן מצדיק הוצאת כספים אדירה על חשבון עידוד התעשייה והרווחה. הוקעה של ארגוני זכויות האדם והשמאל כבוגדים וקידוש המיליטריזם הישראלי - כאילו גרינג מדבר מגרונו של פינקלשטיין, אותו הדבר פועל בכל מדינה.

האסטרטגיה שמכתיבה מקנזי - זו ששמה את טובת האדם בתחתית הרשימה - היא האסטרטגיה שמנהלת את חיינו הן בכלכלה, שם קבוצה קטנה של בעלי הון עושקים בהתמדה את השכבות החלשות, והן בבטחון - שם קבוצה קטנה של מתנחלים ועוזריהם ממררת את חייהם של מליוני פלסטינים, עימות שעולה בחיי אלפי אזרחים משני הצדדים ובמיליארדים רבים של שקלים שהיו יכולים ללכת לשיפור איכות החיים של אזרחי ישראל. ה"נצחון המספיק" של עמידרור נועד לשמר את הסכסוך לשנים רבות ולמנוע פתרון שיאפשר לסיים את המלחמה ולחיות בשלום עם עמי האזור. הנצחון המספיק של עמידרור הוא ההפסד של כולנו, ואם האסטרטגיה הזו לא תשתנה, גם מדינת ישראל תלך בדרכה של אנרון, ואיתה גם אנחנו.


24 ביוני 2011

פשעי המלחמה של ישראל דורשים פושעי מלחמה ישראלים

בסתיו של 1941 קרא חבר מפלגת הלייבור והשר לכלכלת המלחמה יו דלטון לממשלה הבריטית לא להתעלם מפשעי המלחמה שמבצעים הגרמנים בפולין. הוא אמנם התנגד לקו שניסתה להכתיב הממשלה הפולנית הגולה שדרש לרדוף נתינים גרמנים האחראים למתרחש בפולין, אבל ניסה לדחוף את מדיניות החוץ הבריטית להציע לתושבי השטחים הכבושים באירופה לתעד את מעשיהם של הגרמנים, כולל שמות ותקריות בודדות, על מנת להקל על העמדתם לדין לכשתסתיים המלחמה. הוא האמין שהצהרה כזו מטעם הבריטים תפגע במורל הגרמני ותגרום לחיילי הוורמאכט והאס.אס לחשוב פעמיים לפני שהם מצייתים לפקודות באופן עיוור.
***
ב2 אוקטובר 1943, בדיון סודי בממשלת הגנרלגוברנמן, אומר המושל הנס פרנק: "עלינו לזכור כי אנו, הנאספים כאן, נמצאים ברשימת פושעי המלחמה של מר רוזוולט" - המשפטן הפולני סטניסלב פיוטרובסקי, אשר היה שותף לצוות התביעה של פרנק בנירנברג ופרסם את יומניו מאוחר יותר, טוען כי מאז שנודע לפרנק על המצאותו ברשימת פושעי המלחמה של רוזוולט הוא עשה הרבה יותר כדי להצטייר כשומר על מוסריות והתכתש עם האס.אס. על נושאים רבים שנגעו לפשעי מלחמה, והדבר הטריד אותו מאוד.
***
בשבוע שעבר השתתפתי בהפגנה השבועית בבלעין. פרט לכמויות הבלתי נתפסות של גז שירה הצבא על מפגינים בלתי חמושים התברר נוהל שחזר על עצמו שלוש פעמים: כל פעם שנדרש אמבולנס לפינוי אחד הפצועים, חיכו החיילים עד שיפתחו דלתותיו, ואז ירו ישירות על האמבולנס מספר פגזי גז. מיותר לציין שלחיילים לא נשקפה שום סכנה מהאמבולנס או מכל אדם אחר שנכח במקום באותו זמן, הירי היה לצורך פגיעה בצוות רפואי. זה פשע מלחמה.
Ambulance under gas attack #2

בנוסף לגז, זרקו החיילים שעמדו בבטחה מאחורי הגדר גם רימוני הלם שחלקם הציתו את הקוצים היבשים במטע הזיתים בו התרחשה ההפגנה. כדי למנוע את שריפת המטע כולו, רצנו לכיוון השרפה והתחלנו לכבות את האש בעזרת ענפי זית ירוקים (סימבוליזם קיטשי עד כאב, לכבות אש שהציתו חמושי הצבא בעזרת ענפי זית, אבל לפעמים החיים מתעקשים להיות קיטש) תוך שאנחנו צועקים לחיילים שעמדו מטרים מאיתנו שלא ירו, שזו לא הפגנה אלא נסיון להציל את העצים. מפקד החוליה שעמדה קרוב אלינו קיבל הוראה בקשר שהיה צמוד לכתפו ופקד על חייליו לזרוק עלינו רימוני גז. בשום שלב לא נשקפה סכנה לחיילים, אנחנו הצהרנו על כוונותינו הלא אלימות והרימונים שנזרקו עלינו היו פשע מלחמה נוסף. מפקד הגזרה האחראי על התקרית הזו הוא אל"מ סער צור, מפקד חטיבת בנימין. סער צור הוא פושע מלחמה.
***
זוהי אנקדוטה קטנה, זעירה, מהמתרחש יום יום בשטחים הכבושים, שם אין חוק ואין מוסר אנושי בסיסי, וחיי אדם נתונים בידי חיילים וקצינים. פשעי מלחמה דורשים פושעי מלחמה, ופושעי המלחמה האלה הם אזרחים ישראלים שמצאו את עצמם בסיטואציה קשה, שבחרו להתעלם מעקרונות המוסר האנושי הבסיסי ולציית לפקודות הנוגדות אותם.
אחת מהסיבות העיקריות לציות העיוור הזה היא העובדה שהחיילים יודעים שלא יענשו על פשעיהם: צה"ל לא חוקר, וכאשר הוא כבר חוקר מרבית הסיכויים שהחקירה תתמסמס, וכאשר מופעל לחץ והחקירה לא מתמסמסת, העונשים שמקבלים חיילים שבזזו, היכו ואפילו רצחו הם מגוחכים. אז למה לחייל להסתבך עם עונש בטוח על סירוב פקודה?
***
אני רוצה להציע לאמץ את הצעתו של דלטון ולאסוף את העדויות לפשעי החיילים: הכיבוש יסתיים יום אחד, וישראל תאלץ לשלם על פשעיה. אני לא קורא לאסוף את שמות הטוראים והסמלים, אלא את נותני הפקודות ומכתיבי המדיניות. אם ידעו הקצינים האלה שכאשר ישתחררו מהצבא וינסו להתקבל לעבודה בתאגיד אירופאי או אמריקאי שמם יעלה ברשימת פושעי המלחמה, אם ידעו הקצינים האלה שכאשר יסתיים הכיבוש יחפשו בניהם ובנותיהם את שמם וימצאו עדויות לפשעיהם, אם ידעו הקצינים האלה שכאשר תקום המדינה הפלסטינית יהיו חשופים לתביעות אזרחיות על מעשיהם - אולי יחשבו פעמיים לפני מתן פקודות בלתי מוסריות.
אין בקריאה הזו דרישה להעמיד לדין או להעניש איש. רק לאסוף את המידע, ושידעו הקצינים שהמידע הזה נאסף. אולי - כפי שחזה דלטון, אולי זה יגרום להם לשקול בכובד ראש ראוי את פקודותיהם, ולבחון אותן אל מול המוסר האנושי, ואולי - זה יגרום למכתיבי המדיניות להבין שהכיבוש אינו חוקי, ולפעול לסיים אותו.


5 ביוני 2011

יהודה התפגר, מוחמד מת

השיר "עורי גרמניה" היה שיר מצעדים נאצי שהוקדש להיטלר ודיבר על הצורך לסלק את היהודים והשמאל ולתת לדם הארי את המרחב הטהור שלו. כנופיות אס.אה והיטלריוגנד צעדו ברחובות, מניפים את דגלי המפלגה ומבריחים יהודים במכות ובאיומים:
ביום ירושלים השנה, יצאו לרחובות השכונות הערביות בבירה כנופיות יהודיות, עטופות בדגלים וסמלי הלאום ושיחזרו בדיוק מרשים את הלאומנות הגזענית של אז:
קריאות כמו "מוחמד מת", "מוות לערבים" ו"ארץ ישראל ליהודים בלבד" הדהדו את הקריאות של אז: "יהודה התפגר" (יהודה הכחד), "מוות ליהודים" ו"גרמניה לגרמנים". לאומנות יהודית אלימה הרוצה מרחב מחיה חופשי מערבים ואינה מפחדת לצאת לרחוב ולזעוק זאת. הצדקנות של "אסור להשוות" נעשית מגוחכת מיום ליום, שהרי המילים אותן מילים והכוונות אותן כוונות. זכרון השואה מוטבע בעם היהודי ולעולם לא יעזוב, אבל מה שכבר נשכח, מה שאבד, הוא הזכרון של התהליכים בעם הגרמני שהובילו אליה. הלאומנות, הגזענות, הקסנופוביה, והאובססיה לטוהר הדם הם שסללו את הדרך לאסון, ואותם שדים מקננים גם אצלנו. 

השיר "עורי גרמניה" הושר בגרמניה, אבל הוא עדיין מתנגן בישראל:

ציון מביעותייך עורי
לבני ערב מקום בך אין
תקומת עמנו - מלחמתנו 
דם יהודי לא יכחד

נשליך החוצה שמאל צבוע
מוחמד - צא מבית לאום
וכאשר תנקה הארץ
שמחת אחדות תמלא הכל

אנו לוחמי ציון
צדקת הדרך, טוהר דם
חיינו לך, מגן הדוד
הייל למנהיג, הייל למנהיג

***
המילים אותן מילים, רק הפולק השתנה. את המנגינה הזו חייבים להפסיק.


1 ביוני 2011

בושת הגזע

טוהר הגזע היהודי הוא נדבך חשוב בלאומנות הישראלית החדשה. הרב לאו, חתן פרס ישראל שנחשב בעיני חלקים נרחבים בציבור כמתון, מגדיר את הבגידה בטוהר הגזע כ"סכנה קיומית" שצריך להתגונן ממנה והפגנות נגד יהודיות שיוצאות עם ערבים צועדות ברחובות.

ישראל 2011
גרמניה 1935

"בושת הגזע" (Rassenschande) קראו לזה בגרמניה, כאשר בנות אריות מטמאות את דמו של הפולק, של הגזע העליון, בתכונותיו הנחותות של היהודי. בישראל, מכנה זאת ח"כ מיכאל בן ארי "סוג של חורבן לעם ישראל" ומצטט את גולדה מאיר שאמרה כי כאשר יהודי נישא ללא יהודיה הוא כמו מצטרף לששת המיליונים. זה "שמד נעים בשמלה לבנה", ומוסיפה ח"כ חוטובלי "העובדה שבנות מגיעות למצב של התבוללות מעידה על כך שמערכת החינוך לא הייתה שם". "מאבק על הזהות שלנו" היא ממשיכה "זה רק על-ידי שמירה על ערכי המשפחה היהודית". "אנחנו העם הנבחר" אומר ח"כ מיכאלי מעל בימת הכנסת, וכרוזים שמופצים בירושלים עם ההנחיה "שימוש בכוח פיזי הוא לא בושה" קוראים להכות ערבים שמסתובבים עם יהודיות.
הגזע העליון, העם הנבחר, שניהם אותה צורה של לאומנות רעילה: מדינה בה מעמדו של אדם נקבע על פי הגזע אליו הוא שייך היא אינה מדינה דמוקרטית ואסור לה לטעון שהיא כזו. מדינה ששליש מתושביה לא מקבלים יחס שווה בגלל שדמם לא טהור מספיק אינה יכולה להצהיר שהיא מדינת כל אזרחיה, ומדינה שאזרחיה לא יכולים לבחור עם מי לחלוק את חייהם היא מדינה גזענית ומסוכנת.
די להעמדת הפנים, די לדקלום המנטרות של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", "מדינת כל אזרחיה" ו"ללא הבדל דת גזע ומין" ששטפו את מוחנו במערכת החינוך והתעמולה הישראלית. על הריסות הדמוקרטיה הישראלית חוגגת חבורה אלימה של לאומנים, והתנגדות - אין. כמו בגרמניה, גם בישראל: ההכרה במציאות ההרסנית תגיע בסופו של דבר, וכל שנותר לעשות הוא לנסות ולגרום להכרה הזו להפציע לפני שיהיה מאוחר מדי. בגרמניה ההתעוררות הזו הגיעה אחרי שהוכרז מצב חרום ושאר המפלגות הוצאו מחוץ לחוק - ואצלנו?