2 באפריל 2011

הרטוריקה של הכיבוש

הלחימה בחזית המזרח הגרמנית היתה קשה בכל מובן: הקור, הרעב, המחסור בציוד, מספר הקורבנות העצום, והדרישה המיוחדת לאכזריות נגד מי שלא היו לוחמים. התעמולה הגרמנית נדרשה לרטוריקה מיוחדת בקרב החיילים והאזרחים כדי להצדיק את הקורבנות שנדרשו מהעם הגרמני בחיי אדם, במשאבים, ובויתור על אמות מוסר אנושיות. הרטוריקה הזו נשענה על חמישה רכיבים עיקריים:
1. פחד - מפני האויב הברברי, מפני התבוסה, מפני המוות המצפה אם לא ירתם כל העם לטובת המלחמה
2. גאווה לאומית - הגזע העליון נאלץ לצאת למלחמה נגד רצונו, הוא עליון על האויב הבולשביקי בכל מובן וינצח אותו בקרב
3. הגמשת חוקי המוסר - המלחמה הזו היא לא ככל המלחמות, האויב הוא אכזר ולא כפוף לחוקי המלחמה המקובלים ולכן נאלץ החייל לכופף את חוקי המוסר.
4. פולחן החיילים והמתים - החיילים נעלים על שאר האזרחים, והמתים בקרב הם קדושים
5. מוכנות לקורבנות אזרחיים -  בניגוד לסעיף הקודם, הכנה של העם לקורבנות מקרבם

כשעיינתי בנאומיהם של קציני הוורמאכט, וכאן יש להדגיש שמדובר באנשי צבא ולא באנשי האס אס ויחידותיו, הרטוריקה הזו נשמעה לי מוכרת. רטוריקה של עליונות גזעית ומלחמת אין ברירה, בפני אויב צמא דם ואכזר שמאיים להשמידנו. אני מביא כאן ציטוטים מפי אישים שונים, אנשי צבא ואחרים, מאז ומהיום:

מפקד הארמיה השישית, פון רייכנאו, בנאום לחיילים ב10 באוקטובר 1941:
"על החיילים מוטלות משימות החורגות מהמסורת החיילית החד-צדדית המקובלת. במזרח, החייל אינו רק לוחם על פי כללי המלחמה, כי אם גם נושאה של תפישה גזעית חסרת רחמים ונוקמם של כל המעשים החייתיים שנעשו בעם הגרמני ובגזעים הקרובים לו. על כן חייב החייל להבין הבנה שלמה את הצורך בכפרת העוונות החמורה אך הצודקת של תת האנושיות היהודית."

אל"מ איתי וירוב, מח"ט כפיר, 20 למאי, 2009:
"הפעלת אלימות ואגרסיביות שתמנע הסלמת מצב וצורך להשתמש באלימות יותר גדולה, היא לא רק מותרת, היא לעתים חובה. מכה, דחיפה, גם כשהאנשים אינם מעורבים בסיטואציה מבצעית במידה שיכולה לקדם את ביצוע המשימה היא בהחלט דבר אפשרי"

הגנרל פון מאנשטיין, מפקד הארמייה ה-11, 20 לנובמבר 1941:
"מאז ה-22 ביוני עומדת האומה הגרמנית בעיצומו של קרב לחיים ולמוות נגד שיטת המשטר הבולשוויקית. הקרב נגד הצבא הסובייטי אינו נערך אך ורק בצורה המקובלת, על פי כללי המלחמה האירופאים המקובלים ... היהדות היא המתווכת בין האויב שמאחור לבין שרידיהם של הצבא האדום ושל ההנהגה האדומה הממשיכים עדיין בלחימה ... השיטה היהודית בולשוויקית חייבת להימחק אחת ולתמיד. לעולם לא יורשה לה עוד להתערב במרחב המחייה האירופי. על החייל הגרמני אפוא מוטלת לכן לא רק המשימה להשמיד את מערכות הכח של השיטה. הוא צועד קדימה כנושאה של תפישה גזעית וכנוקמם של כל מעשי הזוועה שנעשו בו ובעם הגרמני. החייל חייב לגלות הבנה לכפרת העוונות החמורה של היהדות, הנושאת הרוחנית של הטרור הבולשוויקי."

הרב ד"ר נריה גוטל (רב אוגדה), מכון צומת, גוף המייעץ לצה"ל ולמשרדי ממשלה בנושאים הלכתיים: 
"איבודה של יחידה אחת או חלק ממנה עלול לפגוע במערכת המלחמה כולה. על כן כאשר נידרש וכאשר הסכנה גלויה לעין, אין מקום למדוד את מספר החיילים שלנו העלולים חלילה להיפגע כנגד מספר אזרחי האויב משונאי ישראל, שעלולים לשלם את מחיר המלחמה. יש בזה הלכה ברורה ברמב"ם בהלכות מלחמה, וחייבין להציל את חייו של כל חייל יהודי"

הקולונל-גנרל הות, מפקד הארמיה ה-17, 25 לנובמבר 1941:
"... אנחנו מכירים בבהירות בשליחותנו להצלת תרבותה של אירופה מהברבריות האסיתית המאיימת עליה. אנחנו יודעים עכשיו שעלינו להילחם באויב טרוף חושים ונוקשה. המלחמה יכולה להסתיים רק בחורבנו של זה או של זה. פשרה אינה באה בחשבון"

חבר הכנסת אריה אלדד, 2 לאוגוסט 2007:
"אם לא תותר שיבת יהודים לחומש ישבו בה ערביי הנכבה, ויתכננו משם את שיבתם לשיח מוניס.זה המצב: או אנחנו, או הם."

רה"מ אהוד אולמרט, במהלך מבצע עופרת יצוקה, 12 לינואר, 2009:
"אני שומע מעם ישראל כולו: תמשיכו ללכת, תמשיכו לצעוד נכון בתנאי שתגיעו להשגים למענם יצאנו למערכה. יש מולנו הרבה ארגוני רצח ובמלחמה הזאת, מה לעשות, אנו לא יכולים להיות רכים. זה עומד על כך שזה או אנחנו או הם"

פון שטילפנגל, מפקד קורפוס 2, 28 לדצמבר 1941:
"החייל הרוסי מוכן לעשות כל מעשה שפל, יהיה זה רצח או בגידה ... מה היה קורה לו היה האספסוף האסייתי המונגולי הזה מצליח לזרום אל תוך אירופה ובמיוחד לגרמניה, והיה מחריב את הארץ, בוזז, רוצח, אונס?"


דני איילון, אז היועץ המדיני של רה"מ אריאל שרון, 16 לאוגוסט 2001:
"המדיניות הפלסטינית לפיה האש תימשך כל עוד לא יקבלו את מבוקשם, תגרום להם להמשיך את האש לנצח עד שהם יזרקו אותנו לים"

האלוף משה עברי בראיון פרידה, 10 ליוני 2010:
"ברגע שמישהו יחוש שהמצב משתנה, [הערבים] יזרקו אותנו לים"



היטלר, 6 באפריל 1940:
"[החייל הגרמני] הוא נציגם הראשון במעלה של החיים במאבק הקיומי הזה, מפני שמאז ומעולם נמנה עם נבחרי העם, אלה ששליחותם - ובמידת הצורך גם חייהם - הוקדשו להבטחת קיומם של השאר בעולם הזה, ולפיכך גם בעולם הבא ... שום אדם שלא תרם למסורת בחייו ובמעשיו שלו אינו רשאי לדבר על מסורת ... יהיו חייו וגורלו של הפרט אשר יהיו, הקיום והעתיד של הכלל נעלים עליהם ... לכולנו נתגלה מה שכה רבים מקרבנו יצטרכו בוודאות להילחם למענו בעתיד הקרוב: האומה הגרמנית!"


2 לספטמבר 2007, הרמטכ"ל גבי אשכנזי בנאום בטקס חלוקת צל"שים על מלחמת לבנון:
"כאן באולם הזה נוכחים טובי בניה של הארץ הזו, כאן תמצאו את הדמויות לחיקוי, נבחרי העם ... אתם וגבורתכם תשיבו למשתמטים - 'השפילו מבטכם' ... אם חלילה ינסו לכפות עלינו מלחמה, אם הסובבים אותנו יטעו בשיקול דעתם כפי שטעו כבר בעבר, אם יבקשו להעמיד אותנו בנסיון האש וסערת המלחמה ... רוחה של החבורה הזאת היא שתביא את הניצחון"

ולסיום, מילותיו של אברהם רביץ, 28 בינואר, 2002:
"לסיום, מלחמה שמטרתה הצלת חיים והפסקת שפיכות הדמים לעת הזאת תדחה את הדמוקרטיה, כמובן רק לצורך הראוי. והרי אנו במלחמה, אבסורד נוראי, במלחמה להפסקת שפיכות הדמים."

תוספת, 3 באפריל 2010:
יום לאחר פרסום הפוסט הזה פורסם באתר החדשות המוביל בישראל טקסט בשם "תנו לצה"ל לנקום". שווב לקרוא אותו רק כדי להבין מה נמצא היום במיינסטרים, ולא מוקע בגועל על ידי העם: "צה"ל הוא הצבא שלנו, צבא העם הוא המחויב לנקום בשם העם את נקמת הדם", ועוד מהדהד הציטוט הראשון מפי פון רייכנאו: "על כן חייב החייל להבין הבנה שלמה את הצורך בכפרת העוונות החמורה אך הצודקת של תת האנושיות היהודית".


אין תגובות: