30 באפריל 2011

חוק האזרחות והנאמנות, אז והיום

החוק הוא הבסיס עליו נשענת מדינה. כל מדינה. החוק מסדיר את התנהלות הפרטים בינם לבין עצמם ומכתיב להם מה מותר ומה אסור. החוק קובע את האיזונים בין חופש הפרט והגבלתו, בין אזרח אחד לאחר, ונוגע בכל נדבך בחיים האזרחיים. האזרח נותן מנדט לשלטון, ומצפה שהשלטון ימצא את האיזונים האלה כדי שהוא, האזרח, יהיה מאושר ככל הניתן. אבל מה קורה שהשלטון מפר את המנדט שניתן לו? מה קורה אם השלטון בוגד באמון האזרחים? 
לפני כמה שבועות העבירה ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת הצעת חוק של דוד רותם ורוברט אילטוב מישראל ביתנו המציעה לשלול אזרחות ממי שמפר את אחד מהסעיפים הבאים בחוק העונשין:
97. פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה:
    א. מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו - מיתה או מאסר עולם.
    ב. מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.
98. גרם למלחמה: מי שעשה, בכוונה להביא לידי פעולה צבאית נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מאסר חמש-עשרה שנה; התכוון לסייע לאויב, דינו - מיתה או מאסר עולם.
99. סיוע לאויב במלחמה
    א. מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייע לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.
    ב. לענין סעיף זה, "סיוע" - לרבות מסירת ידיעה בכוונה שתגיע לידי האויב או ביודעין שהיא עשויה להגיע לידי האויב, ואין נפקא מינה שבעת מסירתה לא התנהלה מלחמה.
101. שירות בכוחות האויב: אזרח ישראלי וכל אדם אחר החייב בנאמנות למדינת ישראל, בין באשר הוא חייב בשירות בטחון לפי חוק שירות בטחון, תשי"ט-1959 (נוסח משולב), ובין באשר שירת בשירות המדינה, והוא שירת בכוחות המזויינים של האויב, דינו - מאסר חמש-עשרה שנה.
112. ריגול:
    א. מי שמסר ידיעה והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר חמש-עשרה שנים.
    ב. מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר עשר שנים.
113. ריגול חמור (תיקון: תשס"ב):
    ב. מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר עולם.

כאשר עלתה ההצעה לקריאה ראשונה היו בה גם סעיפים כגון "הפצת תעמולה תבוסתנית" ו"אי מניעת בריחה של אויב", אך אלה, כאמור, הוסרו.

הצעת חוק זו באה בהמשך להצעת חוק נוספת אשר עלתה על שולחן הוועדה לפני כשנה והיא "חוק שלילת אזרחות למחבלים ושלילת תושבות קבע למחבלים ולמשפחותיהם" שמציעה לא רק להתיר לשר הפנים לשלול אזרחות מאזרחים שהורשעו בפעילות חבלנית, אלא לשלול גם מבני זוגם ומילדיהם את אשרות שהיית הקבע שלהם, אם ישנן, ולבטל כל קצבה המגיעה להם.

ההגיון שעומד מאחורי הצעות חוק אלה, אליבא דמציעיהן הוא כי המדינה היא אוסף אזרחים הפועלים באינטרס משותף, וכאשר אחד הפרטים פועל כנגד האינטרס של הקבוצה, זכות הקבוצה להקיא אותו מקרבה.

***
הצעות החוק האלה, בהקשר בהן הועלו ובתקופה הזו, דומות דמיון רב לחוקים אחרים:
ב14 ביולי 1933, חודשים אחדים לאחר עלית המפלגה הנאצית לשלטון אושר "חוק שלילת האזרחות הגרמנית" שהכריז: "נתינים גרמנים יחשבו כמוותרים על האזרחות הגרמנית שברשותם במידה שיפגעו באינטרסים הגרמניים ע"י התנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם חובת הנאמנות כלפי העם והמדינה".
ו"חוק החרמת רכוש אויבי המדינה" שעבר באותו היום, קבע כי רכושו של אדם שהוכרז אויב המדינה יוחרם, לרבות הפנסיה וביטוח החיים שלו.

***
אפשר לדון בנחיצות החוקים האלה, על אף שאפילו היועץ המשפטי של השב"כ, א', טען בדיון בועדת הפנים של הכנסת כי הנזק שיגרם מהצעת החוק הזו גדול מהתועלת:
"כאשר אנחנו רואים שאין תועלת מבחינתנו מהזווית הביטחונית בחוק הזה, אנחנו רוצים לראות האם יש פה גם בעייתיות. אנחנו, בשב"כ, מסתכלים על הערכת המצב של הממשלה בהיבטים שונים. החוק הזה נתפס כחלק מחוקים שמכוונים כנגד האוכלוסייה הערבית ואני חושב שהדבר הזה גורם לכך שבשורה התחתונה אנחנו רואים בחוק הזה יותר נזק מאשר תועלת"
וכדאי גם לעיין בפוסט המצוין של נעמה כרמי שפורסם לפני כשנה על השימוש בשלילת אזרחות כאמצעי ענישה, ובדבריו של ח"כ ניצן הורביץ: "החוק … מגיע מתוך אותו מקום שמגיעים החוקים האחרים: כדי להסית, כדי לסכסך, כדי לפגוע". 
אך יכסו זאת איך שיכסו, כשם שהחוק הגרמני הועבר על מנת לשלול את אזרחותם של היהודים המזרח אירופאים והצוענים, החוק הישראל נועד להניח את היסודות להדרת מעמדם של האזרחים הערבים בישראל. 
החוק ששולל פנסיה מ"אויב המדינה" (על אף שלא הורשע) כבר עבר בפברואר השנה, והשב"כ כבר פועל לשלול אזרחות מאזרחים ישראלים על אף שלא הורשעו (ר' דבריו של היועץ המשפטי של השב"כ באותו דיון: "פנינו ליועץ המשפטי לממשלה ובעקבותיו לשר הפנים בבקשה לבטל אזרחות בשני מקרים מסוימים. אחד מהם מקרה של אדם שהורשע בדין ומקרה שני של אדם שלא הורשע"). כאשר דוד רותם טוען בלהט שהחוק לא מיועד לאזרחים ערבים בלבד - כולי תקווה שיסלח לי אם לא אאמין לו: 
לאחר שרצח יגאל עמיר את ראש הממשלה יצחק רבין הוגש בג"ץ הדורש לשלול את אזרחותו (בג"ץ אלראי), ובו אמר בית המשפט העליון שהחברה המאורגנת מביעה הסתייגות וסלידה מהרצח בדרכים אחרות, ולא באמצעות שלילת אזרחות. אם זאת, בספטמבר 2002 חתם שר הפנים אלי ישי על צו מיוחד לשלילת אזרחותו‬‫ של נהאד אבו קישאק, ערבי ישראלי בן 24, יליד לוד, שהואשם בביצוע פעילות‬ ‫חבלנית במסגרת תנועת החמאס.‬

***
החוקים שאפשרו למפלגה הנאצית לתפוס את השלטון היו הראשונים להתבטל. ההצהרה החביבה כל כך על פוליטיקאים שבישראל יש שלטון חוק, היא הצהרה מסוכנת: שלטון חוק הוא דבר שיש להמשיך ולהלחם עליו, להגן עליו מפני פורעים כרותם ואילטוב המנצלים את חולשות המערכת כדי לבטלה. שני אלה וחבריהם הפאשיסטים - הם הסכנות האמיתיות לקיומה של המדינה. כאשר השלטון במדינה מוטה כל כך לטובת קבוצה אחת, אי אפשר לצפות לצדק, אך אנו כאזרחים חייבים להמשיך להלחם עליו. לא לאפשר לקבוצה אחת להיות היחידה הראויה לצדק, כי הבאים בתור - הם אנחנו.


12 באפריל 2011

בין לידיצה לעוורתא - הנאציפיקציה של הכיבוש


בבוקר ה27 במאי 1942 נסעה מכונית פתוחה בכבישים המתפתלים של האזור המקיף את פראג. כאשר חלפה המכונית על יד תחנת האוטובוס בכפר לידיצה, נזרקה לעברה פצצה אשר פצעה את אס-אס אוברגרופנפיהרר ריינהרד היידריך, ראש משרד הבטחון המרכזי של הרייך ויוזם ועידת ואנזה. את הפצצה השליכו לעברו שני צ'כים: יוזף גאבצ'יק ויאן קוביש, אשר אומנו בבריטניה ונשלחו ללידיצה למטרה הזו בדיוק במבצע בשם "אנתרופוד". הפצצה אמנם לא הרגה את היידריך, אך גרמה לו להרעלת דם אשר הכניעה אותו כעבור שבוע בבית החולים הסמוך.
כאשר נודע להיטלר על ההתנקשות הוא נכנס לאחד מהתקפי הזעם שלו ומינה את קורט דלוגה, מפקד משטרת הסדר הגרמנית, ליורשו של היידריך תוך שהוא מצווה עליו "לצלוח נהרות של דם" כדי למצוא את המתנקשים. כ-13,000 בני אדם נעצרו כחלק מחקירת ההתנקשות, כולל חברתו של יאן קוביש, ודודתו ואביו של מפקד המבצע, אדולף אופאלקה. אך זו היתה רק ההתחלה: ב9 ביוני השתלטו כוחות צבא על לידיצה, לקחו 85 ילדים ו195 נשים למעצר והוציאו להורג 199 גברים.
שמונה ימים מאוחר יותר בעקבות "טיפ" שקיבלו הגרמנים ממשתף פעולה צ'כי פשטו כוחות מיוחדים על דירות מסתור רבות של המחתרת הצ'כית, בינהן דירתם של משפחת מוראווק. אם המשפחה שהיתה מעורבת בהסתרת המתנקשים הלכה לשירותים שם התאבדה בבליעת ציאניד, ואב המשפחה והבן, אטא, נלקחו לחקירה. אחרי שעות רבות של עינויים קשים, נשבר אטא ומסר את המידע שהיה ברשותו.

***

לפני מספר שבועות בוצע רצח אכזרי בהתנחלות איתמר, בו איבדו את חייהם חמישה מבני משפחת פוגל. מאז הרצח הפכו חייהם של אלפי תושבי הכפר הסמוך, עוורתא, לגיהנום: צבא ההגנה לישראל עצר מאות רבות של תושבים, השחית רכוש פרטי תוך "חיפוש" רמזים ערטילאי, ומחזיק במעצר עד היום קטינה שמעורבותה לא ברורה. 
הגדיל לעשות היום הרב הצבאי לשעבר, אבחי רונצקי, שקרא ל"עונש קולקטיבי" לעוורתא "לצורכי הרתעה". בשבוע שעבר התבטא השר לבטחון פנים ש"הפלסטינים צריכים לקבל מכה קשה מנשוא, ולא בכנף המטוס, והמבין יבין". 

***

הכיבוש מכתיב במידה רבה את סדר היום של מדינת ישראל, הרבה יותר מכל נושא אחר. השילוב המסוכן של תחושת העליונות הגזעית, השליטה בפועל בעם אחר, חוסר בהנהגה אמיתית והאימפוטנטיות של המעצמות שמאפשרות למצב הזה להמשך, נותנים לכוחות אחרים לנתב את התנהלותה המוסרית של המדינה. זהו אינו מוסר אנושי, אלא מוסר יהודי קסנופובי ומסוכן, אשר רואה ברצח תינוקות אקט מלחמה לגיטימי, כל עוד הם אינם יהודים, כמובן.
כל עוד יושבת ישראל בארץ לא לה, שולטת ביד רמה באוכלוסיה אזרחית ובוזזת את משאביה, ימשיכו המתנחלים להכתיב את גבולות המוסר, ואלה נדחקים יום יום, שעה שעה, אל עבר פי פחת. בזמן עופרת יצוקה נכחתי בחדר עם עשרות קציני צה"ל, בהם סא"לים, אל"מים ותא"ל אחד, והשיחה נסובה על רצונם של הנוכחים לנהוג בדחפור דרך הבתים המאוכלסים של עזה, והאופציה להרעיל את הבארות מהם שותים התושבים. איש לא פצה פה נגד הרעיון האיום של הרצח ההמוני, ואיש לא חשב להתלונן. 
התהליך שעוברת ישראל בראשות המתנחלים והימין הוא נאציפיקציה של הכיבוש: דה-הומניזציה של האויב, הוקעת האופוזיציה כבוגדים, חינוך ללאומנות גזענית ולקיחת מונופול על המוסר, הוא תהליך שאם לא יעצר יוביל אותנו באותה דרך בה הלך העם הגרמני לפני 70 שנה. היום אלה קריאות מפי אישי ציבור ואנשי צבא - מחר זו תהיה המציאות עליה ישלמו מאות אלפים בחייהם. 
במשפטי נירנברג אמר הרמן גרינג: "באופן טבעי, האנשים הפשוטים לא רוצים מלחמה, אך ניתן לגרום להם לציית למנהיגים. אמור להם כי הם מותקפים, הוקע את הפציפיסטים על חוסר נאמנות ועל כי הם מסכנים את המדינה. אותו הדבר עובד בכל מדינה"



6 באפריל 2011

נירנברג זה כאן


מדינת ישראל בראשות ממשלת ליברמן-ישי הולכת ומאבדת את צביונה הדמוקרטי, וההשפעה המיידית היא על חייהם וזכויותיהם של האזרחים הערבים בה. במשך תקופה ארוכה ניסיתי להיזכר בטקסט מהתקופה ההיא, ואמש מצאתי אותו: מדובר בנאום שנשא א.א. ברנט, עורך "סוכנות החדשות הגרמנית" זמן קצר לאחר פרסום חוקי נירנברג:
‫"בעקבות החוקים החדשים, שנתקבלו ברייכסטאג לרגל ועידת המפלגה ועידת החירות…‬‫נוצר מצב ברור לחלוטין בין העם הגרמני והיהדות לאחר שנות מאבק. בכך נקבע באופן חד‬ ‫משמעי, כי אין לעם הגרמני דבר נגד היהודים, כל זמן שרצונם להיות בני העם היהודי,‬ ‫והתנהגותם תהיה בהתאם לכך; אולם מאידך, מסרב העם הגרמני לראות ביהודים אזרחים‬ ‫גרמנים כמותם ולהעניק להם אותן זכויות וחובות הקיימות לגבי הגרמנים.‬.. ‫בעקבות החוקים החדשים יזכה המיעוט היהודי לחיי תרבות עצמיים, לחיים לאומיים משלו.‬ ‫יש באפשרותו להקים בתי ספר, תיאטרונים, אגודות ספורט עצמאיות – בקיצור, בכל תחומי‬ ‫החיים הלאומיים ניתן לו לגבש את עתידו. אולם מאידך, מובן מאליו הוא, שמעתה ועד עולם‬ ‫על היהודים להימנע מכל התערבות בשאלות המדיניות של העם הגרמני, ומכל התערבות‬ ‫בעניינים הלאומיים של האומה הגרמנית.‬ ‫העם הגרמני משוכנע, כי עם חקיקת החוקים האלה נעשה דבר מועיל ומבריא גם ליהדות‬ ‫בגרמניה. בכך שגרמניה נותנת למיעוט היהודי הזדמנות לחיות את חייו הוא, ומבטיחה חסות‬ ‫ממלכתית לחיים עצמאיים אלה, היא מקדמת את גיבושה הלאומי של היהדות, תורמת‬ ‫תרומתה ליצירת יחס נסבל יותר בין שתי האומות.‬"
‫מקור: יצחק ארד, ישראל גוטמן ואברהם מרגליות (עורכים), השואה בתיעוד. ים ושם, תשל"ח, עמ' 77-87.‬

סקר שנערך בסוף שנת 2010 מראה שכמחצית מהישראלים היו רוצים לשלול זכויות מהאזרחים הערבים, ו86% מהם היו רוצים שהחלטות גורליות למדינה (הגדרה אמורפית משהו) יתקבלו על ידי יהודים בלבד. ב2007 הצהירו 40% מהציבור היהודי שהם מעוניינים לשלול את זכות הבחירה מהאזרחים הערבים. בסוף פברואר השנה עמד שיעור האזרחים השולל זכות בחירה למפלגות "לא ציוניות" על 60%. המספרים ממשיכים אבל התמונה ברורה: יהודים בישראל לא רוצים שוויון. יהודים בישראל רוצים לשלוט בערבים, או אפילו ללא ערבים כלל.

במצע מפלגת ישראל ביתנו מופיע הסעיף הבא:
"נדבך חשוב לביטחון ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית הוא חוק, המתנה קבלת אזרחות בהצהרת נאמנות למדינה כמדינה יהודית, לסמליה, לריבונותה, ולמגילת העצמאות, וקבלת החובה לשרת את המדינה בשירות צבאי או אזרחי חלופי. רק מי שיחתום על ההצהרה יהיה אזרח הזכאי למלוא הזכויות והחובות. מי שיסרב יהיה זכאי למלוא הזכויות של תושב קבע, ללא הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת"

ליברמן, אולי הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה הישראלית, מתיר לחלק מהאזרחים הערבים להמשיך ולהיות אזרחים שווי זכויות, אך המסר ברור, והכיוון ברור עוד יותר: יהודי הוא אזרח, וערבי נדרש להתכופף ולהתרפס בפני הגזע העליון. "ללא הבדל דת, גזע ומין" היא אמירה חסרת תוכן בעיניו, וככזו היא מאיימת הרבה יותר: ישראל עדיין נתפסת בעיני אזרחיה כמדינה דמוקרטית שיש בה שוויון זכויות, המנטרה "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" נישאת על שפתיו של כל גזען בשקל, וכאלה, מראים המספרים, יש בשפע. הסקרים מראים שכוחו רק עולה, וככל שיתחזק כך יסיר מפניו עוד ועוד מסכות עד שטקסט כמו זה של ברנט המצוטט למעלה נראה כמו אופציה מרוככת למה שצפוי לנו.

הדרך היחידה למנוע את התתדרדרות הזו הוא לגרום לציבור לראות את המציאות כפי שהיא: ישראל הפכה למדינה חשוכה, קסנופובית וכזו המקדשת את טוהר הגזע מעל כל דבר אחר. כאשר מתפרסם מאמר בו כתוב: "נשבר לי הלב בכל פעם שאני מדמיין ערבי מתקרב ליהודיה. קופא לי הדם בכל פעם שאני רואה ערבי מדבר בתור לקופה", וכאשר קריאות כמו "יהודיות ליהודים" נשמעות בהפגנות רחוב, וכאשר מיליציות גזעניות צועדות ברחובות, ובציבור קול דממה דקה, זו מדינה גזענית ומסוכנת. הדרך להדרת האזרחים הערבים קצרה ממה שנראה, והיא תהיה רוויית דם וכאב. העטיפה היפה של המילים, כמו שמראה לנו הטקסט של ברנט, יכולה להוביל למקומות ארורים. 



2 באפריל 2011

הרטוריקה של הכיבוש

הלחימה בחזית המזרח הגרמנית היתה קשה בכל מובן: הקור, הרעב, המחסור בציוד, מספר הקורבנות העצום, והדרישה המיוחדת לאכזריות נגד מי שלא היו לוחמים. התעמולה הגרמנית נדרשה לרטוריקה מיוחדת בקרב החיילים והאזרחים כדי להצדיק את הקורבנות שנדרשו מהעם הגרמני בחיי אדם, במשאבים, ובויתור על אמות מוסר אנושיות. הרטוריקה הזו נשענה על חמישה רכיבים עיקריים:
1. פחד - מפני האויב הברברי, מפני התבוסה, מפני המוות המצפה אם לא ירתם כל העם לטובת המלחמה
2. גאווה לאומית - הגזע העליון נאלץ לצאת למלחמה נגד רצונו, הוא עליון על האויב הבולשביקי בכל מובן וינצח אותו בקרב
3. הגמשת חוקי המוסר - המלחמה הזו היא לא ככל המלחמות, האויב הוא אכזר ולא כפוף לחוקי המלחמה המקובלים ולכן נאלץ החייל לכופף את חוקי המוסר.
4. פולחן החיילים והמתים - החיילים נעלים על שאר האזרחים, והמתים בקרב הם קדושים
5. מוכנות לקורבנות אזרחיים -  בניגוד לסעיף הקודם, הכנה של העם לקורבנות מקרבם

כשעיינתי בנאומיהם של קציני הוורמאכט, וכאן יש להדגיש שמדובר באנשי צבא ולא באנשי האס אס ויחידותיו, הרטוריקה הזו נשמעה לי מוכרת. רטוריקה של עליונות גזעית ומלחמת אין ברירה, בפני אויב צמא דם ואכזר שמאיים להשמידנו. אני מביא כאן ציטוטים מפי אישים שונים, אנשי צבא ואחרים, מאז ומהיום:

מפקד הארמיה השישית, פון רייכנאו, בנאום לחיילים ב10 באוקטובר 1941:
"על החיילים מוטלות משימות החורגות מהמסורת החיילית החד-צדדית המקובלת. במזרח, החייל אינו רק לוחם על פי כללי המלחמה, כי אם גם נושאה של תפישה גזעית חסרת רחמים ונוקמם של כל המעשים החייתיים שנעשו בעם הגרמני ובגזעים הקרובים לו. על כן חייב החייל להבין הבנה שלמה את הצורך בכפרת העוונות החמורה אך הצודקת של תת האנושיות היהודית."

אל"מ איתי וירוב, מח"ט כפיר, 20 למאי, 2009:
"הפעלת אלימות ואגרסיביות שתמנע הסלמת מצב וצורך להשתמש באלימות יותר גדולה, היא לא רק מותרת, היא לעתים חובה. מכה, דחיפה, גם כשהאנשים אינם מעורבים בסיטואציה מבצעית במידה שיכולה לקדם את ביצוע המשימה היא בהחלט דבר אפשרי"

הגנרל פון מאנשטיין, מפקד הארמייה ה-11, 20 לנובמבר 1941:
"מאז ה-22 ביוני עומדת האומה הגרמנית בעיצומו של קרב לחיים ולמוות נגד שיטת המשטר הבולשוויקית. הקרב נגד הצבא הסובייטי אינו נערך אך ורק בצורה המקובלת, על פי כללי המלחמה האירופאים המקובלים ... היהדות היא המתווכת בין האויב שמאחור לבין שרידיהם של הצבא האדום ושל ההנהגה האדומה הממשיכים עדיין בלחימה ... השיטה היהודית בולשוויקית חייבת להימחק אחת ולתמיד. לעולם לא יורשה לה עוד להתערב במרחב המחייה האירופי. על החייל הגרמני אפוא מוטלת לכן לא רק המשימה להשמיד את מערכות הכח של השיטה. הוא צועד קדימה כנושאה של תפישה גזעית וכנוקמם של כל מעשי הזוועה שנעשו בו ובעם הגרמני. החייל חייב לגלות הבנה לכפרת העוונות החמורה של היהדות, הנושאת הרוחנית של הטרור הבולשוויקי."

הרב ד"ר נריה גוטל (רב אוגדה), מכון צומת, גוף המייעץ לצה"ל ולמשרדי ממשלה בנושאים הלכתיים: 
"איבודה של יחידה אחת או חלק ממנה עלול לפגוע במערכת המלחמה כולה. על כן כאשר נידרש וכאשר הסכנה גלויה לעין, אין מקום למדוד את מספר החיילים שלנו העלולים חלילה להיפגע כנגד מספר אזרחי האויב משונאי ישראל, שעלולים לשלם את מחיר המלחמה. יש בזה הלכה ברורה ברמב"ם בהלכות מלחמה, וחייבין להציל את חייו של כל חייל יהודי"

הקולונל-גנרל הות, מפקד הארמיה ה-17, 25 לנובמבר 1941:
"... אנחנו מכירים בבהירות בשליחותנו להצלת תרבותה של אירופה מהברבריות האסיתית המאיימת עליה. אנחנו יודעים עכשיו שעלינו להילחם באויב טרוף חושים ונוקשה. המלחמה יכולה להסתיים רק בחורבנו של זה או של זה. פשרה אינה באה בחשבון"

חבר הכנסת אריה אלדד, 2 לאוגוסט 2007:
"אם לא תותר שיבת יהודים לחומש ישבו בה ערביי הנכבה, ויתכננו משם את שיבתם לשיח מוניס.זה המצב: או אנחנו, או הם."

רה"מ אהוד אולמרט, במהלך מבצע עופרת יצוקה, 12 לינואר, 2009:
"אני שומע מעם ישראל כולו: תמשיכו ללכת, תמשיכו לצעוד נכון בתנאי שתגיעו להשגים למענם יצאנו למערכה. יש מולנו הרבה ארגוני רצח ובמלחמה הזאת, מה לעשות, אנו לא יכולים להיות רכים. זה עומד על כך שזה או אנחנו או הם"

פון שטילפנגל, מפקד קורפוס 2, 28 לדצמבר 1941:
"החייל הרוסי מוכן לעשות כל מעשה שפל, יהיה זה רצח או בגידה ... מה היה קורה לו היה האספסוף האסייתי המונגולי הזה מצליח לזרום אל תוך אירופה ובמיוחד לגרמניה, והיה מחריב את הארץ, בוזז, רוצח, אונס?"


דני איילון, אז היועץ המדיני של רה"מ אריאל שרון, 16 לאוגוסט 2001:
"המדיניות הפלסטינית לפיה האש תימשך כל עוד לא יקבלו את מבוקשם, תגרום להם להמשיך את האש לנצח עד שהם יזרקו אותנו לים"

האלוף משה עברי בראיון פרידה, 10 ליוני 2010:
"ברגע שמישהו יחוש שהמצב משתנה, [הערבים] יזרקו אותנו לים"



היטלר, 6 באפריל 1940:
"[החייל הגרמני] הוא נציגם הראשון במעלה של החיים במאבק הקיומי הזה, מפני שמאז ומעולם נמנה עם נבחרי העם, אלה ששליחותם - ובמידת הצורך גם חייהם - הוקדשו להבטחת קיומם של השאר בעולם הזה, ולפיכך גם בעולם הבא ... שום אדם שלא תרם למסורת בחייו ובמעשיו שלו אינו רשאי לדבר על מסורת ... יהיו חייו וגורלו של הפרט אשר יהיו, הקיום והעתיד של הכלל נעלים עליהם ... לכולנו נתגלה מה שכה רבים מקרבנו יצטרכו בוודאות להילחם למענו בעתיד הקרוב: האומה הגרמנית!"


2 לספטמבר 2007, הרמטכ"ל גבי אשכנזי בנאום בטקס חלוקת צל"שים על מלחמת לבנון:
"כאן באולם הזה נוכחים טובי בניה של הארץ הזו, כאן תמצאו את הדמויות לחיקוי, נבחרי העם ... אתם וגבורתכם תשיבו למשתמטים - 'השפילו מבטכם' ... אם חלילה ינסו לכפות עלינו מלחמה, אם הסובבים אותנו יטעו בשיקול דעתם כפי שטעו כבר בעבר, אם יבקשו להעמיד אותנו בנסיון האש וסערת המלחמה ... רוחה של החבורה הזאת היא שתביא את הניצחון"

ולסיום, מילותיו של אברהם רביץ, 28 בינואר, 2002:
"לסיום, מלחמה שמטרתה הצלת חיים והפסקת שפיכות הדמים לעת הזאת תדחה את הדמוקרטיה, כמובן רק לצורך הראוי. והרי אנו במלחמה, אבסורד נוראי, במלחמה להפסקת שפיכות הדמים."

תוספת, 3 באפריל 2010:
יום לאחר פרסום הפוסט הזה פורסם באתר החדשות המוביל בישראל טקסט בשם "תנו לצה"ל לנקום". שווב לקרוא אותו רק כדי להבין מה נמצא היום במיינסטרים, ולא מוקע בגועל על ידי העם: "צה"ל הוא הצבא שלנו, צבא העם הוא המחויב לנקום בשם העם את נקמת הדם", ועוד מהדהד הציטוט הראשון מפי פון רייכנאו: "על כן חייב החייל להבין הבנה שלמה את הצורך בכפרת העוונות החמורה אך הצודקת של תת האנושיות היהודית".