11 בדצמבר 2010

קורט טוכולסקי, השמאל, ובגידתה של המדינה

אחד הדברים הקשים ביותר בחיי מדינה הוא הצורך לקבל את העובדה שאי אפשר לנצח במלחמה, ושכל בניה שנהרגו "למען העם והמולדת", מתו לשווא. לאחר כניעת גרמניה במלחמת העולם הראשונה כתב קורט טוכולסקי: "אני קורא למתאבלים: הוא נהרג בגלל לא כלום. בשל טירוף, בשל לא כלום, לא כלום, לא כלום". כמובן שהגנרלים שהיו אחראים למחדל הצבאי הטילו את האשמה על רוח התבוסתנות ו"תקיעת הסכין בגב" מבית, וטוכולסקי, כיהודי לשעבר, היה מטרה מושלמת.

נאמר על טוכולסקי שהוא הסופר והעיתונאי השנוא ביותר בגרמניה, בזמנים שהעם הגרמני הסתופף מאחורי לאומנות מתפרצת, הוא עמד איתן והתעקש להעמיד מראה מול פני הגזענות של הגרמנים, ומול פני הביטול העצמי של היהודים שהאמינו שהכל יעבור. גרמניה שנודעה כמדינה של פילוסופים ומשוררים (דֶנקֵר אוּנד דִיכטֶר) הפכה תחת עטו השנון לארץ של "הֶנקֵר אוּנד רִיכטֶר" (תליינים ושופטים). כעורך של אחד משבועוני השמאל המובילים הוא כתב: "מאשימים אותנו על שאנחנו תמיד אומרים 'לא', על שאיננו די קונסטרוקטיבים. לא, איננו יכולים לומר 'כן'. עדיין לא. אנו יודעים רק דבר אחד: עלינו לסלק במטאטא ברזל את כל מה שרקוב בגרמניה. לא נשיג דבר אם נעטוף את ראשנו בסמרטוט שחור אדום לבן ונלחש בדאגה 'לא עכשיו, ידידי היקר, לא עכשיו'. שאני מודע לחלוטין למשמעות המילים האלה, אני מצהיר שאין סוד של הצבא הגרמני שלא הייתי מעביר ברצון למעצמה זרה אם הדבר היה נחוץ לשמירה על השלום".

טוכולסקי אך עזב את עריכת השבועון "וֶלטבינָה" בברלין, כאשר לעורך שהחליף אותו, קרל פון אוסייצקי, נפל סקופ גדול לידיים: מקור בכיר בארגון הטייסים הגרמנים חשף ארגון הנקרא "אבטיילונג 11" שעסק בניסויים בתחום התעופה למעשה נהג להטיס אווירונים לרוסיה למטרות אימונים צבאיים סודיים. אוסייצקי חשש מנחת זרועו של הרייכסווהר, ולכן במאמר שהתפרסם "עסקי אוויר בחיל האוויר הגרמני" מחק את האזכור של רוסיה וכתב "לא כל האווירונים נמצאים כל הזמן בגרמניה". מכבסת המילים לא עזרה, והרייכסווהר הזדעק ותבע להעמיד לדין את אוסייצקי ואת המקור שלו באשמת ריגול חמור. כאן יש להזכיר שלחוזה ורסאי היה תוקף של חוק, ובו נכתב בדרך שלא משתמעת לשתי פנים כי לגרמניה אסור להחזיק מטוסי קרב, ולכן ממשלת גרמניה בעצם העמידה את אוסייצקי לדין על גילוי הסוד שהיא עצמה הפרה חוק. לרייכסווהר היו שלוש טייסות מפציצים, שתי טייסות קרב ושמונה טייסות מודיעין שעמדו בניגוד גמור להסכמים עליהם היתה חתומה הממשלה הגרמנית. בגזר הדין קבע בית המשפט הגרמני: "פיקוד הצבא רואה חובה לעצמו, על אף חוזה וורסאי ... בבחינת כורח מוחלט שהוא מעל החוק, לבצע את הארגון מחדש על פי האינטרסים של הביטחון הלאומי" וגזר עונשי מאסר על אוסייצקי והמקור שלו. גנרל שלייכר, לימים הקנצלר האחרון וקצר הימים של רפובליקת ווימאר, מסר לאוסייצקי שלא יעמדו בדרכו אם יחליט להמלט לצרפת, אך הוא בחר להשאר: "הבה נהפך תנועת מחאה זו למערכה פוליטית נגד הכוחות החזקים של מהפכת הנגד ... לא בשל הנאמנות למדינה אני הולך לבית הסוהר, אלא משום שבעשותי זאת אני יכול להביך אותה יותר ... אני נשאר כאן, אסיר בכלא הפרוסי: סמל חי של מחאה"

***

75 שנים אחרי, זלזול בחוק בשם אותו עקרון חמקמק של "בטחון לאומי" הפך לעניין שבשגרה, ואלה שיוצאים נגדו מוצאים עצמם מותקפים, מואשמים בבגידה ואף נכלאים. מדינת ישראל עברה על חוקיה שלה ביודעין כאשר הוציאה להורג ללא משפט פלסטינים תחת המונח המכובס של "חיסול ממוקד", וכשחיילת אמיצה אחת העזה לחשוף את התפיסה שהצבא מעל החוק, היא הוקעה כבוגדת ונכלאה. בראדלי מאנינג, רב"ט בצבא האמריקאי, עשה מעשה דומה מאוד כאשר העביר מסמכים המראים שהצבא האמריקאי טבח ללא צורך באזרחים עיראקים, וגם הוא הואשם בבגידה חמורה ונכלא. מקרה המשט הטורקי הוא דוגמה קיצונית לזלזול בחוק הבין לאומי: ישראל הפרה שורה ארוכה של חוקים כאשר השתלטה על הספינה וטבחה באזרחים טורקיים ואחרים, אך למרות זאת, ישראלי שמעז לצאת נגד ההחלטה האווילית של ההשתלטות על המרמרה מתוייג מיד כבוגד ואנטי ישראלי, ומגדילים פובליציסטים וטוקבקיסטים ומכנים אותו גם אנטישמי.

הזלזול בחוק אינו נחלתו הבלעדית של הצבא: מדינת ישראל מפרה ביודעין את החוק הבין לאומי מזה למעלה מארבעים שנה בקיימה את הכיבוש של שטחי הגדה המערבית וישוב אזרחים בשטח הכבוש. היא מקיימת אפרטהייד מוצהר בין יהודים לפלסטינים, ומבצעת חטיפות ומאסרים ללא משפט של אלפי אזרחים פלסטינים. מצב זה שבו אלימות היא הנורמה באזור אחד ואסורה לחלוטין חמש דקות נסיעה מערבה משם אינו יכול להתקיים: האלימות טבעה להתפשט ולזלוג מתחום אחד לאחר, ולעולם לא ניתן להכילה באזור סטרילי שרק בו הוא מותרת. אי אפשר לומר לילדים בני 18 בשטחים "לשבור להם את העצמות" ולצפות מהם לא להביא את ההתנהגות הזו חזרה הביתה: "במשך ארבע שנים היו קילומטרים רבועים רבים של אדמה בהם היה הרצח חובה, ובה בשעה היה הרצח אסור באיסור חמור במרחק של חצי שעת נסיעה משם. האם אמרתי רצח? ודאי שכן. חיילים הם רוצחים".

לא הרבה השתנה מאז 1919: "אנו חייבים לשאת באשמה לגבי הצרות שאליהן הכניס אותנו המיליטריזם המנוון, ורק בהתנערות מלאה מתקופה מבישה זו נוכל לשוב למצב מסודר". שנים מאוחר יותר, בדצמבר 1935, כתב לידידו ארנולד צוויג "הדברים כפי שהם עכשיו אינם יכולים לפעול עוד. תם המשחק." שישה ימים לאחר מכן, במקום גלותו בשוודיה, נטל קורט טוכולסקי מנת רעל ומת. על מצבתו נכתב ציטוט מגתה: "כל מה שקורה הוא רק חידה".



4 תגובות:

רחביה ברמן אמר/ה...

מצוין, רק כורח ולא קורח. קורח מת במדבר. :-)

נעם אמר/ה...

@רחביה אתה כמובן צודק, דיסלקצית מקלדת קלה. תודה על התיקון.

אנונימי אמר/ה...

הוספת לפלנט של ועדת וינוגרד
http://vaadatwino.co.il/planet

לעיונך:
http://vaadatwino.co.il/nazi

Asaf Bartov אמר/ה...

יפה אמרת.