29 בנובמבר 2010

לבד בתל אביב

ב3 באוקטובר 1943 התקבלה גלויה שנשלחה מלבוב והיתה ממוענת לעורך הראשי במערכת מקומון גרמני קטן שהתפרסם בפולין לרווחת האוכלוסיה הגרמנית. הפסקה הראשונה נכתבה בגרמנית ואמרה:
אינני יודע גרמנית, תוכל לתרגם הכל מפולנית לגרמנית
וההמשך היה בפולנית:
אתה זונה זקנה ובן של זונה זקנה, ריכרד. נולד לך ילד. מי יתן שילדך יסבול כל חייו, כשם שאנחנו היהודים סבלנו בגללך. אני מאחל לך זאת ממעמקי ליבי.

יחידת התעמולה הגרמנית של מחוז ראדום מדווחת שהגלויה הפשוטה הזו ערערה את נמענה והכניסה ללחץ את כל מנגנון התעמולה: החשש הגדול שלהם היה שהגלויה הזו היא הראשונה במבול שיציף את הגנרלגוברנמן ואת גרמניה ויקשר בין "העם" - האנשים הפשוטים, כביכול - לבין הסבל שהמדינה שלהם גורמת למליוני בני אדם.

דמיינו לרגע שכל ההורים לילדים בני תשע במדינת ישראל היו מקבלים גלוית "מזל טוב" לילדיהם: מאורע נדיר בעידן הדיגיטלי, אבל לא בלתי סביר, ובגלויה היה כתוב משהו כמו:
מזל טוב ליום ההולדת התשיעי של [שם הילד], מי יתן והוא ישלח לפרק מטענים חשודים ללא מיגון, יראה את הוריו מושפלים מדי יום ויאסר עליו לעזוב את מקום מגוריו, כשם שסובלים הילדים הפלסטינים תחת שלטון הכיבוש הישראלי.

יחידת התעמולה הישראלית היתה מקימה זעקה אדירה על שימוש ציני בילדים, על בגידה במולדת ועל זה שאי אפשר להשוות בין ילדים ישראלים לפלסטינים ועל זה שבכלל הילדים הפלסטינים לא סובלים וזה שקר של החמאס.
אבל אולי, רק אולי, חלק קטן מאותם הורים היה מתחיל לחשוב אחרת כל פעם שהיה שומע את הדיווחים הרחוקים מהרדיו על המתרחש במקום רחוק כל כך כמו יהודה ושומרון. אולי הסבל של מליוני הפלסטינים פתאום יראה להם קרוב יותר, והם יראו את הילד של השכן, הפלסטיני, כמו הילד שלהם. לי זה קרה.

סיפור דומה מסופר בספר (המצוין) "לבד בברלין": אדם פשוט, נגר במקצועו, מחליט יום אחד לכתוב גלויות נגד המשטר ולהניח אותן כך שימצאו על ידי עוברי אורח. העבודה הזו כרוכה בסכנת חיים, אך הוא ממשיך ועושה אותה במשך שנים עד שנתפס. הרעיון מאחורי כתיבת הגלויות הוא זהה: אולי אנשים יתחילו להסתכל על הדברים אחרת, אולי אנשים יפסיקו ללכת כעיוורים אחרי שלטון מושחת ומשחית, אולי הדברים שנעשים בשמם על ידי הממשלה לא מקובלים עליהם יותר, ואולי הגיע הזמן לקום ולעשות מעשה.

***

כארבע שנים אחרי שהגיע אודילו גלובוצניק, אחד האנשים האניגמטיים והמרושעים ביותר שידע הרייך השלישי, ללובלין, הוא השתתף בישיבה שעניינה היה העברת ילדים פולנים מלובלין לוורשה באמצע החורף, דבר שהיה מוביל לקפיאתם הוודאית של חלק גדול מהילדים. גלובוצניק פנה לאחד מעוזריו, הופל (Höfle), וסיפר לו שיש לו אחיינית בת שלוש, ושהוא לא יכול להסתכל עליה מבלי לחשוב על הילדים האחרים.

השינוי התודעתי שצריכה לעבור החברה הישראלית כדי להגיע להכרה אליה הגיע הרוצח המתועב גלובוצניק תוך ארבע שנים הוא עמוק, רחוק ומסוכן. ממשלה ישראלית לא יכולה להרשות לעצמה הכרה כזו שתכריז על עצמה כפושעת מלחמה, ולכן ההקצנה בתעמולה הפנים ארצית של "אנחנו נגד העולם". ההתבצרות הישראלית במנגנון ה"הסברה" שלה, סגירת השורות ודחייה של כל "אחר" - יהיה זה פלסטיני תושב, מהגר שבא מרחוק או "שמאלן" שלא מתיישר לתלם הפטריוטיות המזוייפת - אלה סימנים של סוף, ולא סוף טוב. אם לא יקרה שינוי, ובקרוב, גם מדינת ישראל תלך בעקבות הרייך השלישי.


אין תגובות: