29 בנובמבר 2010

לבד בתל אביב

ב3 באוקטובר 1943 התקבלה גלויה שנשלחה מלבוב והיתה ממוענת לעורך הראשי במערכת מקומון גרמני קטן שהתפרסם בפולין לרווחת האוכלוסיה הגרמנית. הפסקה הראשונה נכתבה בגרמנית ואמרה:
אינני יודע גרמנית, תוכל לתרגם הכל מפולנית לגרמנית
וההמשך היה בפולנית:
אתה זונה זקנה ובן של זונה זקנה, ריכרד. נולד לך ילד. מי יתן שילדך יסבול כל חייו, כשם שאנחנו היהודים סבלנו בגללך. אני מאחל לך זאת ממעמקי ליבי.

יחידת התעמולה הגרמנית של מחוז ראדום מדווחת שהגלויה הפשוטה הזו ערערה את נמענה והכניסה ללחץ את כל מנגנון התעמולה: החשש הגדול שלהם היה שהגלויה הזו היא הראשונה במבול שיציף את הגנרלגוברנמן ואת גרמניה ויקשר בין "העם" - האנשים הפשוטים, כביכול - לבין הסבל שהמדינה שלהם גורמת למליוני בני אדם.

דמיינו לרגע שכל ההורים לילדים בני תשע במדינת ישראל היו מקבלים גלוית "מזל טוב" לילדיהם: מאורע נדיר בעידן הדיגיטלי, אבל לא בלתי סביר, ובגלויה היה כתוב משהו כמו:
מזל טוב ליום ההולדת התשיעי של [שם הילד], מי יתן והוא ישלח לפרק מטענים חשודים ללא מיגון, יראה את הוריו מושפלים מדי יום ויאסר עליו לעזוב את מקום מגוריו, כשם שסובלים הילדים הפלסטינים תחת שלטון הכיבוש הישראלי.

יחידת התעמולה הישראלית היתה מקימה זעקה אדירה על שימוש ציני בילדים, על בגידה במולדת ועל זה שאי אפשר להשוות בין ילדים ישראלים לפלסטינים ועל זה שבכלל הילדים הפלסטינים לא סובלים וזה שקר של החמאס.
אבל אולי, רק אולי, חלק קטן מאותם הורים היה מתחיל לחשוב אחרת כל פעם שהיה שומע את הדיווחים הרחוקים מהרדיו על המתרחש במקום רחוק כל כך כמו יהודה ושומרון. אולי הסבל של מליוני הפלסטינים פתאום יראה להם קרוב יותר, והם יראו את הילד של השכן, הפלסטיני, כמו הילד שלהם. לי זה קרה.

סיפור דומה מסופר בספר (המצוין) "לבד בברלין": אדם פשוט, נגר במקצועו, מחליט יום אחד לכתוב גלויות נגד המשטר ולהניח אותן כך שימצאו על ידי עוברי אורח. העבודה הזו כרוכה בסכנת חיים, אך הוא ממשיך ועושה אותה במשך שנים עד שנתפס. הרעיון מאחורי כתיבת הגלויות הוא זהה: אולי אנשים יתחילו להסתכל על הדברים אחרת, אולי אנשים יפסיקו ללכת כעיוורים אחרי שלטון מושחת ומשחית, אולי הדברים שנעשים בשמם על ידי הממשלה לא מקובלים עליהם יותר, ואולי הגיע הזמן לקום ולעשות מעשה.

***

כארבע שנים אחרי שהגיע אודילו גלובוצניק, אחד האנשים האניגמטיים והמרושעים ביותר שידע הרייך השלישי, ללובלין, הוא השתתף בישיבה שעניינה היה העברת ילדים פולנים מלובלין לוורשה באמצע החורף, דבר שהיה מוביל לקפיאתם הוודאית של חלק גדול מהילדים. גלובוצניק פנה לאחד מעוזריו, הופל (Höfle), וסיפר לו שיש לו אחיינית בת שלוש, ושהוא לא יכול להסתכל עליה מבלי לחשוב על הילדים האחרים.

השינוי התודעתי שצריכה לעבור החברה הישראלית כדי להגיע להכרה אליה הגיע הרוצח המתועב גלובוצניק תוך ארבע שנים הוא עמוק, רחוק ומסוכן. ממשלה ישראלית לא יכולה להרשות לעצמה הכרה כזו שתכריז על עצמה כפושעת מלחמה, ולכן ההקצנה בתעמולה הפנים ארצית של "אנחנו נגד העולם". ההתבצרות הישראלית במנגנון ה"הסברה" שלה, סגירת השורות ודחייה של כל "אחר" - יהיה זה פלסטיני תושב, מהגר שבא מרחוק או "שמאלן" שלא מתיישר לתלם הפטריוטיות המזוייפת - אלה סימנים של סוף, ולא סוף טוב. אם לא יקרה שינוי, ובקרוב, גם מדינת ישראל תלך בעקבות הרייך השלישי.


20 בנובמבר 2010

נאום גבלס לאומה, ראש השנה 1934

שעות ספורות לפני סוף שנת 1933 נשא גבלס נאום לעם הגרמני בו הוא מונה את הישגי הממשלה מאז העליה לשלטון. כאשר קראתי את הנאום הזה לא יכולתי שלא לשמוע את אחד מראשי המתנחלים נושא את אותו נאום בדיוק, בהחלפת "הלאום הגרמני" ב"לאום היהודי", בעוד שנתיים בדיוק, כאשר הפסאודוקרטיה הישראלית תסיר את אחרונת המסכות ותעמוד כמות שהיא, תאוקרטיה לאומנית מסוכנת.
אני מתנצל מראש על איכות התרגום, אך לטעמי המסר ברור:

[דברי פתיחה וברכות]

איזה הבדל מראש השנה שעברה: אז עמד הרייך על סף התהום. העם נקרע על ידי שנאה ומלחמת אזרחים. למפלגות ולממשלה לא היה הכח להבין אפילו את עומק הקטסטרופה, קל וחומר להתמודד איתה. חורבן ויאוש שרו בכל מקום, וכן גם הבולשביזם. והיום? הרייך איתן שנית! האנשים מאוחדים ונחושים יותר מאי פעם, מונהגים ביד חזקה היודעת להתמודד עם כל הקשיים העומדים בפנינו. במקום בו פעם היו יאוש וחוסר תקווה, היום אומה שלמה עומדת נאמנה.

היתה זו שנה של נצחונות חסרי תקדים. מה שלפני שנים עשר חודשים נראה פרי דמיון מפותח מדי הפך למציאות. נס ההתחדשות הלאומית מתנוסס היום על הארץ, ומהפכה בקנה מידה עצום סחפה את העם הגרמני והחזירה להם את טבעם האמיתי.

רק בודדים חזו ב30 בינואר האחרון, כאשר החל המהפך, את ראשיתו של העידן החדש בהסטוריה הגרמנית ומעטים מהם אף ידעו לחזות כי המהפכה תסתיים בתוך שנה אחת בלבד. זכרו את ה21 במרץ, 1 במאי, את הימים הבלתי נשכחים בנירנברג, 1 באוקטובר, ו12 בנובמבר. מהפך נהדר אשר איחד את האומה, כזה שהדורות הבאים יוכלו בקושי להבין. הם ישפטו את 1933 אשר תרשם בספרי ההסטוריה כשנה שבה שוחרר העם הגרמני מאלפיים שנות סבל.

את שנת ההתעוררות הגרמנית מסמנים אוסף ארועים מדהימים, פוליטיים, תרבותיים וכלכליים: השמדנו את השטות המרקסיסטית שעינתה את העם הגרמני במשך שישה עשורים וגזרה עליו חוסר אונים פוליטי. רק לפני שנה איים הבולשביזם על הרייך, מוכן בכל רגע לתפוס את השלטון. הוא הוחלף בידי הרעיון של קהילה אמיתית של האנשים שאינו רעיון ריק של דיבורים חלולים במתנ"ס נידח, אלא צעד אחר צעד, פיסה אחר פיסה הפך למציאות מאושרת. הסוציאליזם שהטפנו לו במשך שנים מצא ביטוי חי בהשתתפות פעילה של כל הגרמנים, אולי הארוע הנפלא והמרגש של השנה.

לפני שנים עשר חודשים המפלגות השתטו בפרלמנט, משבר ממשלתי רדף משבר, וגורל הרייך הוכרע על ידי אינטרסים שהשתמשו ברעיון הקדוש של גרמניה רק לתועלת מפלגותיהם. הפרלמנטריזם הבזוי הזה, שמתנתו היחידה לעם היתה הפלת הממשלה איננו עוד. העם הגרמני כולו מקדש רעיון אחד ואיש אחד. תנועה שמודעת לגודל האחריות של השלטון ברייך.

האנשים עצמם לא יכלו לתמוך בשלטון החדש בעצמה רבה יותר. עם, מדינה ולאום הפכו אחד, והרצון החזק של המנהיג שורה מעלינו. הנוקדנות והתגרנות האין סופית שאיימו על הרייך אינם עוד. גרמניה שוב עומדת בפני העולם באחדות בלתי מתפשרת, ואיש בתוך גבולותינו או מחוצה להם לא יוכל לפגוע באינטרסים של העם הגרמני על ידי שימוש בקבוצה בתוך הרייך.

היסודות הפוליטיים הונחו כדי להתמודד עם הבעיות הגדולות של ימינו, כדי להתמודד עם האיום הגדול של האבטלה. לא היו אלה כוונות בלבד מצד הממשלה, אלא מעשים. היא תקפה את האבטלה באמצעים מרשימים. בעזרת האל, היא עשתה אפילו יותר משהבטיחה: יותר משני מליון אנשים שוב עובדים, ואפילו החורף הקשה לא האט אותנו. העולם כולו עומד נדהם כאשר הוא צופה בעם הגרמני נלחם ברעב ובקור; המחצית הראשונה של הקרב כבר נוצחה. זה ממלא אותי בגאווה שזה החורף הנציונל סוציאליסטי הראשון שבו אף אדם, עני ונזקק ככל שיהיה, נותר לבדו. שאיש מאיתנו, למרות הנטל הכבד על כתפינו, לא נותר בלתי מטופל בחודשי החורף הקרים. שעשינו את תפקידנו מבלי לחשוש מאיש.

האם זה נס שאומץ, בטחון ואופטימיות ממלאים את העם הגרמני? האין זו להבת האמונה החדשה העולה באנשים מתוך נכונות לקורבן? העם אצילי, אמיץ, נדיב, נכון ומלא מסירות תחת היד החזקה, והוא יכול להאמין שהוא נטול רבב וטהור, ובכך שבורך על ידי אלוהים.

האם יש לנו סיבה לפקפק בכך שנחזיר את העם למקומו הראוי בקרב אומות העולם? היה לנו האומץ לשים קץ לשיטות הדיפלומטיה הקלוקלות של אחרי המלחמה ולדרוש את זכותו האבסולוטית של העם הגרמני לכבוד ושוויון. ידענו מההתחלה שידרש קרב קשה, והיום אנו חושבים שאפשר לומר שננצח אם נתמיד בדרך זו.

שנת 1933 מסתיימת בסימן משמח. בנוסטלגיה נסתכל שוב לאחור, היתה זו שנה גאה וגברית. היתה זו שנה של התחלות ושל התחדשות, ולראשונה מאז המלחמה, הסתיימה טוב יותר מאשר שהתחילה.


...

המשימות העומדות לפנינו גדולות וקשות, כמעט מייאשות. רק גורלנו החזק והמוחלט יתן לנו את הכח להתמודד איתן. אם העם הגרמני ישאר מאוחד ויעבוד בצוותא, הוא ישלוט בגורלנו ויבנה עתיד חדש. אנשים לא מפסידים בגלל נשק לא ראוי, אלא רק בגלל מחסור בבטחון עצמי וברצון.

נעמוד מאוחדים בפתחה של השנה החדשה באומץ. תודות הממשלה נתונות לעם. כל אחד ואחד מאיתנו גאה לשרת את העם. כולנו חברי העם, אנו מבטאים את רוחו ורצונו. השפל בבני עמנו יקר לנו יותר ממלך אומה אחרת, ונעדיף להיות אותו שפל מאשר מלכי אותה אומה.

אומתנו הפגינה גבורה יוצאת דופן הן ומלחמה והן אחריה. מכוסה בצלקות, היא החלימה מהמהלומות שחילק לה הגורל, היא תקום שוב ותחייה ככל שאמונתה תאריך ימים.

לאיש אין הזכות להתעייף. כולם נדרשים, איש איש במקומו. אנו יודעים היטב כמה צורך נותר בגרמניה אך לעולם לא נכנע לו. איננו טומנים את ראשינו בחול, אלא מרימים אותו גבוה ומציעים אותו לגורל.

אל לאיש לאבד אומץ. רק זה שחושב שהוא אבוד, הוא אכן אבוד.

בשעות אחרונות אלה של השנה נעמוד בענווה ונודה לאל הגדול אשר נתן לנו את המתנה הנפלאה לעשות את עבודתנו בנאמנות ובחריצות. אנו מבקשים את ברכתו לשנה הקרובה ומבטיחים שלא נהיה בלתי ראויים לברכותיו.

שנת המהפכה תמה, שנת הבניה החלה.

נשלח ברכה לגנרל פילד מרשל ונשיא הרייך [הינדנבורג], אשר בשנה האחרונה היה האקהארט הנאמן של אנשיו. ישמור עליו הגורל למשך שנים רבות נוספות. אנו מכריזים על נאמנותנו הנצחית לפיהרר, אשר לא וויתר מעולם, ונשא את הדגל דרך סערות וסכנות. מי יתן והוא ישאר בריא וחזק, ויסיים את עבודתו.

אני מאחל שנה טובה, מלאה במאבק וניצחון, לכל הגרמנים הטובים בבית ולאחינו בצידו השני של הגבול.

לא ניכשל אם יהיה לנו האומץ להיות חזקים יותר מהסבל שהביס בעבר את גרמניה.